בעא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן נפסק כי טענה ל"אחור קל" בהגשת הערעור, כ"טעם מיוחד" אינה עונה על התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לפיה, אף איחור בן יום אחד, טעון תרוץ והצדקה. "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385; וראו גם: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93; ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, לא פורסם ניתן 30.7.01]". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור קל בהגשת ערעור: בפני בקשה שנייה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציג הציבור מר אפרים רוזנר; עב' 26/07) שניתן ביום 28.8.08. קדמה לה בקשתו של המבקש שהוגשה בטרם חלף המועד החוקי להגשת הערעור (בש"א 602/08; להלן- "הבקשה הראשונה"), אשר נענתה במסגרת החלטתי מיום 25.12.08 לפיה "המבקש יגיש כתב ערעור בחמישה עותקים עד ליום 1.2.09". בפועל הוגש הערעור רק ביום 9.2.09 ולפיכך לא התקבל לרישום. משכך, הוגשה בקשה זו, להארכת המועד עד ליום הגשת הערעור בפועל, ביום 3.3.09. רקע 2. המבקש עבד כאחראי ניקיון במשיבה, המפעילה מרכז מסחרי ותחנת דלק בצומת כרכור. בתביעתו עתר לקבלת הפרשי שכר, תוספת וותק, פדיון חופשה, הפרש פיצויי פיטורים ועוד. בית הדין האזורי דחה את מרבית תביעתו, למעט הפרש דמי הבראה בסך 918 ₪ והפרש פיצויי פיטורים בסך 2,245 ₪. בסיום פסק הדין קבע בית הדין האזורי: "בנסיבות העניין משרובה המוחלט של התביעה שעל סך כ-278,000 ₪ נדחתה, ובשים לב לקושי הרב בהבנת תביעתו של התובע אשר סירב לקבל המלצת בית הדין להיות מיוצג, ובניהולה של התביעה - מצאנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק". טענות הצדדים המבקש טוען כי אינו עורך דין ואינו בקיא בשפה העברית. לטענתו עבד משך כחודש בין 18-15 שעות ביום בהכנת הערעור, כאשר "ביום 1.2.09 בשעה 12:00 בערך הערעור והבקשה על פטור מתשלום אגרה ב-3 עותקים היו מוכנים" אך בשלב זה אזל הדיו במדפסת ולאחר מכן ארעה תקלה טכנית אשר מנעה ממנו להדפיס את שני העותקים הנוספים. רק ביום 5.2.09 עלה בידו להתגבר על התקלה במדפסת ולהדפיס את שני העותקים הנוספים שנדרשו לו לצורך הגשת הערעור, ולכן שלח את כתב הערעור לבית הדין באמצעות דואר רשום רק ביום 5.2.09. המשיבה טוענת כי אין לקבל את הבקשה מאחר שלא מצויין בה כל טעם מיוחד להארכת המועד (כפי שלא צוין טעם כאמור גם בבקשה הראשונה); הבקשה הוגשה למעלה מחודש לאחר המועד האחרון שנקצב למבקש להגשת הערעור, במסגרת הבקשה הראשונה; וממתן פסק הדין ועד ליום בו היה על המבקש להגיש את הערעור חלפו כ-5 חודשים ולמרות זאת המבקש כפי שעולה מבקשתו המתין והכין את הערעור רק בחודש האחרון, מבלי לנמק מדוע השתהה במשך ארבעת החודשים שקדמו לכך. עוד נטען כי העובדה שהמבקש אינו בקיא בשפה העברית ואינו מיוצג אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, ובנוסף סיכויי הערעור קטנים שכן הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי הנתמכות בראיות, ובנסיבות אלו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסק הדין. הכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות"), שזו לשונה: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור". סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, מיום 23.5.05: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904, עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", שהינם: "... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה. על פי החלטתי בבקשה הראשונה עמדו לרשות המבקש כ-5 חודשים מקבלת פסק הדין ועד להגשת הערעור, כאשר לגרסתו כתב הערעור היה מוכן רק ביום 1.2.09 בשעה 12:00 היינו ביום האחרון להגשתו. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעא"ח 19/07 חיים גלעד - צים חברת השייט הישראלית בע"מ, מיום 28.6.07 : " כפי שנפסק "בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה" [דב"ע נו/ 119 - 13 האגודה למען החייל נ' דוד נצר ישי, עבודה ארצי כרך כט (1) 194]. המערער המתין בהגשת הערעור עד למועד האחרון להגשתו, ולאחריו ביקש הארכת המועד ביומיים נוספים. בכך נטל עליו המערער סיכון, שאם ישתבש דבר, לא תינתן לו הארכת מועד, ומשכך אירע, אין לו להלין אלא על עצמו". גם במקרה זה, אין למבקש להלין אלא על עצמו. הוא אף לא ציין כל סיבה אשר מנעה ממנו לצלם את כתב הערעור או ליצור את שני העותקים הנוספים בדרך אחרת לפני יום 5.2.09, מועד אשר חורג משמעותית מהמועד אשר נקצב לו - כמועד מוארך -לצורך הגשת הערעור. גם אם נניח כי אלמלא התקלות כתבי הערעור היו מוכנים ביום 1.2.09 בשעה 12:00 בצהריים, הרי שגם בנסיבות אלו היה המבקש מאחר בהגשת הערעור ולו איחור של יום אחד. לעניין זה נאמר בעא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, מיום 20.12.06 (להלן "עניין שמעון"): "טענת החברה ל"אחור קל" בהגשת הערעור, כ"טעם מיוחד" אינה עונה על התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לפיה, אף איחור בן יום אחד, טעון תרוץ והצדקה. "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385; וראו גם: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93; ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, לא פורסם ניתן 30.7.01]". גם העובדה שהמבקש אינו מיוצג אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת המועד. כפי שנקבע בעניין שמעון: "העובדה שהאיחור נובע מאי ידיעת החוק על ידי מתדיין שאינו מיוצג, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, באשר אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג [דב"ע נב/ 94-9, אביבה לביא - משרד נסיעות רג'ואן, ניתן 8.6.92; בשא 2749/01 שמואל לוי נ' ירמיהו לביא, ניתן 17.4.01]". 9. טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת המועד (עא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.1.09). בית הדין האזורי ביסס את עיקר פסק דינו על ממצאים עובדתים, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. סיכויי הערעור במקרה זה מצדיקים אף הם, לפיכך, את דחיית הבקשה. 10. סוף דבר - הבקשה נדחית. בהתחשב בכלל הנסיבות, אין צו להוצאות. איחור בהגשת ערעורערעור