השאלה המרכזית היא האם בית המשפט - במסגרת תביעה נזיקית לפיצויים בגין תאונת דרכים - אשר מינה מומחה רפואי מטעמו, רשאי למנות מומחה רפואי נוסף מאותו תחום, אם לא נוחה דעתו מחוות דעתו של המומחה הראשון שמונה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים - מינוי מומחה רפואי נוסף מאותו תחום: אלה הן העובדות הצריכות לעניינינו, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא: המבקש תבע את המשיבים בגין נזקי גוף שנגרמו לו במספר תאונות דרכים. בית המשפט קמא מינה את פרופ' גנאל כמומחה רפואי בתחום האורטופדי (להלן: המומחה). בחוות דעתו מיום 1.2.98 קבע המומחה ,כי למבקש נותרה נכות בשיעור % 10 עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, וכן נכות נוספת בשיעור % 20 בגין אי יציבות קדמית אחורית בברך שמאל, המלווה בהתעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף. לטענת המשיבים קיימים מספר פגמים מהותיים בחוות הדעת של המומחה. למשל, המשיבים מצביעים על כך ,כי המומחה כתב בחוות דעתו ואישר בחקירתו בבית המשפט כי המבקש "הלך עם מקל כשהוא צולע ובכל צעד כמעט וקורס על ברך שמאל. התקשה ללכת על קצות האצבעות ועל עקבים בגלל מעידה". המשיבים הציגו קלטת בבית המשפט וטענו ,כי לפיה נראה המבקש כשהוא אינו הולך בעזרת מקל הליכה, כשהוא מתהלך בחופשיות, אינו קורס תחת ברך שמאל, ומבצע ,בין היתר, הליכה למרחקים ארוכים, עמידה יציבה וממושכת. המומחה בחקירתו אישר ,כי בסרט נראה המבקש כשהוא הולך ללא מקל וכן לא נראית התופעה של מעידה או קריסה. נוכח האמור טוענים המשיבים ,כי קביעתו של המומחה התבססה על מצג שוא, על כן שקול הדעת וחוות הדעת של המומחה נגועים בפגם מהותי. בנוסף טוענים המשיבים לפגמים מהותיים נוספים בחוות הדעת, ועל כן ביקשו מבית המשפט קמא להורות על פסילת חוות הדעת של המומחה ועל מינוי מומחה רפואי חלופי, או לחלופין להורות על מינו מומחה רפואי נוסף. בית המשפט קמא בחר בחלופה השניה, קיבל את בקשת המשיבים, והורה על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורטופדי. השופטת קמא לא שוכנעה כי קביעותיו של המומחה נעשו משיקולים שאינם ענייניים. אולם לאור העובדות שהוצגו בפניה נוצר בליבה ספק ביחס לנכונות הערכתו של המומחה באשר למצבו הרפואי של המבקש, והן באשר לאמינותו ומהימנותו בקשר לתלונותיו. על החלטתה של השופטת קמא הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור נשוא דיונינו, בה הוא מבקש לבטל את החלטתה בטענה ,כי השופטת התבססה על נתונים שגויים. כמו כן טוען המבקש כי נימוקי השופטת שגויים גם הם. לטענת המבקש לא נפלו כל פגמים בעדותו של המומחה אשר היטיב להסביר את אשר נצפה בקלטת הוידאו ,ולהבהיר את קביעתו. המבקש טוען ,כי המקרה דנן אינו נכלל במסגרת החריגים בהם מאפשרת ההלכה למנות מומחה רפואי נוסף לנפגע תאונת דרכים, בתחום רפואי בו כבר מונה מומחה אחר ונתן חוות דעת. בנוסף טוען המבקש, כי השופטת קמא לא נימקה את החלטתה, שכן בהחלטה שכזו ,של מינוי מומחה רפואי נוסף באותו התחום, יש צורך בנימוקים כבדי משקל. השאלה המרכזית והיחידה הראויה לדיון במסגרת זו של בקשת רשות ערעור היא האם בית המשפט - במסגרת תביעה נזיקית לפיצויים בגין תאונת דרכים - אשר מינה מומחה רפואי מטעמו, רשאי למנות מומחה רפואי נוסף מאותו תחום, אם לא נוחה דעתו מחוות דעתו של המומחה הראשון שמונה. שאלה משפטית זו לא עלתה עד כה בפסיקת בית המשפט העליון ,על כן החלטתי לתת למבקש רשות ערעור ,ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה. בתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [תשל"ה-1975] (להלן: חוק הפיצויים), תובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה, אלא הדרך להוכחת עניין שברפואה היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט. (סעיף 6א לחוק הפיצויים) ההליך המתנהל במסלול זה של סעיף 6א בא למנוע את הצורך בחוות דעת של רופאים מטעם הצדדים, על ההוצאות ובזבוז הזמן המיותרים הכרוכים בכך. הליך מיוחד זה בא למנוע חילוקי הדעות המתגלעים בין המומחים השונים שמביאים הצדדים מטעמם בהליך רגיל. מטרתו של ההליך היא קיצור וייעול הדרך לקבלת חוות דעת רפואיות, ועל ידי כך, ייעול של ההליך בתביעות על פי חוק הפיצויים. (ראה א. ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שניה מורחבת, 1995, וכן ראה רע"א 504/90 אן בר זאב ואח' נ' מוחמד ואח' פ"ד מד(2) 200, המצוטט שם]. האפשרות שניתנה לבית המשפט להחליף מומחה שמונה על ידו ,קבועה בתקנה 17(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז- 1986,הקובעת בזו הלשון: ".17(א) נבצר מהמומחה לפעול בהתאם למינויו או שלא עשה, תוך זמן סביר, אחת מהפעולות המוטלות עליו לפי תקנות אלה, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת בעל דין ולאחר ששמע את טענות הצדדים, למנות מומחה אחר תחתיו..." הנה כי כן, הוראה זו באה למעשה להורות על דרך לפסילתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט, ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו, אך מהנימוקים המוזכרים בתקנה 17הנ"ל, ולא מחמת אי מתן אמון בחוות דעתו. הוראה זו אינה פותחת ,לטעמי, דרך למינוי מומחה רפואי נוסף. הטעם לכך הוא ,שוב, שמירה על מטרתו של הליך מינוי המומחה בתביעה ע"פ חוק הפיצויים, הלוא היא קיצור וייעול ההליך של קבלת חוות דעת רפואית. מומחה נוסף, היה ויקבע קביעה השונה מזו של המומחה הראשון, רק יעמיק את הספקות אותם רצו החוק והתקנות למנוע. בדרך זו של מינוי מומחה נוסף ,ההליך של מינוי מומחה רפואי אחד מטעם בית משפט בתביעות על פי חוק הפיצויים, מאבד מתוכנו ,שכן במקרה כזה חוזרים אנו למצב הרגיל על פיו קיימות לפני בית המשפט חוות דעת שונות ועליו להכריע ביניהן. ולא מן הנמנע ,כי במקרה כזה בו בית המשפט לא יוכל להכריע בין חוות הדעת השונות ייאלץ למנות מומחה שלישי נוסף. אין זה המצב אליו ביקש המחוקק להוביל - זהו המצב אותו המחוקק רצה למנוע. מאידך קיימים מקרים בהם לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 17הנ"ל כדי פסילתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט או לחלופין מתעורר ספק בדבר הצורך בפסילתו של המומחה. למשל, כאשר מהימנותו של המומחה בחקירתו בבית המשפט נפגעת בצורה קשה, באופן המקשה על בית המשפט להעריך את אחוזי הנכות המגיעים לנפגע. במקרים אלו פיתחו בתי המשפט המחוזיים במשך השנים פרקטיקה אשר לפיה ממונה מומחה רפואי נוסף, ובמקביל לא נפסלת חוות הדעת של המומחה אותו מבקשים לפסול, בדרך זו נותרת שאלת תקפותה של חוות הדעת שבמחלוקת שאלה של משקל. (ראה ריבלין ,שם, בעמ' 356). בתי המשפט ניצלו שתיקת החוק והתקנות בנושא זה ואימצו דרך לפיה מינוי מומחה נוסף אפשרית בנסיבות מסויימות. עמד על כך השופט ריבלין , שם, בעמ' 357: "החוק ותקנות המומחים אינם מגבילים את סמכותו של בית המשפט למנות יותר מאשר מומחה אחד באותו תחום רפואי. יתרה מכך, יתכנו מקרים בהם בנוסף לעדות המומחה הרפואי שנתמנה על ידי בית המשפט יבואו עדויות מטעם הצדדים עצמם בנושאים רפואיים" על אימוץ הטכניקה של מינוי מומחה רפואי נוסף ניתן ללמוד מדברי השופט עזרא קמא בת"א 786/93 (י-ם) יעקב טייאר נ. א.ד. רכב ונכסים ואח' ,פורסם בדינים מחוזי, כרך לב(1) .211 "סבורני, כי בית המשפט רשאי על פי סמכותו הטבועה, בגדר בחינת משקלה ומהותה של חוות הדעת, ולאחר שהמומחה נחקר על חוות דעתו, להחליט, כי תינתן חוות דעת נוספת על זו שניתנה. לשון אחרת, למנות מומחה אחר (נוסף) או למנות מומחה תחת הראשון. מינוי מומחה כאמור, אין משמעותו פסילת המומחה הראשון, אלא קבלת חוות דעת נוספת, ויכול שתיווצר אפשרות שבפני בית המשפט יהיו שתי חוות-דעת. גם יכול שבית המשפט יתעלם מחוות הדעת הראשונה, אם כך החליט. בענין זה, כל מקרה ונסיבותיו. [ההדגשה שלי, ד.א.] וכן ראה את דברי הנשיא זיילר בת"א (י-ם) 138/88 טובה דומב נגד ראובן יאיר ו-"מגן" חברה לביטוח בע"מ ,פורסם בצלטנר 717(יא) 18, הנשיא המלומד מביא נימוקים לדרך קבלת הליך זה של מינוי מומחה רפואי נוסף: "יש לזכור שקיים הבדל גדול מאוד בין מומחים לפי החוק האמור (חוק הפיצויים), שהם מומחי בימ"ש בלבד, שאין לצדדים חלק ונחלה בהם, לבין הליך רגיל בו מובאים מומחים ע"י כל צד. במקרה האחרון, ומשלא שוכנע בימ"ש ע"י מומחה של התביעה או של ההגנה , ידחה בימ"ש את התביעה או יתעלם מההגנה. בעניננו, אין לצדדים כמעט שליטה על כמות הראיות הרפואיות ומהימנותן (להבדיל מהתחומים הרפואיים בהם תובאנה ראיות), ויכול שיימצא צד 'לוקה' בשל מחדלי מומחה שבימ"ש מינהו, ולא היתה לו שליטה על מהימנותו, רצינותו, יכולתו לשכנע, עמקות הגשת החומר על ידו וכיוצא בזה. אילו היה בימ"ש נוהג גם בענינים אלו כשם שהוא נוהג בענינים בהם הצדדים מביאים מומחים, היינו, אילו היה חושף את היסוסיו רק בפסקי הדין, היה יכול צד זה או אחר לצאת וידיו על ראשו. כך למשל, יכול שתביעת תובע תידחה משום שמומחה בימ"ש לא היה מהימן על בימ"ש. נראה לי שתוצאה כזו, שצד יפסיד בתביעתו בשל אי מהימנות עד מטעם בימ"ש, היא קשה, ויש למנוע אותה ככל האפשר. סברתי לכן, שמקום שיש 'תמיהה' בעדות מומחה כזה, מן הראוי לאפשר לכל צד לבקש כל בקשה שימצא לנכון, ובכלל זה מנוי מומחה אחר." וממשיך הנשיא באומרו: "אשר לבימ"ש, אינני סבור שהוא כבול ומוגבל בעמדת הצדדים. אחרי ככלות הכל מדובר במומחה מטעם בימ"ש. המומחה הוא אמנם ידו הארוכה של בימ"ש... ואולם אין בידו וביכולתו של צד לדיון, בודאי לא של מומחה, לכפות על בימ"ש לקבל מה שנראה לבימ"ש כלא מבוסס דיו, זאת אפילו נאמרו הדברים ע"י מומחה בימ"ש. אם יש בעדות מומחה 'תמיהות', או קורלציה לא ברורה בין עובדות ומסקנות, או התאמה הנראית להיות מאולצת בין נכויות ומגבלות, ועוד כיוצא באלה, יכול בימ"ש לשאול שאלות הבהרה והוא יכול גם להיזקק למומחה אחר." בהמשך ציין הנשיא ,כי הוא איננו פוסל את חוות הדעת ואת עדות המומחה אלא שאינו מביע כלל דעתו בנושא, "לא לחיוב ולא לשלילה". אין לי ספק ,כי השאלה בדבר מינוי מומחה רפואי נוסף בתביעה ע"פ חוק הפיצויים עוד דרושה ליבון על ידי בית המשפט העליון, ואולי היה זה מן הראוי שעניין זה היה שמור למחוקק. כל שאומר הוא שגם אם יש מקום למינו מומחה רפואי נוסף מן הראוי שמינוי כזה יתאפשר בנסיבות חריגות בהן אפשרות פסילתו של המומחה אינה אפשרית או הצורך בדבר פסילתו אינו וודאי. במקרים כאלה ומנימוקים כבדי משקל ,ייתכן ויש מקום לאמץ את הפרקטיקה של מינוי מומחה רפואי נוסף. לו היו בידי בית משפט זה הכלים לבדיקת מהימנות עדותו וחוות דעתו של המומחה (פרופ' גנאל) היה עושה זאת ,אולם כלים אלה אינם קיימים. הוצגה לפני בית משפט זה תמונה עובדתית המטילה ספקות מסויימים בעדותו ובחוות דעתו של המומחה. ספקות אלה ניטעו בליבה של השופטת כיורדות לשורשו של עניין. אין בית משפט יכול ולא יהיה זה מן הראוי שיתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא ,בייחוד אלה המבוססים על מהימנות. עמד על כך השופט גולדברג בע"א 1240, 558/96 המשיבה בע"א 1240/96 נ' יצחק לייבנד: בית משפט לערעורים לא יהיה מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, כאשר על בסיס ממצאים אלה הטביעה הערכאה הראשונה את חותם הכרעתה ולממצאים אלה יסוד ושורש בחומר הראיות." (תקדין עליון, כרך 98(3), עמ 1566). אינני סבור איפוא שדווקא מקרה זה הוא המקרה הראוי להתערבות בשיקול דעת של בית המשפט קמא, למרות שאינני משוכנע שהמקרה שלפנינו נופל בגדר המקרים החריגים שבהם היה מקום למינוי מומחה נוסף, ואף אם ייתכן ,כי לו בית משפט זה היה יושב כערכאה ראשונה היה פוסק אחרת בשאלת מינוי המומחה הנוסף. ציין זאת ד"ר זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 856: "קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה הראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים." [ההדגשה שלי, ד.א.] בשל החשש מהתערבות בהתרשמותה ושיקול דעתה של השופטת קמא, אני דוחה הערעור. לא ראיתי מקום לחייב בהוצאות.מומחהרפואהתאונת דרכיםמינוי מומחהמומחה רפואי