קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי עצירה במעבר חצייה - זיכוי מחמת הספק: מזכה הנאשם מחמת הספק ואלו נימוקי הזיכוי: 1. לנאשם (להלן - "הנ'") יוחסה עבירה על תקנה 67 (א) לתק' התעבורה. 2. בתשובתו לכתב האישום, הנ' הודה בנהיגה במקום ובזמן, כפר בעבירה המיוחסת וטען כי לא היו הולכי רגל במעבר החצייה במועד הרלונטי. להוכחת האישום, המאשימה הביאה עדותו היחידה של השוטר, חגי קרואל - (להלן - חגי) רושם "הודעת תשלום קנס" ובאמצעותו, כתחליף לח.ר., היא הוגשה, כמוצג ת/1. ב"נסיבות המקרה" בת/1, חגי פירט הנסיבות שניצפו על ידו, על פיהן מצא לנכון לרשום את ת/1; לפי הכתוב הבחין ברכב הנ' על הנתיב השמאלי מבין השניים, לתנועה מצפון לדרום, מתקרב אל מעבר חצייה, כאשר הולכת רגל חוצה עליו, לקראת סיום חציית הנתיב הימני וכתוצאה מהמשך נסיעתו, הולכת הרגל נאלצה לעצור כדי שיחלוף על פניה; חגי רשם את דברי הנ' לאחר שהודיע לו מהות העבירה, בלא שתהא בהם הודיה בעבירה אלא הכחשה. הנ' מסר גירסתו תחת אזהרה, כאשר הוא מדגיש כי לא היה במעבר החצייה כל הולך רגל, למרות התנועה הסואנת של כלי רכב והולכי רגל. בח.נ. לא זכר פרטי הרכב שנסע לפניו וחצה את מעבר החצייה בטרם הוא הגיע אליו, אך היה איתן בעדותו כי חגי פנה אל הניידת במקום לאחר שעצר אותו לאחר שקיבל מסמכיו ולתומו סבר כי היתה זו ביקורת מסמכים. מטעמו של הנ' העידה אשתו - ענת שרמייסטר (להלן - "ענת") אשר תמכה בדברי בעלה, אך בסיפא ח.נ. הודתה כי לא זכרה ספציפית את מעבר החצייה לגביו יחסו לבעלה את ביצוע העבירה. 3. ב"כ המאשימה בקשה הרשעת הנ' על סמך עדותו היחידה של חגי בטענה כי מדובר בעדות מול עדות, לנוכח סיפא דברי ענת. היא בקשה להעדיף את גירסת חגי על גירסת הנ'. הנ' בקש זיכוי בטענה כי לא מדובר בעדות מול עדות; לנוכח נוכחותו של שוטר נוסף במקום, אשר בשים לב לכפירתו בת/1, היה על המאשימה להביאו כעד מטעמה והעדרו מרשימת עדיה, מעיד על האפשרות שיש בעדותו, כדי לפגוע בגירסתה. עוד טען כי קיים ספק בדברי חגי כיון שלא שלא רשם הכל בת/1 וכי עדות ענת תומכת בעדותו ואין להתעלם מיתר חלקי עדותה ולהתיחס רק למשפט סיום החקירה הנגדית. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, לנוכח טענות הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. נקודת תצפית חגי - לפי ת/1 השוטר חגי הבחין בארועים שפירט בת/1, כמתרחשים בחזית בית 79. לא מצאתי בכל עדותו לפני התיחסות למרחק שבינו לבין מעבר החציה, כאשר לעובדה זו משמעות רבתי, לנוכח עומס תנועת כלי הרכב והולכי הרגל באותה עת בסביבה. יתרה על כך, המרחק האמור גם מאפשר לבית משפט לבחון כשר ההבחנה של השוטר את אשר ראה במועד הרלונטי. כאשר יש אכיפה, של עבירה על תק' 67 (א) לת"ת, על השוטר האוכף, לשכנע את בית המשפט כי היה במרחק נתון, ממנו יכול היה להבחין בביצוע העבירה. במקרה לפני, אין באמירה של ציון הכתובת של נקודת ביצוע העבירה כדי להסיר כל ספק מלב ביהמ"ש. ב. חגי לא זכר את הארוע הספציפי מעבר לרשום בת/1 ומכאן אני מסיק כי אותה ניידת והשוטר הנוסף עליהם העיד הנ', לא היו "מהותיים" מבחינתו להוכחת ביצוע העבירה המיוחסת לנ', ולכן במידה והיו במקום, לא אוזכרו בת/1. לא מצאתי בסיס לטענת הנ' כי היתה חובה להביא עדות אותו שוטר נוסף, אפילו אם היה כזה. הלכה פסוקה היא, אותה ניתן לצרף לדברי השופט איזקסון בתיק 4688/00, בבית משפט זה, כי במשפט פלילי ניתן להכריע דינו של נאשם על בסיס עדות יחידה מצד המאשימה. מאידך, נאשם הסבור כי עדות שוטר הנוכח בסמיכות למקום העבירה, נחוץ להגנתו, חייב לדאוג לקבל פרטיו האישיים של שוטר זה ולזמנו לדיון כעד הגנה, אם שמו אינו מופיע ברשימת עדי התביעה; דבר לא מנע מהנ' לפני, להעתיק פרטי אותו עד מעל לוחית הזיהוי שמקובעת לבגדי כל שוטר במדים. גם בתגובתו לחגי לא מצאתי כל התיחסות לאותו שוטר או עצם נוכחותו או יכולתו להבחין בעובדות הרלונטיות לנדון. מכאן, טענת הנ' בנושא מחדל הבאת עדותו של השוטר הנוסף, בתנאי שהיה כזה במקום, אינה במקומה, בנסיבות המקרה לפני. ג. טענת הנ' כי לא מדובר בעדות מול עדות, דינה להדחות. מצד המאשימה העיד עד יחיד ובפועל גם מצד הנ' העיד עד יחיד. אמת, אשת הנ' העידה בתמיכה לגירסתו, אולם עדה זו, אינה עדה אוביקטיבית אלא עדה "מעונינת" ביותר, כפי שעולה מדברי עדותה לפני והתרשמותי ממנה. במערך כזה של עדויות, התיחסות בית המשפט לשתי עדויות ההגנה הנה "כעדות יחידה". אין לי ספק שבני-הזוג החליפו ביניהם רשמים ודעות בטרם הופעתם ליתן עדותם לפני. מאידך, איני יכול להתעלם ממשפט סיום הח.נ. של ענת, ממנו עולה במפורש כי לא זכרה ספציפית מעבר החצייה הרלונטי. אשר על כן, אכן מדובר בעדות חגי מול עדות הנ'. ד. אמינות חגי - הנ' הוכיח כי חגי אינו זוכר מעבר לרשום בת/1; איני מטיל ספק באמינות חגי, אולם ברור כי הלכת "הקפאת הזכרון" שקנתה לה מקום נכבד באישומים מסוג "הודעות תשלום הקנס", גם מכח סעיף 27 לפקודת התעבורה, מחייבת השוטר לציין בפירוט יתר את עובדות העבירה ובמסגרת זו - מרחק נקודת התצפית ממעבר החציה, עומס תנועת הולכי רגל ורכבים; וכדוגמא נוספת - אם הנ' נצפה נוהג בנתיב השמאלי מבין השניים, לא שמעתי מפי חגי מה מנע מהנ' לנסוע בנתיב הימני, כנדרש בתקנות התעבורה ואם היה בו רכב אחר, כיצד הדבר השפיע על מראה עיניו. מכאן, אמנם אני מאמין לעדותו של חגי, אולם לנוכח החסר בה, לא שוכנעתי שניתן לבסס עליה הרשעה מעל לכל ספק סביר. ה. גירסת הנאשם - גירסת הנ' לא נסתרה בח.נ. ובפועל הוא היה איתן בעדותו, כי בעת התקרבותו למעבר החצייה מאחורי רכב אחר, לא היה כל הולך רגל על מעבר החצייה, אם כי היו כאלה על המדרכה. גירסה זו שלא נסתרה כאמור בח.נ., יש בה כדי לעורר ספק בראיות המאשימה כפי שהוצגו לפני, ספק ממנו רשאי הנ' להנות עד כדי זיכוי מחמת הספק. ו. איני יכול לסיים הכרעת דין זו, בלא להעיר בפני המאשימה, כי לו חגי היה מציג לפני סקיצה מפורטת של המקום הרלוונטי לעבירה, לרבות נקודת התצפית יחסית למעבר החציה, החלטתי היתה דחית גירסת הנ' והרשעתו בעבירה המיוחסת בהתאמה, בתנאי והיא נערכה מיד בסיום רישום ת/1. 5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, מזכה הנ' מחמת הספק שהתעורר בלבי בראיות המאשימה, מביצוע עבירה על תקנה 67 (א) לתק' התעבורה.משפט פלילימשפט תעבורהזיכוי מחמת הספקמעבר חציהאי עצירה