קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הגשת בקשה למינוי מומחה למרות שבר בתאונת דרכים: 1. מבוא התובע נפגע לטענתו בתאונת דרכים עצמית בעת שרכב על אופנוע ביום 11.9.98. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. התובע לא עתר למינוי מומחה רפואי חרף העובדה שלטענתו סבל משבר בחלק האחורי של הקרסול. תביעתו הינה לפיצוי בגין כאב וסבל בלבד. 2. גרסת התובע ביום שישי 11.9.98 רכב על אופנועו מספר 2915301 ובעת שהיה בעליה איבד שיווי משקל והאופנוע נפל לו על הרגל הימנית. הוא חש כאבים ברגל אך הרים את האופנוע ורכב לביתו. למחרת כאשר הכאבים לא חלפו פנה למוקד מכבי. במוקד התברר כי מדובר בשבר בחלק האחורי של הקרסול הימני. הוא גובס ונשלח לביתו למנוחה. (נ/6). מאחר ובמקום עבודתו בחברת הייטק עבדו באותה עת על פרוייקט דחוף שב לעבודה מיד ולא ניצל את חופשת המחלה. עם הורדת הגבס סבל מדלקת בקרסול. 3. גרסת הנתבעת הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח קיומה של התאונה ופגיעתו בה. הנתבעת משתיתה טיעונה זה על סתירות שעלו תוך כדי ניהולו של התיק והן: א. התביעה במקור הוגשה תוך ציון מספר אופנוע שונה ורק לאחר שהנתבעת השיבה לב"כ התובע כי האופנוע הרשום בכתב התביעה לא היה מבוטח אצלה באותה עת - ביקשה ב"כ התובע לתקן את כתב התביעה ולתקן את מספר האופנוע. ב. באישור המוקד (נ/6) מצוין כי "לדבריו נפל מהאופנוע היום" בעוד שבתצהירו הוא מציין שרק למחרת הפגיעה פנה למוקד. ג. בתצהיר מציין התובע שהפגיעה היתה בקרסול שמאל (סעיף 4 לתצהירו) בעוד שבעדותו הוא העיד כי נפגע בקרסול ימין. ד. בתצהיר הבריאות לא ציין התובע כי נפגע בתאונת דרכים בדצמבר 1997 וכן כי הוא סובל מבעיות אסטמה וכאבים בברכיים שלגביהם נשאל והודה במהלך חקירתו הנגדית. מכאן לדעת הנתבעת שהתובע לא הרים את נטל הראיה. בהיות העדות עדות יחיד - הרי שעל בית המשפט לנמק החלטתו לקבל התביעה אם יבחר לעשות כן ולאור הסתירות הללו - אין הדבר אפשרי. 4. דיון עדותו של התובע בפני, חרף כל הסתירות, עשתה רושם מהימן. התובע השיב בפשטות לשאלות ולא ניסה להתחמק משאלות שלא היו נוחות. התובע לא בחר לנפח תביעתו אלא נהפוך הוא ברוב הגינותו ציין בתצהיר עדות הראשית כי לא ניצל את ימי חופשת המחלה ועל-כן לא סבל הפסד השתכרות בעבר. התובע נתן הסברים מניחים את הדעת כמעט לכל אותן סתירות ואי בהירויות שהעלה ב"כ הנתבעת: א. באשר לטעות במספר האופנוע ציין התובע בתצהירו כי לאחר התאונה מכר את אופנועו ורכש חדש ומחמת טעות נרשמו תחילה פרטי האופנוע החדש בכתב התביעה. ב. באשר לטענה כי לא מסר פרטים מלאים בתצהיר הבריאות השיב כי בתאונה מדצמבר 1997 לא נפגע בגופו ולא אושפז ועל-כן שכח ממנה. הדיווח למשטרה לא נעשה על ידו שכן לא היה הנהג ברכב באותה תאונה. הוא לא הכחיש שסבל מאסטמה בילדותו אך זו לטענתו חלפה ומכל מקום לא חייבה את אשפוזו במוסד רפואי כך גם באשר לכאבי הברכיים. יש לציין שהאישור הנוגע לאסטמה הינו משנת 1982! (נ/2). ג. באשר לסתירה שנתגלתה בין האמור בתצהיר לבין עדות התובע בפני בנוגע לזהות הרגל שנפגעה, עיון בנ/6, אישור המוקד, מלמד כי באישור עצמו שנכתב ע"י רופא מכבי ישנם רישומים סותרים. בעמודה של "סיבת ההפניה" מציין הרופא - "חבלה בכף רגל ימין". בעמודה של "האנמנזה" מצוין: "לדבריו נפל מאופנוע היום. כאבים בקרסול שמאל". גם בבדיקה הפיסיקלית ישנה התייחסות לקרסול שמאל. התובע הסביר כי מדובר בטעות ברישום בתצהיר שהוא לא שם ליבו אליה. לחיזוק טענתו הציג בפני ביהמ"ש וב"כ הנתבעת את נעל ימין שלדבריו נעל בעת התאונה והראה כי הנפילה של האופנוע על רגלו הותירה סימן בסוליית הגומי בעקב הנעל הימנית. ד. באשר לסתירה בנוגע למועד הגעתו לטיפול לא ידע התובע לישבה אך ציין כי אם זה רשום כך ב - נ/6 כנראה שזה נכון. אין ספק שהרישום של רופא המוקד היה רשלני לאור הבלבול שבזהות הרגל הפגועה. מכאן שלא ראיתי לתת משקל לאמירה המצוינת בטופס המוקד לפיה התאונה ארעה ביום פנייתו למוקד. צודק ב"כ הנתבעת כי מקום שיש לנו עדות יחידה שאין לה סיוע מחויב בימ"ש לנמק את החלטתו ליתן באותה עדות יחידה אמון ולפסוק על-פיה. אלא שבמקרה שבפני ישנה ראית סיוע היא הנעל שהוצגה במהלך הראיות. ראיה זו עומדת בדרישת "הסיוע" במשפט האזרחי. גם אם תמצי לומר שראיה זו הינה "תוספת" בלבד שאינה מגעת כדי "סיוע" - הרי שדי בה כדי לשמש הנמקה. וראה לענין זה כב' הש' קדמי על הראיות, חלק שלישי, מהדורה תשנ"ט-1991 עמ' 1037. התובע פעל להקטנת נזקו. כל שתבע היה כאב וסבל. לא התרשמתי כי התובע הזה שבפני היה משחית זמנו בבית המשפט כאשר הפסד יום עבודה עבורו, בשיעור השתכרותו כפי שציין בתצהירו, הינו משמעותי ומנגד לא יבקש לתבוע הפסדי השתכרות כאשר בידיו אישור אי-כושר לשבועיים. 4. הנזק משראיתי ליתן אמון בעדות התובע ולקבל התביעה, אני פוסקת לתובע סך של 8,000 ₪ בגין כאב וסבל וזאת מאחר והתובע סבל משבר בקרסולו ונדרש לגבס ולהליכה עם קביים. 5. סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובע סך של 8,000 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מומחהתאונת דרכיםמינוי מומחהשבר