כשבא הערעור לפנינו, העלינו מיוזמתנו את שאלת סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה לדון בתביעה בין "קבלן" לבין "קופת גמל", שאלה שלא עמדה כלל לדיון בבית-הדין האזורי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד קופת גמל - סמכות עניינית: הנשיא (גולדברג): .1המערער, קבלן משנה בעבודות צבע, מבוטח אצל המשיבה (להלן - הקרן) שהיא "קופת גמל" (כמשמעה בפקודת מס הכנסה), כך ש"הקבלנים הראשיים", שבהזמנתם ביצע עבודות, העבירו לקרן תשלומים שונים בגינו; המערער עצמו מעסיק עובדים, אותם הוא מבטח בקרן. יצויין, כי הקרן, שהיא אגודה שיתופית, רשאית לבטח לא רק "עובדים", במובן המקובל ביחסי עובד-מעביד. זאת אנו למדים מהגדרת המושג "עובד" בתקנות ("כל אדם המועסק בענף הבניה...") ו"יום עבודה" ("יום שמשכר העבודה החבר או העובד קיבל ממעסיקו...") (ההדגשות הוספו). .2בין המערער לקרן התגלעו חילוקי דעות אם מעמדו של המערער הוא "קבוע ויציב", כמשמעות הדיבור בהסכמים הקיבוציים השונים החלים על עובדים המבוטחים בקרן, על כל הזכויות המיוחדות שהקרן מעניקה לסוג זה של חברים אם לאו. בגין מחלוקת זו הוגשה התביעה לבית-הדין האזורי בירושלים. .3בית-הדין האזורי (השופט הראשי - נויגבורן; תב"ע מד/15-6) דחה את התביעה לגופה מאחר שלא הוכח הדרוש הוכחה, והוסיף: " .14ואחרון, לעניין ההסכם הקיבוצי. בכל הנוגע לתובע אין מדובר בהוראות 'הסכם קיבוצי' כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- .1957התובע הינו עובד עצמאי, ותנאי להיות הסכם 'הסכם קיבוצי' הוא כי יקבע תנאי עבודה למי שהינו בבחינת 'עובד'". .4כשבא הערעור לפנינו, העלינו מיוזמתנו את שאלת סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה לדון בתביעה בין "קבלן" לבין "קופת גמל", שאלה שלא עמדה כלל לדיון בבית-הדין האזורי. בא-כוח המערער טען כי לעניין חברות בקרן - דינם של הקבלנים כדין "עובדים", והצדדים הכניסו עצמם לתחום סמכותו של בית-הדין. חילופית ביקש להעביר את הדיון לבית-המשפט המוסמך. אף כי בא-כוח המערער לא טען זאת, ניתן לייחס את דבריו לאמור בסעיף 33לתקנון הקרן, שעניינו "בירורים, ערעורים ויישוב סכסוכים", אשר פסקה ח' שלו קובעת: "ח. על אף האמור בפסקה (ד) דלעיל רשאי כל צד לפנות בתובענה לבית-הדין לעבודה תוך 45יום מתאריך משלוח החלטת ועדת הערעורים. עם הפנייה לבית-הדין לעבודה החלטת ועדת הערעורים בטלה". בא-כוח הקרן העדיף שלא לנקוט עמדה בשאלה. .5סמכותו העניינית של בית-המשפט, ובית-דין לעבודה בכלל זה, נקבעת על-ידי המחוקק, ואין הצדדים בני חורין להעניק סמכות לבית-משפט שלא הוסמך לכך בחוק. לכן רשאי בית-משפט ובית-דין, ולעיתים אף חייב, להעלות נושא זה מיוזמתו (דב"ע מג/208- 9[1]). אי לכך נבחן את הוראת החוק. .6סעיף 24(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), קובע: "24(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - "(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהם או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד". "קופת גמל" מוגדרת בסעיף 1לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958(להלן חוק הגנת השכר) כדלקמן: "קופת גמל" - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל, וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צור הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לעניין סעיף 14לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963" (ההדגשות הוספו). .7הצדדים לא הפנו אותנו לכל אסמכתה שהיא. התייחסות ישירה בפסיקה לעניין הסמכות בסוגיה זו מצאנו רק בפסק-דין אחד של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 306/86, חסון נ' קרן הגמלאות של חברי אגד ואח’, לא פורסם), בו נאמר על ידי השופט גורן: "כל עוד היה קיים נתבע שאיננו קופת גמל, יתכן שהיה מקום להגיש תובענה זו בבית-משפט זה, ולא בבית-דין לעבודה. אולם כאשר נותרו כנתבעות רק 2קופות לבין קופת הגמל הוא בית-הדין האזורי לעבודה. בנושא זה קיימת הוראה מפורשת בחוק בית-הדין לעבודה תשכ"ט- 1969סעיף 24(א)(3). אמנם הסיפא מדבר 'וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד', אולם הסיפא הנ"ל איננה חלה לדעתי על הרישא, והרישא מדברת על יחסי חברות בקופת גמל, ללא זיקה ליחסי עובד-מעביד. אמנם חוק בית-הדין לעבודה נועד בעיקרו להכרעות ביחסי עובד-מעביד, אולם בנושא קופות גמל הוא הרחיב סמכותו גם ביחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית". כאן נציין כי בית-הדין הארצי דן בשעתו בתביעה בין חברי אגודה שיתופית וקופת גמל של אותה אגודה (דב"ע לד/2- 6[6]), מבלי שהתייחס כלל לשאלת הסמכות; כך גם בית-המשפט העליון. הוא דן, שנים לאחר חקיקתו של חוק בית-הדין לעבודה, בתביעה של "הידועה בציבור" של חבר קופת גמל של אגודה שיתופית נגד אותה קופה (ע"א 356/78 [3]), מבלי שאף הוא יתן דעתו לשאלת הסמכות העניינית. .8בבואנו לבחון את סוגיית הסמכות העניינית, נלך בדרך אותה היתווה בית-דין זה עוד בתחילת דרכו. "בתי-הדין לעבודה, סמכותם מוגדרת ועל כן גם מוגבלת. מאחר וסמכותו של בית-הדין לעבודה סייגים לה ובתחום המסוייג סמכותו ייחודית, יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית פירוש דווקני, כי על-ידי הענקת סמכות לבית-דין לעבודה מוצא הרי עניין מסמכות בתי-המשפט האחרים. בית-הדין זה ינהג, אפוא, מידה מיוחדת של 'ריסון עצמי' בבואו לפרש את סמכותו העניינית, וישאיר למחוקק את מלאכת קביעת הסמכות, כשלשון החוק ברורה, אף שאינה מתיישבת עם הרצוי עניינית" (דב"ע ל/8- 3[4], בע' 131; ראה גם דב"ע לא/8- 3[5], בע' 256). .9עיון בהגדרת "קופת גמל" בחוק הגנת השכר, ובסעיף 24(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה, מביא, לדעתנו, לתוצאה חד-משמעית, על פיה אין לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות של מי שאינם עובדים נגד "קופות גמל", שעה שהתשלומים לאותן קופות נעשים על-ידי מי שאינם "עובדים" או "מעבידים". אמנם, הרישא של פסקה 3לסעיף 24(א) לחוק בית-הדין לעבודה נוקטת בלשון "תובענות של חברים", ולא תובענות של עובדים, אך תובענות אלה יכול ותוגשנה לבית-הדין לעבודה רק נגד קופת גמל כמשמעה בחוק הגנת השכר, וזאת, כל כולה, רק קופת גמל של עובדים, כעולה מההפניה באותה פסקה להגדרה בחוק הגנת השכר. העולה מהאמור הוא, כי הסמכות העניינית לתביעות נגד קופת גמל של חברי אגודות שיתופיות אינן בגדר סמכותו של בית-הדין, מאחר שחברי האגודה אינם "עובדים", והאגודה אינה מעבידתם (ע"א 431/72[6]; דב"ע שם/105- 3[7]). במסקנתנו זאת חלוקים אנו עם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (בת"א 306/86 הנ"ל); נכון הדבר כי בחוק בית-הדין לעבודה הוענקו לבית-הדין סמכויות גם בנושאים שאינם יחסי עובד-מעביד, וסמכותו הרחבה של בית-הדין בתביעות שהמוסד לביטוח לאומי צד להם - תוכיח. אלא מאי - בכל אותם עניינים נקבע הדבר מפורשות באותם חוקים (ראה למשל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, סעיף 230, 231; חוק מס מקביל, התשל"ג-1973, סעיף 11; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, סעיף 13; חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972, סעיף 13; חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, סעיף 26). .10ומכאן ישירות לענייננו - סמכותו של בית-הדין בתביעת המערער נגד הקרן, שעה שלפנינו קרן "מעורבת", דהיינו כזאת המבטחת גם עובדים וגם כאלה שאינם "עובדים". תביעתם של "עובדים" נגד הקרן מקומה בבית-הדין, על אף אופיה המעורב של זו, וזאת מהטעם שאין הגדרת "קופת גמל" בסעיף 1לחוק הגנת השכר מייחדת את הדיבור לקופת גמל שעובדים בלבד יכולים להיות חברים בה. לא זה המצב לגבי מי שאינו "עובד". זה חייב לפנות לבית-משפט, שעה ושיג ושיח לו עם קופת הגמל, אף כי הרישא של סעיף 24(א)(3) לחוק בית-הדין נוקטת בדיבור "חבר", ולא בדיבור "עובד". מסקנה זו מתבקשת מהאמור בהגדרת "קופת גמל" בחוק הגנת השכר, בה נאמר, כזכור, "קרן פנסיה או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה". כל מסקנה אחרת תביא לתוצאה על פיה החבר שאינו עובד יהיה רשאי להגיש תביעתו לבית-הדין, כל עוד אין מדובר בקצבה, אך שעה שהתביעה תתייחס לקצבה המגיעה לאותו חבר מהקרן - יהיה עליו לפנות לבית-המשפט, מאחר שהסיפא של סעיף 24(א)(3) מעניקה לבית-הדין סמכות ב"תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד"; זאת ועוד גם הקרן, שעה שתרצה לתבוע את הקבלן הראשי בגין אי-העברת תשלומים, יהיה עליה לפנות לבית-משפט, מאחר שאותו קבלן ראשי אינו "מעביד". .11ערים אנו לכך שהתוצאה אליה אנו מגיעים עשויה להביא לפסיקה בלתי אחידה בעניין פירוש תקנון הקרן, שעה שבית-הדין, בתביעת עובד, יתן לסעיף מסוים פירוש אחד, בעוד בית-משפט יתן לאותו סעיף פירוש אחר. תוצאה זו אינה רצויה, אך היא בלתי נמנעת, כשם שבלתי נמנע שהיחסים בין שניים ייקבעו על-ידי בית-דין לעבודה כיחסי עובד-מעביד לעניין זכות ממשפט העבודה המגן, ועל-ידי בית-המשפט כיחסי קבלן-מזמין לעניין מס הכנסה, אחריות שילוחית בנזיקין, זכויות יוצרים וכיוצא באלה נושאים בהם על בית-המשפט, ולא על בית-הדין, לפסוק אם קיימים בין שניים יחסי עובד-מעביד אם לאו. .12לאור המסקנה אליה הגענו - לא נתייחס לערעור לגופו. בית-הדין, בערעור, "מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה" (תקנה 91לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969, ולכן אנו מעבירים לבית-המשפט המחוזי בירושלים את הדיון בתביעה, שהוגשה לבית-הדין האזורי, וזאת מכוח סעיף 79לחוק בית המשפט, התשכ"ט- 1969(סעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה). אין צו להוצאות. סמכות ענייניתקופות גמל