תביעה של עורך דין נגד לקוח על חוב שכר טרחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של עורך דין נגד לקוח על חוב שכר טרחה: רקע: בחודש אפריל שנת 1993אירעה תאונת דרכים בה ניזוק רכבו של הנתבע, וכן ניזוקו שתי מכוניות נוספות (להלן: תאונת הדרכים). חברת הביטוח "כלל" (צור שמיר) בע"מ (להלן: חברת הביטוח) אשר אצלה היה מבוטח הנתבע בביטוח מקיף סרבה לפצות את הנתבע. הנתבע פנה אל התובע, שהוא עורך דין במקצועו, בבקשה שייצגו בתביעת הנזיקין אשר בקש להגיש כנגד חברת הביטוח. ביום 08.08.93נערך בין בעלי הדין הסכם שכר טרחת עורך דין (להלן: הסכם שכ"ט), לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 000, 8ש"ח צמוד למדד מיום עריכת ההסכם ועד למועד התשלום בפועל, באופן המפורט להלן: א. 1/3מן הסכום במעמד הגשת כתב תביעה. ב. 2/3מן הסכום בעת מתן פסק הדין בתביעה. הנתבע הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח (להלן: התביעה כנגד חברת הביטוח). בסמוך לכך הוגשו כנגד הנתבע שתי תביעות אזרחיות של שני נהגים אשר רכביהם היו מעורבים בתאונת הדרכים. האחת - על סך 572, 4ש"ח, הוגשה ע"י אחד ושמו נראל לוי. השניה - הוגשה על ידי החברה המרכזית ליצור משקאות קלים בע"מ (להלן: תביעת החברה למשקאות). בתביעת החברה למשקאות בקש הנתבע ליצג עצמו, וכך היה. לאחר דיונים אוחדו התביעה כנגד חברת הביטוח ותביעת החברה למשקאות, והתובע ייצג את הנתבע גם בתביעת החברה למשקאות. בנקודה זו חלוקים בעלי הדין אם נכרת הסכם שכר טרחת עורך דין. ביום 10.01.96הסתים שלב ראיות התובע בתביעה המאוחד, אשר לאחריו הציעה כב' השופטת ברון הסדר פשרה לפיו יקבל הנתבע סך של 000, 50ש"ח בגין אבדן רכבו, וכן כי חב' הביטח תשלם את נזקיהם של שני בעלי רכבים אחרים אשר נפגעו ע"י הנתבע בתאונת הדרכים. התובענות נקבעו לתזכורת ליום 11.02.96על מנת לקבל את תשובת המבטחת להצעת הפשרה. ביום 11.02.96הודיע הנתבע לכב' השופטת ברון, כי הוא מפטר את התובע מיצוגו, וחתם בעצמו על הסדר הפשרה אותו הציעה כב' השופטת ברון בישיבת יום 10.01.96, ואשר קיבל לאחר מכן תוקף של פסק דין. בכך לטענת התובע, התחמק הנתבע מתשלום שני של שכר טרחת ע"פ הסכם שכ"ט. בעקבות כל האמור לעיל תובע התובע את נזקו כלהלן: .1בגין אי תשלום סך של 000, 4ש"ח שהתחיב לשלם בעקבות היצוג בתביעת החברה למשקאות: א. סך של 680, 4ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מחדש 2/95ועד ליום הגשת התביעה בסך 434ש"ח. ב. פיצוי בסך 500, 1ש"ח. (נכון ליום 06.12.95). .2בגין הפרת הסכם שכר טרחה מיום 08.08.93: סך של 459, 7ש"ח. (נכון ליום 22.06.97). הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. הנתבע מכחיש שהתחיב לשלם לתובע שכר טרחה בגין היצוג בתביעת החברה למשקאות (אשר בו לכתחילה לא היה יצוג לנתבע). לטענתו, התובע אמנם דרש סכום כפי שנטען, אך מכחיש שהסכים לשלם סכום כזה או אחר בענין הרחבת היצוג. אדרבא, לטענתו הבהיר לתובע שלא ישלם לו שכר טרחה מעבר למה שכבר הוסכם בתביעת חברת הביטוח. אשר לסך של 600, 8ש"ח אשר נקבע בהסכם שכר טרחה, לגביו טוען כי שילם לתובע סך של 907, 5ש"ח + 600ש"ח אגרת בית משפט. באשר ליתרת הסכום בסך 693, 2ש"ח מסכים הנתבע לשלם לתובע מתוך סך של 400, 7ש"ח שהפקיד בקופת בית המשפט. דיון: .1אדון תחילה ביתרת חובו של הנתבע בגין הסכם שכר טרחה שנחתם ביום 08.08.93, ואשר עותק ממנו הוגש בפני כראיה. שכר הטרחה המוסכם בסך 600, 8ש"ח חולק כאמור לשני תשלומים. הראשון - שליש מן הסכום במעמד הגשת התביעה שולמו לתובע במעמד חתימת ההסכם. הנתבע הסדיר בו במקום תשלום השליש, וכן תשלום 700ש"ח אגרת משפט. טוען הנתבע, כי העביר לתובע שני סכומים נוספים, אשר אותם הוא מבקש לקזז, מסכום התביעה. 170, 1ש"ח ביום 01.03.94בשיק מס' 248553-.0036 170, 1ש"ח ביום 30.05.94בשיק מס' 248554-.0036 התובע אינו חולק שסכומים אלה הועברו לו, אלא שעל פי גרסתו שני הסכומים ע"ס 170, 1ש"ח הנ"ל הינם תשלומים שגבה בגין התביעה שהוגשה כנגד הנתבע ע"י נראל לוי, וערכם הוא בדיוק 000, 2ש"ח שכר טרחה + מע"מ. אומר מיד, כי סומכת אני ידי על גרסת התובע. זאת למרות, שסכום שכר טרחה על סך של 000, 2ש"ח + מע"מ עבור תביעה שכל כלה מסתכם ב - 572, 4ש"ח, ובעוד שכבר מונחת לפני הראיה כי התובע כבר גבה בעבר מן הנתבע שכר טרחה בשעור של %15, נראה לי משונה. עם זאת, מצאתי מספר טעמים לסמוך ידי על גרסת התובע. האחת - שהנתבע כבר הסדיר תשלום שליש בגין שכר טרחה בתביעת חברת הביטוח, ולא נמצא שום טעם מדוע ישלם לו סך של 340, 2ש"ח טרם מתן פסק דין בתביעה זו. השני - התובע הציג בפני עותק של כתב הגנה שהוגש ע"י התובע בשם הנתבע, כאשר הוא מוחתם בחותמת של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. השלישי - הנתבע לא העמיד גרסה המניחה את הדעת מדוע העביר לתובע סכומים אלה. הרביעי - הנתבע אמנם עורר טענה זו בכתב הגנתו, אולם מעולם לא העיד על כך. על כן, אני קובעת, כי הנתבע לא שלם לתובע סכומים, בגין חובו לשלם לתובע 2/3מסך של 600, 8ש"ח מיום 08.08.93צמוד למדד ביום מתן פסק הדין ע"י כב' השופטת ברון, ודהיינו, .11.02.96 .2האם נכרת הסכם שכר טרחה לתשלום סך של 000, 4ש"ח + מע"מ בין התובע לבין הנתבע בעקבות "הרחבת היצוג"? לגרסת התובע משהציג הנתבע בפניו מכתב דרישה שקבל מן החברה ליצור משקאות קלים בע"מ, חייב אותו בתשלום של 300ש"ח כולל מע"מ עבור הוצאת מכתב תשובה. הנתבע טוען, כי סכום זה שולם תמורת כתב הגנה. לטענתו, מעבר לכך לא נכרת הסכם שכר טרחה אחר בינו לבין התובע. הנתבע הציג גרסתו, ולפיה לפני יום 02.11.96(הוא יום הפשרה בתיקים המאוחדים) פנה לתובע, הציע לו סכום כסף בעד הטיפול, אולם משדרש התובע סך של 000, 25ש"ח, פנה אל בית המשפט בבקשה שהתובע ישוחרר מיצוגו. גם בענין זה התרשמתי, כי גרסתו של התובע היא הנכונה, ואני מעדיפה אותה על גרסת הנתבע. אנמק טעמי: לא מצאתי לנכון להכריע האם סך של 300ש"ח שולמו לתובע במסגרת הסכסוך עם החברה ליצור משקאות קלים בע"י בעקבות הוצאת מכתב תשובה או בעקבות ניסוח כתב הגנה. זאת משום שאין ספק, כי התובע לכתחילה לא יצג את הנתבע בתביעת החברה למשקאות. הסימוכין לכך: פרוטוקול ישיבת יום 24.04.94בתיק 2197/93(שהוא גלגול של התביעה כנגד חברת הביטוח) בפני כב' השופט ש. טימן, אשר בו נאמר במפורש הן ע"י התובע הן ע"י הנתבע, כי בתביעת החברה למשקאות כנגד הנתבע, הנתבע אינו מיוצג. לאחר איחוד הדיון, כאמור, ביקש התובע את המלצת כב' השופטת ברון שהנתבע יהיה מיוצג גם בתביעת החברה למשקאות שעו"ד עמוסי ישוחרר מן היצוג בתביעה כנגד חב' הביטוח. בנקודה זו אציין, כי שלא כגרסת הנתבע, לא כפתה כב' השופטת ברון על התובע ליצג את הנתבע בשתי התביעות המאוחדות. לאחר הישיבה הציע התובע לנתבע, כי שכר טרחתו בגין תביעת החברה למשקאות יהיה 000, 4ש"ח + מע"מ, ואף שלח לו, בתאריך 20.02.95הודעה בענין זה. משלא נתקבלה תגובתו של הנתבע, פנה התובע בבקשה אל כב' השופטת ברון, אשר הוכתרה בכותרת: "בקשה למתן החלטה לענין יצוג התובע". בהחלטתה המליצה כב' השופטת ברון שהתובע יהיה מיוצג בשני התיקים. ביום 21.09.95שלח התובע מכתב לנתבע ובו כתב: "כל עליך להסדיר עד אז תשלום שכרי בסך 000, 4ש"ח בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתביעת "קוקה קולה" נגדך." ודהיינו, הענין נדון כעובדה מוגמרת. למכתב זה לא נתנה תשובה מאת הנתבע. הגב' מיכל טנא, אשר היתה עובדת אצל התובע העידה, כי נתבקשה להזכיר לנתבע להכנס למשרד התובע ולשלם את שכר הטרחה בסך 000, 4ש"ח. העדה אמנם אינה בעלת ידיעה אישית ששכר טרחה זה נקבע בגין תביעת החברה ליצור משקאות קלים בע"מ, אולם, אין זו עדות שמיעה, שדברה עם הנתבע, והוא הבטיח שישלם 000, 4ש"ח + מע"מ. אני סבורה, כי במאזן ההוכחה גרסתו של התובע היא המתקבלת על הדעת, והתובע הוכיח תביעתו. גרסת התובע מתישבת ועולה בקנה אחד גם עם גרסת הנתבע עצמו שהעיד, כי לאחר שכבוד השופטת ברודי הציעה שיהיה מיוצג גם בתביעה השניה באמצעות עו"ד עמוסי, אכן נוהלה שיחה בענין זה עם עו"ד עמוסי. גם מגרסת הנתבע עולה מפורשות וברורות, כי לא היה מדובר בייצוג "אוטומטי" גם בתביעה השניה. לא זאת אף זאת: העובדה שלמכתחילה טרם הצעת בימ"ש, הנתבע לא היה מיוצג בתביעה השניה עם עו"ד עמוסי, מצביעה על כך שהיה ברור שייצוג כרוך בתשלום ואין ייצוג אוטומטי "בכל תביעה". גרסת התובע נשמעה אמינה, מתקבלת על הדעת ועולה בקנה אחד עם השכל הישר, המציאות והנוהג בענינים שביצוג ע"י עו"ד, ואני מאמצת אותה ומעדיפה אותה על גרסת הנתבע. אני קובעת, כי התובע הוכיח את תביעתו. התוצאה: אני מחייבת את הנתבע בסכומים דלהלן: .1סך של 000, 4ש"ח + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש 9/95, ועד לתשלום המלא בפועל. .2סך של 733, 5ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 08.08.93, ועד לתשלום המלא בפועל. .3הוצאות עדה 120ש"ח + מע"מ מיום .22.06.97 .4אינני נעתרת לבקשת התובע לחייב הנתבע בפיצוי בגין עגמת נפש. עם זאת, אני מחייבת הנתבע לשלם לתובע הוצאות אגרות משפט בשני התיקים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום תשלומיהן ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל לגבי שתי התביעות בסך של 500, 1ש"ח + מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן והודע בפומבי ביום 15.07.97 במעמד הנתבע בעצמו, ובהעדר עו"ד עמוסי שביקש להעדר.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהחובלקוחותעורך דין