ראש ההוצאה לפועל מוסמך לקבוע אם ההתנגדות הוגשה במועד, ועליו להימנע מלהעביר את ההתנגדות לבית משפט המוסמך אם הובהר לו, מתוך עיון ברישומים שבתיק או במערכת הממוכנת, שההתנגדות הוגשה באיחור. הדבר נלמד מפורשות מההוראה המקובצת שבתקנות 101 ו- 108(א) לתקנות ההוצאה לפועל." (בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית, בעמ' 449, להלן: "בר אופיר"). אם הובהר לו כי התנגדות הוגשה באיחור עליו להימנע מלהעביר אותה לבית המשפט ומי שסבור כי ההתנגדות הוגשה במועד (מכיוון שכתב בית דין לא הומצא כדין או מטעם אחר רשאי להגיש אל לשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה כדין ובמועד. ולבקש מאת ראש ההוצאה לפועל להעביר את בקשתו לבית המשפט המוסמך. ראש ההוצאה לפועל ייטיב לעשות אם לא יורה לחייבים להגיש בקשה להארכת מועד שכן בקשה כזו חוסמת אותם מלטעון שההמצאה לא בוצעה כלל או לא בוצעה כדין. זכותם של החייבים לטעון בפני בית המשפט כי ההתנגדות הוגשה במועד, וראש ההוצאה לפועל איננו רשאי לנתב את טיעוניהם למסלול מוגדר ומצומצם מראש של בקשה להארכת מועד." (בר אופיר, 445) (לעניין זה חוזר המחבר על דבריו גם בעמ' 543). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת התנגדות: בפני שתי בקשות רשות ערעור שאוחדו על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל בעכו (מר ר. חוראני) שניתנו בתיק הוצל"פ 08-12000-88-3, בתאריכים 12/3/98 ו- 7/7/99. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: ביום 15.9.1988 הגישה המשיבה כנגד המבקשת בקשה לביצוע שיק בלשכת ההוצל"פ בעכו. לטענת המבקשת היא מעולם לא קיבלה כל הודעה על פתיחת תיק זה. לאחר שהמבקשת קיבלה מבנק דיסקונט הודעה כי חשבונה עוקל לטובת המשיבה הגישה ללשכת ההוצל"פ בעכו התנגדות לביצוע שטר, בקשה לקבוע שההתנגדות מוגשת במועד, ובקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטים כנגדה, וכן בקשה להעברת התנגדות לביצוע שטר לבימ"ש השלום בצפת. ראש ההוצאה לפועל דחה בקשות אלו וקבע כי יש להגיש בקשה להארכת מועד בדרך המקובלת. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור הראשונה שלפני והיא בר"ע 1324/98. בזמן ההמתנה לדיון בבקשה זו שנקבע ליום 17.10.99 נודע למבקשת שהמשיבה אינה עוד אישיות משפטית מאז שנת 1995 היא שכן נמחקה מהרישום אצל רשם החברות. על כן, בתאריך 5.7.99, הגישה המבקשת בקשה לראש ההוצל"פ למחיקת הבקשה של המשיבה לביצוע שטר ולסגירת תיק ההוצל"פ מאחר והזוכה (המשיבה) אינה עוד אישיות משפטית, ולהורות לב"כ המשיבה להחזיר למבקשת את כל הכספים שנגבו בתיק זה. ראש ההוצאה לפועל החליט ביום 7.7.99: "בתיק קיים עיכוב הליכים כעת ולכן אין חשש לביצוע הליכים עד לתום הדיון בבר"ע ואין להתיר נקיטת הליכים בשלב זה. הבקשה להחזיר התשלום שהועבר לעו"ד גאנם נדחית שכן העיקול וההעברה נעשו עוד בטרם עוכבו ההליכים ע"י כב' השופט ברלינר. הסכום של 181 ש"ח אכן מעוכב בקופת בית המשפט. מומלץ ובהנחה שהמבקשת בודקת כי אין הזוכה קיימת יותר, שיסתפק, ב"כ הזוכה בסכום ששולם ולסגור את התיק." על החלטתו זו מוגשת בקשת הערעור השניה שלפני והיא בר"ע 686/99. טענות הצדדים: בעניין בר"ע 1324/98. ב"כ המבקשת טען כי ראש ההוצל"פ נתן את החלטותיו בחוסר סמכות עניינית, שכן אין לו סמכות שיפוטית למעט בסעיפים 19, 25, 48 ו- 58 לחוק ההוצאה לפועל, ומכיוון שההחלטות אינם עוסקות בסעיפים אלו פעל בחוסר סמכות עניינית. ב"כ המבקשת טען כי החלטתו זו של ראש ההוצל"פ תחסום את המבקשת מלטעון שההמצאה של האזהרה לא היתה כדין, ולכן מרוץ הזמן להגשת ההתנגדות טרם החל. ב"כ המשיבה טען שהחלטת ראש ההוצל"פ נכונה וראויה, הוסיף וטען כי אם נלך בדרכה של המבקשת לפיה כל המגיש בקשה שההתנגדות מוגשת במועד, הרשם חייב לקבלה, אזי ישנה כפיה על הערכאה השיפוטית, ובודאי אין זו הגישה הראויה. ב"כ המשיבה טען עוד כי ראש ההוצל"פ החליט על סמך הבקשה והתגובה והוא עשה זאת מכוח תקנה 241(2), לתקנות סד"א. בעניין בר"ע 686/99: המבקשת טוענת שהמשיבה אינה גוף הכשיר לזכויות ולחובות, שכן היא אינה אישיות משפטית, ומיום שנמחקה מהרישום אצל רשם החברות, היא אינה קיימת בעולם המשפט, ועל כן כל הפעולות שננקטו בתיק ההוצל"פ מאז 19.3.99 ננקטו שלא כדין, ומכל מקום ננקטו בחוסר סמכות ובהעדר הרשאה רלוונטי. ב"כ המשיבה טען שהחלטת ראש ההוצל"פ נכונה. ב"כ המשיבה טען שאין מחיקת החברה, שזהו עניין טכני, פוטר את המבקשת מחובה וכל זאת מתבקש מסעיף 368(ה) לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג1983-. בנוסף, טען ב"כ המשיבה לגבי שני הערעורים שאין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול הדעת של הערכאה קמא בעניינים שבסדרי דין, אלא אם ההחלטה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשות כבערעור לגופו. בענין בר"ע 1324/98 ב"כ המבקשת טוען שראש ההוצל"פ נתן את החלטתו בחוסר סמכות עניינית. "ראש ההוצאה לפועל מוסמך לקבוע אם ההתנגדות הוגשה במועד, ועליו להימנע מלהעביר את ההתנגדות לבית משפט המוסמך אם הובהר לו, מתוך עיון ברישומים שבתיק או במערכת הממוכנת, שההתנגדות הוגשה באיחור. הדבר נלמד מפורשות מההוראה המקובצת שבתקנות 101 ו- 108(א) לתקנות ההוצאה לפועל." (בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית, בעמ' 449, להלן: "בר אופיר"). אכן ראש ההוצאה לפועל נהג על פי דרך זו והחליט שההתנגדות לא הוגשה בזמן וקבע שעל המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד יחד עם ההתנגדות. על כך נאמר בהמשך: "...אם הובהר לו כי התנגדות הוגשה באיחור עליו להימנע מלהעביר אותה לבית המשפט ומי שסבור כי ההתנגדות הוגשה במועד (מכיוון שכתב בית דין לא הומצא כדין או מטעם אחר רשאי להגיש אל לשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה כדין ובמועד. ולבקש מאת ראש ההוצאה לפועל להעביר את בקשתו לבית המשפט המוסמך. ראש ההוצאה לפועל ייטיב לעשות אם לא יורה לחייבים להגיש בקשה להארכת מועד שכן בקשה כזו חוסמת אותם מלטעון שההמצאה לא בוצעה כלל או לא בוצעה כדין. זכותם של החייבים לטעון בפני בית המשפט כי ההתנגדות הוגשה במועד, וראש ההוצאה לפועל איננו רשאי לנתב את טיעוניהם למסלול מוגדר ומצומצם מראש של בקשה להארכת מועד." (בר אופיר, 445) (לעניין זה חוזר המחבר על דבריו גם בעמ' 543). לפיכך ולאור האמור לעיל שגה ראש ההוצל"פ בהחלטתו, ואף נהג בחוסר סמכות עניינית וכל שעליו היה לעשות הוא להעביר את הבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה כדין, לבית משפט השלום בצפת, ולבטח, לא להורות למבקשת להגיש בקשה להארכת מועד. לעניין טענתו של ב"כ המשיבה שאין ערכאת הערעור מתערבת בשקולי הדעת בעניינים של סדר הדין. דין טענה זו להדחות שכן על פי המבחנים שהוצגו בפסק הדין שהציג ב"כ המשיבה: רע"א 266/88, סאן אינטרנשיונל ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(2) 205, אין טענה זו יכולה להתקבל, שכן בעקבות החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל לא יוכל ב"כ המבקשת לקבל את יומו בבית המשפט באשר לחלק מהטענות שאותן טען ובכך החלטה זו נוגדת את הדין ואף גורמת לעיוות הדין. אשר על כן, מחליט אני בזאת לקבל את הערעור ולבטל את החלטת ראש ההוצל"פ נשוא הבקשה, בר"ע 1324/98. התיק יוחזר בזאת לראש ההוצל"פ על מנת שיורה להעביר את הבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד לבית המשפט המוסמך. בעניין בר"ע 686/99 לאחר ששקלתי את העניין ולאחר שעיינתי בסיכומי טענות הצדדים, ולאור התוצאה אליה הגעתי בבר"ע 1324/98, נחה דעתי כי דין הערעור בבר"ע 686/99 להידחות. החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בענין זה מקובלת עלי. לפי החלטתי בבר"ע 1324/98, הרי המבקשת קיבלה למעשה את יומה בבית המשפט, ועל ידי החזרת התיק לראש ההוצאה לפועל על מנת להחליט להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך, בבקשת המבקשת לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד, למעשה פתח את הדרך למבקשת להופיע בפני בית המשפט ולטעון את טענותיה, ואם בקשתה תתקבל וההתנגדות שהוגשה מטעמה תתקבל, הרי ניתן לראות בזה משום מתן אפשרות למבקשת לטעון את טענותיה בפני בית המשפט המוסמך. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ש"ח + מע"מ. הוצאה לפועלשיקיםביצוע שטר