קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עם טרקטור ללא ביטוח: התובענה: 1. התובע, יליד 25.6.75, נפגע בתאונת דרכים, ביום 6.5.90, בהיותו בן 15, עת נסע בטרקטור הנהוג בידי הנתבע מס' 1, שממנו נפל. אין מחלוקת כי בזמן הנסיעה לא היו בידי הנהג רשיון נהיגה וביטוח תקף ועל-כן הוגשה התובענה גם כלפי הנתבעת מס' 2 (להלן: "קרנית"), שאינה חולקת בענייננו על תחולת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 ולחבותה מכוחו (עמ' 31 לפרוטוקול). בגדר התובענה הגישה קרנית הודעה לצד שלישי כלפי הנהג, שלא מצא להתגונן כלל כלפי הליכים אלה, אף שהוזמן לעדות והעיד מטעמה. במסגרת זו הובהר, כי הימנעותו מלהתגונן בתיק זה נעשתה באופן מודע ומכוון, לאחר שהתייעץ בנושא עם עורך-דין (עמ' 48 באמצע). 2. בנסיבות האמורות נותרה פעורה המחלוקת בשאלת ראשי הנזק ושיעור הפיצויים, שלו זכאי התובע מהנתבעים. המומחים הרפואיים: 3. לאחר התאונה אושפז התובע בבית החולים תקופה בת 15 יום. פגיעותיו היו בחלקי גוף שונים ובעיקר בראש, שבו נחבל חבלה לא קלה, תוך פגיעה במוח, בצקת ושטפי דם תוך מוחיים, שבר בבסיס הגולגולת, שיתוק בעצב הפנים משמאל ודליפה של דם ונוזל מאוזן שמאל. בנסיבות אלו מונו ארבעה מומחים רפואיים ליתן את חוות-דעתם בנוגע למצבו הרפואי: ד"ר ר' שלו בתחום הנוירולוגיה של הילד; ד"ר ש' לברטוברסקי בתחום רפואת העיניים; ד"ר א' שפירא בתחום אא"ג וד"ר ר' דורסט בתחום הפסיכיאטרי. שתי המומחיות, ד"ר שלו וד"ר דורסט, זומנו על-ידי הנתבעת להיחקר חקירה נגדית על חוות-דעתן. 4. חוות-דעת ד"ר שלו, בתחום הנוירולוגיה של הילד: המומחית מתייחסת לפגימות שנרשמו בתעודת השחרור מבית החולים, לפיהן התובע סבל ממוגשמות בשימוש בידיים ואי-יציבות בהליכה. אף אם הבעיות המוטוריות פחתו במשך הזמן, עדיין קיימת פגימה של אי-יציבות, כאבי ראש וסחרחורות. עיקר בעייתו של התובע מתמקדת, לדבריה, בתחום הלמידה ומתאפיינת בהפרעה ליכולת הריכוז וההתמדה. עוד היא מתייחסת להלנותיו על שינויים שחלו בדפוסי התנהגותו: עצבני, אימפולסיבי ובלתי מרוסן. בבדיקה מצאה גם עודף משקל ניכר וחולשה קלה של שרירי הפנים. חוות-דעתה נסמכת גם על בדיקה נוירו-פסיכולוגית, שערכה גב' רעיה וורטמן-אלעד, מומחית לפסיכולוגיה שיקומית ואבחון נוירו-פסיכולוגי (נ/10). בעוד שהתובע תפקד במבחני ה- q.i באופן ממוצע, הרי "ביצועיו התאפיינו בקושי במעקב אחר גירויים שמיעתיים וכתובים, קושי בשמירת קשב ופיצול קשב, קושי בזכירה ויזואלית של חומר מורכב, איטיות וקשיים בתכנון ויזימה קוגנטיבית וליקוי בולט בזכירה המילולית. יכולתו להתמודד עם משימות אשר דרשו אינהיביציה וסף תסכול סביר הייתה מוגבלת" (מתוך העמוד השני לחוות הדעת). בנסיבות האמורות מצאה ד"ר שלו להעניק לתובע, בשל הליקויים הקוגנטיביים ודפוסי ההתנהגות החריגים, % 30 נכות לצמיתות, לפי סעיף 34(ד) מהתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הקובע שעור נכות זה במקרה שבו "ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה". בהקשר לכך יוטעם, כי המומחית גב' וורטמן-אלעד ציינה בחוות-דעתה קושי מסוים, הנוגע לכך, שלא הייתה ידועה לה הרמה האינטלקטואלית והכישורים הנלמדים של התובע. לדבריה: "בהעדר מסמכים על לימודים טרם הפגיעה קשה לקבוע את כמות הירידה הקוגנטיבית" (מתוך הסיכום, בעמ' 3 לחוות הדעת נ/10). 5. חוות-דעת ד"ר לברטובסקי, בתחום רפואת העיניים: המומחה בתחום האמור לא מצא עדות לפגיעה עינית בעטייה של החבלה בתאונה דנן. את תלונות התובע לקשיים בראיה ניתן לפתור בעזרת משקפים, אולם לכך אין כל קשר לתאונה. על-כן לא נקבעה לתובע נכות כלשהי בתחום רפואי זה. 6. חוות-דעת ד"ר שפירא, בתחום אא"ג: המומחה בתחום רפואי זה התייחס לתלונות התובע בדבר ליקויי שמיעה באוזן שמאל, צפצופים קבועים בה (טינטון) וכאבים בפן השמאלי המופיעים מדי פעם בפעם. על-פי בדיקת תרשים השמיעה מצא המומחה, כי התובע שומע באוזן ימין בגבולות הנורמה, אף אם קיים ליקוי עצבי קל, מה שאין כן לגבי אוזן שמאל, ששם נמצא ליקוי שמיעה עצבי והולכתי ניכר. מסקנתו הנה, כי השבר בעצם הטמפורלית השמאלית, בבסיס הגולגולת, גרם לנזק האמור. לפיכך, ומכיוון שמצא קשר סיבתי ישיר בין הפגימות האמורות לבין התאונה דידן, המליץ לקבוע לתובע נכות בשיעור של % 10 עקב ליקוי בשמיעה (לפי סעיף 72- 1 ב-11) ונכות נוספת בשיעור של % 10עקב טינטון קבוע (לפי סעיף 72- 4ד-3); ובסך הכל % 19 נכות רפואית לצמיתות. 7. חוות-דעת ד"ר דורסט, בתחום הפסיכיאטרי: חוות-דעת המומחית בתחום הפסיכיאטרי ניתנה לאחר בדיקה פסיכיאטרית פרטנית ושיחה עם ההורים ולאחר שהמומחית עיינה במסמכים רפואיים שהומצאו לה. לפי המידע שקיבלה תואר התובע כילד רגיל לכל דבר ללא בעיות בהתפתחות, אשר עד לתאונה נחשב "לאחד התלמידים הטובים בכתה, כאשר לדברי אמו, נאמר להם כי במבדקים פסיכולוגים הוא הוגדר כילד מחונן" (מתוך פרק "הרקע" בחוות הדעת). היא התייחסה להשלכות התאונה על פעילותו של התובע, תוך ניסיונו העיקש להתחייל לשירות הצבאי, חרף הפגימות, ניסיון שצלח באופן חלקי בלבד, שכן שהתובע גויס כמתנדב, אולם נפלט מן השירות לאחר כחצי שנה. עוד נתנה דעתה למאבקו הממושך לקבלת רשיון נהיגה, אף אם לפי המידע שנמסר לה התובע נוהג בכלי רכב למרחקים קצרים בלבד, בתחומי ישוב מגוריו. מסקנת המומחית היא, כי במקביל להחלמת התובע מן הטראומה המוחית שנגרמה בתאונה, התפתח אצלו שינוי נפשי ואישיותי המתאפיין בנושאים הבאים: הפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, הפרעה בכושר הריכוז ובזיכרון, שינוי באישיות תוך תחושה של נחיתות חברתית, תוקפנות, קושי בעיכוב דחפים, אי-סבילת רעשים, צמצום טווח הפעילויות וההתעניינות, נטייה לשקר ולפנטז והפרעות אכילה (בולמיה). לנוכח זאת עמדתה היא, כי בעטייה של התאונה נפגע רצף ההתפתחות של התובע ונסוג לאחור, עת המדובר בגיל קריטי מבחינת ההתפתחות הרציפה של מעגל החיים הטבעי. על-כן, ההשלכות של הפגיעה מההיבט הנפשי הן לדעתה קשות ביותר: "מדובר בקו שבר התפתחותי, המרחיק אותו מקבוצת בני גילו, הופך אותו לחריג ומנוכר עם קושי ביצירת קשרים בין-אישיים. הדבר פוגע בביטחון ובדימוי העצמי", כל זאת בנוסף לפגיעה ביכולת הלמידה (מתוך פרק "הדיון" בעמ' 5- 6 לחוות הדעת). במכלול האמור תוצאות חוות דעתה הנה, כי התובע לוקה בשלושה סוגי נכויות לצמיתות (בנוסף לפגיעה המוחית שגרמה לליקויים קוגנטיביים, כפי שהוערכו על-ידי ד"ר שלו): מבחינה פסיכיאטרית התובע סובל מ: Disinhibited and aggressive- change due to a general medical condition ,personality type כאשר קטגוריה זו כוללת גם את הנטייה לפנטוז. הנכות בשל ההפרעה זו מוערכת על-ידה בשיעור של % 15 לצמיתות. בנוסף לכך סבורה המומחית, כי יש להכיר בנכות נפשית נוספת, בשיעור של %7.5, בשל ההפרעה של אכילה כפייתית והשמנת יתר וכן ב-% 5 נכות בשל התגובה הדיכאונית. סיכום הנכות בתחום הרפואה הפסיכיאטרית מגיע אפוא לשיעור כולל של % 25.3. 8. סיכום הנכות הרפואית, על-פי חוות הדעת: מכלול הנכויות הרפואיות, שנקבעו לתובע בתחומים הנוירולוגים, השמיעה והפסיכיאטרי, מסתכמים בשיעור של % 57.65 לצמיתות. עם זאת, אין באמור כדי לקבוע עדיין את נכותו הרפואית של התובע, לאור הטענות שהעלתה קרנית לגבי הממצאים והמסקנות של המומחים הרפואיים. מכיוון שכך מתקיים הצורך להיכנס לגופן של הטענות הנוגעות לחוות הדעת. מסכת שמיעת הראיות: 9. מטעם התביעה העידו התובע ואמו. לתיק הוגש גם תצהיר אביו של התובע, אולם התצהיר נמשך לבסוף והלה לא נחקר עליו. מטעם ההגנה העיד רק מר חדד, שהנו גם הנתבע מס' 1ושכאמור לא התגונן כלפי התובענה וכלפי ההודעה. בצדק העיר בא-כוחו המלומד של התובע, כי עד זה נוגע בדבר, על-כן יש להתייחס לעדותו בהתאם. הלה אישר בעדותו את מודעותו לחשיפתו האפשרית לחיוב בפיצויים של התובע (למשל, בעמ' 56 ל מעלה: "אחרי התאונה הייתה לי רגישות והתעניינות גבוהה יותר על הפעילות שלו ולכן אני זוכר"). מכיוון שכך יש להתייחס בזהירות לכל העדויות מפי העדים, כרציונאל הנובע מסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. 10. ראיות התביעה בתיק זה, לאמור, עדות התובע ואמו, נשמעו לפני כב' השופט א' רובינשטיין, אשר פרש מכס השיפוט בטרם עלה בידו לסיים את שמיעת כל העדויות. לפיכך הועברה המחלוקת להתברר בפני. בישיבה מיום 1.6.97 (עמ' 30) התבקשו באי-כוח הצדדים להשמיע את עמדתם, לעניין תקנה 177לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כדלקמן: "נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו". באי-כוח התובע הסכימו לכך שהדיון יימשך מהשלב שאליו הגיע למעשה ואילו בא-כוח הנתבעת מס' 2 אמור היה ליתן את עמדתו תוך 14 יום מעת אותה הישיבה. הודעה כאמור לא הוגשה ובישיבה נדחית הבהיר הפרקליט המלומד, כי הוא נמנע מלהגישה לנוכח החלטתם להשאיר את הנושא להכרעת בית המשפט (עמ' 47). הווי אומר, שהנתבעת מס' 2 לא הביעה עמדה בעד או כנגד המשך הדיון מהשלב אליו הגיע התיק והנושא הושאר לשיקול דעת בית המשפט. לאחר זמן, משהדיונים הגיעו לקראת סיום ממש, שינה עו"ד שכטר את טעמו, בטענה שראוי לשמוע מחדש את חקירתו הנגדית של התובע (עמ' 68). הטענות שתמכו בטיעון האמור לא היו חדשות, עקב דברים שהתגבשו בין לבין, אלא אותן הטענות שניתן היה להעלות מלכתחילה. מכיוון שכך הוחלט באותה הישיבה, כי בשלב זה הנושא לא יוכרע ואם בית המשפט ישתכנע בצורך לשמוע את עדות התובע בשנית, יודע על-כך לבעלי הדין. בישיבת הסיכומים חזר בא-כוח הנתבעת על העמדה האמורה ואף הוסיף גם את נושא חקירת אמו של התובע; ובמילים אחרות - שמיעת כל ראיות התביעה מלכתחילה, למרות שטענותיו אלו הועלו רק כנושא הראוי להביא בחשבון, לאור העמדה הקודמת שהשאירה את הנושא כזכור לשיקול הדעת (עמ' 78ש' 9-13). אכן, אין מניעה לכך שהמשך הדיון יתקיים מאותו השלב גם אם התיק מצוי לקראת סיום ההליך, ערב הסיכומים, ואפילו אם לשם מתן פסק הדין בלבד (ע"א 387/84 יוסף אברהם נ' היוזם בע"מ, פ"ד כט(1) 353; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, דינים עליון, כרך נג, 112). כל שכן אלה הם פני הדברים בשלב בו היה מצוי התיק דנן, טרם תחילת שמיעת ראיות ההגנה. לגופם של דברים: לאחר שבחנתי את העדויות שלפנינו, מסקנתי הנה, כי אין צורך לשמוע את עדות התובע או את עדות אמו מחדש, וניתן לפסוק את הדין על-פי החומר המצוי בתיק, כפי שנגבה על-ידי המותב הקודם. החקירה הנגדית של שני העדים הייתה ארוכה ומפורטת למדי והפרוטוקול משקף היטב את מהלכה, כך שניתן להתרשם כדבעי מטיב העדויות, לכאן או לכאן. עתה, לאחר ההבהרה האמורה, ניתן לעבור ולבחון את הטענות לגופן, כאשר בראשית נתמקד בטענות לגבי שיעור הנכות הרפואית, טענות המחייבות להיכנס גם לטיבן של עדויות הצדדים. הנכות הרפואית: 11. לטענת עו"ד שכטר, אין להעניק לתובע אחוזי נכות כלשהם בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי והוא אף הגדיל לטעון, כי יש לקצוב רק מחצית מאחוזי הנכות בתחום השמיעה, שכן "אין הוא מקבל" את נושא הטינטון, המתבסס על תלונה סובייקטיבית ללא כל בדיקת הדמיה (עמ' 83 ש' 16-18). טענה זו מרחיקת לכת ביותר, מכיוון שהמומחה ד"ר שפירא לא זומן כלל לחקירה בנושא ואף לא נשלחו אליו שאלות הבהרה לגביו (לפחות אין על-כך תיעוד בתיק). אין זאת אלא, שטענה סוחפת זו, הנעדרת כשלעצמה כל ממש, נשמעה בלהט יתר הטענות. זולת האמור לעיל, ולאחר שהמומחה התייחס לנושא זה במפורש, אין צורך לשוב ולדון בה. 12. טענות רבות הועלו כלפי חוות-דעת המומחיות בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי, עד כדי העתירה לאיינן כליל. בהקשר לכך יש להבחין בין שני סוגים של טענות, שנטענו כאן בערבוביה. הסוג האחד מתייחס לאמינות ומהימנות התובע ותלונותיו והסקת מסקנה אחרת ממסקנת המומחה, לאור הממצאים הנקבעים על-ידי בית המשפט. כך, למשל, כאשר תובע פלוני מלין על פגימה מסוימת, דוגמת כאבים, אשר בעקבותיה קובע לו המומחה הרפואי אחוזי נכות, אולם בית המשפט, לאחר שמיעת הראיות, דוחה את הגרסה מההיבט העובדתי. בנסיבות אלו רשאי בית המשפט להימנע מלקבל את המלצת המומחה, עת זו מושתתת על אדני ממצאים עובדתיים השונים מאלה הנכונים לאשורם. סוג הטענות השני נוגע לפגמים במלאכת המומחה או במיומנותו. כך, למשל, כאשר הלה נמנע מלבצע בדיקות חשובות, אינו משאיר רושם טוב לאחר חקירתו והמסקנה הסופית היא שבית המשפט איננו יכול לסמוך על חוות-דעתו (דוגמת המקרה שנדון בת"א (י-ם) 138/88 דומב נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 717(יא) 18). במקרה של תובענה רגילה, כאשר המומחה הנו עד מטעם צד, עלול מי שהביאו לעדות לצאת נפסד, מה שאין כן בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כאן נחסמת דרכו של התובע להוכיח פגימות רפואיות (סעיף 6א(ב)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) והוא אנוס, כמצוות החוק והתקנות, להיזקק למומחה מטעם בית המשפט, זולת "ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו" (ראו גם את משמעות הכבילה האמורה, כמצדיקה מגמה מקילה עם הצדדים, ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216). אם בית המשפט מינה מומחה, שלבסוף אין בידו לקבל את מסקנותיו, לא על התובע לשאת בעול. במקרים שכאלה שומה על בית המשפט לשקול למנות מומחה חלופי או מומחה נוסף, ולא לקבוע - כפי עתירת עו"ד שכטר - כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. כך גם במקרה הפוך, הפועל כנגד נתבעים (ודוק: גם אם המומחה מפליג בקביעת נכויות ביד רחבה לזכות התובע ובית המשפט אינו מקבל את חוות-דעתו, עומדות לפנינו שתי אפשרויות: האחת, הפחתת הנכות בהתאם לחומר המוכח; או השניה, פסילת המומחה ומינוי מומחה חליף תחתיו או במקרים מסוימים מינוי מומחה נוסף לאותו המומחה. פשיטא, שתוצאת הפגמים במיומנות המומחה או בדרכי פעולתו יכולה לפעול לשני הצדדים). 13. הטענות שהועלו בנוגע למסקנות המומחית בתחום הנוירולוגי מתמקדות למעשה בכך, שחוות דעתה ניתנה בטרם נאסף מלוא החומר הנחוץ לשם עריכתה. המומחית פנתה אל התובע לבצע שתי בדיקות הדמיה, אולם ככל הנראה בוצעה רק אחת מהן. בתחילה נדרש התובע לבצע צילום טומוגרפי של המוח (t.c) ובדיקת g.e.e (נ/4). לאחר מכן הוחלפה הדרישה לביצוע ה- t.c בהפניה לבדיקת , i.r.m בדיקה אשר לדעת המומחית טובה יותר לענייננו (עמ' 37למעלה). בעוד שבידיה נמצאו ממצאי בדיקת ה- i.r.m (נ/6), לא נמצא תיעוד המעיד על ביצוע בדיקת ה-. G.e.e כמו-כן נדרש התובע, באמצעות פרקליטו, להמציא למומחית - לעצמה ועבור המומחית הנוירו-פסיכולוגית - תעודות מבית הספר, כדי ללמוד על מצבו הלימודי לפני ואחרי התאונה (נ/ 7- נ/9), על-מנת שיהיה גורם להשוואה, אולם תעודות כאמור לא הומצאו לידיה. בשלב מסוים הצהירה עו"ד אוריון, שהופיעה באותה הישיבה מטעם התובע, כי לא ניתן לאתר את התעודות בבית הספר, ככל הנראה בשל שריפה שארעה במקום, אולם חרף הנאמר שם לא הומצא כל אישור להעיד על הדבר (עמ' 40). בהקשר לכך אישרה המומחית את חשיבות ההשוואה ואף בשלב מסוים הסכימה, כי קיימת אפשרות לטעות מצדה באי עמידתה, במשנה תוקף, על קבלת החומר. ואולם יחד עם כן, עמדתה הסופית הנה, שלהערכתה היה בידיה די והותר חומר לשם כתיבת חוות הדעת וגיבוש המסקנות הצריכות לעניין (עמ' 40 למעלה). בנסיבות אלו, כאשר התובע לא סיפק את הנתונים אשר נדרשו ממנו ולאחר שנמנעה מהמומחית האפשרות לערוך השוואה ולהיזקק למלוא בדיקות ההדמיה, וכאשר לטענת בא-כוח קרנית התובע ואמו אינם מהימנים כלל, אין לפי הנטען כל בסיס למסקנות שבחוות הדעת. 14. מהימנות עדי התביעה: לא שוכנענו כלל מהטענות לגבי חוסר המהימנות של התובע ואמו, מה שכן ניתן לומר לגבי הצבעים שבהם הם ניסו לצבוע את תמונת המצב. בכל הנוגע לאירועים שלאחר התאונה נוטה הצבע יותר ויותר לאפור, לעומת הורוד שלפניו. היטיבה להסביר זאת המומחית ד"ר דורסט, בציינה שאין המדובר בפגמי מהימנות, כי אם בנטייה טבעית לאידיאליזציה ולהגזמה לטובה של המצב לפני האירוע (עמ' 59ש' 20-21). לדידה זהו מצב טבעי ביותר, שאינו ייחודי רק לבעלי הדין דידן (ראו גם את דבריה, בעמ' 61ש' 22). האם פנתה למזכירות בית הספר היסודי בכדי לקבל חומר אודות בנה ולא הסתירה, כי מגמתה הברורה הייתה לחפש ולמצוא רק "דברים חריגים יוצאים דופן מבחינה חיובית" (עמ' 20למעלה). כך גם אישרה, כי לאור הפנייה מצד עורך הדין להמציא חומר, דאגה להביא את "מה שהיה נכון להביא" (עמ' 21 למעלה). הנה-כי-כן, אין היא מסתירה את המטרה להשיג מסמכים היכולים לשפוך אור בצבע ורוד יותר, לגבי תמונת המצב עובר לתאונה. גם התובע לא הסתיר ולא ניסה להסתיר או לייפות את כישלונו במקצוע האנגלית, דבר שמנע ממנו להתקבל לפנימייה צבאית, שבה חפץ ללמוד (עמ' 4 באמצע). את רמת ציוניו תאר כממוצע בלבד, ציונים של 6-7, מבלי לנסות ליפות את הדברים מעבר למידה סבירה, בגבולות הטבעי כלשונה של ד"ר דורסט. חרף מגבלותיו עשה מאמץ כביר להתקבל לשירות צבאי, אפילו אם כמתנדב. דא-עקא, שבחלוף חודשים ספורים נפלט. יוטעם, כי גם נטייתו לפנטוז ולסיפורי בדים אינה משמעותית לכאן, באשר ד"ר דורסט הבהירה את הנטייה כמכוונת לתיאור חיובי ומרשים יותר של מצבו (עמ' 63 ש' 6-8) ולא לתיאור שלילי וגרוע, כפי החשש היכול לנבוע בהקשר לתיאור מצבו לאחר הפגיעה. לתצהירו של התובע צורף מסמך של השירות הפסיכולוגי במועצה האזורית חוף עזה, מיום 19.5.83 (בהיותו בן 8), המעיד על מנת משכל גבוהה מהממוצע והמלמד על-כן שהפוטנציאל שלו היה בהחלט טוב. עם זאת, העובדה שלא נמצאו תעודות מבית הספר מעידה על הרושם הכללי, המתקבל ממילא ממסכת הראיות, כי למרות הפוטנציאל הטמון בו היה התובע תלמיד בינוני למדי. יצוין, כי העובדה שארעה שריפה במזכירות בית הספר - אם באמת כך היו פני הדברים, באשר נושא זה לא הוכח - אינה המכריעה בדבר, שכן הדעת נותנת כי ההורים, ובוודאי הורים מסודרים דוגמת אלה שלפנינו, שומרים על תעודות הילדים. גם אם הם אינם נוהגים לעשות כן, בוודאי נותרו לפליטה תעודה אחת או שתיים, שניתן היה להציגן בבית המשפט ולמזער אפשר היה להעיד על ציונים קונקרטיים באחת מן הכתות, או להזמין לעדות מורה לשעבר. העובדה שלבסוף אין לפנינו תעודה כלשהי של התובע, ולו אחת בלבד, המעידה על רמת לימודיו, מהווה המשך של המגמה להימנע מלפרט את העובדות לאשורן, לגבי טיב לימודיו. חבל שכך הוא הדבר, שכן מוכרים וידועים מקרים רבים של בני-נוער, בעלי פוטנציאל בלתי מבוטל, שהישגיהם הלימודיים דלים ביותר ושלאחר זמן מתעשתים ועולים על מסלול לימודי תקין. ייתכן שכך יכול היה להיות מצבו של התובע אלמלא התאונה, אולם לצורך העניין שלנו - ככל שהוא נדרש לדבר - ההנחה היא, שהתובע היה תלמיד בינוני למדי (ראו גם את התעודה נ/ 2 מבית הספר התיכון, כתה ט', המעידה על רמת ציונים לא גבוהה). 