##מהי תקנה 15 ?## בתקנה 15(א) לתקנות הנכות, הוסמכו הוועדות הרפואיות לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה במבחני הנכות, בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע. תקנה 15 לתקנות הותקנה כהשלמה לשיטת קביעת דרגת הנכות בענף ביטוח נפגעי עבודה, המושתת על הנכות הפיזיולוגית האובייקטיבית. תקנה 15 הנ"ל "נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה, מן הנזק השווה לכל גוף, לאותו ניזוק הטוען לנזק מיוחד. לשון אחר - מן האובייקטיבי לסובייקטיבי" (ראו: דב"ע נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי - עדה פנץ, פד"ע ל 321; דב"ע לא/25-0 המוסד לביטוח לאומי - אילנה לאור). הלכה למעשה, בבואה לשקול אם להפעיל את תקנה 15, על הוועדה להתייחס באופן ספציפי למקצוע שבו עסק הנפגע הספציפי ולשקול אם הוא מסוגל לעסוק באותו מקצוע, ובאיזו מידה משפיעה נכותו על כושרו להשתכר, בהתחשב במקצועו ובגילו. ##ערעור על תקנה 15 ?## הלכה פסוקה היא מחד גיסא כי אין מיישמים, לראשונה במסגרת דיון מחדש (את) תקנה 15אם לא הושמה בגלגול הראשון אלא אם כן חלה החמרה... מבלי להידרש בערעור זה לשאלה אם מאידך גיסא, רשאית ועדה רפואית בגלגול חדש (תקנה 36) לבטל יישום קודם של תקנה 15- דבר אחד ברור, והוא שאין לבטל יישום כנ"ל אם מתברר אגב הדיון מחדש שאכן הוחמרה הפגיעה. במקרה דנן נמצא, כי חלה החמרה... והשאלה היא האם עקב כך פחת משקלו של גורם הגיל כגורם שיש להביא בחשבון לעניין תקנה 15?" ומסקנתו של בית-הדין - לבטל את החלטת הוועדה "שלא ליישם עוד את תקנה 15 מטעמי גיל". ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על אי הפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי:## הנשיא (גולדברג): 1. לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות, על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת; תב"ע מו/1507-01) המעמיד את נכותו של המערער על %90, במקום על % 75שפסקה הוועדה הרפואית לעררים. 2. העובדות בהליך זה פשוטות בתלית. המשיב (להלן - המבוטח) יליד שנת 1908, נפגע בתאונת עבודה בשנת 1973, ובמשך תקופה ארוכה (עד 31.11.1977) נקבעה לו נכות זמנית של %.100 מאותו מועד נקבעה לו על-ידי ועדה רפואית דרגת נכות בשיעור של % 50לפי פריט 47(1) (א) למבחני הנכות; הוועדה הרפואית החליטה להפעיל את תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(להלן - תקנות), במלואה, כך שנכותו של המבוטח הועמדה על %.75 בשנת 1985פעל המבוטח להחמרה, מכוח תקנה 36לתקנות. הוועדה הרפואית, ובעקבותיה הוועדה הרפואית לעררים, קבעו כי נכותו הרפואית של המבוטח ללא תקנה 15, נשארה בשיעור של %50, מכוח פריט 47(1) למבחני הנכות שבתוספת לתקנות, וכן נמצאה פגימה נוספת המזכה ב-% 20לפי פריט 47(5) למבחני הנכות, סך הכל % 60נכות רפואית. אשר לתקנה 15לתקנות - קבעה הוועדה הרפואית, לאחר התייעצות עם ועדת הרשות, כי יש להפעילה רק ב-%25, כך שהוספו לנכות הרפואית %15, ונכותו הכוללת של המערער נשארה, כשהיתה טרם ההחמרה, %.75 3. בית-הדין האזורי קיבל את ערעור המבוטח בקובעו כי לא היה כל מקום להפחית משיעור הפעלתה של תקנה 15, כך שנכותו של המבוטח צריכה לעמוד על % 90(% 60נכות משוקללת רפואית בתוספת % 50לפי תקנה 15). בית-הדין האזורי הסתמך על פסק-הדין בדב"ע לח/1712-01, לט/ 1628- 01[1] (בע' 268), בו נאמר: "הלכה פסוקה היא מחד גיסא כי אין מיישמים, לראשונה במסגרת דיון מחדש (את) תקנה 15אם לא הושמה בגלגול הראשון אלא אם כן חלה החמרה... מבלי להידרש בערעור זה לשאלה אם מאידך גיסא, רשאית ועדה רפואית בגלגול חדש (תקנה 36) לבטל יישום קודם של תקנה 15- דבר אחד ברור, והוא שאין לבטל יישום כנ"ל אם מתברר אגב הדיון מחדש שאכן הוחמרה הפגיעה. במקרה דנן נמצא, כי חלה החמרה... והשאלה היא האם עקב כך פחת משקלו של גורם הגיל כגורם שיש להביא בחשבון לעניין תקנה 15?" (ההדגשה במקור). ומסקנתו של בית-הדין - לבטל את החלטת הוועדה "שלא ליישם עוד את תקנה 15 מטעמי גיל". 