תאונת דרכים בזמן שירות צבאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בזמן שירות צבאי:

.1התובע, יליד 1.5.1974, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 13.12.1993כאשר
רכב שבו נהג התנגש במכולת אשפה. התובע היה אותה עת חייל בשירות סדיר בצה"ל.
התובע נפגע בפנים, במיוחד באף ובאצבע ידו השמאלית, הועבר לבי"ח שם טופל.
.2תביעתו זו היא לתשלום פיצויים על פי חוק הפלת"ד. ביום 21.2.96מינה בית
המשפט שני מומחים רפואיים:נ
א. ד"ר גרוס בתחום הנוירולוגי
ב. פרופ' פודושין בתחום א.א.ג.
.3בחוות דעת ד"ר גרוס נידונו התלונות הנוירולוגיות של התובע, לרבות
תלונות על כאבי ראש, חוסר שקט בשינה, הפרעות זיכרון וכו'. עולה מחוות הדעת כי מאז התאונה ביקר התובע במשך כשנה מספר פעמים אצל רופא נוירולוג שכן סבל מסינדרום פוסט טראומטי שבא לביטוי בכאבי ראש חוזרים, נידודי שינה והפרעות בזכרון - על כן גם טופל בתרופות נוגדות דכאון. המומחית פסקה כי סבל מנכות זמנית בשיעור % 10במשך כשנה מאז התאונה לפי סעיף 34(ב) לתקנות המל"ל. באשר למצבו הנוכחי קבעה המומחית כי לא נמצא חוסר אוביקטיבי או הגבלה בכושר עבודתו או התאמתו הסוציאלית - תלונותיו מתאימות לסעיף 34(א) לתקנות המל"ל בדבר דרגת נכות - שאינו מקנה נכות צמיתה. ד"ר גרוס - חוותה גם דעתה כי אין צורך בהתייעצות עם מומחה אורטופד בקשר לשבר באצבע היד שכן לא נשאר נזק קבוע בענין זה.
.4פרופ' פודושין, קבע לתובע נכות צמיתה כלהלן:ב
א. % 10עבור שינוי בצורת האף החיצוני עם הפרעות נשימה לפי סעיף ב 1/69לפי
המל"ל.
ב. % 2.5(מותאם) עבור הפרעה חלקית בחוש הריח לפי סעיף (3) 69למל"ל.
פרופ' פודושין הביע בחוות דעתו את האפשרות לבצע ניתוח עתידי באף לשם תיקון הפגם הקוסמטי והפונקציונלי ע"י ניתוח משולב של שני רופאים, רופא א.א.ג. ורופא פלסטיקאי. ענין זה מהווה סלע מחלוקת מרכזי בטיעוני ב"כ הצדדים. פרופ' פודושין נשאל שאלות הבהרה אחדות ע"י ב"כ התובע עליהן השיב כפי שיפורט להלן.
.5לאחר שמיעת עדות התובע ואביו בישיבה מיום 10.9.97, ניתנה לבעלי הדין
הרשות להודיע אם ברצונם להזמין עדים נוספים. התובע הגיש מסמכים מוסכמים וב"כ הנתבעת הודיע שברצונו להזמין עד - מנהל כח אדם בתע"ש שם עבד התובע לאחרונה. נקבעה ישיבת הוכחות ליום 11.11.97אך נדחתה ליום 15.12.97לבקשת ב"כ הנתבעת, גם ישיבה זו בוטלה עקב הודעה נוספת מטעם הנתבעת כי היא מוותרת על העד. נקבע אפוא סדר הסיכומים.
יצויין כי הליך של מו"מ בין הצדדים לא צלח, וגם לאחר הגשת תחשיבי נזק
וקבלת הצעה מטעם בית המשפט, לא ניתן היה להגיע לפשרה.
.6בסיכומי טענותיהם התיחסו בעלי הדין לשאלות שבמחלוקת, וחזרו על טענותיהם לענין שיעור הפיצוי הראוי. שני התחשיבים אינם ראליים ואינם לעזר רב. התובע מגיע בתחשיבו לפיצוי של כ-000, 371ש"ח הכולל הפסדי השתכרות לעתיד בחשבון אריטמטי לפי הפסד השתכרות של % 12.5ובשכר של 500, 6ש"ח לחודש - ואילו הנתבעת מגיעה בתחשיביה לפיצוי של כ-000, 30ש"ח בהנחה שלא מוטלת על התובע החובה לעבור את הניתוח או להסכים לו, או לסכום של 500, 22ש"ח בגין עלות הניתוח בתוספת פיצוי על כאב וסבל.
.7ב"כ הנתבעת מנסה לאורך סיכומיו להראות כי התובע אינו אמין, כי הוא אדם בעייתי ואינו דובר אמת, כי הוא אינו מתמיד בעבודה וכושר השתכרותו נמוך. כמו כן, טוענת הנתבעת כי סירובו של התובע לעבור את הניתוח הוא בלתי סביר.
אין בדעתי להרחיב יתר על המידה בנושאים אלה, או להקדיש להם 99סעיפים כפי שמופיע בסיכומי הנתבעת. אתיחס בקצרה לשאלות הנדרשות.
.8הנתבעת טוענת שקביעת פרופ' פודושין בדבר חוש הריח אינה בגדר קביעת נכות רפואית וכי הוא רק מציע לקבוע נכות - מחמת ספק. אין כל ממש בטיעון זה. אבהיר להלן. הנתבעת טוענת כי חלה על התובע החובה להקטין את הנזק ע"י הסכמה לניתוח המתקן, לפי מבחן הסבירות העולה מן הפסיקה. בענין זה שקלתי היטב את דברי התובע כמו גם את הראיות שהוצגו בפני ובאתי למסקנה שיש לקבל את סירוב התובע לעבור ניתוח כסביר, ולא מצאתי מקום לחייב את התובע להסכים לניתוח הנוסף, או לראותו כמי שסירב סירוב לא סביר.
באשר לטענת כושר השתכרותו של התובע - שוכנעתי בעיקרי טענות הנתבעת לגבי
כושר השתכרותו של התובע על רקע מצבו ועברו. יש להעריך כושרו לעבודה ולהשתכרותו באורח צנוע למדי - בהתאם לנתוניו.
.9קביעת פרופ' פודושין גם לענין חוש הריח היא קביעה של ממצא רפואי ברור. הרופא אומנם העלה ספק בממצאי הבדיקה לגבי תלונת התובע, אולם החליט ליתן לו להנות מן הספק ולאמץ את תלונתו בדבר פגיעה בחוש ריח ולראותה חלקית. פגיעה חלקית מקובלת ברפואה - כפי שהסביר - ולכן נתן לה ביטוי בחוות דעתו.
באשר לניתוח הנוסף:ו
א. המומחה מצא עקימות במחיצה, גבנון בחלק הגרמי ופגיעה בחלק הסחוסי של
האף, קשיי נשימה דרך נחיר ימני - קשיים שאומתו אוביקטיבית. מצבו הנוכחי נגרם עקב התאונה, והוא מוסיף "תיקון השבר בניתוח לא הועיל".
ב. כשבוע לאחר התאונה אושפז התובע בבית החולים רמב"ם שם בוצע באפו ניתוח במטרה ליישר את האף ולהחזירו למצבו הקודם - ניתוח שחזור השבר.
ג. פרופ' פודושין קובע עוד:נ
"את הפער הקוסמטי והפונקציונלי ניתן לתקן על ידי ניתוח משולב של רופא א.א.ג ופלסטיקאי. הנתוח מבוצע בהרדמה מקומית ותוצאותיו לרוב טובות...".
"עלות הניתוח היא כדלקמן:ב 000, 3דולר למנתחים ביחד, יום אשפוז ושבוע חופשת מחלה...".
"במידה והנבדק יעבור את הניתוח יהיה מקום להערכת מצב האף בחצי שנה לאחר הניתוח".
ד. בתשובה לשאלות ההבהרה, השיב פרופ' פודושין שאם הניתוח מבוצע ע"י מומחה סיכויי הצלחה גדולים מעל % .90כמו כן השיב שאינו רואה צורך בהתיחסות לספרות הרפואית לאור נסיונו - זאת כתשובה לשאלה אם קיימת ספרות. המומחה נשאל מדוע יש צורך להמתין חצי שנה לאחר הניתוח כדי להעריך מחדש המצב והשיב:ו "לאחר הניתוח יש להמתין עד להצטלקות סופית וירידת בצקות ותהליך זה לוקח בערך חצי שנה".
.10חובת הנפגע להקטין את הנזק אינה שנויה במחלוקת, כך גם אין מחלוקת שנטל ההוכחה בענין זה מוטל על המזיק. המזיק מבקש להפחית משיעור הפיצוי עליו לשכנע שהניזוק לא פעל כראוי להקטנת הנזק. בית המשפט העליון נדרש לענין מהות החובה במספר רב של פסקי דין. ההלכה גובשה בע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חב' לביטוח פד"י מ"ה (4) .45סירוב הניזוק לעבור ניתוח רפואי בגופו כרוך בבירור שיקולים סובייקטיבים ואוביקטיביים האם המבחן הוא "משולב" או שמא עסקינן במבחן סובייקטיבי גרידא. בית המשפט, מפי כב' הנשיא ברק אומר בין השאר:נ
"כך, למשל, מה דינו של ניזוק שמסרב לעבור ניתוח רפואי בגופו מפני שבעבר היה לו ניסיון רע עם ניתוחים שונים, וזאת חרף עצה רפואית כי הניתוח יפחית את נזקו ללא כל סיכונים של ממש:ב האם חששו של ניזוק זה אינו סביר על פי אמת-מידה אובייקטיבית "נקיה" או הינו סביר על פי אמת-מידה אובייקטיבית- סובייקטיבית? ואולי המבחון הינו "משולב" - כפי שרוב המבחנים האובייקטיביים הינם - כלומר "הוא אובייקטיבי במובן זה, שהוא נעשה בעיני האדם הסביר. יחד עם זאת הוא סובייקטיבי במובן זה, שנבחנת בו התנהגותו של אדם סביר במצבו של הנפגע".
