קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עקרת בית נכה ביטוח לאומי: 1. לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (תב"ע מו/146-0) בו נדחתה עתירת המערערת לסווג אותה לצורך קבלת קצבת נכות כ"נכה" במקום "עקרת בית נכה". 2. ואלה העובדות, בעיקר כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: א) המערערת, ילידת 1957 ונשואה מ-3.7.1978, נפגעה בתאונת דרכים ב-1976; ב) ב- 9.2.1978 הגישה המערערת תביעה למשיב לקבל קצבת נכות כללית ותביעתה נתקבלה. ועדה רפואית קבעה לה דרגת נכות והיא מקבלת קצבת נכות עד היום. בתקופה עד 11/85 קיבלה המערערת קצבת נכות כ"נכה" ואחרי כן היא קיבלה אותה בתור "עקרת בית נכה". הקצבה האחרונה נמוכה מהראשונה; ג) ב- 19.6.1985 החליט פקיד התביעות, כי בעקבות תיקון 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשכ"ח- 1968 (להלן - החוק), יש לבחון מחדש את זכאות המערערת. ביום 17.11.1985 הודיע פקיד התביעות למערערת על שינוי סיווגה מ"נכה" ל"עקרת בית נכה" וזאת בהתאם לסעיף 127כא לחוק. על החלטה זאת הגישה המערערת את התובענה דנן. 3. להלן הסעיפים של החוק והתקנות החלים על המקרה: א) לפני תיקון 50 לחוק, שנכנס לתוקף ב-1.4.1984, קיבלה המערערת קצבה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח עקרת בית בביטוח נכות), התשל"ו- 1976 (להלן - התקנות הקודמות). לפי סעיף 127כא (2) לחוק היא נחשבה אז כ"מבוטח" בתור "נכה" לצורכי קצבת נכות. וזה לשון סעיף 127כא (2) לחוק, לפני ששונה על-ידי תיקון 50: " 'מבוטח' - גבר שטרם הגיע לגיל 65 ואשה שטרם הגיעה לגיל 60 והם אחד מאלה:ב... (2) תושבת ישראל שהפכה לנכה אחרי כ"ג באדר ב' תש"ל ( 31במרס 1970 ולאחר מכן נעשתה עקרת בית, ובלבד שהיתה מבוטחת לפי פרק ב' בתאריך הקובע"; ב) תיקון 50לחוק שינה את הסעיף הנ"ל, בכך שקבע כי "מבוטח" היא נכה "למעט עקרת בית", ויצר סוג נוסף של נכה שהוגדר "עקרת בית נכה". וזה לשונו של סעיף 127כא המתוקן: " 'נכה' - מבוטח, למעט עקרת בית,... 'עקרת בית' - כמשמעותה בסעיף 8, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה: (1) היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד; (2) היא חיה בנפרד מבן-זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד; 'עקרת בית נכה' - מבוטחת שהיא עקרת בית ושכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-% 50 או יותר (לאי-כושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר לתפקד)", .3 המערערת עתרה לבית-הדין האזורי לבטל החלטת המשיב לסווג אותה "כעקרת בית נכה" ולחייב המשיב לשלם לה קצבת נכות של "נכה". בדחיית העתירה הסתמך בית-הדין האזורי על תיקון 50 לחוק. 4. בא-כוח המערערת טענה לפנינו: א) המשיב מנוע מלשנות את סיווג המערערת כ"נכה", שכן הוא נקבע בשנת 1978, עם הגשת התביעה המקורית להכיר בה כנכה, וכשהיתה רווקה; ב) יש בהחלטת המשיב הפליה נגד נשים. 5. בתשובתה סמכה באת-כוח המשיב את ידה על פסק-הדין שבערעור והוסיפה, כי אין בהחלטת המשיב הפליה נגד נשים. 6. ביום 17.11.1985, מועד החלטת המשיב שבגינה הוגשה התובענה דנן, המערערת היתה נשואה ולא עבדה, ועל כן יש להגדירה כ"עקרת בית". לשון סעיף 127כא לחוק באותה עת ברור בכך שעקרת בית אינה "נכה", ככתוב: "נכה - מבוטח, למעט עקרת בית". מכאן שבמערערת נתמלאו תנאי הגדרת "עקרת בית נכה" לפי סעיף 127כא לחוק. האם המשיב מנוע מלשנות את סיווג המערערת? 7. אין ספק כי לו הגישה המערערת תביעה אחרי תיקון 50 לחוק, דינה היה להיות מסווגת כ"עקרת בית נכה". השאלה בערעור זה היא, האם המשיב היה רשאי לשנות את מעמד המערערת כנכה, כפי שנקבע לפני התיקון? באת-כוח המערערת טענה, כי מטעמים שונים מנוע המשיב מלשנות את סיווג המערערת. היא הסתמכה, בין היתר, על הוראות החוק המעניקות למשיב ולוועדת נכות לעררים את הסמכות לקבוע את דרגת אי-כושר להשתכר של הנכה (סעיפים 127כח, 127ל לחוק) וכן לבדוק מחדש את דרגת אי-הכושר של הנכה (סעיף 127לה לחוק). לטענת באת-כוח המערערת הוראות אלה מעניקות למשיב את הסמכות לבדוק מחדש רק את דרגת אי-הכושר ולא את מעמדה של הנכה. בנושא מעמד הנכה החוק מעניק למשיב רק את הסמכות לקבוע אם המבוטח הוא נכה (סעיף 127כח), אך אין הוראה לגבי בדיקה מחדש של מעמד הנכה כאשר לא חל בו שינוי. התשובה לטענה זאת נמצאת בסעיף 26 לתיקון 50 לחוק, וזה לשונו: " 26(1) תחילתו של חוק זה ביום כ"ח באדר ב' התשמ"ד ( 1באפריל 1984), והוא יחול גם על מי שקיבל גמלה לפי פרק ו' 2לחוק העיקרי לפני כן; ואולם שר העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות מיוחדות, כללים, תנאים ומועדים להחלת חוק זה, כולו או חלקו,... לגבי סוגי נכים ומבוטחים שהגיש תביעתם לגמלה או שקיבלו גמלה לפי פרק ו' 2לחוק העיקרי לפני תחילתו של חוק זה". השלמת התשובה נמצאת בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מעבר), התשמ"ד- 1984 (ק"ת 4622, כ"ז בניסן התשמ"ד-29.4.1984), שהותקנו על-פי אותו סעיף, וזה לשונו: " .5בכפוף לאמור כתקנה 4, נכה שקיבל גמלה לפי פרק ו' 2לחוק בתכוף לפני תאריך התחילה, יחולו לגביו ההוראות החדשות מהמועד המפורט להלן, ועד למועד זה יחולו לגביו ההוראות הקודמות: (1) חל תאריך הולדתו ביום ז' בטבת התשט"ו ( 1בינואר 1955) או לאחר מכן -מיום י' בניסן התשמ"ה ( 1באפריל 1985);... ". מלשונם של סעיפים אלה של החוק והתקנות עולה, כי הוראות תיקון 50 לחוק חלות גם על שינוי מעמד נכה שנקבע לפני התיקון לחוק. ועוד, זכויות מבוטחים ניתנות על-ידי החוק, והכנסת רשאית לשנות או לשלול אותן. סעיף 127כא (2א) לחוק, לפיו הוגדר המערערת כנכה, בוטל על-ידי תיקון 50 לחוק. נוסף על כך, קביעה חדשה של דרגת אי-כושר להשתכר יכולה להביא לשינוי מעמד בנכה, שכן אם ייקבע שיעור נכות פחות מ-% 50 היא אינה "עקרת בית נכה". 8. באת-כוח המערערת גם טענה, כי הנכה היתה רווקה בעת קביעת מעמדה והמשיב אינו רשאי לשנות את מעמדה לאור נישואיה. טענה זו אינה מקובלת עלינו, שכן החוק מעניק זכויות לפי מצב הנכה בעת קבלת הקצבה, ושינוי במצב הנכה יכול לשנות את מעמדה וזכאותה. כך, אם נכה מתחיל לעבוד רשאי המשיב להתחשב בהכנסתו מהעבודה ולהפסיק את תשלום קצבת הנכות. ועוד, אם אלמנה מתחתנת או נכה חוזרת לגור עם בעלה רשאי המשיב להתחשב בשינוי ולהפסיק תשלום קצבה. 9. באת-כוח המערערת טענה, כי תיקון 50 לחוק בא רק להיטיב עם הנכים. אין לקבל טענה זו, שלא מצאה ביטוי בלשון התיקון; ומה עוד שחברי הכנסת אשר התנגדו לתיקון הצביעו על שלילת זכויות ממבוטחים. בדברי הכנסת מיום 26.7.1986, היום שבו התקבל התיקון לחוק (ע' 3241), נאמר: "פגעתם בעקרת הבית. אם היה דבר יפה שעשינו כלפי עקרת הבית, זה היה כלילתה בחוק ביטוח נכות, הקנינו לה זכויות - ואתם באתם ופגעתם בעקרת הבית. מדוע?" טענת ההפליה . 10. באת-כוח המערערת טענה (סעיף 16 לערעור) כי: "... בדיקת זכאותה מחדש לפי הגדרה של עקרת בית מפלה אותה לרעה עקב מינה כאשה, דבר הנוגד את עקרונות החוק למניעת אפליה עקב מין". באת-כוח המשיב טענה, כי החוק והתקוות בנושא עקרת בית אינם מפלים נשים לרעה, שכן בלעדיהם עקרות בית לא היו זכאיות לקבל קצבה בכלל. רצונו של המחוקק היה בעליל להתנות את זכאותה של עקרת הבית לגמלת נכות בתנאים שונים מאלה המביאים לזכאות אצל נכה עובדת או עובדת עצמאית. אין זה המקרה היחידי במסגרת חוק הביטוח הלאומי שקיימים תנאי זכאות שונים. לפי סעיף 12(א) לחוק, אישה זכאית לקצבת זקנה בגיל 60 וגבר בגיל .65 סעיף 137כא קובע, כי "מבוטח" הינו מי שעבר את גיל 18 וטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו- 60 באישה. ראה גם דב"ע מו/73- 3 (סעיף 4(ג) בע' 203), התעשרות שלא כדין .11טענה נוספת של באת-כוח המערערת היתה, כי המשיב התעשר שלא כדין מכספים שקיבל במסגרת זכות לסוברוגציה בתביעת הנזיקין שהגישה המערערת בעניין תאונת הדרכים אשר גרמה לנכותה. בית-הדין קמא קבע בפסק-דינו: "לא יעלה על הדעת כי העובדה כי התובעת קיבלה או לא קיבלה סכומים מסוימים בהליך אזרחי תמנע החלת תיקון מס' 50 לחוק עליה". בנושא זה מתעוררות שתי שאלות: האחת - טענת התעשרות כהגנה בפני שינוי מעמד המערערת מ"נכה" ל"עקרת בית נכה". השניה - תביעה להחזיר חלק מהסכום שקיבל המשיב במסגרת זכות לשיבוב (סוברוגציה) בתביעת נזיקין. אשר לשאלה הראשונה, אנו מסכימים עם מסקנת בית-הדין קמא. אשר לשאלה השניה, באת-כוח המערערת לא הצביעה על מקור הסמכות של בית-דין זה. סעיף 230 לחוק קובע: " .230(א) לבית-הדין האזורי... תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה למעט תובענה לפי פרק ו' 3- (1) של הזכאי לגמלה, או של האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה, הטוענים שקופחו בזכותם... (3) של מבוטח... נגד המוסד בכל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". א) אשר לסמכות העניינית: (1) המערערת היא אמנם "זכאי" לגמלה, אך התובענה אינה מתייחסת לזכאותה. טענת ההתעשרות שלא כדין מתייחסת לחלוקת סכום פיצויים שנקבעה בתביעת נזיקין בין המערערת לבין המשיב וצד שלישי. על כן, ספק אם התביעה באה במסגרת הסמכות שנקבעה בסעיף 230(א) (1) לחוק. (2) אשר לסעיף 230(א) (3) לחוק, תביעת החלוקה אינה מתייחסת ל"ביטוח", שכן המשיב מסכים כי המערערת מבוטחת וזכאית לקבל קצבה כ"עקרת בית נכה". (3) לעומת זאת, מוסמך בית-הדין לדון בסוגיה מכוח סעיף הגדרה (סעיף 76 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984); ב) אשר לטענת שיבוב: ההתחשבנות בתביעת הנזיקין נעשתה על-פי הזכאות הנקבעת באותו משפט. ייתכן מצב שאחוז נכותו של מבוטח יעלה אחרי תום תביעת הנזיקין בעקבות החמרה, ואזי לא יידרש להחזיר למשיב את ההפרש עקב זכות השיבוב (סובריגציה); כך גם במקרה ההפוך, שעה שאחוז נכות של מבוטח יורד, או כמו במקרה שלפנינו, שאזי המוסד אינו צריך להחזיר סכומים שקיבל. אנו דוחים את הטענות בנושא התעשרות שלא כדין. 12. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור, ללא צו להוצאות.נכותתאונת דרכיםעקרת ביתביטוח לאומי