4. המוסד בערעורו טען כי אין להתערב בממצאי הוועדה לעררים, המבוססת על דו"ח ועדת הרשות, לאור הנימוקים שניתנו באותו דו"ח: "בעת פגיעתו התובע היה כבר בגיל פרישה, סביר להניח שגם לולא פגיעתו זו השפעת הזקנה בלאו הכי היתה מביאה לפרישתו מהעבודה. לפיכך ממליצה ועדת הרשות להפעיל תקנה 15ולהגדיל נכותו ב-1/4". כן ביקש המוסד לאבחן מקרה זה ממקרים אחרים שנדונו, בייחוד מפאת גילו המופלג של המבוטח. המבוטח תמך בפסק-הדין שבערעור, תוך שהוא מפנה לפסקי-דין נוספים של בית-דין זה. 5. על ההלכה שנקבעה בדב"ע לח/1712-01, לט/1628- 01[1] ואשר עליה הסתמך בית-הדין האזורי, חזר בית-דין זה, בשינוי קל בדב"ע מד/143- 01([2], בע' 444) בקובעו: "כאשר ועדה רפואית דנה מחדש בעניינו של נפגע לפי תקנה 36 או תקנה 37לתקנות הנכות מעבודה, ומוצאת כי יש לקבוע דרגת נכות שונה מזו שנקבעה מלכתחילה, היא אינה רשאית בדרך כלל לשנות אח החלטת הוועדה הקודמת לגבי הפעלת תקנה .15במקרים המיוחדים שבהם יש הצדקה לשנות את ההחלטה לרעת הנפגע (למשל: בעקבות ניתוח מוצלח שבו השתפר מצבו של הנפגע והוא חזר לעבודה במקצועו המקורי), חייבת הוועדה הרפואית לנמק את השינוי". במקרה שלפנינו אין הצדקה לשנות את ההחלטה לרעת הנפגע ולו מן הטעם כי שעה שנקבעה דרגת נכות, וכן הופעלה תקנה 15, בשנת 1977, היה כבר בגיל 69, דהיינו לאחר גיל פרישה. 6. לא מתקבל על הדעת כי שעה שנמצאה פגימה חדשה במבוטח בעקבות התאונה, ופגימה זו מזכה באחוזי נכות רפואית, לא יגדלו אחוזי הנכות הכוללת בעקבות הפחתה של שיעור ההגדלה מכוח תקנה .15 7. האמור מביא לקבלת הערעור, אך לא במלואו. בשעתו הופעלה תקנה 15לגבי הפגימה היחידה דאז, זאת מכוח פריט 47(1)א, אך אין פירוש הדבר שקביעה זאת עומדת לגבי כל פגימה נוספת הקשורה באותה פגיעה בעבודה, העשויה להתגלות במרוצה השנים. ועדה רפואית רשאית להפעיל את תקנה 15לגבי פגימה אחת, אך לא לגבי אחרת וזאת במקרים הראויים, ומובן שהם חריגים. דבר זה עולה מפורשות מסעיף קטן (ג) לתקנה 15, הקובע שהוועדה לא תתחשב בגילו, במינו ובכושר העבודה של הנפגע, אם הם כבר הובאו בחשבון במבחנים. אך אין בקביעה זו כדי לשלול את סמכות הוועדה להפעיל את התקנה לגבי הפגימות האחרות. ניתן לפעול בדרך דומה אף לגבי פגימות שאינן נופלות בגדרו של סעיף קטן (ג) לתקנה .15 במקרה זה, בו גילו של המבוטח מופלג, נופל בגדר המקרים שבהם ראוי לפעול בדרך היוצאת מן הכלל. 8. מדו"ח ועדת הרשות שאומץ על ידי הוועדות הרפואיות ברור שאין טעם להחזיר את העניין לוועדת הרשות או לוועדה לעררים על מנת שתשקול אם יש מקום להפעיל את תקנה 15אף לגבי הפגיעה שאובחנה בשנת .1985 9. במאמר מוסגר, ואף כי הדבר אינו צריך ישירות לענייננו, נדגיש כי מדו"ח ועדת הרשות אין ללמוד אם היתה מודעת לכך שבעבר הוגדלה נכותו של המבוטח ב-%50, ואם היתה מודעת, אין כל הנמקה להפחתה של שיעור ההגדלה. 10. השאלה שלפנינו, אינה שאלה רפואית, או שאלה של הפעלת שיקול דעת רפואי, כך שאין אנו מוצאים טעם להחזיר את העניין לוועדה לעררים על מנת שתדון מחדש בעניינו של המבוטח. 11. התוצאה היא איפוא שערעור המוסד מתקבל חלקית, ואנו מעמידים את נכותו של המערער על % 85(% 50מכוח פריט 47(1)א בצירוף % 25מכוח תקנה 15- ז"א % 75ו-% 20על % 50הנותרים - ז"א % 10- מכוח פריט 47(5) ד). 12. המוסד אף ערער על גובה ההוצאות שנפסקו לחובתו בבית-הדין האזורי, בהיותם גבוהים בצורה משמעותית מאמות המידה שקבע בית-דין זה. בא-כוח המבוטח השאיר נושא זה לשיקול דעתנו. 13. אין אנו רואים מקום, בהליך שעניינו ערעור על החלטת ועדות רפואיות, לסטות מאמות המידה שנקבעו בעבר בסוגיית ההוצאות. אשר על כן יועמד שכר טרחה שנפסק לזכות המבוטח בבית-הדין האזורי על סך של 225ש"ח, בצירוף מע"מ. 14. הערעור התקבל איפוא בחלקו, אולם מאחר שנדחה בסוגיה העקרונית - מן הדין לפסוק הוצאות לזכות המבוטח אף בערעור. המערער ישלם למשיב (המבוטח) הוצאותיו בערעור בסך של 200ש"ח בצירוף מע"מ.ערעורתקנה 15 (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי