תשלום דמי ביטוח לאומי בטעות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר תשלום דמי ביטוח לאומי בטעות:

השופט אדלר:נ
.1לפנינו ערעור על פסק-הדין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת
-- דן יחיד; תב"ע מו/40-0) בו נדחתה תביעה בעניין החזר דמי ביטוח, שלטענת המערערת שולם בטעות.

העובדות
.2 א) ביום 26.7.1971שלח פקיד גביה של המשיב הודעה למערערת על פתיחת חשבון וקביעת שיעור דמי ביטוח לענף נפגעי עבודה לפי מפתח של % 1.9משכר עובדי החברה; ב) ביום 8.5.1972מסרה המערערת למשיב "שאלון לקביעת שיעור דמי הביטוח בביטוח נפגעי עבודה", בו דווח כי ענפי ההתעסקות שלה הם:ב "שמירה, אבטחה, חקירות וניקיון". ועוד נאמר בטופס, כי למערערת 8עובדים קבועים העוסקים ב"פקידות", ו- 6עובדים קבועים העוסקים ב"שמירה וניקיון"; ג) ביום 12.5.1972שלח פקיד גביה של המשיב הודעה נוספת למערערת ובה קביעת שיעור דמי ביטוח לענף נפגעי עבודה בשיעור של % 2.5משכר עובדי החברה. סיווג הסיכון של החברה נקבע לפי מספר 853שברשימה. בטופס נאמר, כי הקביעה נערכה על סמך השאלון שצוין בסעיף קטן "ב" לעיל, כי השיעור החדש גבוה מהשיעור הקודם של 1.9וכי "זכותכם לערור על קביעה זו בערר מנומק בכתב תוך 30יום"; ד) המערערת לא הגישה ערעור על קביעת המשיב מיום 12.5.1972ושילמה את דמי הביטוח לפי סיווג 853במשך כשתים-עשרה שנים עד לחודש אפריל .1984במועד זה גילתה, כי הסיווג הנכון שלה הוא 852(סיווג 852- שמירה ושירותי ביטחון; סיווג 853- שירותי אבטחה וחקירות) ושיעור דמי הביטוח הנכון הוא % 0.8דהיינו פחות מ-%2.5; ה) ביום 29.4.1984הגישה המערערת שאלון נוסף למשיב, ובתשובה לכך שלחה פקידת גביה של המשיב, ביום 2.5.1984, מכתב למערערת ובו קבעה לחברה סיווג 852, ששיעור דמי הביטוח שלו הוא % .0.8בעקבות זאת ביקשה המערערת מהמשיב את החזר דמי הביטוח ששולמו בטעות בעבר, וכשבקשתה נדחתה ביום 1.7.1984, פנתה לבית-הדין האזורי בתל-אביב.
.3מבית-הדין האזורי ביקשה המערערת הצהרה, כי סיווגה מיום 1.4.1972עד 1.4.1984על-פי סעיף סיכון 853היה שלא כדין או בטעות, והסיווג הנכון היה לפי סעיף .852כמו כן ביקשה המערערת החזר הביטוח העודפים ששולמו לפי הסיווג השגוי.
בית-הדין האזורי דחה את התביעה, על סמך הוראות הסעיפים 160ו- 176(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-- 1968(להלן - החוק), וזה לשונם:ו

" 160(א) דמי ביטוח נפגעי עבודה הם בתחום שבין % 0.7ובין % 4מהכנסתו של המבוטח; שיעורם המדויק ייקבע על-ידי השר בתקנות ...
(ד) פקיד גביה ראשי כאמור בסעיף 174רשאי לקבוע את שיעור דמי הביטוח המשתלמים לפי סעיף זה, והוראות סעיף 176(א) ו-(ג) יחולו. 176(א) קבע פקיד גביה ראשי את דמי הביטוח כאמור בסעיפים 166, 174או 175, תימסר לחייב בתשלום הודעה על כך במכתב רשום, והחייב בתשלום רשאי לערור לפני ועדת שומה הפועלת לפי סעיף 187, תוך שלושים יום מהיום שבו נמסרה לו ההודעה; לא ערר החייב בתשלום כאמור, תהא קביעת פקיד גביה ראשי סופית".

פקיד גביה ראשי
.4בא-כוח המערערת טען, כי דמי הביטוח לא נקבעו על-ידי "פקיד גביה ראשי", כדרוש לפי סעיף 176(א), ולכן עדיין ניתן לערער על קביעת דמי הביטוח, בית-הדין קמא דחה טענה זאת, מהטעם שלא נטענה בכתב התביעה והועלתה רק בסיכומים. אנו מקבלים נימוק זה ומוסיפים, כי אין להעלות טענה זו כשתים-עשרה שנה לאחר שחלפה תקופת הערר שנקבעה בסעיף 176(א) לחוק. כמו כן, אין לבקש מהמשיב להוכיח, מי חתם על הודעת גביה אחרי 12שנה.
החזר תשלום יתר של דמי נפגעי עבודה
.5בא-כוח המערערת טען, כי מרשתו זכאית להחזר תשלומי היתר על-פי סעיף 178לחוק.
סעיף 178המקורי לחוק דן ב"החזרת כספים שנגבו בטעות" (כותרת הסעיף), והוא תוקן על-ידי סעיף 6לתיקון 51לחוק (ס"ח התשמ"ד, ע' 44) וכותרתו החדשה היא:נ "החזרת תשלומי יתר". סעיף 178המתוקן חל על המקרה דנן, לפי הוראות המעבר שנקבעו בתיקון 51לחוק. לפי סעיף 16(ב) לתיקון 51לחוק יחולו הוראות סעיף 178המתוקן על תשלומי יתר שניגבו לאחר יום התחילה (1.4.1984). ועוד, סעיף 17(ב) לתיקון 51קובע:ב
"תשלומי יתר שנגבו בעד תקופות שקדמו ליום התחילה וטרם הוחזרו, יחולו עליהם הוראות סעיף 6ולעניין זה יראו את יום התחילה כיום שבו נגבו תשלומי היתר... ".
לפי דברי ההסבר לחוק (ה"ח 1644, התשמ"ד, בע' 30) סעיף זה מחייב את המוסד להחזיר כספים שנגבו לפני יום תחילת החוק "כאילו כל תשלומי היתר נגבו ביום התחילה".
וזה לשון סעיף 178לחוק:ו
"החזר תשלומי יתר
178(א) שולמו למוסד דמי ביטוח לפי חוק זה או כספים לפי חוק אחר ביתר (להלן - תשלום יתר), יחולו הוראות אלה:נ

(1) נגבה תשלום היתר על-פי דרישת המוסד, הוא יוחזר בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו הוחזר תשלום היתר לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו נגבה תשלום היתר; (2) שולם תשלום היתר שלא על-פי דרישת המוסד, הוא יוחזר בצירוף תוספת שתחושב כאמור בפסקה (1), ואולם לא תשולם תוספת בשל תקופה העולה על שלוש שנים; (3) שולמו מקדמות בעד שנת כספים פלונית בסכום העולה על סכום דמי הביטוח המגיע בעד אותה שנה על-פי שומה סופית, יוחזר תשלום היתר בניכוי הפרש המגיע למוסד... ".
האם סכומים עודפים ששולמו לאחר קביעה סופית של שיעור
דמי הביטוח מהווים "תשלום יתר" לפי סעיף 178לחוק?
.6הזכות להחזר תשלומי יתר לפי סעיף 178לחוק חלה, כמובן, רק על תשלומי יתר. על כן, השאלה הבאה היא, האם סכום ששולם בטעות או שלא כדין, וכבר נערכה לגביו שומה סופית, מהווה תשלום יתר? במלים אחרות, כיצד להסביר את הסתירה, לכאורה, בין סעיף 176(א) לחוק, הקובע סופיות של קביעת דמי ביטוח, לבין סעיף 178לחוק, הקובע את זכות המבוטח להחזר תשלום יתר.
.7בסעיף 178לחוק אין הגדרה של "תשלום יתר". החוק אינו מגדיר כתשלום יתר את התשלומים שנעשו על-פי קביעה סופית של פקיד גביה ראשי, שעליה לא הוגש ערר בהתאם לסעיף 176(א) לחוק. כמו כן, אין בחוק הביטוח הלאומי הוראה מפורשת המחייבת את המוסד להחזיר תשלומי יתר לאחר שנעשתה שומה סופית. כשרצה המחוקק להנהיג הסדר אחר, הוא כתב זאת במפורש, בדרך שעשה בסעיף 28לחוק מס עזבון, התש"ט- 1949(להלן - חוק מס עזבון), כפי שתוקן בשנת התשכ"ד, ולפני שבוטל, וזה לשונו:ב
"נוכח המנהל כי שולם מס ביתר ובקשה להחזרתו הוגשה לו תוך עשר שנים מיום קבלת הודעת השומה, יחזיר המנהל כל סכום ששולם ביתר... ".
הכרעה בעניין זה דורשת איזון בין שני אינטרסים:ו
האחד, מן הראוי שהמוסד יחזיר כספים שגבה מעל למותר לפי החוק או התקנות. אין אזרח מוותר על כספים אלה, ואין זה הוגן שהמוסד יזכה לתשלום יתר שלא היה זכאי לקבלו לפי דין. על כן העניק המחוקק למעביד את הזכות להגיש ערר על קביעת דמי הביטוח, ובדרך זו איפשר לו לקבל חזרה את כספו שנגבה ממנו בטעות.
אולם, מצד שני עומדת חשיבות סופיות הקביעות וסיום השומות של רבבות המעבידים המשלמים דמי ביטוח נפגעי עבודה וכן הבטחת ביצועו הסביר של תכנון תקציבי על-ידי המוסד. על כן, אין הדעת נוחה מהיתר להגשת תביעות להחזר תשלום יתר, שתוגשנה 12שנה אחרי השומה הסופית. הענות לתביעות כאלה פוגעת במסגרת הניהול
התקין והיציב של תקציב מוסדי. לכן, על מנת לענות על הצורך בסופיות של החלטות ובתכנון תקציב יציג, קבע המחוקק כי משלא הוגש ערר - החוב גובש, אין אחריו ולא כלום, דהיינו - זהו וסוף פסוק.
.8בית-דין זה דן בסופיות של קביעת שיעור דמי ביטוח לפי סעיף 176(א) לחוק בדב"ע לז/15-0, המוסד לביטוח לאומי - יישובי חבל מעון (לא פורסם; ניתן ביום 19.4.1977), בו נדחתה תביעה להחזר תשלום יתר של דמי ביטוח נפגעי עבדה. באותו פסק-דין נקבע, כי יש סופיות בקביעת שיעור דמי ביטוח, שאין אחריה ולא כלום. לאחר מכן תוקן סעיף 178לחוק, אך מבלי לשנות את סעיף 176לחוק. על כן יש להניח, שהמחוקק לא התכוון לשנות על-ידי תיקון סעיף 178את הסופיות של שומה שנעשתה סופית לפי סעיף 176לחוק. עולה מכך, כי שומה סופית לפי סעיף 176(א) לחוק הינה "סופית" לכל דבר ואין ההוראה בסעיף 178לחוק מאפשרת למבוטח לתקוף שומה סופית.
.9הבחנה בין "שומה סופית" לבין "החזר תשלום יתר" קיימת גם בדיני מסים. השאלה התעוררה בע"א 33/72[1]. באותו עניין תבעה חברה החזר מס בולים ששולם, וזאת על סמך פסק-דין שניתן כמה שנים לאחר תשלום המס, ולפיו לא היתה החברה חייבת לשלם את מס הבולים. בפסק-דינו אמר השופט ויתקון (בע' 466):נ
"בדרך כלל ניתן לומר ש(בא-כוח החברה) צודק בטענתו שיש חוקים פיסקליים המכירים בזכות האזרח להחזרת מס ששילם יתר על הסכום שהוא חייב בו ושאין בחוקים אלה כל הוראה השוללת את הזכות במקרים שהמס נישום ונגבה בהסכמת האזרח, ורק לאחר מכן נתגלתה טעותו עקב שינוי ההלכה. האם אפשר ללמוד מכאן גזירה שווה לגבי המקרה שלפנינו? נראה לנו שלא. אותם חוקים חורגים מן ההלכה המקובלת הרואה בשומה מוסמכת גיבוש החיוב וסוף פסוק, וכפי שניסיתי להראות, אין למצוא בחוק מס הבולים ובתקנות שהותקנו לפיו הוראה שלפיה זכאי הנישום לתבוע את החזרת המס הזה, אם כי שילם אותו על-פי שומה שלא התנגד לה ולא ערער עליה".
מכאן אנו למדים, כי ייתכן מצב שבו יש הוראות חוק הקובעות החזר תשלום יתר לאחר שנעשתה שומה סופית והאזרח שילם את המס. אולם, בהעדר סעיף מפורש בחוק הקובע החזר תשלום יתר, "שומה שנעשתה סופית אין אחריה ולא כלום" (שם [1], בע' 464).
השאלה התעוררה פעם נוספת בבג"צ 333/78[2], לגבי סעיף 28לחוק מס עזבון, המחייב את מנהל מס עזבון להחזיר תשלום יתר, אם הבקשה להחזר הוגשה תוך 10שנים מקבלת השומה. עובדות המקרה היו:ב עזבון שילם מס על-פי שומה מוסכמת. כעבור כמה שנים גילה בא-כוח העזבון, כי לפי הוראה חוק אחר היה העזבון חייב לשלם מס בשיעור קטן מהסכום שנקבע בשומה. מנהל מס עזבון סרב לתקן את השומה ולהחזיר את תשלום היתר והעניין הגיע לבית-המשפט. לפי דעת הרוב קיימת הבחנה בין שומה סופית לבין זכות האזרח להחזר מס לפי סעיף 28לחוק מס עזבון. בית-המשפט העליון החליט,
ברוב דעות, כי על מנהל מס עזבון להחזיר את תשלום היתר, וזאת על סמך ההוראה המפורשת בסעיף 28לחוק מס עזבון.
.10טענה נוספת של בא-כוח המוסד היתה, כי הזמן הרב - 12שנים - שעבר מהקביעה הסופית, יש בו כדי לשלול החזר תשלום יתר. בדב"ע לז/15- 0קיבל בית-דין זה טענה כזו, וזאת על סמך פסק-דין של בית-המשפט העליון (ע"א 415/59[3], השופט לנדוי, בתוארו דאז), בו נקבע כי לאור הזמן הרב שחלף מאז קביעת שיעור דמי ביטוח יש "מעין מניעות" כנגד תביעה להחזרת מס יתר. ועוד נקבע (שם [3], בע' 657):ו "אין לעודד תביעות להשבת כסף ששולם ונתקבל מזמן בתום לב ובלי כל לחץ ... טובת הציבור דורשת בנסיבות כאלה שלא להתערב בעסקאות שהושלמו".

.11לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור.
בנסיבות העניין, ובהעדר בקשה מצד בא-כוח המשיב, אין אנו פוסקים הוצאות ושכר טרחת עורך-דין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דמי ביטוח לאומי עקר בית

  2. פטור מדמי ביטוח לאומי נכה

  3. קצבה מחו''ל דמי ביטוח לאומי

  4. החזר דמי ביטוח לאומי סטודנט

  5. תשלום דמי ביטוח לאומי בטעות

  6. דמי ביטוח לאומי עובדת משק בית

  7. גביית דמי ביטוח לאחר מקרה ביטוח

  8. תביעה לתשלום דמי ביטוח בגין מכונית

  9. פטור לנכי צה''ל מתשלום דמי ביטוח לאומי

  10. תשלום דמי ביטוח לקרן הביטוח לפועלי בניין

  11. תשלום דמי ביטוח לאומי ישראלי השוהה בחו''ל

  12. פטור מדמי ביטוח לאומי על תגמולי מילואים לעובדים

  13. גמלת שמירת הריון לעובדת עצמאית שלא שילמה דמי ביטוח בזמן

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון