תאונת עבודה של תלמיד בחופשת הקיץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של תלמיד בחופשת הקיץ:

זוהי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה שהוכרה ע"י המל"ל.
התובע הינו יליד .16.11.74בהיותו בן 1/2- 15ב-20.7.90, אירעה תאונה תוך כדי עבודתו בחברת קיען את נוי בע"מ אשר מאז שינתה את שמה למ.ר.ן סוכניות שיווק והפצה בע"מ. שלושת הנתבעים הם חברת מ.ר.ן הנ"ל וכן מנהליה ובעלי מניותיה, צבי מרגלית וצבי נוי וכן חברת הביטוח הדר חברה לביטוח בע"מ, אצלה היתה היתה החברה מבוטחת בבטוח מעבידים, לפי פוליסה רב בטוח לבתי עסק נ/ .5הנתבעים שלחו הודעת צד ג' לחברת הבטוח הדר. חברת הבטוח טוענת שאין כיסוי ביטוחי מהנימוקים שיצויינו להלן.

התובע היה, עובר לתאונה, תלמיד. אמו של התובע עובדת בחברת מ.ר.ן, והתובע התקבל לעבודה בעת חופשת הלימודים לפי בקשתה. גם בחופשת השנה הקודמת עבד התובע בעת חופשת הלימודים אצל הנתבעת. התובע התקבל לעבוד באריזת קרח. ליד המסוף אליו הגיעו קוביות הקרח בנות 20ק"ג כל אחת, עמד עובד שקיבל את הקוביות וחתך אותן במישור. לידו עמד אדם אשר הגיש לתובע את קוביות הקרח והתובע עמד מאחוריו וארז אותן בנייר עטיפה, כאשר על ידו כפפות רגילות להגנה בפני הקור. עמדת התובע היתה במרחק 2- 1.5מ' מהמשור, כאשר בין התובע למשור היתה עמדת העבודה של הפועל שאסף את הקרח.

המפעל של חברת מ.ר.ן הינו מקום עבודה שאושר ע"י לשכת התעסוקה לנוער שנהגה לשלוח אליו חניכים. עובר לתאונה היתה לשכת התעסוקה בשביתה ועל פי הנחייה שפורסמה בעיתונות התקבלו החניכים לעבודה על סמך כרטיס עבודה משנה קודמת. התובע העיד, כי נסע ללשכת העבודה לקרית אליעזר כדי לקבל כרטיס עובד חדש. שם נאמר לו, כי מי שיש לו כרטיס מהשנה הקודמת יכול לעבוד איתו איתו גם בשנה זו. מאחר והיה לו כרטיס עבודה משנה קודמת חזר למפעל ונתקבל לעבודה.
על נסיבות התאונה העיד התובע כדלקמן:נ
הפועל שאמור היה להגיש לו את הקרח הלך. הוא התקרב למסוף, ואיננו זוכר מה קרה. היד נמשכה לו תוך המסוף והכפפה עפה. כתוצאה מכך נחתכו לו שתי אצבעות ביד שמאל, האצבע השניה והשלישית. (בת/ 3ישנה התייחסת רק לאצבע השלישית). האצבע הקטועה נתפרה, אולם לא החלימה. הופיעו הצטברות נוזלים ודלקת היה צורך לפתוח מחדש ולתפור שוב. התובע היה בטיפולים כ- 5חודשים, הפסיד ימי לימודים ונגרמה לו ירידה בלימודים. התובע למד בבי"ס מקצועי רודמן בקרית ים, במגמת אלקטרוניקה. הוא סיים ויש לו בגרות מלאה.
באצבע נותרה דפורמציה וב- 6.1.91אושפז התובע בבי"ח כרמל לצורך תיקונה. ב- 7.1.91בוצע תיקון בהרדמה כללית והורחב שטח הציפורן. התובע אושפז 3ימים. לאחר מכן בא אחת לשבעיים לביקורת, ולאחר מכן פעם בחצי שנה.

