קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום פיצויי פיטורים באיחור בגיל פרישה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין השופט הראשי אדלר; מר חרמוני ומר רוזנשטיין - נציגי ציבור; תב"ע מד/2169-3), אשר דחה את התביעה לתשלום יתרת פיצויי הפיטורים, שלפי טענת התובע לא שולמו לו במועדם. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) המערער, מר מרדכי קנובל (להלן - העובד), הועסק על-ידי המשיבה, "אחדות 1974" מאפיה קואופרטיבית אוטומטית בתל-אביב בע"מ (להלן המאפיה), מיום 1.10.1976ועד ליום 31.12.1983, שבו סיים עבודתו בהגיעו לגיל 65; ב) המאפיה שילמה לעובד פיצויי פיטורים בשני תשלומים: 282, 501שקלים ישנים ביום .11.2.1984 372, 163שקלים ישנים ביום 26.2.1984; ג) העובד לא שלח למאפיה דרישה בכתב לתשלום פיצויי הפיטורים, לפני שאלה שולמו לו; ד) העובד טען בבית-הדין האזורי, כי מאחר והסכומים הנ"ל שולמו לו באיחור, הוא זקף את התשלומים תחילה לסילוק ריבית והפרשי הצמדה ורק את היתרה על חשבון הקרן, כך שלאחר ששילמה המאפיה את התשלומים הנ"ל היא נשארה חייבת לו סך של 653, 133שקלים ישנים, ועל כן עתר העובד לבית-הדין האזורי בתביעה לשלם לו סכום זה בצירוף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, או לחלופין הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.2.1984ועד ליום התשלום בועל; ה) בית-הדין האזורי קבע, כי לענייננו חל סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר), המחייב את העובד לדרוש בכתב פיצויים מהמעביד, ודרישה זו היא הקובעת את המועד לתשלום הפיצויים, והיות ובמקרה הנדון העובד לא מסר דרישה למאפיה בתקופה שלפני תשלום פיצויי הפיטורים, נדחתה תביעתו. לפנינו ערעור העובד על החלטה זאת. לפי החלטת נשיא בית-הדין נדון הערעור על-פי טיעונים בכתב. .3כאן המקום לציין, כי על-פי הדין, כפי שפורש על-ידי בית-דין זה, לא קמה לעובד זכות להפרשי הצמדה וריבית אף לגישתו הוא לפירוש סעיף 20לחוק הגנת השכר, דהיינו אם ייקבע שמועד החיוב לתשלום פיצויי פיטורים הוא, אף בנסיבות התפטרותו, יום ניתוקם של יחסי עובד-מעביד, וזאת על-פי פסיקתו של בית-דין זה בדב"ע מה/ 79- 3[1], בהסתמך על דב"ע מה/47- 3(לא פורסם), שהקטע הרלבנטי הימנו הובא בדב"ע מה/79- 3[1] הנ"ל, בע' 126-.127 אלא מאי - בפלוגתות, שנקבעו על-ידי הצדדים עצמם והוגשו לבית-הדין האזורי בישיבת יום 17.10.1985, נאמר, בין היתר: "הנתבעת (המאפיה) מסכימה כי מיום שקמה עילת התביעה, יש זכות לקבוע הפרשי הצמדה וריבית אף אם לא מגיעים פיצויי הלנה, ומשהסכימה המאפיה כי עליה לשלם הפרשי הצמדה וריבית מיום הזכאות לפיצויי פיטורים - לא נותר לנו אלא לבחון אימתי קמה אותה זכאות". .4ניתן לתמצת את טענת העובד כך, שיש לפרש את החוק לפי מטרתו, ומשכך הדבר, שעה שברור שהמעביד ידע בעוד מועד על מועד פרישתו של העובד מעבודתו ועילתה - יום התשלום הוא יום ניתוקם של יחסי עובד-מעביד. לעומתו טענה המעבידה, כי לאור לשונו הברורה והחד-משמעית של החוק - אין לסטות מהוראותיו ולשנות מאשר נקבע בו. .5המועד לתשלום פיצויי פיטורים נקבע על-ידי המחוקק בחוק הגנת השכר דווקא, בתיקון מס' 12, מיום 11.3.1977, ולא בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים), ואף זאת שנים רבות לאחר חקיקתו של חוק פיצויי פיטורים. סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר קובע, כי "מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף קטן (א) (דהיינו ביום הפסקת יחסי עובדמעביד) אלא לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה; נמסרה הדרישה למעביד לאחר המועד האמור - יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה". כלומר: הסעיף מבחין בין שני מועדים לתשלום פיצויי פיטורים לעובד. האחד - פיצויים עקב פיטורים (סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים), ועקב פטירה (סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים), והשני - פיצויים המשתלמים לעבוד שלא מן הסיבות הנ"ל. לגבי החלופה הראשונה של הזכאות לפיצויי הפיטורים נקבע, שהם משתלמים ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד (סעיף 20(א) (1) לחוק הגנת השכר) ואילו לגבי החלופה השניה נקבע, שהם משתלמים לעובד לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תור ציון העילה לדרישה. אם נמסרה למעביד הדרישה הנ"ל לפני יום הפסקת יחסי עובד-מעביד, אזי המועד לתשלום פיצויי פיטורים הוא יום הפסקת יחסי העבודה, ואם נמסרה הדרישה למעביד לאחר הפסקת העבודה, המועד לתשלום הפיצויים הוא יום מסירת הדרישה. כאמור - בענייננו אין חולק כי הזכאות לפיצויי פיטורים קמה בגין התפטרות העובד בהגיעו לגיל 65, וזאת מכוח סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים. .6תמים דעים אני עם בא-כוח העובד, כי את החוק יש לפרש לפי מטרתו; זוהי הדרך המקובלת כיום לפירוש חוקים לא רק על-ידי בית-המשפט העליון, אלא על-ידי בית-דין זה (ראה, בין היתר, דב"ע מה/79- 3[1] הנ"ל, בע' 127; דב"ע מו/12-4 [2], בע' 411; דב"ע מו/29- 4[3], בע' 473). לדעתי, מטרת המחוקק ברורה וחד-משמעית - הבחנה בין מועדים לתשלום פיצויי פיטורים. מעביד המפטר עובדי או מקום בו נפטר העובד - המועד לתשלום פיצויי הפיטורים יהיה יום ניתוקם של יחסי עובד-מעביד. עובד המתפטר מעבודתו, ותהא סיבת ההתפטרות אשר תהא, או שקמה לו עילה לפיצויי פיטורים מסיבה אחרת שאינה פיטורים, כגון פטירת המעביד או סיומו של חוזה עבודה לתקופה קצובה - המועד לתשלום לפיצויי פיטורים יהיה ביום הגשת הדרישה למעביד. .7עיון בחוק פיצויי פיטורים נראה, כי בשורה של מקרים בהם קמה לעובד זכות לפיצויי פיטורים אף מבלי שפוטר על-ידי המעביד, יודע המעביד מראש על המועד שבו יפסיק העובד את עבודתו תוך זכאות לפיצויי פיטורים, כדוגמה יצוינו גיוס לשירות סדיר (סעיף 11(ג) לחוק) או אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה (סעיף 9לחוק). אף נסיבות אלה לזכאות לפיצויים לא נמנו בסעיף 20(א) לחוק הגנת השכר בין המקרים שבהם יהיה המועד לתשלום ביום הפסקת יחסי עובד-מעביד. .8משכך הדבר - אין התפטרותו של עובד בהגיעו לגיל 65(ו- 60באשה) נופלת בגדר אלה המזכים אותו לפיצויי פיטורים ביום הפסקת יחסי עובד-מעביד, אלא ביום שבו ידרוש בכתב את הפיצויים תוך ציון עילת דרישתו. .9לאור האמור, ומשלא היה חולק כי דרישה כאמור לא נשלחה על-ידי העובד למאפיה, בדין דחה בית-הדין האזורי את התביעה, ואף דינו של ערעור זה להידחות. המערער ישלם למשיבה הוצאותיה בסך של 400ש"ח בצירוף מע"מ; סכום זה ישא ריבית והצמדה כמשמעם בחוק מהיום ועד יום תשלומם בפועל.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםפרישהגיל פרישה