15. עם זאת, ההישגים הלימודיים אינם בבחינת חזות הכל, כאשר הנתונים מעידים על-כך שהמדובר בבחור המצוי במתחם הממוצע אם לא למעלה מכך, בכל הנוגע ליכולתו הקוגנטיבית ורמת התנהגותו הכללית (וראו נא, כי מנת המשכל שלו ירדה לאחר התאונה באופן בלתי מבוטל: עמ' 42 באמצע). ד"ר שלו הדגישה, שעיקר המשקל בעת מתן חוות-דעתה הושם על הבדיקה הנוירו-פסיכולוגית ועל בדיקת ההדמיה, נ/6, המעיד על פגימות אחדות ואילו משקל פחות הושם על האנמנזה ועל הבדיקה הפיסיקלית (עמ' 44). ואולם, הבדיקה הנוירו - פסיכולוגית, החשובה כשלעצמה, חסרה את גורם ההשוואה (כנקוב ב-נ/10, בפתח חוות הדעת ובשורות הסיכום). יוטעם כאן, כי המומחית ד"ר שלו הדגישה במהלך חקירתה, כי התייחסה פחות ליכולת ה-q.i וההישגים הלימודיים של התובע ויותר לשינוי האישיותי התנהגותי (עמ' 42 באמצע). בכך מתגמד נושא הלימודים והתעודות, תוך שגם היא הביאה בחשבון רמה ממוצעת בלבד, כפי שנקבע לעיל. עם זאת ברי ובולט הדבר, כי חוות-דעתה אינה מתייחסת רק לפגימות הקוגנטיביות, אלא גם לדפוסי התנהגות, נושא שנודעת לו חשיבות לאור קביעותיה של המומחית בתחום הפסיכיאטרי. 16. חרף כל האמור עדיין רחוקה הדרך להגיע למסקנה, שאותה מבקש בא-כוח קרנית להשיג. המומחית בחנה בזהירות ובמיומנות את הנתונים כפי שהונחו לפניה ובשום פנים ואופן לא נוכל להסכים לטענתו, לכך ש"חוות הדעת הזו חסרת כל משמעות ונעשתה כלאחר יד וללא שמץ אחריות" (עמ' 79 ש' 8-9). כמדומה שהדברים הולמים יותר את טיב טענה זו, כפי שהועלתה, מאשר את מלאכת המומחית. בסיכומם של דברים, בדיקת ההדמיה נ/ 6 והדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, גם ללא מקדם ההשוואה, מעידים על פגימה לא קלה שבה לוקה התובע ואם מוסיפים לכך את הבדיקה הקלינית, טיב הפגימה ביחס לתלונות והאנמנזה, מוביל המשקל המצטבר למסקנה לפיה התובע לוקה בנכות נוירולוגית בלתי מבוטלת. 17. טענות לרוב נטענו גם כלפי חוות-דעתה של המומחית בתחום הפסיכיאטרי. כאן לאנמנזה משקל רב יותר, אלא, שד"ר דורסט פרטה את המיומנות המיוחדת הנרכשת במהלך השנים, לגביית הנתונים מהחולים ובעיקר מאלה המעונינים בתוצאות מסוימות של הבדיקה (קבוצת בעלי הרווח המשני). הנחתה הבסיסית הייתה, שהמדובר בילד ממוצע נורמטיבי ובלי בעיות מיוחדות (עמ' 61 ש' 24), הנחה המקובלת עלינו בכללם של דברים. היא לא הלכה אפוא שבי אחר ההצגה של תלמיד מחונן מעל הממוצע (כפי שאולי היה ה-. Q.iשלו, לפי המבחנים מילדותו). התובע העיד על פעילויותיו עובר לתאונה וברור לגמרי שתפקודו היה תקין, אם לא למעלה מכך. מקובלת עלי גם התרשמות המומחית מהתובע ומאמו, לכך שלא נהגו במוטיבציית יתר לרווח משני, מעבר לסטנדרט הרגיל (עמ' 62 ש' 13-14). יוטעם, כי היא גם נתנה משקל ממשי לדפוסי ההתנהגות של התובע ולא רק לתוצאות החיצוניות, דוגמת השמנת היתר (עמ' 64 ש' 9). חרף חקירה נוקבת בעניין עמדה המומחית על דעתה, המקובלת עלינו, כי הדיכאון שממנו סובל התובע נפרד לחלוטין מיתר הסימפטומים ולכן הנכות שנקצבה לצדו אינה נבלעת בין יתר סעיפי הנכויות, כפי האלטרנטיבה שהוצגה לפניה. עם זאת, המומחית הבחינה בין קביעות נכותה לבין אלו של ד"ר שלו, שהעניקה לדבריה נכות בתחום הקוגנטיבי, אף אם התייחסה גם לשינויי התנהגות (עמ' 65), כעולה גם ממהלך החקירה הנגדית של ד"ר שלו וכמפורט לעיל. יוצא אפוא, שבשל דפוסי ההתנהגות קיימת חפיפה מסוימת בין הנכות שנקצבה על-ידי ד"ר דורסט לבין זו שנקבעה על-ידי ד"ר שלו. 18. בשקלול כל האמור לעיל, מסקנתנו היא, כי ניתן לחפוף חלק מהנכויות הרפואיות, שנקבעו על-ידי שתי המומחיות, בכל הנוגע לדפוסי ההתנהגות של התובע. לאחר שבחנו את הנושא, נראה לנו כי יהא נכון אם חלק מהנכות הפסיכיאטרית, לגבי המרכיב הראשון הכלול בה, יחפוף את הנכות שנקבעה על-ידי המומחית בתחום הנוירולוגי, לאמור ש-% 10 משתי הנכויות האמורות יובאו בחשבון פעם אחת בלבד. מכיוון שכך, הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של %52, חלף השיעור האריתמטי המשוקלל, על-פי פשט חוות הדעת. בחפיפה האמורה נכללת גם סוגיית השלכת העדר תעודות מבית הספר בהקשר לדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, אך גם בשים לב לכך, שלפי הבדיקה הפסיכולוגית משנת 83' המדובר בילד עם פוטנציאל שמעל לממוצע. הנכות התפקודית: 19. התובע מוגבל בפעולותיו השונות הגבלות לא קלות: הוא נעדר כוח התמדה, מצויים אצלו סימנים המעידים על הגבלה של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, יש לו קשיים קוגנטיביים, ליקויי שמיעה, דיכאון, השמנת יתר ומגבלות נוספות, כמפורט לעיל בחוות הדעת. הנכויות הרפואיות שנקבעו לו הן בעקרן גם נכויות תפקודיות, כמשמעות המונח "נכות תפקודית" בפסק הדין ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (דינים עליון, כרך מ, 443), לאמור - הגבלה תפקודית של בן האדם ככזה, באופן כללי, ללא נפקא-מינה לעיסוק הקונקרטי. ואכן, הכלל הנו כי "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל-נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד" (שם, בסימן 8. כמו-כן ראו את ההלכה, לפיה לגבי קטינים זוהי גם המגמה לקביעת שיעור אובדן כושר ההשתכרות: ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191, 194מול ב'; ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ, דינים עליון, כרך כז, 439; ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף מהד' רביעית, תשנ"ח, 181 ואילך). הנחה זו קיימת ולא נסתרה גם בענייננו. לפיכך עומדת הנכות התפקודית של התובע על שיעור של %52. 