"כאשר אנו שואלים, כיצד מתנהג האדם הסביר, משיבים לנו לרוב כי בית המשפט הוא האדם הסביר, והוא קובע את רמת ההתנהגות ראה ע"א 243/83 [6]. אך מהי אמת המידה שבית המשפט צריך לקבוע? על כך משיבים לנו לרוב, כי הכול תלוי בנסיבות העניין. ומששואלים מהן אותן נסיבות של העניין, חוזרים ומשיבים, כי אלה נקבעות על-פי אמת המידה של האדם הסביר. בכך נסגר המעגל. אכן, לפנינו מעין מעגל שוטה שכבר עדמו עליו בעבר .... נראה לי, כי המוצא ממעגל שוטה זה הוא בהכרה, כי סבירות אינה מושג פיסי או מטאפיסי. סבירות היא מושג נורמאטיבי. "סבירות משמעותה שקילת כל השיקולים הרלוואנטיים ומתן משקל ראוי לשיקולים אלה" בג"צ 935/86, 940, 943[7], בעמ' .513אכן, "הסבירות אינה ענייין פרסונאלי. היא עניין מהותי. לא סבירותו של מקבל ההחלטה עושה החלטתו לסבירה, אלא סבירותה של ההחלטה עושה את המקבל אותה לאדם סביר. סבירותה של ההחלטה נקבעת על-פי המשקל הפנימי הראוי שניתן לגורמים העיקריים המעצבים אותה. ..".
הגורמים והשיקולים העומדים ביסוד קביעת הנטל הם מנוגדים. מצד אחד ראוי לזכור שהניזוק לא הוא שהביא על עצמו את מומו אלא המזיק גרמו. מאידך, ניתוח בגופו מצריך הסכמתו. הניזוק מצידו אינו יכול להיטיב מצבו כתוצאה מהתאונה, ואין לחברה ענין להעניש את המזיק ולחייבו בנזק שאפשר למנעו. ראה ע"א 252/86 עמ' .52מוסיף בית המשפט, כי אין הניזוק חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה להקטין את הנזק בעקבות ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה פד"י כ"ו (2) .113את מידת סבירות האמצעים שעל הנפגע לנקוט בהם, יש למדוד באמת מבחן ליבראלית, בפרט לאור העובדה שהמזיק הוא שהביאו למצבו במומו. מאידך, אין הניזוק יכול לנהוג בשרירות ובהתעלמות מאינטרסים של הציבור ושל המזיק עצמו. "על הניזוק לנקוט אותם
אמצעים אשר על פי השקפתו של הציבור הנאור בישראל אדם צריך לנקוט אותם כדי למנוע ממזיק את החובה לשאת בפיצויים על נזק שניתן למנעו. בקביעתם של אמצעים אלה אין לצפות מהניזוק הקרבה אישית למען המזיק אך אין לאפשר לו התעמרות במזיק" ע"א 252/86 בע"מ .53
סבירותה של התנהגות הניזוק מושפעת מגורמים שונים, בחלקם סובייקטיבים לחלוטין, בחלקם נעוצים בנתונים חיצוניים, כמו גם במידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב או הסבל הכרוכים בו, אורך תקופת ההחלמה, מידת ההצלחה הצפויה. כך גם אין להתעלם מסיכונים שניתוח עשוי להביא עימו. אין חובה להסכים לניתוח אך ורק כדי להביא להקטנת הפיצויים שהמזיק חוייב בהם. כיוצא בזה יש להטיל ספק ניכר בעצם קיום החובה להסכים לניתוח כאשר התוצאה תהא הפחתה קטנה יחסית בפיצויים.
במקרה הנדון בפני מסרב התובע לעבור ניתוח. אני מקבל את דבריו בענין זה
ואיני מסכים עם הנתבעת כאילו התחמקות התובע מהניתוח היא טקטית לצורכי המשפט. לא זו התרשמותי. התובע חושש מהתערבות ניתוחים באפו, גם מן הטעם שמדובר בניתוח נוסף, שני במנין. הניתוח הראשון השאיר בו חותם שלילי, זכרון של סבל ופחד. התוצאה של הניתוח הראשון לא היתה חיובית ולא פתרה את הבעיה. ב"כ הנתבעת אומנם מנסה לנתק כל קשר בין הניתוח הראשון לענין העומד כעת על הפרק, אולם לטענה זו אין כל יסוד. הניתוח הקודם נועד להחזיר את מצב האף למצבו הקודם שלפני התאונה. הניתוח נעשה ולא הצליח. אין מקום להתעלם מכך במסגרת סבירות שיקוליו של התובע.
זאת ועוד. הניתוח עליו מדובר בחוות הדעת של פרופ' פודושין מורכב משני ניתוחים נפרדים. ניתוח פלסטי וניתוח של כירורג א.א.ג. שני המנתחים חייבים לנתח יחדיו, נתון שיש בו מימד סיכון נוסף. איני מתעלם מאימרתו של פרופ' פודושין כי סיכויי הצלחת הניתוח טובים. התוצאות "לרוב טובות", אך מאידך יש לזכור כי במשך חצי שנה שלאחר הניתוח נתון המנותח למצב בלתי רגיל של בדיקות והמתנה להצטלקות סופית - רק לאחר סיום הליך זה ניתן להעריך מחדש את המצב. גם כאן יש המתנה נוספת שבמהלכה אין לדעת תוצאות הניתוח.
עם כל הכבוד למסקנתו של פרופ' פודושין, אין הוא מומחה לניתוחים פלסטיים.
למסקנתו בדבר הסיכויים הטובים להצלחת הניתוח אין תמיכה כלשהי של מומחה פלסטיקאי, אשר גם חייב לקחת חלק בניתוח בו זמנית. אין המומחה יכול להתימר לדבר בשמו של מומחה מתחום אחר. אין לדעת מהם הסיכונים שכרוכים בתחום הפלסטי, או מהם יחסי הגומלין בין שני סוגי הניתוחים המבוצעים יחדיו, מנקודת מבטו של הפלסטיקאי. גורמים אלה ואחרים נעלמים מעינינו. חובת ההוכחה בנדון היא על הנתבעת, זו חייבת היתה לדאוג להנחת תשתית ראייתי נאותה גם בענין זה.
מסקנתי היא אפוא, שסירוב התובע היה סביר. יצויין בדרך אגב כי גם אם התובע היה מסכים לניתוח, שעור הפיצויים שהמזיק היה מחוייב בו, לא היה נמוך באופן ניכר. יש לזכור כי למקרה והתובע היה מחוייב להסכים לניתוח, הרי שהפיצויים היו מתבטאים בסכום גבוה בהרבה מן המוצע ע"י הנתבעת, וצריך היה לפצותו גם בגין התקופה של שישה חודשים שלאחר הניתוח, גם אם לא היה מקום לחשב את מלוא התקופה. הפיצוי היה מתקרב במידה משמעותית לסכום הפיצויים המגיעים לתובע אלמלא עבר את הניתוח.
.11חומר רב הוצג בפני לענין השכלתו, לימודיו ונתונים אחרים הנוגעים לכושר השתכרותו של התובע. אין מקום להנחת ב"כ התובע שכושר השתכרותו מגיע לכ-500, 6ש"ח לחודש נטו. נכון שמדובר בגבר צעיר שעתידו לפניו, אולם לא שוכנעתי שהתובע אדם מתמיד ושקדן. עדותו בענין לימודיו ועבודתו לקו בחוסר עקביות ובסתירות רבות. התובע סיים 11שנות לימוד, גם זאת בספק רב. לא מצויה בידו תעודה ראויה לכיתות י, יא' מן המוסדות בהם טען שלמד. דבר זה תמוה. גם אליבא דגירסתו, התובע לא התיחס ללימודים בשנה יא' ברצינות רבה, והתיחס לעבודתו בחברת חשמל בחשיבות יתר לעומת הלימודים. התובע לא זכה לתעודת בגרות, לא נבחן בכל המקצועות, והרושם הוא שאינו שוקד על כך גם כיום חרף דברים שאמר בכוון זה. גם המקצועות בהם נבחן אינם מספיקים להשגת תעודת בגרות - רחוק מכך. תכנונו להתחיל בקורס "קדם הנדסאים" אינו נראה בשלב זה רציני. עליו לעבור קורס מוקדם כהכנה לקליטתו ללימודי הנדסאי - ואופציה זו נראית רחוקה ממנו בשלב זה.
עם שחרורו מצה"ל עבד התובע בתע"ש שם החל לעבוד ב- 26.2.96- כמפעיל מכונה
סי.אן.סי. את עבודתו הפסיק עקב הפרעה ללימודים משפוטר מתע"ש הוסדרה לו עבודה
בחב' חשמל - כנראה בעזרת האם - שם עבד, ושכרו נמוך יחסית.
אין בפני ראיה שתוכל לשכנעני כי התובע עשוי להגיע לשכר הנטען על ידו. גם לשכר הממוצע במשק מסופקני אם יוכל להגיע - על כל פנים לא ניתן להסיק זאת מתוך חומר הראיות המונח בפני. הנכון הוא שהלכה פסוקה היא שהשכר הממוצע במשק הוא המודד לגבי אנשים צעירים בתחילת דרכם והמהווה בסיס לחישוב הפסדי שכר לעתיד. כך נעשה בהעדר נתונים או ידיעות אחרות המאפשרות לבית המשפט להעריך את כושרו של התובע להשתכר. כאשר אין ראיות אחרות פועל בית המשפט, במלאכת פסיקת הפיצויים, במסגרות נורמטיביות המניחות הנחות מסוימות. ההנחה הנוגעת להפסדי כושר השתכרות של צעירים, היא הנחה הניתנת לסתירה, כשם שכל הנחה אחרת בענינים אלה, היא הנחה שניתנת לסתירה. במקרה שלפני לא ניתן להתבסס על הנחה שהתובע יגיע למלא השכר הממוצע.
הנתונים הירודים של התובע, אי התמדתו, החוסר בלימודיו והרקע הבעייתי שהיה מנת חלקו, גם לפני התאונה ובלא קשר עימה, מביא אותי למסקנה שכושר השתכרותו כפי שניתן להעריכו עתה, הוא כ-% 80מן השכר הממוצע במשק בלבד, קרי כ-400, 4ש"ח לחודש.
.12א. הפסד השתכרות בעבר:ו לא הוכח הפסד לתקופה שמאז התאונה, התובע היה חייל,
לאחר מכן עבד בתע"ש. שקלתי אם לפסוק פיצוי גלובלי בגין העבר - לא מצאתי הצדקה לכך.
ב. כאב וסבל:נ התובע טוען לאישפוז של 10ימים. הנתבעת טוענת לאשפוז של יומיים בלבד מיום .20.12.93התובע טען שהיה מאושפז במתקן צבאי. מתעודת חדר המיון של בי"ח רמב"ם ת/7, ניתן להבין שהיה מאושפז עד 16.12.93, בין במסגרת צבאית או בתיאום עם בי"ח רמב"ם. התובע ציין בתשובות לשאלון כי היה מאושפז גם בבי"ח .10לפי תעודה ת/ 7היה מאושפז עד למועד בו ניתנו הוראות הרופא להמשך הטיפול. לפיכך אני קובע סה"כ 7ימי אשפוז כולל אשפוזו לניתוח שבוצע.
- התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל לפי נכות % 12.25סכום של 737, 14ש"ח
- וכן עבור 7ימי אשפוז 687, 1ש"ח
לשני הסכומים יש להוסיף ריבית שנתית של % 4מיום התאונה עד יום פסק הדין.
ג. הפסד השתכרות לעתיד:ב נכותו הרפואית אינה בהכרח תפקודית מלאה ואיני סבור שהיא צריכה לשקף הפסד של % 12בכושר השתכרותו של התובע. הנזק לחוש הריח בודאי אינו צריך להשפיע על כושרו להשתכר ואילו ביחס לנכות האחרת אין מקום להנחה כי היא משקפת במלואה את ההפסד המוערך של כושר השתכרותו, או שהיא תפקודית במלואה הגם שתהא לה השפעה מסויימת וחלקית על כושרו להשתכר בעתיד. השפעה זו צנועה במידה רבה משיעור הנכות הרפואית. נראה לי שבנסיבות הענין ומכל הטעמים שהובהרו ראוי המקרה הנדון לפסיקה גלובלית ואני מעמיד את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסכום של 000, 55ש"ח נכון ליום פסק הדין.
ד. הפסדי פנסיה:ו אין תשתית עובדתית וראייתית מינימלית לפסיקה בגין ראש
נזק זה.
ה. הוצאות והוצאות רפואיות:נ הנתבעת היא שתשא בהוצאות הרפואיות בגין חוות דעת המומחים. אשר להוצאות רפואיות בעתיד, לא הוכח צורך בהוצאה כזו, וממילא אם תהיינה הוצאות רפואיות בגין התאונה, הן תכוסנה עפ"י ההסדר החוקי הקיים או שיהיה בשעת ההוצאה. כך גם אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' לא לעבר ולא לעתיד.
.13התוצאה שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע:ב
א. בגין כאב וסבל כולל ימי אישפוז( סך של 424, 16ש"ח בתוספת ריבית שנתית של % 4מיום התאונה עד יום פסק הדין וכן.
ב. הפסדי השתכרות לעתיד בסך 000, 55ש"ח נכון ליום פסק הדין וכן.
ג. הוצאות רפואיות ושכר המומחים ישולמו ע"י הנתבעת. כן תשא הנתבעת באגרות המשפט, ותשלם לתובע את אגרת המשפט ששילם בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום תשלום האגרה עד ליום פסק הדין.
ד. כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בשיעור % 11ומע"מ על הסכומים שבסעיפים קטנים א'-ב' לעיל.

ה. כל הסכומים שפסקתי לעיל ישולמו תוך 21יום מתאריך פסק הדין, שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין עד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שחפת בשירות הצבאי

  2. מחלת לב בשירות הצבאי

  3. מוות חייל במהלך חופשה

  4. מחלת קרוהן בשירות הצבאי

  5. דרופ פוט עקב שירות צבאי

  6. גידול בברך בשירות הצבאי

  7. תאונת דרכים חייל בחופשה

  8. שירות צבאי קצר

  9. מחלה טרשתית בשירות הצבאי

  10. פגיעה בברך בשירות הצבאי

  11. טרשת נפוצה בשירות הצבאי

  12. נפילה מהמיטה בשירות הצבאי

  13. אפילפסיה עקב השירות הצבאי

  14. תאונת דרכים בחופשה מהצבא

  15. מוות ממחלה עקב שירות בצבא

  16. קוליטיס כיבית בשירות הצבאי

  17. מחלה נפשית עקב השירות הצבאי

  18. מוות חייל בזמן חופשה מהצבא

  19. פוסט טראומה עקב שירות צבאי

  20. תאונת דרכים בזמן שירות צבאי

  21. פגיעה באוזן במהלך שירות צבאי

  22. תאונת דרכים במסגרת שירות צבאי – ערעור

  23. קשר בין בעיות גב לשירות צבאי

  24. מיאסטניה גרביס בשירות הצבאי

  25. תסביך האשך עקב מאמץ בשירות הצבאי

  26. פיצויים לתלויים לאחר שירות צבאי

  27. מוות בתאונת דרכים במהלך שירות צבאי

  28. הפרעה בתפקוד המיני עקב שירות צבאי

  29. שירות צבאי כתנאי במכרז הקצאת מגרשים

  30. הכנסה משירות צבאי לצורך חישוב דמי פגיעה

  31. תאונת דרכים בצבא במסגרת השירות הצבאי - את מי תובעים ?

  32. פגיעת חייל במשחק בזמנו הפרטי לא תוכר כנכות עקב השירות הצבאי

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון