בית המשפט ציין כי אילו טרח צד מהמתדינים להגיש את הערעור על מסמכיו כמצוות תקנה 419(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984הרי היו נחסכים עגמת נפש למתדינים, הדיון היה מתועל ולא היו מטריחים את כב' נשיא בית המשפט המחוזי שכתב פסק-דין יפה מלומד ומנומק היטב על "החלטה" שלא היתה ולא נבראה. תקנה 419(1) הנ"ל קובעת: "אלה המסמכים שיש לצרף לכתב הערעור (1) העתקים או תצלומי העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין כשהם מאושרים בידי הרשם או המזכיר הראשי, של אחת מאותן ערכאות או בידי עוה"ד..." עולה מהתיקים ששום פעולה של "אשור" "החלטה" לא נעשתה; לא ע"י מזכיר לא ע"י עוה"ד. אלו נקטו או ניסו לנקוט פעולה שכזו, של "אשור" "החלטה" היה מתברר מיד "שהחלטה" כזו לא ניתנה ולכן אין מה לאשר וזמן רב היה ניחסך לכל המעורבים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי צירוף מסמכים לערעור: .1 ביום 14.5.87ניתן פסק-דין (להלן "פסק הדין") ע"י כב' השופט יעקב טירקל נשיא בית המשפט המחוזי באר-שבע על "החלטה" שלי. אותה "החלטה" לא ניתנה על ידי, כלל וכלל. הטעות שהביאה לכתיבת פסק הדין איננה רובצת לפתחו של הנשיא הנכבד. .2 בפסק הדין החליט כב' הנשיא יעקב טירקל "לבטל החלטה" שכאמור לא ניתנה על ידי. בפסק דינו החליט כב' הנשיא הנכבד שתובענה מסוימת תוחזר לבית המשפט באשקלון ולא תיידון בבאר-שבע וזאת בניגוד "להחלטה" שאינני שותף לה ושכאילו נתתי אותה מכח ס' 49(א) לחוק בתי המשפט (נסח משולב) התשמ"ד- 1948ובה "הוריתי" להעביר תיק שהוגש בביהמ"ש השלום באשקלון (אז 2844/86) לבימ"ש השלום בבאר-שבע. .3 להלן השתלשלות העניינים בקצרה: א. ביום 16.12.86נישלח תיק אזרחי 2844/86בצרוף המרצה 432/86 מביהמ"ש באשקלון. לתיק ולהמרצה צורף מכתב שלהלן לשונו: "בהתאם לצו כב' השופט עמירם דננברג מיום 14.12.86, הנני מעביר אליך תיק המרצה מס' 432/86, וכן תיק אזרחי מס' 2844/86לדון בפניך בבקשה להעברת התיק לבית-משפט השלום בבאר-שבע". ב. על גבי אותו המכתב רשמתי בכתב ידי ובתוך עיגול "ליום 3.2.87שעה 00:11", אך לצערי לא הוזמנו הצדדים בשל טעות אנוש מנהלית. ג. עולה אם כן בברור כי ההמרצה נקבעה לשמיעה בפני ליום .3.2.87מושכל ראשון והדבר הוא בבחינת ידוע ומובן שכאשר מוגשת המרצה יש לקבעה ע"מ לשמוע את טענות הצדדים. זכות הטעון היא אחת מזכויות היסוד של האזרח. הדבר מעוגן היטב בפסיקתו של ביהמ"ש העליון ולא הייתי מעלה על דעתי לייתן החלטה בהעדר הצדדים. עובדה בסיסית היא שקבעתי את ההמרצה לשמיעה. ד. עקב טעות אנושית כאמור, הקשורה לצד המינהלי, לא הודע המועד לדיון בהמרצה לצדדים ומאידך היתה בתיק "החלטה" (בטופס משוכפל) וממנה כאילו עולה שהתיק מועבר לבאר-שבע ויישמע בפני. כפועל יוצא גם "לא נעתרתי" לבקשת ההמרצה. .4א. בא כוח התובע בתיק המקורי אשר אליו נשלחה "החלטה" (ללא חתימתי, שכן לא חתמתי) הגיש הודעת ערעור וטען טענות מטענות שונות על "ההחלטה". התיק בערעור הובא בפני כב' השופט א' גלסנר סגן נשיא ביתהמשפט המחוזי בבאר-שבע שהחליט ביום 21.4.87: "לפי ס' 49לחוק בתי-המשפט [1] הערעור על ההחלטה הנדונה תובא בפני נשיא ביהמ"ש. לסגן הנשיא מוקנית סמכות אך בהעדרו של הנשיא". ב. התיק הועבר לכב' הנשיא המכובד, מר יעקב טירקל, שקבע את הדיון ליום .13.5.87 ג. ביום 13.5.87התקיים דיון בערעור ונטענו טענות של הצדדים, ביום 14.5.87ניתן פסק-הדין ע"י כב' הנשיא טירקל. .5 א. כל הדברים הנ"ל בבחינת "רב מהומה על לא מאומה". אם ישים פתגם לכאן הרי הוא "החיפזון מהשטן - והמתינות מתנה האלוהים". ב. אילו טרח צד מהמתדינים להגיש את הערעור על מסמכיו כמצוות תקנה 419(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984הרי היו נחסכים עגמת נפש למתדינים, הדיון היה מתועל ולא היו מטריחים את כב' נשיא בית המשפט המחוזי שכתב פסק-דין יפה מלומד ומנומק היטב על "החלטה" שלא היתה ולא נבראה. ג. תקנה 419(1) הנ"ל קובעת: "אלה המסמכים שיש לצרף לכתב הערעור (1) העתקים או תצלומי העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין כשהם מאושרים בידי הרשם או המזכיר הראשי, של אחת מאותן ערכאות או בידי עוה"ד..." (ההדגשות לא במקור). עולה מהתיקים ששום פעולה של "אשור" "החלטה" לא נעשתה; לא ע"י מזכיר לא ע"י עוה"ד. אלו נקטו או ניסו לנקוט פעולה שכזו, של "אשור" "החלטה" היה מתברר מיד "שהחלטה" כזו לא ניתנה ולכן אין מה לאשר וזמן רב היה ניחסך לכל המעורבים. ד. אין לי ספק שאילו צד זה או אחר היה מפנה את תשומת לבו של כב' הנשיא טירקל למתבקש במקרה שכזה, דהינו שהצד המערער לא נקט את אשר היה צריך ע"פ המתחייב ע"פ התקנות - לא היה נגרם כל הטורח. ה. נכון שיש ב"החלטה" שנשלחה לצדדים כדי להעמיד אותם כאנשים שנהגו בתום לב מוחלט כי על פניו "נחזתה" "החלטה". עם זאת אני חוזר שוב כי אילו דקדקנו מבחינה פרוצדורלית ואילו שמו לב למצוות תקנה 419 היו, כאמור, נחסכים לצדדים הטרדה מיותרת עוגמת נפש - ובזבוז זמן - וטעות השרשרת היתה נקטעת באיבה. ו. אין צורך להרבות במילים על חשיבות התקנה הנ"ל - הדבר בא למנוע בין השאר תקלות מהסוג האמור דווקא. .6 מכל המקובץ עולה, אם כן, שעורער על דבר שלא היה זקוק לערעור על כל המשתמע ועד סיום ההליך בבית-משפט המחוזי. .7 מצאתי לנכון לכתוב החלטה זו כדי להפסיק את טעויות השרשרת שאם ייתגלו בעתיד יגרמו לטורח נוסף, לכל המעורבים. לעניות דעתי, מבחינה משפטית ולאור האמור לעיל, עדיין עומדת בתוקף החלטתו לזמן את הצדדים לשמוע ההמרצה - אך כמובן הכל לשיקול דעת הצדדים לגבי המשך התיחסותם להליך. .8 אני מורה להעביר עותק החלטה זו לכב' נשיא בית-המשפט המחוזי כב' השופט יעקב טירקל וכן לב"כ הצדדים. מסמכיםצירוף מסמכיםערעור