20. על בסיס הנתונים האמורים, ניתן עתה לעבור ולבחון את הטענות לגבי ראשי הנזק השונים. ראשי הנזק - 21. בכתב התביעה פרט התובע את ראשי הנזק הבאים: לעבר - הוצאות רפואיות, הפסד השתכרות ועזרה וסיעוד; ולעתיד - הוצאות רפואיות, עזרה וסיעוד, ניידות, הפסד השתכרות (כולל זכויות סוציאליות) ונזק בלתי ממוני. בסיכומים לא עמד בא-כוחו על כל ראשי הנזק האמורים והתמקד בהפסדי ההשתכרות, ההוצאות הרפואיות לעתיד, העזרה והסיעוד לעבר והנזק הבלתי ממוני. בנסיבות אלו, רואים את התובע כמי שזנח את יתר טענותיו (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית (בעריכת ד"ר ש' לוין) 512 למטה; ע"א 16/86 ורדים נ' סיכוני סחר, פ"ד מה(5) 729, 734מול ז' למטה). עם זאת יוטעם, כי לטעמנו בצדק לא עמד הפרקליט על יתר ראשי הנזק, באין להם גיבוש בנסיבות העניין שלפנינו. פיצויים על הנזק הבלתי ממוני: 22. לתובע נקבעו כאמור % 52 נכות רפואית והוא אושפז למשך 15 יום. בהתחשב בשיעורי הריבית שהצטברו מעת אירוע התאונה ועד עתה, עומד הסכום הכולל עבור ראש נזק זה, על סך של - 800, 100 ש"ח, להיום. הפסדי השתכרות: 23. בין הצדדים נסובה מחלוקת בשאלת תפקודו של התובע, בכל הנוגע לכושר ההשתכרות ולעיסוק לשם הכנסה. התובע טוען, כי הוא איננו עובד, זולת עזרה משנית לאביו, מדי פעם בפעם, וכי כל ניסיונותיו להשתלב במקום עבודה כשלו (ראו, למשל, את דבריו בעמ' 16באמצע). הנתבעת טוענת לעומת זאת, בהסתמך על עדותו של מר חדד, כי התובע עובד באופן אינטנסיבי ורצוף בריכוז המשק של אביו, שטח המונה כ- 10דונם, תוך פיקוח על העובדים וטיפול בענייני החשבונות והמכירות (עמ' 50באמצע). העדות של מר חדד בנושא לא הייתה חד-משמעית, שכן הוא מצא לסייג את דבריו (בסגנון "עד כמה שידוע לי"). הרושם העולה מעיון בחוות-דעת המומחים ודבריהם בחקירה בבית המשפט הנו, כי התובע, אף אם אינו מוגבל כליל מלעבוד, עדיין אינו מצוי בפוטנציאל של ניהול עסקים בהיקף הנטען, מה גם שהפעילות במומו אינה מלמדת דבר על שיעור נזקיו, שכן לשם כך יש לבחון את יכולת ההשתכרות אלמלא המום ובהיותו קטין בעת התאונה, אין בידנו לקבל נתון זה. התובע מצדו לא כפר בכך שהוא מסייע מדי פעם לאביו, כדבריו: "מה שאבא שלי אומר לי לעשות אני עושה לו" (עמ' .16לטיב פעולותיו ראו בעדותו, בעמ' 14 באמצע), אולם העובדה שלפיה הוא ניסה להשתלב במקומות עבודה אחרים, מספר ניסיונות לא מבוטל, היא הנותנת, כי ייעודו אינו במשק של אביו והשתלבותו הנוכחית בסיוע לעסק זה נובעת אך מחמת מומו. יצוין, כי ד"ר שלו התייחסה בשולי חקירתה גם לסוגייה זו והעידה, כי כדי שהתובע יתפקד טוב יותר עליו להשתלב במקום עבודה מובנה, הכולל דרבון ופיקוח (עמ' 45למטה). לפיכך, גם אם התובע מסייע ארעית לאביו בעבודות המשק של המשפחה, אין בכך להעיד על פוטנציאל העבודה הכללי ועל רמת הפסד כושר ההשתכרות לעתיד. לעיל כבר הובהר, כי הנכות התפקודית משקפת ברגיל גם את הפגיעה בכושר ההשתכרות, כל עוד אין ראיות אחרות לעניין זה (ראו בנוסף גם את שנפסק בע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3) 875, 878 מול ב'-ג' וההפניה שם לע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס חברה בע"מ (בפירוק), פ"ד לז(1) 178, 185מול ד'). מכיוון שהמדובר בנפגע צעיר, אשר היה קטין בעת התאונה, וכיום במומו הנו בתחילת דרכו, ובאין קריטריונים להעיד אחרת, זכאי התובע לכך שחישוב רמת השתכרותו לעתיד ייעשה על-פי השכר הממוצע במשק (ד' קציר בספרו הנ"ל, עמ' 83ואילך; ע"א 627/88 ימיני נ' שאבי,פ"ד מז(4) 155, 161מול ג'-ד'). סטייה מכך יכולה להיעשות לכוון כלפי מעלה, במקרה שבו מתגלה ניזוק בעל כשרון מיוחד או רמת אינטליגנציה יוצאת דופן, או כלפי מטה, עת המדובר בניזוק הסובל מהתפתחות נמוכה מהממוצע ומנחשלות (ע"א 61/89 מ"י נ' אייגר, פ"ד מה(1) 580, 591 מול ג'; ע"א 92/87 דנן נ' חודדה, פ"ד מה(2) 604, 607 מול ג'-ד'). אומנם לגבי התובע נמצא, במבדקים שנערכו בהיותו בסביבות גיל 8, כי נתוניו הם מעל הממוצע, אולם לעיל כבר נקבע שהתנהגותו למעשה הייתה ממוצעת למדי, למזער בכל הנוגע ללימודים ולרכישת ההשכלה. על-כן הנחתנו לצורך העניין דנן תהא על-פי המודד הממוצע. אין מחלוקת בין הצדדים כי ליום הסיכומים (21.1.98), עמד השכר הממוצע במשק על סך של - 800, 4 ש"ח נטו (עמ' 77ש' 2-3), לאמור לאחר הפחתת שיעור המס כמתחייב מהוראת סעיף 4(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בנסיבות אלו ובהתחשב במדד הנמוך שנוסף מאז, עומד סכום ההפסד של פוטנציאל ההשתכרות, בשיעור חודשי של - 496, 2 ש"ח. 24. הפיצויים לעתיד: בהתחשב בעובדה שלתובע צפויים עוד 506 חודשי עבודה, עומד מקדם ההיוון על 286.7נקודות (לפי % 3 ריבית וכמפורט בספרו של ש' ילינק ההיוון, מהד' שלישית). סכום הפיצוי עבור ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד מגיע אפוא, לסך של -603, 715 ש"ח להיום. 25. הנתבעת טענה לכך, שהתובע נמנע מלהקטין את הנזק, בכך שחרף ההמלצות לא פנה למסגרת שיקומית במסגרת בית-ספר ניצן. על-פי הנספח שצורף לתצהירו ומכיוון שהוא לא השתלב בבית הספר שבו למד עובר לתאונה, הופנה התובע אל אגודת ניצן, העוסקת בקידום ילדים בוגרים עם לקויי למידה, הסתגלות ותפקוד. בחלוף זמן קצר עזב התובע את המקום ועל-כך טוען עו"ד שכטר שהוא לא עמד בנטל הקטנת הנזק. אכן, על ניזוק לעשות את כל הנדרש במטרה לצמצם ולהקטין את הנזק ואין הוא זכאי לפיצוי בשל הפסד שהיה בידו למנעו או לצמצמו, עד כדי סכום הצמצום האפשרי (ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(1) 743,-745 746; ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה, פ"ד מט(2) 257, 260-261; ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45). התובע הסביר את התנהגותו בהעדר כוחות ללימודים והוא עזב את ניצן, לאחר שראה "שזה לא הולך" (עמ' 16למעלה). ד"ר שלו הסכימה, כי מסגרת שיקומית זו יכלה אולי לסייע לתובע, אף שאין כל בטחון בדבר (עמ' 45: "... אינני יכולה להשיב לשאלתך אם הטיפול היה עוזר או לא עוזר. לא לכל אחד חל שיפור במצב"). ואולם, את עזיבתו של התובע היא מסבירה בטיבה של הפגימה, כדבר המבטא פן נוסף לקושי שלו בהתמדה לבצע משימות (עמ' 45 באמצע. וראו גם, שמסיבות דומות לא עלה בידו להשלים את קורס הנהלת החשבונות: עמ' 27 באמצע). הנה-כי-כן, הפגימה היא זו שהובילה את התובע להתנהגותו, על-כן אין לפקוד אותו על אי-עמידה בנטל הקטנת הנזק, משיש הסבר סביר לכך, הנוגע למצבו הרפואי. פשיטא, שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בכל הנוגע להשלכות נטל הקטנת הנזק. 26. הפיצויים לעבר: אשר להפסדי ההשתכרות לעבר, יש להביא בחשבון את העובדה כי הדעת נותנת שאלמלא התאונה היה התובע משרת שירות צבאי מלא ועל-כן משתחרר בגיל 21 (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 788מול א'-ב'). כזכור ניסיונו להתגייס חרף מומו כשל לבסוף, משנפלט מן השירות כמתנדב בחלוף כחצי שנה. בנסיבות אלו הוא זכאי לפיצוי מסוים עבור פרק הזמן הקצר מאז השחרור המיועד (גיל 21) ועד עתה, כאשר מסכום זה יש לנכות את השתכרותו המועטה ואת שווי העבודה שהוא מעניק לאביו. בנסיבות אלו ובהתחשב בעובדה שבתקופה לאחר שחרור מהצבא רמת ההשתכרות עדיין נמוכה למדי, יועמד סכום ההפסד החודשי לעבר, לפי שווי נוכחי, כולל מרכיב הריבית מהמועד הממוצע, על סך של -.080, 1ש"ח. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי עבור ראש הנזק של הפסדי השתכרות לעבר, בסך של -.660, 22 ש"ח להיום. עזרה וסיעוד בעבר: 27. התובע ואמו העידו על העזרה שלה נזקק, בעיקר בסמוך לאחר התאונה ובשלב הטיפולים השונים. בין היתר המדובר בנסיעות לטיפולים, שהצריכו גם היעדרות מהעבודה חליפות בין ההורים (יוטעם, כי הטענות של שני ההורים על הפסדי השתכרות שלהם - ככל שהן רלבנטיות לענייננו - לא הוכחו די הצורך בהעדר נתונים מספריים הנחוצים לעניין). קרנית טוענת, שהמומחים לא קבעו לתובע אחוזי נכות זמניים, לא נשאלו על-כך דבר ועל-כן אין לפני בית המשפט קביעה של מומחה רפואי על תקופת הנכות הזמנית. בנסיבות אלו טוען עו"ד שכטר, כי יש להביא בחשבון רק את ימי האשפוז. מנגד לכך טוען עו"ד פונדמינסקי לשנה שלמה של עזרה אינטנסיבית 24 שעות ביממה. שני הצדדים מגזימים באופן קיצוני בתיאור עמדתם. העובדה שאין קביעה רפואית לנכויות הזמניות, אינה מלמדת שהתובע היה כשיר מיד לאחר השחרור מבית החולים, כאשר ידועה לנו חומרת פגיעתו בראש וכאשר גם על-פי מסמך השחרור מבית החולים (נספח א' לתצהירו של התובע), מדובר על המשכי טיפול וביקורת. באין נתונים על היקף העזרה הנדרש ומכיוון שהמדובר בעזרת קרובים בלבד, שכן אין קבלות על הוצאות מיוחדות, ניתן לקבוע את הפיצוי בגין ראש נזק זה על-פי אומדן גלובלי, למרות שהמדובר בקביעה לעבר. בהתחשב בכך שהנכות הקבועה אינה מגבילה את תפקודו של התובע, בכל הנוגע לצרכים העצמיים, ועל-כן יש להביא בחשבון רק את פרק הזמן שבסמוך לאחר התאונה; ובהתחשב מנגד לכך בריבית הגבוהה שהצטברה מאז עד עתה, יעמוד סכום הפיצויים עבור ראש נזק זה לעבר על סך של -.000, 12 ש"ח להיום. בשולי הדברים מן הראוי לציין, כי גם אלו נטען הדבר לא היה מקום לפסוק עבור עזרה וסיעוד בעתיד, אפילו בהנחה שהתובע יישאר לחיות בגפו, שכן הנכויות אינן מגבילות כלל את יכולת תפקודו, לצורך עבודות משק בית וטיפול בעצמו. הוצאות רפואיות: 28. התובע יהיה זקוק לטיפול נפשי מסוים, כפי שתוארו הדברים על-ידי ד"ר דורסט, על-כן עותר בא-כוח התובע לפיצויים לשם כיסוי הוצאות אלו. הוא איננו מתעלם מהלכת בית המשפט העליון בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (דינים עליון, כרך נא, 918) שבו נקבע כי על קופת החולים לכסות את הטיפולים הרפואיים גם של נפגעי תאונות דרכים, במסגרת הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, אולם לדבריו נושא סל הבריאות "פרוץ" ועל-כן קיימת אי-וודאות, מה גם שהתובע זכאי לטיפול רפואי פרטי, שיש לכסותו, לפחות בחלקו, על-ידי המזיק. אין בידי לקבל טענה זו וזאת לאור ההלכה האמורה הקובעת כיסוי כאמור על-ידי קופת-חולים. לא ראינו, כי הטיפולים המומלצים בידי ד"ר דורסט אינם נכללים במסגרת זו או כי קיים חשש להיותם גבוליים, באופן המקים אפשרות מסוימת להוצאתם בעתיד. לפיכך התביעה בשל ראש נזק זה נדחית. סיכום: 29. לאור כל האמור נפסקו לזכות התובע הסכומים הבאים, אשר על הנתבעים לשלם לו: (א) עבור הנזק הבלתי ממוני, סך של: -.800, 100 ש"ח; (ב) עבור הפסדי השתכרות בעתיד, סך של: -.603, 715 ש"ח; (ג) עבור הפסדי השתכרות בעבר, סך של: -.660, 22 ש"ח; (ד) עבור עזרת קרובים בעבר, סך של: -.000, 12 ש"ח. סה"כ - 063, 851 ש"ח להיום. ניכויי מל"ל: 30. לטענת קרנית, צפוי התובע לקבל זכויות של נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, ועל-כן היא מבקשת לנכות את התגמולים הצפויים ולחלופין לעכבם. ההלכה הנה, ש"כל עוד צפוי המזיק לתביעת שיבוב מאת המוסד, זכאי הוא שסכומים, שהמוסד עשוי לשלם לניזוק, לא יובאו בחשבון הנזקים, שיש לחייבו בם, או ינוכו מהנזקים שבהם חויב" (ע"א 714/80 גולדברג נ' בסה, פ"ד לז(3) 109, 114מול ו'. ראו גם בע"א 354/85 ממן נ' קטעבי, פ"ד מא(2) 113, 124 מול ד'-ה'). אם המוסד לביטוח לאומי יאמץ קביעות דומות לאלו שנקבעו בפסק-דין זה, קיימת אפשרות שהתובע יזכה לגמלה ועל-כן החשיפה של הנתבעים לסיכון מצדיקה התייחסות לנושא. פרקליטו המלומד של התובע מאשר, כי למעשה התובע טרם פנה אל המוסד לביטוח לאומי, בניסיון למצות את זכויותיו, באשר לטענתו אין לו למעשה זכויות שם. עם זאת, ניתן לדבריו, בכל מקרה, להסתפק בעיכוב הסכומים. הגישה, לפיה יש לנכות את סכומי המל"ל הצפויים מסכום הפיצויים, אינה היחידה וכמדומה שהמגמה הנוהגת כיום, ושעם כל הצניעות נראית לנו גם מוצדקת יותר, היא זו של עיכוב הסכומים עד לבירור הזכויות לאשורן במל"ל, שהרי לא נדע אם לתובע תוענק לבסוף קצבת נכות אם לאו (השוו: ע"א 563/89 כהן נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 56, 59מול ו'-ז'). הנתבעת הגישה חוות-דעת אקטוארית, מאת מר שי ספיר (חוות-דעת מיום 2.11.97), המונה חלופות שונות של הסכומים הצפויים. כמדומה שבנסיבות העניין עיכוב סכום של -.000, 220 ש"ח, בידי קרנית, בצרוף שכר הטרחה והמע"מ החל עליהם, יאזן אל-נכון את זכויות הצדדים. למותר לציין, כי על התובע לנקוט בתום-לב ובמהירות הראויה, בכל הנוגע להגשת ההליך במל"ל וניתן יהיה לפנות לבית המשפט לקבל הוראות מעת לעת, ככל שיהיה צורך בדבר. התביעה אל המוסד לביטוח לאומי תוגש על-ידי התובע תוך 45 יום מעת קבלת פסק-דין זה לידו (השוו עם הנאמר בע"א 714/80 גולדברג הנ"ל, פ"ד לז(3) בעמ' 121מול ד'). מכיוון שהסכום המעוכב בידי קרנית כולל גם שכר-טרחה ומע"מ, ברי כי בעת ביצוע התשלום מכוחו, יהא עליה להוסיף עליו שכר-טרחה ומע"מ, זאת כמובן בנוסף להפרשי ההצמדה וריבית כחוק. ההודעה לצד שלישי: 31. באין התגוננות מטעם הצד השלישי, זכאית קרנית לשיפוי מלא ממנו, על-כל החיובים שעליה לשאת לפי פסק-דין זה כלפי התובע (לרבות ההוצאות ושכ"ט). סיום: 32. לאור כל האמור, על הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד את הסכום הנקוב בסעיף 29, בניכוי הסכום המעוכב לפי סעיף 30לעיל. כמו-כן עליהם לשלם לתובע את מלוא הוצאותיו ובנוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של % 13 בצרוף מע"מ מהסכום לאחר ניכוי השיעור המעוכב. הסכום המעוכב, יחד עם שכר-הטרחה ומע"מ החלים עליו, יוחזק בשלב זה בידי הנתבעת, עד לסיום ההליכים במל"ל זולת אם תינתן קודם לכן הוראה אחרת על-ידי בית המשפט. הצד השלישי מצדו ישא בכל הוצאות קרנית בשל משלוח ההודעה וכן בשכר-טרחת עו"ד בשיעור של % 13 בצרוף מע"מ. משפט תעבורהטרקטורתאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נהיגה ללא ביטוח