קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים תייר מרוסיה: פיצויים בגין נזקי גוף, תביעה הנשלטת על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ו-1976. התובע יליד 16.10.49, הגיע ב- 5.1.92 לארץ מרוסיה, כתייר. ב- 23.2.92 נפגע ברוכבו על אופניים, ברחוב היובל בכפר סבא. התובע נמצא על ידי שוטר סיור והובהל לבית חולים מאיר. שוחרר ב- 29.4.92 מבית החולים למנוחה של חודש ימים והמשך טיפולים. עיקר פציעתו באיזור האגן והעכוז. התובע דורש פיצויים בגין נזקים כלליים בסך 170,423, 2 ש"ח ובגין נזקים מיוחדים 200, 91 ש"ח. את תביעת הפיצויים הגיש נגד הנתבעת, קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. הנתבעת הודתה בישיבת 9/5/96 בחבות. נותר לקבוע הפיצויים המגיעים לתובע בגין הפגיעה. פרשת הראיות: מטעם התביעה העידו התובע, רעייתו, קרוב משפחה, שעלה מפטרסבורג, וחברתו של התובע לספסל הלימודים בבית ספר יסודי הגב' דרוביץ'. עדותו של התובע היתה חוויה לא קלה. התובע נערך למתן העדות כאל קרב שבו הוא חייב לנצח. דבריו המקוטעים נישאו בקול גבוה והסתירות הרבות, בין משפט למשנהו, לא יושבו. לגרסתו, הגיע ארצה כדי לבדוק את מצב העסקים כאן. את השכלתו העיקרית רכש בתחום המוסיקה. עבד כמרכז פעילות שכונתית, זמן קצר כמדריך בבית ספר לילדים חריגים, מלצר ונהג מונית. עבודות אלה ואחרות ביצע לדבריו, בו זמנית. לעיתים היה מצליח לקבל חופשת מחלה, מגיש את האישור לאחד ממעבידיו וממשיך בזמן החופשה לעבוד אצל מעבידים אחרים. כך "כשיש ברונכיט אי אפשר לעבוד ואפשר לעבוד במקום אחר" (עמ' 12 לפרוטוקול) או "לא היה לי זעזוע מוח, עשיתי את עצמי סובל מזעזוע מוח. ברוסיה אפשר לפברק מה שאתה רוצה, לא כמו כאן". וכן: "ש. עקב הפגיעה בראש היית בחופשה בת חודש וחצי. אולי תזכר ממה היתה הפגיעה? ת.זאת היתה אחת החופשות שלי שנטלתי כדי להשתחרר מן העבודה" (עמ' 11 לפרוטוקול). התובע העלים ב- 1990 את תיקו הרפואי. כאשר נשאל "היכן התיק" הסביר כי השאירו ברשותו על מנת לעבור ניתוח ורידים בישראל (עמ' 12 לפרוטוקול). אולם ידוע כי הגיע לארץ רק בשנת 1993 והתיק הרפואי לא נמצא. התובע העיד כי עבד ברוסיה בעשרות מקומות עבודה "כי רציתי תמיד יותר כסף" (עמ' 12 לפרוטוקול). אכן, ראה ברכה בעמלו והצליח לצבור רכוש לא מבוטל. התובע הוא בעלים של שתי דירות, האחת בעירו פטרסבורג, השניה בית נופש בכפר, שתי מכוניות, מקום חניה פרטי לכלי הרכב, שתי סירות - "אלה יאכטות" (עמ' 19 לפרוטוקול). כל הרכוש נותר בבעלותו וברשותו והוא נוסע עם משפחתו לעתים קרובות לרוסיה. הוא מחזיק בשני דרכונים. התובע העיד כי הינו מסוגל ללכת, לעמוד או לשבת, פרקי זמן קצרים בלבד. הוא צולע ונזקק למקל הליכה. אין הוא יכול להרים משא כלשהו. סיכוייו להשתכר בעתיד אפסו: "מאז התאונה לא עבדתי באופן רשמי. רק ניגנתי ברחוב באקורדיון בכפר סבא, בעפולה, תל אביב ובמקומות אחרים" (פרוטוקול בעמ' 6). התובע לא למד עברית ולדבריו נרשם לאחרונה לאולפן. רעייתו של התובע לאריסה, הגיעה לישראל לאחר התאונה, בטרם נישואיה לתובע ובסמוך ללידת בתם. היא בעלת תואר אקדמי בשפה האנגלית, אולם אינה עובדת בארץ. גם היא בעלת מכונית ברוסיה, למרות שאין לה רשיון נהיגה. ההסבר שניתן על ידה למכונית השלישית: "אבי הזמין לי את המכונית לפני שלמדתי לנהוג כי ברוסיה ממתינים הרבה זמן למכונית". לאריסה מאשרת כי לבעלה שתי מכוניות, אחת מתוכן "ענתיקה, משנות ה-30" והשניה משמשת לעבודה. לדבריה, מתקשה התובע מאז התאונה לתפקד. אין הוא יכול להרים משאות. הוא נוהג לצאת מהבית לעיתים עם האקורדיון ולנגן במקומות ציבוריים (פרוטוקול בעמ' 6). שני העדים האחרים, מר אש וגב' דרוביץ', בני גיל קרוב לגילו של התובע, הצליחו להיקלט בארץ. קרוב המשפחה שמעון אש מייצר משקה מיוחד. הגב' דרוביץ' עברה הסבה מקצועית מהוראת מוסיקה והיא עורכת מוסיקלית בטלויזיה. לדעתה יש לתובע כישורים טובים במוסיקה וזה התחום שבו ימצא עיסוק בארץ (עמ' 31לפרוטוקול). היא זוכרת את התובע כילד: "הוא נחן בפעילות יתר. אני חושבת שזה חלק מהאופי שלו. בהפסקות הוא היה מדבר חזק. היה מכיר המון אנשים. הוא התנהג לא כמקובל בבית ספר, אבל אי אפשר להגיד שזה משהו משמעותי...הוא תמיד דיבר הרבה." (פרוטוקול בעמ' 32). הוריו של התובע הגיעו ארצה לפני חודשים מספר כתיירים. רעייתו לאריסה מעידה בעניין זה: "ההורים של בעלי גרים בפטרסבורג אבל עכשיו הם כבר פה. הם גרים איתנו". התובע מקפיד לחדש את רשיון הנהיגה הרוסי וב- 1995חידש את רשיונו. לטענת הנתבעת מרכז חייו של התובע היה ועודנו בחבר העמים. רכושו הכולל דירות, מכוניות ויאכטה עדיין עומד לרשותו בעיר פטרסבורג. מטעם הנתבעת העיד חוקר פרטי, מר יעקב חנאנשוילי, אשר עקב אחר התובע, נפגש עימו מספר פעמים, במהלך 1995, ו 1996: "לא ראיתי אותו אף פעם צולע. ראיתיו בביתו, עקבתי אחריו שעה ועשרים דקות. גם קודמי לא ראו אותו צולע, וזה צויין בדוחות שאני מעיין בהם עתה". (פרוטוקול בעמ' 35). העד עשה רושם מהימן ודייק מאוד בדבריו כשהוא נעזר ברישומים שרשם בזמן אמת. החוקר שוחח עם התובע ורעייתו שיחות ארוכות בטלפון והסריט סרט וידאו המתעד את משפחת התובע בנתב"ג, באחת הנסיעות התכופות לרוסיה (קלטת נ/3). הסרט הוקרן באולם המשפטים. התובע נראה מהלך ללא צליעה וללא מקל, סוחב תיקי צד בכל אחת מידיו, דוחף בידו האחת עגלה מלאה משא ובידו השניה עגלת הילדים של בתו הקטנה. רעייתו לאריסה מתנהלת אחרי השניים ואין התובע נזקק לעזרתה כלל וכלל. מראה עיניים היא ראייה בעלת משקל רב. במיוחד כאשר לא ניתן לייחס אמון לעדות התובע שהגיע לישראל כששה שבועות לפני פציעתו והסתיר את עברו, כמיטב יכולתו. ניכר שוני מהותי בין התמונה שהתאמץ להעביר לבית המשפט על מצבו העגום לבין המציאות המתועדת. שוכנעתי כי התובע אכן אינו נזקק למקל הליכה, מסוגל למאמץ פיזי ניכר וכי אינו דובר אמת. הוא הדין לגבי רעייתו לאריסה. אחוזי נכות: בית המשפט מינה ארבעה מומחים רפואיים: פרופ' רוזנפלד בתחום הרפואה הפנימית, ד"ר אורנשטיין בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופ' שדה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' נרובאי בתחום האורטופדיה. בשלב מאוחר יותר מונה הפסיכיאטר ד"ר סגל. 1. פרופ' נרובאי קבע % 30 נכות בגין הפגיעה בעכוז, % 10 נכות בגין הפגיעה בשוק שמאל. סך הכל % 37 נכות תיפקודית. כמו כן קבע % 20נכות אסתטית בגין הצלקות בעכוז. 2. פרופ' רוזנפלד קבע % 20נ כות בגין הצלקות בעכוז, ו- % 20 נכות בגין דליות ברגליים. סך הכל % 36 נכות תפקודית. כמו כן קבע % 10 נכות, שאינה תפקודית, בגין הפרעה בתיפקוד מיני. 3. בחוות דעת של ד"ר אורנשטיין נקבעו % 25 נכות תפקודית בגין הפגיעה בעכוז ו- % 10 נכות אסתטית בגין הצלקות. 4. ד"ר סגל קבע % 30 נכות פסיכיאטרית. חוות דעתו המבוססת על דברי התובע ואישתו, מעלה תמיהות רבות. המומחה נחקר. התרשמתי כי הופעתו של התובע במרפאתו של הפסיכיאטר היתה מגמתית. הפרטים שמסר התובע לדר' סגל, כמו מחסור חמור שבו חיה המשפחה, כאשר התמיכה הכספית היחידה באה מהוריו הקשישים ברוסיה, רחוקים מהאמת. פרטים מעברו, עליהם הצביע ד"ר סגל (עמ' 1לחווה"ד) מלמדים אף הם כי התובע לא היה אדם מאוזן לפני התאונה: "טען במהלך הפגישה בינינו שלמד בו זמנית בשתי פקולטות וגמר את שתיהן. הענין הזה לא ברור עד הסוף. שרת שנה אחת בצבא ואחר כך עבד כרכז תרבות ... מלבד זאת היה שחקן. התחתן לראשונה כבר בגיל .18 לאחר שהילד הראשון של בני הזוג נולד (כעת כבן 26) משפחתם של אשתו דאז הוציאה אותו מהבית בגלל אי אלו חילוקי דברים בינו לבינם. ב- 1976 התחתן שנית הפעם לפי דבריו עם בחורה מאד אנטישמית. איתה לא היו לו ילדים. ב- 89 התגרש גם ממנה. את לאריסה פגש בפטרסבורג ב-1990, כאשר התברר שהיא בהריון - החליטו להתחתן. אז התפרנס (כ- 10שנים בערך) כמלצר באחת מהמסעדות של העיר." ניתן להסיק מעדותה של אלה דרוביץ על אישיותו החריגה של התובע משחר נעוריו וספק אם יש לייחס לפגיעה -מ 1992 החמרה במצבו הנפשי. המומחה קבע כי קווים פתולוגיים אפיינו את אישיותו של התובע "גם מקודם" ויחד עם זאת הגיע למסקנה כי יכולתו התפקודית נפגמה באופן יסודי כתוצאה מהתאונה וכי אינו מסוגל לעבוד. אין אני מקבלת מסקנה זו. בסרט הוידאו נ/ 3נראה התובע אדם שמח, פעיל, מלא חיוניות ושולט היטב במצב. התובע לא נזקק לעזרת הזולת. התרשמתי כי יחסה של אישתו כלפיו היה יחס של תלות ולא להיפך. התמונות שחלפו על המסך היו רחוקות מהתמונה שביקשו השניים לצייר בביקורם אצל דר' סגל. אין לזקוף % 30 אחוזי נכות פסיכיאטרית על חשבון התאונה, בהתעלם מאישיות התובע כפי שעלתה מחומר הראיות. אחוזי הנכות הנובעים מהתאונה יעמדו על % 10 נכות תפקודית. 5. פרופ' שדה קבע נכות נוירולוגית בגין הפרעה בתחושה בעצב הירך בשיעור %5. לשיטתו של התובע נקבעו לו % 77.38 נכות בחישוב משוקלל. הנתבעת טוענת כי הנכות התפקודית עומדת על % 15 בלבד. זאת משום מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה. הוכח כי סבל מטרומבופלביטיס (דליות ברגליים), אסטמה ברונכיאלית ועבר זעזוע מוח. אין ספק כי בחוות הדעת השונות חושבו פעמיים אחוזי נכות בגין אותן פגיעות. (ראה תשובת פרופ' נרובאי מה- 20/1/97 לשאלת הבהרה בנושא זה). לתובע נקבעו % 20 נכות בגין צלקות בעכוז, מעבר ל-% 30נכות בגין הפציעה בעכוז (חוות דעת פרופ' נרובאי ופרופ' רוזנפלד), % 10נכות בגין צלקות (חוות דעת ד"ר אורנשטיין), % 10 נכות בגין פגיעה בתפקוד מיני (פרופ' רוזנפלד) ו % 5 נכות בגין פגיעה חלקית בעצב. (פרופ' שדה). אחוזים אלה אינם משליכים על התפקוד. במיוחד כאשר מדובר באדם שאינו מוציא את לחמו מעבודת כפיים. כמו כן נפלה שגגה בחוות הדעת של פרופ' אורנשטיין. הנכות התפקודית הוערכה על ידו לפי סעיף המדבר על שינוי צורה של האגן, ותזוזה של מחצית האגן עם נזק במפרק, בעוד שלתובע לא נגרמה פגיעה גרמית, או תזוזה של מחצית האגן. על כך למדנו מתשובתו של פרופ' נרובאי מה- 20/1/97 לשאלת הבהרה. פרופ' נרובאי הוא המומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית ואילו מומחיותו של פרופ' אורנשטיין בתחום הכירורגיה הפלסטית. דעתו של פרופ' נרובאי עדיפה איפוא. המסגרת הנורמטיבית על השונה בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית עמד בית המשפט ב-ע.א. 3049/93גירוגיסיאן נ. רמזי ואח' (תקדין עליון כרך 2(95) עמ' 175). כב' השופט אור מבחין בין שלושה מונחים - נכות רפואית, נכות תפקודית ואבדן כושר השתכרות נכות רפואית אינה מבטאת בהכרח את שיעור הפגיעה התפקודית, הנקבעת על יסוד שיקולים פונקציונאליים, המצטרפים אל הנתונים לקביעת נכות רפואית. יאמר כי רצון כן להשתקם ולנהל אורח חיים עצמאי, בלתי תלוי בקופת הציבור, מאפשר לעיתים תפקוד נאות על אף נכות רפואית בשיעור גבוה ואילו העדר רצון עלול לפגוע ברמת התפקוד, גם אם אחוזי הנכות הרפואית נמוכים. סעיפים 6א' ו-6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי דרכים, תשל"ו-1976, נועדו לקביעת הנכות הרפואית. המומחים הרפואיים: "קובעים את דרגת נכותו על פי מבחנים רפואיים טהורים, שאמות המידה שלהם נקבעו בחוק הביטוח ובתוספת לתקנות. לא כך הוא בקביעת התפקודיות, שמבחניה אינם המבחנים הרפואיים בלבד... כדי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית לעניין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים, שומע השופט הדן במשפט ראיות לעניין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים, שאינם בתחום מגבלותיו הרפואיות של הנפגע דווקא. על פי המכלול ועל פי מיגוון הרכיבים יקבע השופט בסופו של דבר, את שיעורה של הנכות התפקודית של אותו הנפגע." ( 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690,703) בית המשפט הוא איפוא הקובע את אחוזי הנכות התפקודית בנסיבות כל מקרה. לאור מכלול השיקולים ראוי להעמיד את אחוזי הנכות התפקודית של התובע על %43.3: % 37 בגין פגיעה בעכוז ופגיעה בשוק שמאל, כולל החמרה במצב הדליות שלא נבעו מהתאונה, % 10 נכות פסיכיאטרית. הנכות הרפואית תעמוד על % 56.4 משוקלל. (הנכות התפקודית % 43.3 בתוספת %10 בגין ירידה בתפקוד מיני; % 5 בתחום הנוירולוגי; % 10 צלקות). הפסד השתכרות: "פריט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד מעמיד קשיים רבים בפני בית המשפט הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל, בהפסד אשר יש לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד, לעתים לתקופה של עשרות שנים, כאשר הנסתר רב על הנגלה". עוד נאמר בפרשת גירוגיסיאן: "כל אימת שניתן להוכיח את הפסד ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות כמודד לקביעת הפסד זה". (שם בע.א. 3049/93, לא פורסם). אין בידי לקבל את חישובי התובע. התובע נמנע מלהביא הוכחות בדבר הכנסותיו ברוסיה, עובר לנסיעתו לישראל, זאת על אף שהמידע הנדרש נמצא ברשותו בלבד. את תביעתו מבקש הוא לבסס על שכר ממוצע במשק + %50. לטענתו בישראל טרם עלה בידו להשתכר ואולם ברוסיה "השתכר התובע שכר העולה פי כמה על השכר הממוצע". תמוה מדוע לא פירט התובע את שכרו בעבר, לא המציא מסמכים לתמוך עדותו בענין כה חשוב, למרות שמאז התאונה שהה בפטרסבורג מספר פעמים. יש מקום להסיק לחובתו מההימנעות להביא ראיות אלה, כי התובע השתכר סכומים נמוכים באופן משמעותי מהשכר הממוצע במשק הישראלי (י' קדמי "על הראיות" - חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשנ"א-1991, עמ' 229- 819 וכן ע"א 98/05 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מ'(4), 602-603, וע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח’, פד"י מז'(2) 605,614). בית המשפט אינו מבסס את חישוביו על השכר הממוצע כענין שבשגרה, אלא אם הנתונים שהוכחו מצביעים כי הנתבע היה בעל כושר השתכרות מתאים לקריטריון זה וכי לא הוכחו נתונים מדוייקים הדרושים לעריכת חישוב אריתמטי: "אין לראות בשכר הממוצע סטנדרט של השתכרות אפשרית שיילקח בחשבון כדבר שבשגרה, כאשר הראיות שהובאו סותרות אפשרות זו". (ע"א 5012/90 פאול טרכטנברג נ' שמיר חברה לביטוח תקדין עליון כרך 558 94/2(לא פורסם)). ספק רב אם התובע מתעתד להשתקע דרך קבע בארץ. מכלול הראיות נוטה לתמוך דווקא בטענת הנתבעת כי מרכז חייו היה ועודנו בפטרסבורג, שם הוא ממשיך לנהל את רכושו, "אני מציג רשיון נהיגה ברוסיה, הרשיון הזה חדש כי איבדתי את קודמו. נסעתי לרוסיה להבחן בתאוריה וקיבלתי רשיון נהיגה חדש ב- 1995. עבדתי בנהיגה עם הרשיון הזה. קניתי אחת מהמכוניות לאחר התאונה, עבדתי בנהיגה באותה מכונית בפינלנד, הלסינקי...אני ניסיתי את המכונית החדשה שקניתי לאחר התאונה בנהיגה בלנינגרד ...בארץ קיבלתי דוחות נהיגה...". (פרוטוקול מה- 7/1/96 עמ' 8-7). סביר להניח כי התובע צובר הכנסות מהרכוש והכספים עומדים לרשותו ברוסיה. מכל מקום, הוא ורעייתו לא השקיעו שום מאמץ המצביע על כוונה להשתקע בארץ ולהתערות בה. התובע לא נקט בצעד כלשהו לחיפוש מקום עבודה לעצמו ולרעייתו, השולטת בשפה האנגלית. שניהם, אנשים צעירים יחסית, אינם דוברים עברית, אפילו ברמה של שימוש יום יומי בשפה, וזאת אף לאחר 5 שנות שהייה בישראל. נראה כי עודם ממתינים לתוצאות פסק הדין. בנסיבות אלה, נשאלת השאלה על פי איזה קריטריון ראוי לחשב את הפיצוי בראש נזק "הפסד השתכרות". אשר לעבר, לא הוכיח התובע נתונים הדרושים לעריכת חישוב אריתמטי. התובע הגיע כתייר ונפגע כששה שבועות לאחר מכן. לדבריו, לא הגיע לארץ כדי לעבוד אלא כדי לברר אפשרויות לעסקים. אין טענה כי הספיק לעבוד בישראל. אשר לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד מאזן הראיות אינו תומך בגירסת התובע כי מרכז חייו בישראל. בע"א 750/79 דן בית המשפט בנסיבות של "'מצב ביניים' של חוסר החלטה, היכן יגור המערער ויעבוד". המערער, צעיר כבן 18 הגיע לארץ כתייר לחופשת קיץ וקיבל לבקשתו אשרה לשהייה זמנית, על מנת לבדוק תנאי הארץ בטרם יחליט לעלות לישראל. במהלך שהייתו נפגע בתאונת דרכים וכתוצאה מהפגיעה החליט לחזור לארה"ב (קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח' וערעור שכנגד, ל"ז(4) 449, 462). מקרה נוסף הוא ע"א 702/87 שבו יצא המשיב יחד עם קבוצה של נערים ונערות מארה"ב לטיול ברמת הגולן. הטיול לווה ע"י מדריך מטעם החברה להגנת הטבע. המשיב החליק אל התהום ונפצע קשה מאוד. גם כאן עמדה לדיון השאלה על פי אילו מבחנים יחושב הפסד ההשתכרות. נפסק בעקבות ע"א 750/79 (דעתה של השופטת בן פורת): "ככלל, נקודת המוצא צריכה להיות שהערכת הנזק נעשית על פי המבחנים הנהוגים ביחס לניזוק ישראלי, בכך יונהג שוויון בין ניזוק זר לניזוק ישראלי, ובין ניזוקים זרים - הבאים משיטות משפט שונות - בינם לבין עצמם... עם זאת, מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמתו, ועל כן יש מקום להתחשב בהערכת הפיצוי, בנתונים שונים (עובדתיים ומשפטיים) אשר מקורם בחוץ לארץ והמשפיעים על שיעור הפיצויים ועל מסוגלותם להחזיר את המצב לקדמתו". (ע"א 702/87,703, 711 מדינת ישראל נ' כהן ואח'; הרשות המוסמכת לענין הצו בדבר הגנה על הטבע נגד כהן ואח'; החברה להגנת הטבע נגד כהן ואח' פד"י מח'(2) 706,727). לאור ההלכה הפסוקה ובהעדר נתונים לחישוב אריתמטי אין מנוס מקביעת סכום הפיצויים בגין ראש נזק זה על פי שומא דדיינא. אין הכוונה לקביעה שרירותית אלא לסכום שיענה על מכלול השיקולים שעליהם הצביעו בתי המשפט בפסקי הדין מדינת ישראל נ' כהן וקלאוזנר נ' ברקוביץ, כאשר אין ודאות לגבי מרכז חייו של התובע. כמו כן יש מקום להעזר בכל הנוגע לבדיקת סבירות הסכום הגלובלי, בחישוב אריתמטי, המבוסס על השכר הממוצע במשק והנכות התפקודית. פרוט הנזקים הפסד השתכרות עבור העבר: % 80x 60x100,5 11 = (סעיף 3(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 וע"א 5557/95ו 6881/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד ועפרה (ניתן ב- 30/4/97, טרם פורסם)). עזרת צד ג': לא שוכענתי כי התובע יזקק לעזרת הזולת. מסכום זה יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע כתשלומים תכופים: 479, 111 ש"ח (ראו חוות דעת שי ספיר) תקבולי המוסד לביטוח לאומי על פי חישוב מהוון: 101, 386 ש"ח (חוות דעת שי ספיר) (נכון ל- 2/97) סה"כ: 751, 220 ש"ח הסכומים משוערכים ליום מתן פסק הדין. לסיכום: הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 751, 220ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, על פי דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין. לאור סכום התביעה המופרז (מעל ל- 2.5מיליון ש"ח) שקלתי האם ראוי לחייב את התובע לשאת בחלק מאגרות משפט. מאחר והנתבעת לא העלתה טענה בענין זה, תשא אף בהוצאה זו.תיירתאונת דרכים