קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם שריר הלב עקב מריבה עם עובד: 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי אוטם שריר הלב שאירע לתובעת ביום 14.10.97 הוא בגדר פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. התובעת הועסקה על ידי חברה קבלנית לביצוע עבודות נקיון, כאחראית על ביצוע עבודות הנקיון בבית החולים גהה בפתח תקוה. לטענתה - נקלעה ביום 14.10.97 למריבה קשה עם עובד אחר עקב אי הגעתם של 8 פועלים לעבודה. לאחר המריבה נתקפה התובעת בסחרחורת, חולשה והזעה מרובה, ניסתה להמשיך בעבודתה אך ללא הצלחה. התובעת אושפזה בבית החולים בילינסון במשך שלושה ימים, ושוחררה באבחנה של כאב בחזה ושינויים בלתי ספציפיים בחזה. התובעת אושפזה שנית ביום 18.10.97 ואובחן אצלה אוטם בשריר הלב. 3. הנתבע מכחיש כי לתובעת אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטוען כי התקף הלב אירע על רקע מצב בריאותה הקונסטיטוציונלי. לחילופין טוען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. כבר נפסק כי במקרה של אוטם שריר הלב, על התובע להביא "ראשית ראיה", שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האוטם, הווי אומר: אירוע חריג "המסביר" את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. (ראה דיון מו0-139/ דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' עמ' 315, בעמ' 331). 2. עוד נפסק באותו דיון כי לצורך הוכחת אירוע חריג, דרוש קיומו של מאמץ או אירוע בלתי רגיל בהשוואה עם מאמץ או אירוע רגיל בעבודתו של התובע. 3. במקרה דנן לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודת התובעת. מעדות התובעת עצמה עולה כי עבודתה כרוכה במתח רב (ראה הודעת התובעת מיום 21.4.98). בהודעתה מפרטת התובעת כי עבודות הנקיון בבית החולים גהה "הם מלחיצות", וזאת כיוון שהחולים מסתובבים באופן חופשי במסדרונות, מקבלים לעיתים התקפים ותוקפים את העובדים, ואף התובעת הותקפה על ידי אחת החולות. גם העבודה עצמה נמשכת במתח כיוון שחולים מורחים צואה על הקירות, על החרסינות, על הריצפה ומקיאים בכל מקום. 4. התובעת אף הוסיפה וציינה כי יש תקופות לא מעטות בהם יש מחסור בעובדים. כל העובדים באים מהכפר ג'סר א זרקה. בחגים המוסלמים אין העובדים מגיעים וכן גם במקרים אחרים והתובעת נמצאת אז במתח רב. התובעת העידה כי בכל פעם שחסרים לה עובדים היא רבה עם הנהג. וכך אמרה התובעת: "במהלך כל תקופת עבודתי בבית החולים לפחות פעם בחודש יוצא לי לריב ולהתווכח עם הנהג מדוע לא הביא עובדים מספיק לבית החולים. כך שלמעשה במהלך עבודתי אני מתרגזת הרבה פעמים בגלל שעובדים לא הגיעו ואני לא יכולה לבצע עבודה כמו שצריך". 5. התובעת אף הוסיפה ואמרה כי יש מקרים שהעובדים לא מבצעים עבודתם כראוי, ויש מקרים בהם העובדים גונבים מהחולים, וגם זה "מלחיץ" אותה, כיוון שהיא פוחדת שבית החולים יפסיק לחברה את העבודה. בכל המקרים בהם התרגזה התובעת, היא הזיעה, וחשה בקוצר נשימה ויובש בפה. 6. בפני עמדה גם עדותה של גב' ולנשטיין בובה שהיא מנהלת משק ורכש של בית החולים גהה ואחראית בין השאר על עבודת הנקיון. בחקירתה נ/2 העידה העדה יש מקרה שהעובדים לא מגיעים או מאחרים ואז התובעת נלחצת ומתחילה לצעוק. העדה העידה כי עבודתה של התובעת היא "כל הזמן בלחץ". הנהגים אשר מכירים את צעקותיה משתדלים לא להיתקל בה, משאירים את העובדים בורחים וסוגרים את הפלאפון. (ראה עמ' 4 שורות 26-25 לפרוטוקול). גם הנהג אמיר עמאש מסר בהודעתו כי קורה שהוא מביא פחות עובדים, בדרך כלל בימי ראשון או לאחר יום קבלת המשכורת כשאז חסרים כמחצית העובדים. גם עד זה העיד כי התובעת צועקת ומתרגזת במקרה כזה. 6. עבודתה של התובעת כרוכה איפוא במתח, לחץ, רוגז, וצעקות. מחסור בעובדים אינו איפוא אירוע בלתי שיגרתי בחיי העבודה של התובעת. גם אם עולה מהעדויות כי באותו יום היו חסרים יותר עובדים מאשר בפעמים אחרות (3-2 עובדים) הרי אין בכך כדי להפוך את האירוע לחריג. התובעת העידה כי בכל פעם של מחסור בעובדים או אירוע אחר היא מתרגזת וחשה שלא בטוב. 7. אשר על כן אני קובעת כי האירוע מיום 14.10.97 אינו בגדר אירוע חריג כמשמעותו בחוק ובפסיקה. 8. לכך יש להוסיף כי התובעת אושפזה ביום האירוע למשך 3 ימים בבית החולים בינלינסון, ושוחררה לביתה באבחנה של כאב בחזה ושינויים בלתי ספציפיים ב.א.ק.ג. התובעת חזרה לביתה, אך אושפזה שנית וביום 18.10.97 אובחן אצלה אוטם שריר הלב. 10. על סמך כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלב