אי התערבות ערכאת הערעור

הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. בע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 625, בעמ' 632-631 נקבע:   "כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב במימצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, וקל וחומר במימצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים ונדירים, ורק אם הגירסה העובדתית שהתקבלה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת".   וכן   "תפקידה של ערכאת הערעור אינו לבחון מחדש את אשמתו של הנאשם, את צדקתו או את רשעתו; תפקידה הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק-הדין של הערכאה הדיונית ולבחון אם "כשר" הוא או "פסול", ואם נפל בו פגם היורד לשורשו של עניין. אם לא נמצא פגם כזה, אל לה לערכאת הערעור להתערב בו, אפילו סבורה היא כי התוצאה שאליה הייתה מגיעה לו ישבה כערכאה דיונית, יכול שהייתה אחרת". בע"פ 2860/08 אבו סריס נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 28.7.10, קבע כב' השופט ג'ובראן בסעיף 6 לפסה"ד כך: "עיקרן של טענות המערער המועלות במסגרת ערעור זה, הינן השגות רבות ומגוונות על ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעת הממצאים העובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מוצאת ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות (ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 6 לפסק הדין (, 23.6.2010) ע"פ 6020/07 גואטה נ' מדינת ישראל, פס' 25 לפסק דינה של השופטת ארבל (, 30.11.2009); ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק הדין (, 10.11.2008); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983) ראו גם מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים  והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (תשמ"ד)). יפים לענין זה דברים שנאמרו בע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (, 18.11.2009): "כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים ... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם" (ראו גם ע"פ 6395/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל (, 25.1.2007); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (, 12.3.09)). בחינה מעמיקה של חומר הראיות ובכללו ההודעות השונות שנמסרו, הממצאים בזירת העבירה, העדויות שנתנו בפני בית המשפט, מלמדת כי הממצאים והקביעות אותם קבע בית המשפט המחוזי מבוססות ומעוגנות היטב בחומר הראיות ובעדויות השונות שהובאו בפניו. על כן, איני מוצא עילה להתערבות בקביעות אלו. המערער בטענותיו מבקש לערער את מהימנות גרסת המתלוננים בשל אי דיוקים וסתירות לכאורה המצויות בגרסתם. אכן, על בית המשפט לבחון בדקדקנות את העדויות המובאות ולתור בהן אחר אותות אמת. אולם, אין לצפות מאדם שעבר אירוע טראומטי כי יזכור אותו לפרטי פרטים כאילו תיעד אותו בזמן אמת. לכן השאלה אינה האם העדות נעדרת לחלוטין אי דיוקים ואי התאמות, אלא האם המכלול הנלמד מהעדות הינו אמין והאם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרים מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 233 (2005))". ערעור