היום משרת התובע בצה"ל בתפקיד אחראי משמרת בטבחות. נקבע לו פרופיל של .64המל"ל קבע לתובע נכות של % 5לצמיתות.
התובע העיד כי עוד בשנה הראשונה לעבודתו בחברה הוזהר לא להתקרב למשור ולא לחתוך. התובע אומר כי לא ברור לו כיצד קרתה התאונה, וגם במשפט לא הוכח כיצד קרתה. מה שהתברר הוא, שהתובע התקרב למשור, בניגוד להוראות שקיבל מהמעביד, וידו נתפסה במשור למרות הכפפות שלבש לא נטען שהתובע התקרב למשור בגלל עבודתו. פשוט התקרב.
בנסיבות כאלה יש לייחס לתבע תרומת רשלנות של %25, בהתחשב בגילו הצעיר 1/2-15, שאילולא כן היתה זו גבוהה יותר. את יתר ה-% 75של הרשלנות יש לייחס לנתבעים 3- 1אשר לא דאגו למיגון המשור ולחציצה פיזית בין עמדתו של התובע לבין המשור, באופן שלתובע וגם לעובדים אחרים, לא תהיה גישה ישירה אל המשור.

התובע מבקש פצוי עבור נזק מיוחד, טיפולים רפואיים לרבות פסיכולוגים בעבר; הפסד ימי עבודה של הוריו והוצאות נלוות; הפסד ימי עבודה בעבר; הוצאות רפואיות בעתיד, הפסד כושר השתכרות בעתיד; עזרת צד ג' וכאב וסבל. התובע טוען, כי האצבע נפוחה, רגישה והוא מתבייש להראותה. מראה האצבע הביא לכך שמבקרים מסויימים התרחקו ממנו אנשים בעיקר נשים וכתוצאה מכך נגרמו לו בעבר בעיות נפשיות.
טיפולים רפואיים בעבר ובעתיד לרבת הוצאות נסיעה-
אביו של התובע העיד, כי נסע עם התובע ל- 50טיפולים כאלה, וכי לא קיבל שיפוי מהמל"ל מאחר ולא ידע על אפשרות השיפוי. אכן, על פי תקנות המל"ל (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ה 1968זכאי הנפגע בתאונת עבודה לקבל מהמוסד עבור טיפול רפואי, לרבות תשלום הוצאות הנסיעה לשם קבלת הטיפול הרפואי. לא הוכח, כי התובע אינו זכאי לקבלת הוצאות אלה, ולפיכך עליו לפנות למל"ל. (ע.א 570/75 סייר נגד לוי, פד"י ל (2) 541).
התובע רשאי היה לקבל ההוצאות שנגרמו לו לצורך ניהול המשפט, כמו האיבחון
במכון בר בסך של 500ש"ח, אילו היה מגיש את חוות הדעת, אבל כיון שלא עשה זאת
איננו זכאי. כמו כן לא הוכחה כל הוצאה לטיפולים פסיכולוגיים.

הפסד ימי עבודה של האב-
האב הגיש אישור חברת חשמל על ימי העדרות על חשבון חופשה (ת/4) מניין הימים באישור מלמד על 9ימי העדרות. האב העיד, כי ליווה את הבן ל"לין" מספר פעמים, העולה על ימי ההעדרות המופיעים בת/ .4הוא העיד, כי הוא רשאי לצבור עד 44ימי חופשה, וכי בשל ניצול החופשה לצרכי הטיפול בבן הפסיד ימי חופשה. התרשמתי כי עורכי הדין הצליחו לבלבל את האב לגבי ימי ההעדרות שלו, וכי אמר כאשר העיד, כי נאלץ להעדר מהעבודה ימים רבים, שמספרם עולה על 9, כאשר ליווה את הבן לטיפולים רפואיים. בכל זאת כיון שאמר בעדותו שבחודש אוגוסט 1990יצא לחופשה שנתית, אני מנכה ממספר ימי העדרות את ימי אוגוסט, והתוצאה היא שיש לפצות את האב על הפסד 7ימי העדרות שלקח על חשבון חופשתו השנתית, לצורך ליווי הבן לטיפולים רפואיים.
האב העיד, כי שכר עבודתו בממוצע ליום מסתכם בסביבות 300ש"ח ברוטו. יוצא
שלאב נגרם הפסד שכר בסכום של 100, 2ש"ח, שעל הנתבעים לפצותו בגינו, בצרוף
הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.90ועד לתשלום המלא בפועל.
הפסד ימי עבודה של האם - לא הובאה שום ראיה להפסד כנ"ל.

הפסד כושר השתכרות בעתיד -
נכותו של התובע מתבטאת בקטימת חלק מהגליל הסופי של האצבע השלישית ביד שמאל. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת כלשהי, ולענין הנכות הוגש אישור המל"ל בלבד. מתוך מראה עיני לא התרשמתי שמדובר בנכות תפקודית פיזית, וגם לא הוכחה פגיעה בתחום הנפשי. התובע משרת בצבא כמטבח אחראי משמרת. לטענתו ניסה להשתחרר מתפקיד זה עקב רגישות למים וסבון, אך הצבא סירב.
התובע לא הציג כל תיעוד המצביע על כך שהפרופיל הצבאי שלו עומד על 64בגלל התאונה, והמעיט בחשיבותה של הצלקת שבראשו עקב תאונת דרכים.
יחד עם זאת אין להתעלם מכך שבעתיד, משיבוא התובע לחפש עבודה עלולה הנכות
באצבע הקטומה להפריע לו במציאת עבודה. לפיכך נראה לי כי יש מקום לפצות את
התובע בסכום גלובלי של 000, 12ש"ח.

כאב וסבל -
יש לקחת בחשבון את התקופה הארוכה בה טופל התובע באצבעו וכן את הכאב והסבל שנגרמו לו כתוצאה מכך לרבות הנתוח שעבר בהרדמה כללית והטיפולים שבאו בעקבות נתוח זה.
אני מעמידה את כאב והסבל שנגרמו לקטין על סך של 000, 20ש"ח נכון להיום.
מהסכומים הנ"ל יש להפחית את תשלומי המל"ל בתוספת הפרשי הצמדה ללא ריבית, שעל
פי הנתבעים עומדים על 855, 12ש"ח.
לסכום שיתקבל יש להוסיף % 20שכ"ט עו"ד + מע"מ.
אני מחייבת את הנתבעים 1ו- 3לשלם לתובע את הסכום הנ"ל ועוברת עתה להחליט בעילת התביעה של התובעים נגד חברת הבטוח הדר. כפי שציינתי, שלחו הנתבעים הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח. גורל התביעה העיקרית נגד חברת הבטוח יהא זהה לגורל הודעת צד ג' ששלחו הנתבעים לחברת הבטוח הדר.
.1אין חולק, כי נתבעת מס' 4, חברת הבטוח הדר (להלן:ב "חברת הביטוח") בטחה את הנתבעת 1, החברה מ.ר.ן ואת עובדיה בפוליסת חבות מעבידים.
חברת הבטוח טוענת להעדר כיסוי ביטוחי באשר עבודת התובע בוצעה בניגוד לתנאי חוק העסקת נוער תשי"ג 1954, ובניגוד לתקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) התשי"ג 1954, והיא מסתמכת על תנאי מס' 7בעמ' 16לחוברת התנאים הכלליים של הפוליסה (נ/5), שם נאמר כדלקמן:ו
"...סיגים לחבות המבטח בפרק 8פסקה א' חבות מעבידים המבטח לא יהיה אחראי לפי פסקה זו ל:נ .7חבות כלשהי בגין נער המועסק בניגוד להוראה או להוראות החוקים ו/או התקנות בדבר העסקת נוער או שלא בהתאם להן..."
.2התובעים טוענים, כי:ב
א. הפוליסה, דהיינו חוברת התנאים הכלליים (נ/5) לא נמסרה להם ע"י
סוכן חברת הבטוח.
ב. חברת הבטוח באמצעות סוכנה מר בונדי לא יידעו את הנתבעים לגבי
החריג בפוליסה בגין העסקת נוער.

.3אינני מקבלת את טענת הנתבעים, כי לא קיבלו את הפוליסה נ/ .5סוכן הביטוח בונדי העיד, ואני מקבלת את עדותו, כי בהיותי חתם של חברת הבטוח היה נוהג לשלוח, וכן עשה גם במקרה זה, את הפוליסה יחד עם הרשימה כשהרשימה מקופלת בתוך הפוליסה במעטפה סטנדרטית. כך נהג לעשות עם המבוטח הזה במשך שנים רבות (15).
חודש אחרי משלוח הפוליסות היה נוהג לבוא למשרדו של המבוטח ומשוחח איתו עליהן, וזאת כדי שלמבוטח יהיה זמן לעבור על הפוליסות לפני ביקורו. הוא נהג לדבר איתו על עקרונות הביטוח, מאחר ואין אפשרות לעבור עם כל לקוח על כל הסעיפים בפוליסה. בביקורים אלה היה נוכח כאשר המבוטח מתייק את דפי הרשימה וזורק את הפוליסה, גם משם ש"אנשים לא מבינים ולא מסוגלים להבין את התנאים", גם משום שזה לא עניין את הנהלת החשבונות של הנתבעים.
המבוטח לא היה חותם לו כל שנה על הצעת ביטוח כיון שאין זה נהוג, אלא אומר לו להגדיל לחדש וכו' בעל פה, ועל סמך זאת היה פועל. הרשימה היא ההצעה. על גבי הרשימה אכן כתוב הצעה מספר 1477לרשימה רב-בטוח עסקים.

.4אתיחס לטענות חברת הבטוח, מן הקל אל הכבד:ו
א. האם הועסק התובע בניגוד להוראות החוקים ו/או התקנות בדבר העסת
נוער. תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות התשי"ג 1954, תוספת שניה, חלק שני, סעיף 6, המצוטט ע"י ב"כ חברת הביטוח, קובע, איסור עבודה ליד משור סרט, אלא אם ניתן היתר ע"י מפקח עבודה איזורי, לילד אשר מלאו לו 15שנה.
הטוען לקיומו של החריג - עליו ההוכחה. לפיכך היה על חברת הביטוח לטעון
ולהוכיח, שהתובע אשר מלאו לו 15שנה עבד ללא היתר מפקח העבודה האיזורי זאת ועוד-
אינני בטוחה, כי יש לפסוק שהתובע עבד "ליד" משור הסרט. יש לזכור שעמדתו של התובע היתה במרחק שח כ- 1.5מ' - 2מ' מהמשור, וכי בינו לבין המשור היתה עמדה של פועל אחר, כשהתובע עומד מאחוריו. כלומר בין המשור לבין התובע עמדו 2פועלים. בהתחשב בכך ובמרחק עמדתו מהמשור אני מסופקת אם לכך התכוון המחוקק כאשר אסר להעסי "ליד" משור הסרט.
(מן הראוי לציין, כי התובע לא נפגע כתוצאה מביצוע עבודתו "ליד" המשור, אלא מהתקרבותו למשור. כלומר, על פי העדות לא עולה קשר סיביתי בין עבודתו "ליד" המשור, אך התקרב אליו בחוסר זהירות.
אני מציינת עובדה זו לא כדי ללמוד ממנה לגבי ההגדרה של "ליד", אלא כדי לשלול את הטענה, כי קרות התאונה מעיד על כך שעבד "ליד" משור הסרט. התאונה מעידה על כך שהתובע עבר "ליד" משור הסרט ולא שעבודתו לידו היא שגרמה לתאונה).
אינני קובעת מסמרות בשאלה מהו "ליד", משום שלצורך המסקנה אליה הגעתי אין
צורך לעשות זאת.

.5עוד טוענת חברת הבטוח, כי הנתבעים פעלו בניגוד לחוק עבודת הנוער תש"יג 1953סעיף 11א הקובע, כי לא יועבד נער אלא אם נבדק בדיקה רפואית יסודית ואושר ע"י מוסד רפואי מוסמך על סמך דו"ח של הרופא המורשה שבדק אותו ומתאים מבחינה רפואית לאותה עבודה או התעסקות.
חברת הבטוח טוענת, כי ברור על פי חומר הראיות, כי התובעת דנן לא נבדק ע"י רופא. אינני מוצאת בחומר הראיות, כי התובע לא נבדק. על חברת הבטוח הטוענת זאת היה להוכיח כי אכן לא נבדק. עדי התביעה לא נשאלו כלל בענין קיומה של בדיקת רפואית.
טענת חברתה ביטוח, כי התובעת הועסק ללא פנקס עבודה כנדרש בסעיף 28א לחוק נסתרה על פי עדויות התובע, לפיהן הוצא לו פנקס עבודה בשנה קודמת, וכי פנקס זה היה בתוקף עפ"י ההוראות, גם בשנה בה אירעה התאונה.

.6סוכן חברת הבטוח בונדי העיד, כי הוא מכיר את אולם התעסוקה של הנתבעים מאחר והיה שם פעמים רבות וראה את כוח האדם שעובד אצלו, אבל לא ידע שהוא מעסיק חניכים, וכיון שלא ידע שהוא מעסיק חניכים לא טען שהפנה את תשומת ליבם של הנתבעים לקיומם של הסייגים בחבות המבטח בפוליסה נ/.5
האם קיימת חובה על סוכן הביטוח להפנות תשומת ליבו של המבוטח לקיומם של חריגים? הכלל הוא, כי חובתו של מציע הוא לקרוא את הפוליסה שהוצעה לו ולראות אם קיבל כל מה שביקש.
".. במקרים רבים ניתן לראות את המבוטח המקבל את הפוליבה מבלי להגיב עליה, והמשלם דמי ביטוח, כמי שמקבל בהתנהגותו אתהצעתה חדשה של חברת הבטוח. העובדה שלא עיין בפוליסה לא תסייע בידיו, ובלבד שניתנה לו הזדמנות לעשות כך והוא לא ניצלה..."
(ספרם של פרידמן וכהן, חוזים כרך א עמוד 198סעיף 7.58)
ועוד:נ
מניחים שמבקש הביטוח מציע מכללא לקבל ביטוח על פי התנאים המקובלים אצל
המבטח, וחובתו היחידה של המבטח היא להוציא את הפוליסה, על פי התנאים המקובלים אצלו, ובלבד שהם עלים בקנה אחד עם מה שהוסכם במפורש בחוזה המוקדם. (לה נסיונל נגד חיים, ע.א. 723/80 פד"י ל"ו חלק 2עמוד 722).
מה הוסכם במפורש בחוזה המוקדם?
בהצעה, הלא היא הרשימה, (נ/2) מצויין בפרק 8סעיף הקרוי חבות מעבידים
שמתחתיו נכתב:ב
"... מספר העובדים 11- 8הרחבת עבור חניכים בניגוד לכתוב בחריג 1א 1ב הנוסח לגבי חריג סכני מלחמה וכ"ד יהיה כמפורט בתוספת הר"ב."
לא ניתן להבין מהאמור לעיל קיומם של חריגים לחבות חברת הביטוח בגין
חניכים.

.7סעיף 3לחוק חוזה הביטוח התשמ"ה 1981קובע כדלקמן:ו
".. תנאי או סייג לחבות המבוטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת. תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבוטח זכאי להסתמך עליהם..."
חברת הביטוח טוענת כי יצאה ידי חובתו של סעיף 3לחוק חוזה הבטוח, התשמ"ה 1981, מאחר ובפרק 8לפוליסה, העוסק בחבויות בית העסק, צויינו בהבלטה הסייגים לחבות המבטח לגבי העסקת נערים בניגוד להוראות החוקים בדבר העסקת נוער.

.8כאמור, אין הסייגים הללו מופיעים ברשימה, וחוזרת שאלה למקומה, האם יצאה חברת הבטוח ידי חובת החוק בציינה את הסייגים לחבותה רק בפוליסה אך לא ברשימה.
נראה לי כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית.
א. בע.א 846/76 847/76יהודית עטייה ואח' נגד אררט חברה לבטוח,
פד"י ל"א חלק 2עמוד 780, נמצא שינוי יסודי בין היקף ההצעה לבין היקף הביטוח. ההצעה היתה דו-משמעותית. כבוד השופט ויתקון קבע שם, כי גם בהנחה שהפוליסה היתה ברורה לחלוטין, היה זה מחובת חברת הבטוח להסביר את הדבר למבוטחים ולהזהיר אותם שאינם מקבלים את הביטוח המבוקש. הוא לא קיבל את דעתה של השופטת דלמטה שחובתו של מציע היתה לקרוא את הפוליסה ואמר:נ
".. עם כל הכבוד עלי לחלוק כאן על השופטת המלומדת. ודאי הרשות בידי החברה שלא לקבל את ההצעה במלואה אך ההגינות האלמנטארית דורשת - בפרט כשמדובר כאן בחוזה fidel uberrimae" לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה. אם יש צורך באסמכתה, הרי לך הוראתו המפורשת של סעיף 21(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - .1973גם השופטת סברה שיתכן שהתנהגות החברה נותנת עילה לתביעת נזיקין, אך לדעתי אין צורך להפנות את המבוטח לדרך זו. הוא בא על תיקונו בכך שנפרש את החוזה כפי שהוא, כצרכן ו"איש קטן", רשאי היה להבינו. המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהוא תואם את המבוקש. בל נשכח שהמדובר כאן בחוזה שדוגמתו נעשה לאלפים ורבבות בין מבטחים וציבור המבוטחים. משא ומתן כזה צריך להיות פשוט, גלוי לב שווה לכל נפש.. " (שם עמ' 782)
ב. שלא כבמשפט לה נסיונל שם נאמר בסוף הרשימה, כי היא מהווה, יחד עם
התנאים המצורפים אליה, את פוליסת הבטוח, ברשימה שבפני לא מוזכרת כלל פוליסת הביטוח, אלא נאמר:ב "רצ"ב העתק הצעת ביטוח/תצלום ביטוח", כאשר סוכן הביטוח העיד ואמר, ששום הצעת ביטוח לא צורפה.

לפיכך בהיות הרשימה הצעת ביטוח שאין בה שום סייגים לחבות המעביד בגין העסקת נוער, היה על חברת הביטוח לדאוג שהסייגים יופיעו גם בהצעה, ובצורה בולטת, או לחלופין להסביר למבוטח את ההבדל בין ביטוח חבות מעבידים כפי שמופיע ברשימה/הצעת הביטוח שלו, לבין ביטוח החבות המסוייג, כפי שמופיע בפוליסה.

אי-איזכור הסייג להעסקת חניכים ברשימת הפוליסה נ/ 2עומד איפה בניגוד לנדרש על פי סעיף 3לחוק חוזה הביטוח התשמ"ה 1981ועל פי סעיף זה תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם דרישת הבלטה מיוחדת, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם.

בענין עובדתי דומה בו לא הופיעו סייגים לחבות מעבידים בגין נוער ברשימה, אלא בפוליסה ונדחתה הטענה, כי הפוליסה נמסרה למעביד, פסק כבוד השופט קציר בת.א. 742/87 סיטרוק נגד ג'י.בי ואח' ב- 15.11.92כדלקמן:ו
"... התוצאה לא היתה שונה, לדעתי, גם אילו קבעתי כגרסת המבוטחת, שאמנם נמסרה למעבידה הספרון האמור, ביחד עם "הרשימה" עוד בטרם אירעה התאונה לתובע. זאת משום שב"רשימה" האמורה לא נזכר, לענייננו אלא עצם עריכת ביטוח חבות מעבידים, כאשר לא מופיע, בסמוך לפסקה הנוגעת לבטוח זה, מאומה על דבר ההגבלה הנוגעת לעבודת נוער. בנדון זה חורג "הרשימה" הנדונה, מן ההוראות, המצויות אף הן בחוק חוזה הביטוח, ושעל פיהן "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת. תנאי או סייג שלא לחבות במבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת. תנאי או סייג שלא נתקיימו בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם (סעיף 3של חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981). משנאמר ב"רשימה" האמורה כי המבטחת ביטחה את המעבידה בביטוח חבות מעבידים, בלא לציין דבר על חלות הסייג ביחס להעברת נוער, לא קיימה המבטחת את ההוראה על דבר פירוט הסייג" בסמוך לנושא שהם נוגעים לו", כלומר בסמוך למקום ב"רשימה, שבו נזכר ביטוח חבות המעבידים. כוונתי לומר, כי היה על המבטחת לציין ברשימה, ליד המקום שבו ציינה את קיום ביטוח המעבידים, את ההגבלה הזאת, וכן הגבלות אחרות המופיעות בסעיף ה"חריגים" של פרק 11, הדן על חבות מעבידים. כל מי שמעיין ב"רשימה" האמורה, אינו יכול ללמוד על סייגים כלשהם לחבות המבטחת, ובכך יש משום הפרת סעיף 3של חוק חוזה הביטוח..."

.9במקרה זה, כאשר סוכן הביטוח ראה שהמבוטח זורק את הפוליסה וידע שאיננו מעיין בה, אין ספק שיכול היה להניח שהמבוטח איננו יודע את הסייגים המופיעים בה לגבי העסקת נוער. לכן, הייתי אומרת כי החובה לנהוג בתום לב הטילה עליו להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לפער שבין תיאור חבות המעבידים ברשימה לבין הסייגים של חבות זו בפוליסה.
לענין זה אני מפנה להלכות ידועות בפסיקה, המטילות חובה לנהוג בתום לב עפ"י סעיף 12לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג .1973
"הפרת חובת תום הלב אינה חייבת ללבוש צורה של מעשה אקטיבי, מחדל של אי גילוי עובדות, במקום בו מתבקש גילויין, הוא במקרה בולט של העדר תום לב (ע.א 714/87 שר נגד כהן, פד"י מ"ג חלק 3עמוד 159).

וכן,
".. הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי גלוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שאדם, המנהל מו"מ, יגלה אותן לצד שני. הגילוי המתחייב מסעיף 12לחוק החוזים חלק כללי אינו דוקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני, אלא יש נסיבות בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במו"מ לקראת כריתת חוזה. חובת נקיטת פעולה אקטיבית של גילוי קיימת במיוחד כאשר ברור לבעל המידע שבין מנהלי המו"מ, שקיים פער ממשי בין הכוונה של הצד השני לבין מה שהוא בר השגה על פי המצב המשפטי והעובדתי לאמיתו. (ד.נ 7/81 פנידר נגד קסטרו פד"י ל"ז חלק 4עמוד 673).

.10אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי יש מקום לדחות את טענת חברת הבטוח, כי משום תקנת הציבור אין לקבוע חובת שיפוי על מבטח במקרה של העסקת חניך בניגוד לדיני העסקת נוער. לענין זה ראה המרצה 538/62 החברה הלאומית לביטוח ואחריות בע"מ נגד לייט פוד בית מלאכה לקירור ועבודות מכניות בע"מ פד"י י"ז עמוד .294

.11לאור האמור לעיל אני מקבלת את תביעתו של התובע נגד חברת הביטוח ומצווה על חברת הביטוח לשלם לתובע, יחד ולחוד עם יתר הנתבעים, את הסכומים שנפסקו לטובתו לעיל נגד הנתבעים 1ו- .3כמו כן אני מקבלת את הודעת צד ג' של הנתבעים נגד חברת הביטוח. במידה והנתבעים, או כל אחד מהם, ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו לטובתו לעיל, תהא חברת הביטוח חייבת להחזיר להם סכום זה.
בנסיבות הענין, ולאור טענתם של הנתבעים, כי לא קיבלו את הפוליסה, אין צו נוסף להוצאות לטובת הנתבעים בהודעת צד ג'.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הבטחת הכנסה לתלמיד

  2. מכרז הסעות תלמידים

  3. אלימות מורה נגד תלמיד

  4. תאונת דרכים תלמיד י''ב

  5. תקיפת תלמיד על ידי מורה

  6. תאונת דרכים תלמיד תיכון

  7. תלמיד ישיבה בהוצאה לפועל

  8. אלימות נגד תלמיד בית ספר

  9. עתירה בנושא הסעות תלמידים

  10. תקיפת תלמידים על ידי מורים

  11. אחריות מורה על פציעה של תלמיד

  12. פוליסת ביטוח תלמידים במקרה רצח

  13. עתירה נגד הרחקת תלמיד מבית הספר

  14. תאונת עבודה של תלמיד בחופשת הקיץ

  15. הארכת התיישנות בפוליסת ביטוח תלמידים

  16. שירות אזרחי לתלמידי ישיבה - דמי אבטלה

  17. תביעה בגין הפרת חוזה שירותי הסעת תלמידים

  18. פיצויים לתלמידי ישיבה על תוכנית ההתנתקות

  19. תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתלמידי כתה י"א בישיבה תיכונית

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון