קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין אי תשלום תמורה על עבודות שיפוצים: א. מהות התובענה זוהי תביעה כספית בעילה של הפרת חוזה ואי תשלום בתמורה לעבודות שביצע התובע בעבור הנתבעת. ב. העובדות הרלוונטיות התובע הינו קבלן בנין רשום המבצע עבודות שיפוצים. בין התובע לבין הנתבעת נחתם חוזה, אשר עותק חתום ממנו לא נותר בידי הצדדים. בפני בית-המשפט הוצג עותק לא חתום של החוזה (נספח א לת/3) אשר תוכנו לא הוכחש על-ידי הנתבעת. במסגרת החוזה, התחייב התובע לבצע עבודות שיפוצים במרפאה של הנתבעת, מרפאת מנדלברג בתל-אביב. העבודות החלו בחודש יוני 1993 ונמשכו למעלה משנה. במהלך ביצוע העבודות הגיש התובע לנתבעת חשבונות חלקיים מדי חודש, ובהתאם לחוזה היה על מפקח הפרוייקט מטעם הנתבעת לאשר את החשבונות תוך ארבעה-עשר ימים מיום הגשת החשבון ועל הנתבעת היה לשלם את החשבון תוך שלושים ימים מיום אישורו על-ידי המפקח. שבעה חשבונות חלקיים הוגשו, אושרו ושולמו בהתאם למוסכם בחוזה, אך החשבון החלקי השמיני לא שולם באופן מלא, והחשבונות החלקיים התשיעי והעשירי לא שולמו כלל במועדם. התובע שב והגיש חשבון שכותרתו "חשבון סופי" ביום 20.12.1994 (להלן: "החשבון הסופי"). הנתבעת נקלעה לקשיים ולחובות כספיים גדולים, וכתוצאה מכך הגישה בקשה לבית-משפט זה בקשר להסדרי פשרה עם נושיה. ביום 14.1.1996 קיבל בית-המשפט את הסדר הנושים (נספח א לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת), במסגרתו נקבע כי "הסדר הנושים יחול על כל חובותיה של הקופה, כפי שהם מופיעים בספרי הקופה, נכון למועד הקובע". המועד הקובע נקבע כתאריך 31.12.1994. בהתאם לחוזה, הועבר החשבון הסופי שהגיש התובע בזמן אמת לפיקוח, אשר אישר תשלום של 160,158 ₪ ביום 19.1.1995 (נספח ו לתיק המוצגים שהגיש התובע). עם זאת, וככל הנראה בשל מחלוקת סביב היקפן ועלותן של עבודות נוספות - מעבר למפורט בחוזה - שביצע התובע במסגרת הפרוייקט בעבור הנתבעת, הפחיתו המפקח והנתבעת את הסכום בכ- 40,000 ₪, וביום 16.5.1995, ועוד בטרם אושר הסכם הנושים, שולמו לתובע סך של 119,340 ₪ - כך על-פי כרטסת התובע אצל הנתבעת (נספח ו לתצהירי העדות מטעם הנתבעת). בהמשך, ביום 25.10.1995, ועדיין בטרם אושר הסכם הנושים, אישרה הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 20,937 ₪ (בתוספת ניכוי במקור), אך הצ'ק שהוצא בעבורו לא נפרע במועדו והוא בוטל. לפיכך, ובתגובה למכתבי מרשו של התובע לנתבעת בשנת 1999, הסכימה הנתבעת לשלם לתובע את אותו הסכום, של 20,937 ₪. כיום עותר התובע לסכום של 375,328 ₪ נכון ליום 1.1.1995 בצירוף הצמדה וריבית. החוב נותר בגין עבודות נוספות שלעמדתו ביצע לנתבעת. עמדתו הבסיסית של התובע היא, כי ההסדר חל על חובות שנוצרו לפני היום הקובע; ואילו עבודות וחובות שנוצרו לאחר מכן אינם כלולים בהסדר, ולכן על הנתבעת לשלמם. התיק הועבר להרכב זה ונקבע להוכחות לתאריך 2.3.2009. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות: האם הסדר הנושים חל על חובותיה של הנתבעת לתובע, במידה שחובות כאלה קיימים? מהו גובה החוב, אם קיים? האם חלה התיישנות? האם היה בפעולות התובע משום שיהוי? ד. האם הסדר הנושים חל על חובות של הנתבעת לתובע? 1. כללי הסדר הנושים קובע כי הוא יחול על כל חובותיה של הקופה, כפי שהם מופיעים בספרי הנתבעת, נכון ליום 31.12.1994. לצורך הסדר הנושים הפיקה הנהלת החשבונות של הנתבעת, ביום 1.1.1996, דו"ח של החובות המוכרים, בו פורטו סך כל החובות הקובעים של הנתבעת לנושיה נכון ליום 31.12.1994 (נספח ב' לתצהירי העדות מטעם הנתבעת). על-פי דו"ח זה, נרשם חוב לתובע על סך של 119,340 ₪, וכאמור - סכום זה נפרע במהלך שנת 1995, לפני הסדר הנושים. התובע לא חולק על כך שההסדר חל לגבי כל סכום ועבודה שהופיעו בו. השאלה היא - מה דין עבודה שהחלה לפני המועד הקבוע, ושאושרה לתשלום אחריו? 2. אלו עובדות הוכחו? השאלה שתישאל היא האם לאחר תאריך 31.12.1994 בוצעו עבודות ו/או נוצרו חובות תשלום בגינן לתובע, ומה דין חיובים אלה (אם נוצרו) לבין הסדר הנושים? א. פירוט דרך ההתחשבנות ב-17.8.1994 הוגש חשבון שכותרתו "חשבון סופי (ריכוז)" (נספח ב' לתיק המוצגים שהגיש התובע). לטענת התובע הוא נאלץ לעשות כן, ומכיוון שהדבר לא טופל הגיש שוב "חשבון סופי" בתאריך 20.12.1994. זה אושר ע"י הפיקוח ב- 19.1.1995 (נספח ד' לתיק המוצגים שהגיש התובע). ב-19.1.1995 הוגש ואושר חשבון סופי נוסף (נספח ו' לתיק המוצגים שהגיש התובע) ועליו נרשם שהוא כפוף לבדיקות ולאישורים נוספים של הנתבעת לפני תשלום. ב-28.6.1995 אגף בינוי של הנתבעת אישר חשבון סופי שכלל גם עבודות נוספות, והאריך את החוזה ל- 12/95 (נספח ה', וכן נספח י', לתיק המוצגים שהגיש התובע), כשהנתבעת מקזזת, ללא הסכמתו, סכום של 38,402 ₪ (ס' 7-10 לתביעה). ב- 8.9.1997 העביר התובע חשבון סופי שלישי מטעמו בגין עבודות נוספות על סך 212,112 ₪ + מע"מ, מזה נותרה לו, לטענתו, יתרת חוב 1,326,239 ש"ח. לטענת הנתבעת (סעיף 9 לנספח כ"ו לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת), מעולם לא נמסר לה חשבון זה, וגם לא אושר. ההתנהלות הזו נבעה, לעמדתו, מכך שגם לאחר שהגיש את החשבונות הסופיים, המשיך לבצע עבודות ותיקונים מעבר לחוזה, ומעבר למועדים הנקובים בחוזה, שהוארך למטרה זו. תגובת הנתבעת ב- 12.10.1999 היתה, כי היתה ביניהם הסכמה בסוף שנת 1995 שיתרת החוב היא 20,937 ₪ (סעיף 5 לנספח כ"ו לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת). ב. סיום הפרויקט מהראיות שהובאו לביהמ"ש (ראו נספח ה' לתיק המוצגים שהגיש התובע) עולה כי הפרוייקט הסתיים, על-פי החוזה והעבודות בו, ב-31.7.1994, אבל הוא הוארך לגבי התובע עד ל- 12/95. ג. החשבון מיום 20.12.1994 1. האם החשבון נכלל בהסדר הנושים? חשבון זה אינו מופיע בספרי התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים, שחשבון זה, היה אמור להשתלם לאחר 60 יום, קרי: לאחר 31.12.1994. גורס התובע כי החוב בגין חשבון זה לא יכול היה להופיע בספרי הנתבעת קודם למועד הקובע, התובע גם לא יכול היה לגבותו, מכיוון שטרם הגיע מועד גבייתו, והוא אף טרם נבדק וטרם אושר לתשלום. מאידך, גירסת הנתבעת היא שיש להתייחס למועד ביצוע העבודות שאז נוצרת עילת התביעה. שני הצדדים מסתמכים על ההסדר שבין התובע לנתבעת. התובע מסתמך על סעיפים 8 ו- 9 להסדר הפשרה. בסעיף 8 להסדר נכתב כי הוא יחול על: "כל חובותיה של הקופה כפי שהם מופיעים בספרי הקופה נכון למועד הקבוע למעט…". וסעיף 9: "החוב הקובע של כל נושה לצרכי הסדר הנושים יהיה הסכום הרשום בספרי הקופה למועד הקובע לפי דו"ח מפורט של יתרות חוב ונושים שיוגש על-ידי הקופה לנאמן". הנתבעת מסתמכת על נספח ב', בפסיקתא שם נאמר: "אין להגיש כנגד הקופה כל תביעה אשר עילתה היא בגין התקופה שלפני 31.12.1994". לכאורה שני סעיפים אלה אינם "גרים בשלום". אבל דיני הפרשנות מלמדים אותנו למיצער שפסיקתא כפופה להסכם המקורי, ואם קיימת אפשרות ליצור הרמוניה יש לפרש המסמכים בצורה הרמונית. אם נעשה זאת, אזי התוצאה תהיה שכל חוב רשום לא ניתן לתבוע מעבר לו אם העילה נוצרה לפני הסדר הנושים. במידה והחוב מופיע בספרים - הוא נכלל, במידה שלא - אינו נכלל. התוצאה היא שברמה העקרונית זכאי התובע לקבל את הסכום המירבי בחשבון המתוקן בינואר 1996. כמובן בכפוף לזכות הנתבעת לאשר חשבון זה. 2. גובה החוב עפ"י החשבון כמפורט לעיל, התובע הגיש מספר חשבונות שכונו על-ידו, חשבונות סופיים עקב עמדת הנתבעת ובקשתה. מנספח י"ט לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת עלה כי הזמנה של בניית מדרגות חרום היתה אמורה להתחיל ב- 1.7.1995 ולהסתיים ב-30.8.1995 תמורת סכום של 61,425 ש"ח. מסתבר (מנספח כ' לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת) שב- 17.8.1995 העבודה טרם התחילה, ולכן ההזמנה בוטלה ב- 20.8.1995 (נספח כ"א לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת). לא ברור בדיוק מתי התובע הפסיק/סיים את עבודתו, אבל ברור שהפרויקט לא המשיך בשנת 1977. אין לכך אסמכתא בדפי עבודה. אין דרישה של הקבלן התובע לתשלום כספים. לפי ס' 88 להסכם שבין הצדדים, אפילו ניקח את המועד האחרון ביותר של החשבון הסופי, כי אז היה צורך לפעול לפי הוראות ס' א' ו-(ד) של ההסכם בין הצדדים, קרי: על הקבלן היה להגיש חשבון לא יאוחר מ- 60 יום לאחר סיום הפרויקט, והתשלום יסולק לאחר האישורים הנחוצים והפיקוח לא יאוחר מ- 90 יום לאחר הגשתו. כל זאת מביאני למחצית שנת 1996. "התעוררותו" של התובע בשנת 1999 מעלה שאלה: מדוע אדם שחייבים לו סכום ניכר של כסף (שהופחת רק לצורך האגרה) שוקט על שמריו במשך מספר שנים ולא תובע אותו? מדוע אין חותמת של אישור לגבי "חשבון סופי" מחודש ספטמבר? ומה באמת היה גובה החוב שבין הצדדים? התובע לא הצליח להוכיח סכום עבודות לתשלום כדין, לאחר הסדר הנושים. כל שהוכיח הוא, שעמדת הפיקוח לא היתה מקובלת עליו, לענין ההפחתות. הנתבעת מצידה לא יכלה להסביר את ההפחתות שנעשו, דא עקא הנטל היה ונשאר מוטל על התובע. הפועל היוצא הוא, שהתובע הגיש חשבון, שמוכחש ע"י הנתבעת; על גבי חשבון זה אין אישור של הפיקוח, ולא ברור אם הפחתות במחיר שנעשו ניתן לשייכם אליו. מכאן שהתובע לא הצליח להוכיח גובה עבודה לאחר התאריך הקובע. אשר על-כן אני דוחה את התביעה במלואה. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪ + מע"מ וכן את הוצאותיה, אותן ישום הרשם.שיפוצניקשיפוצים