קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת אופניים בדרך מהעבודה - הכרה כתאונת עבודה: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אזולאי; תב"ע מז/61-0) שדחה את עתירת המערער להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 11.10.1985 כפגיעה בעבודה. .2העובדות הצריכות לעניין הן כי המערער, חבר קיבוץ כפר עזה, העובד במפעל הקיבוץ "כפרית", נסע רכוב על אופניים מן המפעל, ותוך כדי נסיעה נפל ונפצע. היה זה ביום ו' ה-11.10.1985, בגמר העבודה, בשעה 14.30, ומגמת פניו של המערער היתה בית התרבות, כדי לסייע להכנת חגיגת בר-מצווה שנועדה לאותו ערב. (בין החוגגים היה בנו של המערער). משם התכוון להמשיך את דרכו למגוריו. התאונה אירעה בטרם הגיעו, ובסמוך לבית התרבות. .3טענת המערער היתה והינה כי המקרה נופל לתחום סעיף 36(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - החוק), שזו לשונו, במה שנוגע לענייננו: " .36רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו... או מן העבודה למעונו... ועקב נסיעתו או הליכתו זו" .4השופט המלומד דחה את טענת המוסד לביטוח לאומי (המשיב), לפיה יש לדחות את התביעה מפני ש"חלה בנסיעה... הפסקה או סטיה של ממש מה"דרך המקובלת" (סעיף 37(א) לחוק), בהיותו סבור שקיימות מספר דרכים להגיע מן העבודה אל מעונו, ואין לומר "שניתן לסתור את גרסת התובע שדרך זו הינה דרך מקובלת". אשר הכריע את הכף לשבט הוא, שמגמת פניו של המערער לא היתה לביתו אלא לבית התרבות, ולעניין זה "חשוב לא רק המיקום אלא גם מטרת ההליכה". .5בערעור שמענו הצהרה חד-משמעית מפי בא-כוח המערער כי אין הוא טוען שהקיבוץ כולו הינו "מעונו" של המערער, והדבר מובן וסביר, שהרי לו כך היה המצב, כי אז היה הכל מתמקם ומתחולל בתוככי "המעון" פנימה: העבודה, הנסיעה, המגורים, ולא היה מקום מלכתחילה להזדקק לסעיף 36( 1). עם זאת הושמעה במהוסס, הטענה שבית התרבות כמוהו כטרקלינו ("הסלון") של חבר קיבוץ, ובלכתו לבית התרבות, למעונו הוא הולך. נסיון זה של חלוקת הקיבוץ "לגורמיו" יכול רק להזיק למערער, מפני שאם יצליח, סופו להחזיר בדלת האחורית את הרעיון שהקיבוץ כולו הוא מעונו של החבר, ושוב לא יהיה מקום להידרש לסעיף 36(1). .6טוב לחזור, לעת מצוא - ועת זו אכן מצויה בענייננו - למשמעות התיבה "מעון" בפי שהותוותה על-ידי הפסיקה: א) בעב"ל 17/57[1] עמדו לראשונה על כך שהמחוקק ראה להשתמש במלה "מעונו" ולא "ביתו" או "דירתו", והוסבר שהטעם לכך הוא ששומה היה על המחוקק להתחשב במקרים הלא כל כך נדירים בהם המבוטח מתגורר זמנית במעון ארעי - "אשר משם הוא יוצא לעבודתו אשר לשם הוא חוזר ממנה... כל מקום אחר אשר אליו הוא מגיע בדרכו לעבודתו ואשר שם הוא משתהה, ואחר כך יוצא ממנו בדרכו למקום עבודתו, איננו 'מעון' במובן החוק אלא מקום הפסקה של ממש'" (שם [1] בע' 139); ב) בעב"ל 3/68[2] התרכז הדיון בתחומו הפיזי של המעון וצוטטה ההגדרה שבמילון גור: "בית ומושב, משכן לאנשים או לבעל חיים, מדור". בית הדין ציטט עוד מהמילון: "כשמונח זה מתייחס למעון ה' הוא כינוי לבית האלוהים, 'לבית המקדש'", והוסיף: "בודאי שאין זה כולל את כל שטח הר הבית" (שם [2] בע' 42); ג) מתוך דב"ע לד/105- 0[3]: "מעונו של אדם הוא מגוריו, מקום בו הוא מצוי בחיי יום-יום, מקום משם הוא יוצא לעבודתו ועסקיו ולשם הוא חוזר בגמר עבודת היום, מקום שם גרים בני ביתו, והוא רואה אותו כ'ארמונו', ועושה ככל שידו משגת שינעם לו ולבני ביתו להתגורר בו" (שם [3], בע' 89). .7ובחזרה לענייננו, כלומר לקביעתו של בית-הדין קמא כי המערער שם את פעמיו לבית התרבות, ולא למעונו על כל המשתמע מכך. טען בא-כוח המערער כי שונה המקרה דנן ממקרים אחרים בהם הוכח שהעובד קבע מראש לעצור ולהתעכב במקום כלשהוא בדרך הביתה, לשם בדיקה או טיפול במרפאה וכד'. בענייננו אין מדובר בתחנה בדרך, קבועה מראש, לשם מטרה מסויימת ופניו של המערער היו למגוריו, למעונו. ואף אם תמצי לומר שהיתה מטרה כזו - להתעכב בבית התרבות - הרי שמגמת הליכתו, אחרי יום עבודה, היתה בעליל להגיע הביתה. .8תשובתו של בא-כוח המוסד היתה כי היעד לנסיעתו של המערער היה בית התרבות, לקראת החגיגה, בדומה לתושב עיר המארגן אירוע חגיגי באולם שכור, ושם את פעמיו לברר כיצד מתקדמות ההכנות. בענייננו אין חולקין שהמערער היה בדרכו מן העבודה לבית התרבות, שם ציפתה לו משימה מסוימת. הוא היה, איפוא, בבחינת אדם העושה לעצמו. .9סוגיית הדרך מן העבודה ליעד מסויים, המצוי על מסלול המוביל למעון נדונה לא אחת. לגבי הליכה לקופת חולים - בדרך הביתה - נפסק כי מדובר במטרה בפני עצמה, המוציאה את "הדרך" מתחום ההוראה שבסעיף 36(1) (דב"ע שם/26- 0[4]; דב"ע מא/160- 0[5]). בענייננו השהיה בבית התרבות היתה מתוכננת ומכוונת מראש. המערער שם אליה את פעמיו בצאתו מן העבודה, ולו נשאל לאן הוא הולך, היה משיב: "לבית התרבות". פשיטא שלא היה בדרכו מן העבודה למעונו. צדק איפוא בית-הדין קמא בפסק-דינו. .10הערעור נדחה. אין צו להוצאות.תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונת אופנייםאופנייםהשעיהתאונת דרכים