נקודת המוצא בדיון בבקשת ההסתדרות היא כי לפנינו הליך אזרחי. הליך זה קרוב אמנם לתחום המשפט המנהלי (דב"ע מר/19- 4[8], בע' 266), ובהליכים מסוג זה, האזרחי והמנהלי כאחד, חייב המשיב להיות מוזמן לדיון, אך אין עליו חובה להתייצב בו. מששוכנע בית-הדין שההסתדרות קיבלה את ההזמנה לדיון, עליו להסיק כי חזקה עליה שהינה מודעת לתוצאה האפשרית של אי-הופעה, דהיינו דיון שלא בנוכחותה, ומתן צו נגדה, אם התבקש כזה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות ההסתדרות לדיון בבית הדין לעבודה: הנשיא (גולדברג): .1המשיבה מס' 1 (להלן - רשות הנמלים) הגישה בקשה לבית-הדין האזורי בתל-אביב שיורה למבקשת (להלן - ההסתדרות) ולמשיבים (ועדי עובדי מחלקת הים בנמלי אשדוד וחיפה וחבריהם) לגרום לכך שכל עובדי מחלקת הים בשני הנמלים יחזרו מיד לעבודה מלאה ותקינה, וזאת בעקבות שביתה שפרצה בשני הנמלים ביום 13.2.1989 ללא הודעה מוקדמת (תב"ע מט/45-41). .2לדיון בבית-הדין האזורי הוזמנה ההסתדרות וחברי הוועדים; חברי הוועדים התיצבו לדיון על-ידי פרקליטתם. ההסתדרות לא הופיעה. בהחלטה, נשוא הערעור, נאמר לענייננו: "אנו מתרעמים על כך שההסתדרות ונציגי מועצת הפועלים אשדוד וחיפה הוזמנו בדין, אך לא מצאו לנכון להופיע בפנינו ולטעון את אשר יש להם לטעון בסכסוך שבין הצדדים. בכך שנציגי ההסתדרות ומועצת הפועלים לא הופיעו היום, הם מנעו מאתנו אינפורמציה שרצינו לקבל מהם כדי לאמת שאלות מסויימות בנושאים שהתקיימו במשא ומתן בין המבקשת למשיבים לפתרון הסכסוך, אנו נקיים דיון נוסף ביום ו' 17.2.1989בשעה 8.00בבוקר, ולדיון זה נחייב בהופעה את משיבה מס' 1, דהיינו ההסתדרות ונציגי מועצות הפועלים אשדוד וחיפה". על החלטה זו מערערת ההסתדרות, לאחר נטילת רשות (דב"ע מט/ 26- 41). יצויין כי לדיון בבקשת רשות הערעור הוזמנו המשיבים (רשות הנמלים והוועדים), אך הם בחרו שלא להופיע; אף, לדיון שנקבע לשמיעת הערעור לא הופיעו המשיבים. ההסתדרות הגישה, בהסכמתה, טיעונים בכתב; לרשות ולוועדים ניתנה רשות להשיב, אך הם בחרו שלא לעשות כן. למען הסדר הטוב נציין כי הסכסוך נשוא הדיון בבית-הדין האזורי יושב, אך ההסתדרות ביקשה הכרעה בערעור "נוכח החשיבות הרבה לה מייחסת המערערת לעניין זימונה מעת לעת לבית-הדין לעבודה על אף אי-רצונה להתייצב לדיון". נעננו לבקשתה, כי הדיון במקרה זה אינו תיאורטי, מאחר שסביר כי הנושא יועלה שנית בעתיד הנראה לעין. .3עיקר טענת ההסתדרות היא כי משלא התייצב צד לדיון - צפוי הוא כי יינתן פסק-דין נגדו, ובלשון באת-כוח ההסתדרות בסיכומיה: "כנגד החובה להתייצב לדיון שהיא חובה מוגבלת כאמור, קיימת החירות של בעל דין, לא להתייצב לדיון ולשאת בתוצאות האמורות, דהיינו מתן פסק-דין נגדו על כל המשתמע מכך". מוסיפה ההסתדרות וטוענת, חילופית: "לחילופין, אף אם ייטען כי לבית-הדין הנכבד קיימת סמכות לזמן צד בסכסוך קיבוצי להתייצב לדיון, אין לעשות זאת לצורך בירור פרטי הסכסוך, ובית-הדין לא יחייב את ההסתדרות להתייצב לדיון אם אינה מעוניינת בכך. הואיל ומדובר בבית-דין לעבודה, היודע כי ההסתדרות הכללית הינה ארגון העובדים הגדול במדינה, נראה לנו כי בית-הדין יכול בהחלט להניח כי ההסתדרות מחיטה לא להתייצב לאחר ששקלה לעומקו של דבר את כל נסיבות העניין, והחליטה לא לעשות כן מן הטעם שהתייצבותה לדיון עלולה לסבך אח הסכסוך. מטבע הדברים באשר צד מתייצב בבית-הדין, אפילו שתיקתו "מדברת" לפעמים, וייתכן שיקרה מצב שבו תועמד ההסתדרות באולם בית-הדין בעימות ישיר עם העובדים החברים בארגונם, דבר היכול להקשות עליה לאחר מכן לפעול ליישוב הסכסוך, בגלל פגיעה באמינותה בעיני העובדים. לעומת זאת, אם תתייצב ללא עוררין מאחורי עמדת העובדים תיצור, אולי, את הרגשת האמינות המחוייבת בנסיבות העניין, אך לא תפעל בצורה הנכונה לישוב הסכסוך". עם זאת, ערה ההסתדרות לכך כי בידי בית-הדין הסמכות לחייבה ולהופיע, ולכן היא מסיימת טיעוניה בדברים אלה: "הדברים נאמרים כדי להביא בפני בית-הדין הנכבד את הדילמה בה נמצאת ההסתדרות הכללית באשר פורצת שביתה ללא אישורה. ברור כי בתי-הדין לעבודה חייבים להשתמש בסמכותם במלוא הזהירות ולהורות על התייצבות ההסתדרות לדיון רק לעיתים מאוד רחוקות. וברור שלא במקרה הנדון". .4נקדים ונציין כי על מעמדה של ההסתדרות בסכסוך קיבוצי, אמר בית דין זה: "בסכסוך עבודה קיבוצי, במסגרת הסכם קיבוצי, ארגון העובדים שהוא צד להסכם הוא הצד לסכסוך, הוא בעל הדברים של הצד השני, והוא הכתובת אשר לצד השני לעניין קיום ההסכם. להיות צד להסכם קיבוצי, זאת זכות שבאה רק בעקבות משפט העבודה הקיבוצי, וחובות בצידה של זכות זו. מהותם של יחסי עבודה קיבוציים הוא שהיחסים, כולל יישוב חילוקי דעות וסכסוכים, יתקיימו בין הצדדים, ולא תוך התעלמות מהם, או תוך העלמתם" (דב"ע לג/3- 4[1], בע' 351; הובא בהסכמה בדב"ע מט/24- 4[2]). .5בתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט- 1969(להלן - תקנות סדרי הדין) נקבע (תקנה 35) כי בהעדר הגנה רשאי בית-הדין ליתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה. לבית-הדין סמכות לדרוש הוכחה מלאה או חלקית של התביעה או מקצתה. שונה המצב בסכסוך קיבוצי. בתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט- 1969לא תמצא הוראה דומה לזו שבתקנה 35לתקנות סדרי הדין. נהפוך הוא - גם משלא הוגשה תשובת צד לסכסוך קיבוצי (הוא "כתב ההגנה"), חובה להזמין את המשיב לדיון (תקנה 12); אין בתקנות הוראה מן הדין שעה שצד מוזמן לדיון ואינו מופיע. אשר לאי-התייצבות בבתי-הדין ובבתי המשפט: בהליכים אזרחיים - מקום בו הוזמן נתבע כדין לדיון משהוגש כתב הגנה, ולא התייצב - רשאי בית-הדין לקיים את הדיון בהעדרו (תקנה 40לתקנות סדרי הדין). הוראה בנושא זה בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי - אין. מקום בו מוסמך בית-משפט "להורות שבעל דין יתייצב בעצמו, ואם היה תאגיד - מנהלו או אדם אחר הממלא בו תפקיד, הכל לפי ראות עיני השופט" (תקנה 147לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984(להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), ואין האיש מתייצב - "דין אי-ההתייצבות לקדם משפט כדין אי-התייצבות למשפט". לא תמצא הוראה המתירה לבית-משפט, או לבית-דין "להביא" את הצד לדיון, בשונה למשל, מההוראה בפקודת בזיון בית-המשפט. .6תקנות סדרי הדין אינן חלות בדיונים בסכסוכים קיבוציים (דב"ע לח/6-4 [3], וכל אימת שאין התייחסות בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי לסוגיה מסויימת, יש לנהוג ב"דרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק", וזאת כמצוות סעיף 33לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-.1969 בית-דין זה אינו נוהג, כדבר שבשגרה, לאמץ את תקנות סדרי הדין, מקום שאין תשובה לשאלה בסדרי דין בתקנות סדר הדין הקיבוצי, והוא בוחן היטב את הדרך הדיונית "הרגילה" יפה אף לסכסוך קיבוצי; בנושא זה נביא שתי דוגמאות מהן ניתן ללמוד על הכלל - בית הדין לא ייבא את מסלול "הדחיה על הסף" בסכסוכים קיבוציים (דב"ע מג/3- 4[4]; דב"ע לח/ 11- 4[5]; דב"ע מח/ 2- 4[6]); מאידך גיסא - בכל הנוגע והמתייחס לצווי מניעה זמניים, נושא שאף לו אין זכר בתקנות סדר הדין קיבוצי, אימץ בית-הדין, כדבר שבשגרה, את תקנות סדרי הדין בבית-הדין לעבודה, שאימצו, ככתבן וכלשונן, בנושא זה את תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 109(1) לתקנות סדרי הדין בבתי-הדין; ראה בעניין זה למשל דב"ע לב/6- 4[4], בע' 406). .7ומכאן ישירות לענייננו. נקודת המוצא בדיון בבקשת ההסתדרות היא כי לפנינו הליך אזרחי. הליך זה קרוב אמנם לתחום המשפט המנהלי (דב"ע מר/19- 4[8], בע' 266), ובהליכים מסוג זה, האזרחי והמנהלי כאחד, חייב המשיב להיות מוזמן לדיון, אך אין עליו חובה להתייצב בו. מששוכנע בית-הדין שההסתדרות קיבלה את ההזמנה לדיון, עליו להסיק כי חזקה עליה שהינה מודעת לתוצאה האפשרית של אי-הופעה, דהיינו דיון שלא בנוכחותה, ומתן צו נגדה, אם התבקש כזה. ארגון עובדים, או מעביד, זכאים לדרוש מההסדרות, שהיא הצד להסכם הקיבוצי, שתורה לעובדים לשמור על סעיפי "שקט תעשייתי" שבהסכם קיבוצי, ורשאי הוא לצפות שזו תעשה את הנדרש, ולא רק מן השפה ולחוץ, אם יורה לה בית-הדין לעשות כן, בין אם תהא נוכחת בדיון, ובין אם לאו. .8יחד עם זאת לבית-הדין, כלכל בית-משפט, "סמכות טבועה" לחייב צד לדיון להופיע לפניו. ומהי סמכות טבועה זו? הכלל הוא: "סמכותו, תפקידו וחובתו של בית-המשפט הם להכריע בסכסוך המובא לפניו. לשם כך ניתנו לו סמכויות סטאטוטוריות. לשם כך מצויות בידו סמכויות טבעיות. אין בית-המשפט רשאי להימנע מהכרעה רק משום שחסרים לו האמצעים הטכניים להכרעתו. אם אמצעים אלה חסרים, עליו להורות במסגרת האמצעים ועל-פי מבחני הסבירות. כי האמצעים יועמדו לרשותו לשם ביצוע תפקידו" (השופט ברק בב"ש 613/82[9] בע' 615). [על הפעלת הסמכות הטבועה במקרה קונקרטי זה נמתחה ביקורת ראה: (פ. גולדשטיין [11], "הסמכות הטבועה של בית המשפט", עיוני משפט י', 45.44.37; מ. גולדברג [12], "השביתה בחוק, בהסכם הקיבוצי ובפסיקה" הפרקליט, גליון מיוחד לכבוד 25שנים ללשכת עורכי הדין, 51, 56]. כזכור, מטרת הזמנת ההסתדרות, כעולה מהחלטת בית-הדין האזורי, היתה לצורך "קבלת אינפורמציה שרצינו לקבל מהם כדי לאמת שאלות מסוימות בנושאים במשא ומתן בין המבקשת למשיבים לפתרון הסכסוך" (סעיף 2לעיל); במלים אחרות - ב"עדות" עסקינן, אף כי לא במובנה בפקודת הראיות. בעניין זה נפסק: "בראש ובראשונה בעלי הדין הם הצריכים לדאוג להבאת העדות לפני בית-המשפט, וחלילה לו לשופט לעשות עצמו פרקליט לאחד מבעלי הדין. עם זאת יכולים להיות מקרים נדירים, בהם דורש הצדק הבאת עד ביזמת בית-המשפט, בין כדי להבהיר דבר שנשאר סתום בעדויות שהובאו על-ידי הצדדים, ולפעמים גם כדי להשלים עדויות אלו" (השופט (כתוארו אז) לנדוי בע"א 232/59[10] בע' 2149). התוצאה והמסקנה מכל האמור לעיל היא: "ישנן עובדות אשר הצדדים אינם מביאים בפני בית-המשפט, גם אם הם רשאים עשות כן. לעתים עשויים הצדדים להימנע מהנחת תשתית מתאימה להפעלת שיקול דעת שיפוטי, שכן הם אינם מעוניינים בפתרון העשוי להתבקש כתוצאה מכך. בתהליך האדברסרי, הצדדים הם הקובעים את היקפו של הסכסוך והם המניחים את התשתית הראייתית לפתרונו. כתוצאה מכך עשוי בית-המשפט לקבל תמונה חלקית בלבד, שאינה מתחשבת דייה באינטרסים של צדדים שלישיים או באינטרסי של הציבור בכללו" (א' ברק [13], שיקול דעת שיפוטי, פפירוס 1987, בע' 247). .9העולה מכל האמור הוא כי ככלל אין לחייב צד להליך שאינו פלילי, לרבות צד לסכסוך קיבוצי, להופיע בבית-הדין, והדברים אמורים גם שעה שהצד שאינו מופיע הוא ארגון עובדים או ארגון מעבידים. רק במקרים נדירים ביותר יעשה בית-המשפט שימוש ב"סמכותו הטבועה" להזמין צד לדיון, ואף זאת תוך הנמקה מלאה ומפורטת. דרך המלך צריך שתהיה, מקום שצד לא התייצב לדיון, היענות לעתירה המבוקשת כלפי הצד שהוזמן ולא הופיע.דיוןהסתדרות העובדיםבית הדין לעבודה