תביעת רשלנות נגד חברת שמירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות נגד חברת שמירה: .1תמצית המחלוקת. התובע הינו קבלן לעבודות עפר אשר ביצע עבודות שונות עבור הקרן הקיימת לישראל ובין היתר ביצע עבודות עפר באזור סכנין. באתר בו עבד היה בין היתר כלי כבד בשם באגר שעליו היה מותקן פטיש. ביום 3.12.97 נגנב הפטיש. הפטיש נמצא על ידי המשטרה 4ימים לאחר מכן והושב לתובע. הנתבעת הינה חברת שמירה אשר סיפקה שירותי שמירה באתר בו נגנב הפטיש על פי הסכם שבינה ובין הקק"ל. התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת, חברת השמירה, וטען כי חברת השמירה התרשלה בשמירה ואחראית לפצותו על נזקיו. המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. הנתבעת טוענת כי אין לה יריבות משפטית עם התובע מאחר ולא התקשרה עמו בהסכם שמירה. לחילופין טוענת הנתבעת כי לא התרשלה בשמירה וכן כי עצם הנזק לא הוכח. מטעם התובע העיד התובע עצמו ומטעם הנתבעת מנהל הנתבעת. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם ובחומר הראיות החלטתי לדחות את התביעה. להלן יפורטו טעמיי. .2היריבות המשפטית שבין הצדדים. אין חולק כי אין חוזה להספקת שירותי שמירה בין התובע והנתבעת. מערכת היחסים שבין הצדדים מתגבשת בשני חוזים נפרדים, של התובע עם הקק"ל ושל הקק"ל עם הנתבעת שהיא חברת השמירה. בחוזה שבין התובע לקק"ל (צורף כנספח א' לתצהיר ת/1) נכתב בסעיף 21כי הקק"ל תקיים שמירה על הציוד בעצמה או על חשבונה באמצעות קבלן שמירה, בתנאים המפורטים בסעיף. בהסכם שבין הנתבעת לקק"ל (ת/2) התחייבה הנתבעת לספק שירותי שמירה עבור הקק"ל באתרים שונים ובהם גם האתר ליד סכנין. באותו הסכם ת/ 2בסעיף 12התחייב הקבלן להיות אחראי לנזקים שיגרמו במהלך ביצוע השמירה ו/או כתוצאה ממנה במישרין או בעקיפין אם נגרמו הנזקים באזורים הנתונים לשמירת הנתבעת. התובע טוען כי השילוב שבין ההסכם שחתם עם קק"ל (נספח א' לת/1) ובין הסכם ת/ 2מקים לו זכות תביעה ישירה וכי יש לראות את הסכם ת/ 2כהסכם לטובת צד שלישי (התובע במקרה שבפני). הנתבעת טוענת כי לא ניתן ליצור יריבות ישירה במסגרת מערכת החוזים הנ"ל וכי היה על התובע להגיש תביעה כנגד הקק"ל אשר היא יכלה לצרף בהודעת צד ג' את הנתבעת שבפני. בהתאם, כך טוענת הנתבעת, אין יריבות בינה ובין התובע. במחלוקת זו סבור אני כי יש יריבות ישירה בין התובע והנתבעת ואולם לא מהטעם שהסכם ת/ 2הינו חוזה לטובת צד שלישי אלא בהתאם להוראות סעיף 7(א) לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967, הקובע כדלקמן: "שומר שמסר את הנכס לשומר משנה, רואים את מעשיו ומחדליו של שומר המשנה כמעשיו ומחדליו של השומר, ושומר המשנה אחראי גם כלפי בעל הנכס באותה מידה שהוא אחראי כלפי השומר". במערכת היחסים שבין הצדדים הקק"ל התחייבה להיות שומר ומסרה את השמירה לשומר משנה. הנתבעת היא שומר המשנה. בהתאם היתה לתובע עילת תביעה גם כנגד הקק"ל (בכפוף להגבלות שבחוזה שביניהם). ואולם ללא כל קשר יש לתובע עילת תביעה ישירה כנגד הנתבעת אשר במערכת היחסים שביניהם היא שומר המשנה החב כלפי התובע באותה מידה שהיה חב בה השומר הראשי. זו היתה גם מטרתו של סעיף 7בחוק הנ"ל שבא לאפשר את קיצור שרשרת התביעות במקרה של נזק או אובדן במהלך שמירה. ראה: שירלי רנר, חוק השומרים, תשכ"ז - 1967, ספר במסגרת סדרת הפרושים לחוקי החוזים מיסודו של טדסקי, הוצאת המכון למחקרי חקיקה באוניברסיטה העברית, 1998, עמ' 295- .304 על כן ובסיכומו של פרק זה אני קובע כי קיימת יריבות ישירה בין הצדדים. .3העדר התרשלות בשמירה. כאמור קבעתי כי יש יריבות ישירה בין הצדדים ובהתאם גם קיימת אחריות של הנתבעת כלפי התובע מכוח היותה שומר שכר. בנסיבות אלו יש לבחון האם ארעה הגניבה בנסיבות הפותרות את שומר השכר מחבותו. למעשה אין טענה כנגד השומר שהיה נוכח באתר. טענת התובע היא כי היה על חברת השמירה לדאוג שבאתר מסוג זה שהוא שטח פתוח יהיה יותר משומר אחד. בהתאם, כך טוען ב"כ התובע, הצבתו של שומר אחד בלבד מצביעה על התרשלות של חברת השמירה. לתימוכין בגישתו זו מצביע ב"כ התובע על מכתב שהוצא על ידי מנהל הנתבעת אל הקק"ל ביום 27.7.97(נספח א' לתצהיר נ/1) אשר בו הצביע מנהל הנתבעת על כך כי לא ניתן יהיה להבטיח שמירה נאותה אם לא תאושר העסקתם של שומרים נוספים באתרים שונים. מכאן מבקש ב"כ התובע להסיק כי העובדה שהנתבעת המשיכה לשמור רק באמצעות שומר אחד מצביעה על התרשלותה. הנתבעת טוענת כי דווקא מכתב זה מצביע על כך שלא התרשלה ומעבר לכך מכתב זה פוטר אותה מאחריות מאחר ועל פי סעיף 7להסכם ת/ 2שבינה ובין הקק"ל משלוח המכתב והתעלמות הקק"ל ממנו פוטר אותה מאחריות. שני הצדדים התייחסו למכתב זה כאילו הוא חל על אתר השמירה נשוא תביעה זו. עניין זה לכשעצמו אינו עולה מהמכתב. המכתב מתייחס לאתרים במרחב העמקים ובמקומות הסמוכים לקו התפר. איזור סכנין אינו מוגדר כחלק ממרחב העמקים (לכל הפחות בכל הנוגע להגדרת מרחב העמקים במסגרת המשטרתית) והוא גם לא בסמוך לקו התפר. בהתאם לא ברור האם מכתב זה אכן חל על האתר, במיוחד ככל שהדבר נוגע ליחסי קק"ל עם הנתבעת (קק"ל אינה צד לדיון שבפני ולא ניתן לשמוע את עמדתה בעניין זה). ואולם ללא כל קשר למכתב לא ניתן לייחס לשומר משנה רשלנות אם השומר הראשי לא דאג לשמירה מספקת באתר שמירה. ניתן לייחס לנתבעת כשומר משנה התרשלות על דברים שעשתה או ששומר מטעמה נמנע מלעשות. לא ניתן לייחס לה התרשלות בעצם העובדה שלא סיפקה שומרים נוספים כאשר מזמין העבודה, הקק"ל, לא ביקש שמירה נוספת. יש להניח כי משיקול עסקי היתה מוכנה חברת השמירה להציב במקום שומרים נוספים רבים ככל שתידרש כי הרי מכאן מקור פרנסתה. משהקק"ל לא מצאה לנכון להזמין שירותי שמירה נוספים לא ניתן לראות בכך התרשלות של חברת השמירה. הדבר נכון במיוחד כאשר חברת השמירה מתריעה על כך בפני הקק"ל, זאת בהנחה שהמכתב אכן מתייחס לאתר נשוא תביעה זו. לשם כך גם הוסף סעיף 7להסכם שבין הקק"ל ובין הנתבעת (ת/2) אשר מטרתו באה להבטיח כי אם הקק"ל לא תאפשר קיום שמירה נאותה לא ניתן יהיה ליחס רשלנות לנתבעת אשר היקף עבודתה באתר מוגבל על ידי הקק"ל. אשר על כן הטענה המיוחסת לנתבעת כי התרשלה בעצם העובדה שלא דאגה לתגבור השמירה אינה במקומה ולא ניתן לייחס לה רשלנות בגין עובדה זו. מעבר לאמור לעיל, וככל שהדבר נוגע לנסיבות גניבת הפטיש, אני סבור כי הנתבעת משוחררת מאחריותה מאחר ובנסיבות הגניבה חלות הוראות סעיף 2(ב) לחוק השומרים הקובע כדלקמן: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". נסיבות גניבת הפטיש היו, על פי עדות התובע עצמו ועל פי דו"ח המשטרה, במסגרת של שוד אלים. השומר ששהה במקום הותקף על ידי אלו שגנבו את הפטיש ועל פי דברי התובע עצמו הוא זה שמצא את השומר כשידיו כפותות כאשר הוא סובל מנפיחות באיזור הידיים ונראה המום. אין כל ראיה לפיה השומר היה שותף בביום של אירוע שוד. בנסיבות אלו יש לראות את אירוע השוד האלים כאירוע שלא ניתן היה לצפותו מראש על ידי הנתבעת, כאירוע בלתי רגיל הכולל בין היתר אשם של אדם אחר (מבצעי השוד) והמנתק את הקשר הסיבתי שבין טיב השמירה והנזק שנגרם, וכאירוע הפוטר את שומר השכר, לעניין זה הנתבעת, מאחריותה. ראה: שירלי רנר, חוק השומרים תשכ"ז - 1967, עמ' 159- .160 אשר על כן ומטעם זה אני סבור כי דין התביעה להדחות, זאת מאחר ואני סבור כי אין בסיס לטענה כי חברת השמירה התרשלה ובנסיבות העניין חלות על האירוע הוראות סעיף 2(ב) לחוק השומרים הפוטרות את שומר השכר מאחריותו. .4אי הוכחת עיקר הנזק. כאמור לעיל אני סבור כי דין התביעה להדחות מאחר ולא הוכחה התרשלות של חברת השמירה. בנוסף אני סבור כי גם אם היתה מוכחת התרשלות לא הוכחו עיקר הנזקים. בעניין זה הלכה היא כי כאשר מדובר בנזק ממוני יש להוכיח את הנזק המדויק ואין די בנקיבת סכומים כלליים לנזקים ללא ראיות. כפי שיפורט להלן לא הוכח הנזק. הנטל להוכיח את הנזקים מוטל על התובע. התובע לא הרים את הנטל. בעניין הנזקים עדותו לא היתה אמינה. בסעיף 6ו- 7לתצהיר התובע טען התובע כי הוא זה שהקים צוותי חיפוש לאיתור הפטיש שנגנב ובסופו של דבר גילה את מקום המסתור בו הסתירו הגנבים את הפטיש והודיע על כך למשטרה שעצרה את הגנבים. בעמ' 12לפרוטוקול כאשר נחקר בחקירה נגדית מסר התובע גרסה שונה ולפיה המשטרה היא זו שאיתרה את הפטיש שנגנב ורק לאחר שאותר הפטיש על ידי מארב משטרתי נקרא התובע אל המשטרה לקבל את הפטיש לידיו. עניין זה יש בו כדי להשליך על מהימנות הגרסה, במיוחד ככל שהדבר נוגע לעלויות החיפוש שנתבעו על ידי התובע. כפי שיפורט להלן עיקר הנזקים לא הוכחו במובן זה שלא הוכח הקשר הסיבתי בינם ובין אירוע הגניבה. בנוסף התברר בחקירתו של התובע כי למעשה העסק שהוא מנהל הינו שותפות. אמנם לטענתו ההוצאות משולמות על ידו ואולם כפי שעולה מחקירתו ככל הנראה חלקו בשותפות מגיע לכשני שליש (ראה עמ' 10לפרוטוקול ש' 21-18). יצוין כי בעניין זה היתה עדותו של התובע מתחמקת כאשר רק לאחר שאלות רבות השיב בחקירה הנגדית בעניין חלוקת רווחים וגם עניין זה והאופן שבו התנהג פגמו באמינות גרסתו. עניין זה עמד לנגד עיני במסגרת ההתייחסות לאמינותו הכללית של התובע בכל הנוגע לנזקיו אשר כאמור לעיל לא הוכחו ברובם. להלן פירוט הנזקים שנתבעו והחלטת ביהמ"ש בהתייחס אליהם: א. 4ימי השבתה של הבאגר - על פי טענת התובע הושבת הבאגר למשך 4 ימים. לטענתו הוא זכאי לתשלום בסך 000, 2ש"ח על כל יום עבודה ובהתאם תבע בגין ראש נזק זה 000, 8ש"ח. כפי שעולה מהעדויות נגנב הפטיש ביום 3.12.97והוחזר לתובע ביום 7.12.97וחזר לעבודה ביום 8.12.97לאחר תיקון קל. מבין 4הימים שניים הם ימי שישי ושבת אשר בהם לא מתבצעות עבודות באתר. אמנם התובע טוען כי יכול היה לעבוד במקום אחר ואולם לא הוצגה כל ראיה כי היה לו מקום אחר לעבוד עם הבאגר וכי היתה כוונה אמיתית לעבוד במקום אחר בימי שישי ושבת בהם לא היה אמור לעבוד בשירות הקק"ל. בנוסף 000, 2ש"ח ליום עבודה הינו סכום ההכנסה היומית ולא סכום הרווח. סכום הרווח שנמנע מהתובע עקב הגניבה והשבתת הבאגר צריך להיות שווה לסכום ההכנסה פחות הוצאות התפעול. מובן כי הוצאות התפעול מפחיתות את הרווח מסכום ההכנסה. התובע לא מסר כל מידע בעניין זה. לכל היותר זכאי היה התובע לאובדן רווח של שני ימי עבודה וסכום זה לא הוכח והנטל הוא על התובע להוכיח את סכום הנזק המדויק. ב. הוצאות תיקון הפטיש - התובע טוען כי נגרמו הוצאות בסכום של 584, 12ש"ח בגין תיקון הפטיש. על פי עדותו (עמ' 12ש' 17לפרוטוקול) תוקן הפטיש בחיפה ביום בו הוחזר לתובע. מכאן ניתן להבין כי מדובר בתיקון שאינו גדול במיוחד. התובע צירף כראיה לתיקון הצעת מחיר מיום 31.12.97אשר ניתנה לו על ידי מוסך ובית מלאכה שכתובתו בקרית אתא. אין כל ראיה כי בוצע תיקון בהתאם להצעת מחיר זו. בכל מקרה מדובר בהצעת מחיר שניתנה לתובע כ- 3שבועות לאחר המועד שלטענתו תוקן כבר הפטיש (הפטיש הוחזר לתובע ביום 7.12.97ותוקן תוך יום) וכאמור מדובר בהצעת מחיר של מוסך בקרית אתא ולא בחיפה. בהתאם, ומעבר לעובדה כי אין ראיה לביצוע התיקון על פי הצעת המחיר, ספק רב אם הצעת המחיר מתייחסת לתיקון הקשור לאירוע נשוא תביעה זו. בהתאם לא הוכחו עלויות תיקון הפטיש ולא הוכח כי הסכום הנתבע בגין התיקון קשור ונובע מגניבת הפטיש. ג. התקנת מנעול הידראולי לפטיש - התובע מציין כי לאחר האירוע החליט להתקין מנעול הידראולי וזאת במסגרת הפקת לקחים מגניבת הפטיש. אין מדובר בהשבת מצב לקדמותו אלא בשיפור שהחליט התובע (מטעמים טובים לכשעצמם) להוסיף למיגון הבאגר. מאחר ואין מדובר בהשבת המצב לקדמותו ממילא אין לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה. ד. הוצאות בגין 4ימי חיפוש אחר הפטיש - בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 000, 8ש"ח. לא ברור כיצד הגיע לסכום. אין כל פירוט של ההוצאות שהוצאו במסגרת החיפוש. אין כל אישור כי שולם שכר לאנשים עבור החיפוש. התובע לא הביא אף עד שיכול להעיד כי השתתף בחיפוש ויש להניח כי אם עובדיו השתתפו בחיפוש ניתן היה להביאם לעדות. הלכה היא כי הימנעות מזימון עד הנמצא שליטת צד לדיון יוצרת חזקה כי עדותו של אותו עד אינה תומכת בגירסת בעל הדין שנמנע מלזמנו לדיון. ראה: ע.א. 2275/90לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' פרץ רוזנברג ואח’, פד"י מ"ז (2) 605; ע.א. 548/78אלמונית ואח' נגד פלוני, פד"י ל"ה (1) 736; ע.א. 465/88בנק למימון וסחר נגד מתיתיהו ואח’, פד"י מ"ה (4) 651; בסיכומו של דבר ובהעדר עדויות או ראיות לעניין הוצאות החיפוש אני קובע כי לא הוכח ראש נזק זה. ה. קניית שמונה וחצי פחי שמן - בגין הוצאה זו תובע התובע סך של 020,1 ש"ח. התובע לא הציג כל קבלה או חשבונית על קניית פחי השמן. יצוין כי התובע הציג חשבוניות אחרות בעניין הוצאות (שכאמור לעיל לא כולם קשורות בהכרח לאירוע) ומכאן ניתן להסיק כי הוא נוהג לשמור חשבוניות ובהתאם אי הצגת חשבונית בעניין רכישת פחי שמן מדברת בעד עצמה. אשר על כן אני קובע כי גם ראש נזק זה לא הוכח. ו. רכישת פין המחבר את הפטיש לבאגר - בעניין זה תובע התובע סכום של 936ש"ח. מדובר ברכישה של פין באותו מוסך בקריית אתא ביום 23.12.97, דהיינו, כשבועיים וחצי לאחר שהפטיש תוקן בחיפה וחזר לעבוד. בהתאם לא ברור האם הרכישה שבוצעה מאוחר יותר בקרית אתא קשורה לאירוע הגניבה והתובע לא הרים את הנטל להוכיח את הקשר מעבר לספק הנדרש. לכן לא הוכח ראש נזק זה. ז. עוגמת נפש - בעניין זה הגיש התובע תביעה על סך 000, 10ש"ח. בשים לב לעובדה שעיקר הנזקים לא הוכחו לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. ח. קניית כלי עזר שנגנבו ואשר פורטו בחשבונית שצורפה כנספח ז' וז'1 לתצהיר התובע - על קניית כלים אלו לא נחקר התובע בחקירה נגדית. מדובר בכלים שנקנו בסמוך למועד הגניבה במקומות הסמוכים לאתר העבודה. בנוסף מדובר בעלות של תיקון זכוכית תא הנהג של הבאגר אשר נפגעה במהלך אירוע השוד. סמיכות הזמנים של הקניה למועד הגניבה ועדותו של התובע, אשר בעניין זה לא נסתר בחקירה נגדית, די בהם כדי להוכיח כי מדובר בקניית כלים שנגנבו במסגרת האירוע. אשר על כן אני קובע כי רק בגין ראש נזק זה הוכחו הנזקים הנתבעים ובהתאם הוכח נזק בסכום כולל של 054, 3ש"ח. ט. כפי שעולה מעדותו של התובע הרי שעסקו מנוהל במסגרת של שותפות. התובע ניסה להתחמק ממתן תשובות בחקירה נגדית לעניין זה ואולם מהתשובות שענה עולה לכאורה כי חלקו בשותפות מגיע לכדי %.60 בהתאם וגם אם הוכח נזק זה הרי שלכל היותר זכאי התובע לסכום של כ- 000,2 ש"ח המביא לידי ביטוי % 60מסכום הנזק שהוכח. .5ניהול המשפט על ידי הנתבעת. כאמור אני קובע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ודין תביעתו להדחות. יחד עם זאת אני מוצא לנכון להוסיף כמה מילים בנוגע לאופן ניהול ההתדיינות על ידי הנתבעת. הנתבעת עשתה ככל שניתן כדי לחסום מביהמ"ש את חקר האמת. חוזה ת/ 2הוסתר מהתובע והגיע אליו לאחר חקירה באמצעות צד ג' כלשהו. הנתבעת הזמינה לביהמ"ש לכאורה כעד את השומר והתובע התכוון לחקור אותו ומטעם זה, כך לדבריו. בסופו של דבר נמנעה הנתבעת מלהעיד את השומר עצמו ובפועל לא ניתנה אפשרות לב"כ התובע לחקור את השומר. בנסיבות העניין וגם אם נסיק מההמנעות מהעדת השומר כי עדותו אינה מסייעת לנתבעת אין בכך די כדי לגבש את המסקנה כי השומר שותף בקנוניה של ביום השוד. בהתאם לא ראיתי בכך די כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי מהאמור בחומר הראיות. בנוסף יכול היה התובע להגיש בקשה לזמן את השומר כעד מטעמו מבעוד מועד והוא לא עשה כן, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. יחד עם זאת בנסיבות אלו אני מוצא טעם לפגם בהתנהגות הנתבעת, לכל הפחות במערכת היחסים המקובלת שבין צדדים לדיון במשפט. עניין זה עמד לנגד עיני במסגרת פסיקת ההוצאות. .6סיכום. בסיכומו של דבר אני מורה על דחית התביעה מאחר ולא מצאתי את הנתבעת כאחראית לנזקי התובע. גם לו סברתי כי הנתבעת אחראית לנזק גם אז הייתי קובע כי למעט נזק בשיעור של 054, 3ש"ח (ואשר ממנו זכאי התובע לכשני שליש מהטעמים המפורטים בסעיף 4ח' עד ט' לפסק הדין) לא הוכחו נזקי התובע ובסיכומו של דבר דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. חברת שמירהרשלנות