אין להשיב על האשמה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת אין להשיב על האשמה: בתום פרשת ראיות התביעה, טענו פרקליטי הנאשמים מספר 1 ומספר 3, כי אין על מרשיהם להשיב על האשמות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן מיום .20.12.81 עו"ד רובינשטיין, בא-כוח הנאשם מספר 1טען, כי אין על מרשו להשיב על האישומים 1, 2, 3, 4ו-7, מאחר ואין סיוע לעדותו של עד המדינה אילן טננבאום. לגבי אישום 5טען, כי לאשמת הפיצוץ אין ראיות בכלל. על כן, אין על הנאשם להשיב לאישום הזה במה שנוגע לפיצוץ המיוחס לו. לגבי אישום 6, טען ע"ד רובינשטיין, שיש ראיות לכאורה רק על גניבה ולא התפרצות. עו"ד מקרין, בא-כוח הנאשם מספר 3טען, כי אין ראיות הקושרות את מרשו לאישומים 1עד 4המיוחסים לו. גברת שפייזר, שטענה למדינה, ציינה, כי לדעתה, יש סיוע לעדותו של אילן טננבאום בתמלילים של השיחות, שהוקלטו בסתר בין הנאשם 1לבין הנאשם 2, יעקב קורקין. כמו-כן טענה, שיש ראיות גם לגבי הפיצוץ וגם לגבי ההתפרצות. אשר לנאשם מספר 3טענה, שאחריותו של נאשם זה לעבירות שיוחסו לו היא מכוח דיני הקשר וכי יש ראיות מספיקות לכאורה על הקשר שנקשר בין הנאשם 1לנאשם 3 ומכאן אחריותו של הנאשם 3לכל מה שעשה הנאשם מספר 1על-פי האישומים 1עד 4, אפילו אם הנאשם 3לא ידע על מעשים שבוצעו ואפילו היה מחוץ לגבולות המדינה בעת שאירעו הפיצוצים נשואי האישומים עד .4 הבסיס לטיעוני הפרקליטים הוא סעיף 158לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982, ששם נאמר כדלקמן: נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה אשמה אף לכאורה, יזכה בית-המשפט את הנאשם, בין על-פי טענות הנאשם ובין מיוזמתו, לאחר שנתן לתובע להשמיע את דבריו בענין. נשאלת השאלה, האם כאשר בית-המשפט בוחן, אם יש ראיות לכאורה נגד הנאשם, עליו להיכנס גם לשאלה, אם יש סיוע במקום שדרוש סיוע כזה. אין ספק, שלעדותו של אילן טננבאום, שהעיד במשפטנו כעד מדינה, יש צורך בסיוע על-פי הוראת סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] [4]. לדעתנו, שאלת הסיוע אינה עולה כלל בשלב הזה של המשפט והיא ענין לבית-המשפט לענות בו רק בשלב הסופי של המשפט, לפני ההרשעה או הזיכוי. ראית הסיוע היא ראיה הבאה לחזק עדות, אשר על-פי נסיון החיים, לא מן הראוי כי נסמוך עליה כעדות יחידה לביסוס הרשעתו של נאשם בפלילים. כך נאמר ב-ע"פ 318/79אנגל נ' מדינת ישראל [1], בעמוד .107עדות הסיוע יכולה להיות מסוגים שונים. היא יכולה להיות עדות ממקור אחר, שמובאת על-ידי התביעה. היא יכולה להיות גם עדות העולה מעדויות ההגנה) כולל עדות הנאשם. היא יכולה להיות גם על-ידי עצם שתיקתו של הנאשם או אפשר לקבל אותה משקריו של הנאשם. בשלב הזה, בטרם ניתנה לנאשם ההזדמנות לומר את דברו, עדיין אין לדעת אם בידי התביעה סיוע הדרוש לה לחיזוק עדותו של עד המדינה, אם אין. ב-ע"פ 318/79אנגל נ' מדינת ישראל הנ"ל [1], עמדה על הפרק שאלה דומה. שם נדרש בית-המשפט לצוות על הסגרתו חל אדם ממדינה זרה על עבירה של אינוס. בסעיף 9לחוק ההסגרה [5] נקבע, כי בית-המשפט יכריז על אדם כבר הסגרה, אם יש ראיות, שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל. במקרה ההוא נטען, כי אין סיוע לעדויות המתלוננות לגבי האינוס ועל-כן נתבקש בית-המשפט, שלא להכריז על המבוקש כבר הסגרה. כבוד השופט ברק בפסק-הדין הנ"ל, עמוד 107, לאחר שמנתח את טיבה של ראית הסיוע, כפי שציטטנו לעיל, אומר: "ההכרעה בדבר קיומו של סיוע לעולם נקבעת על-ידי בית-המשפט בטרם יכריע בדינו של הנאשם והקשרו של הסיוע הוא ההקשר של ההרשעה או הזיכוי. אמת הדבר, עם העמדתו של הנאשם לדין, ניתן לאמר מראש, לאור אופיין של העבירות בהן מואשם, כי התביעה תזדקק לסיוע כלשהו ולו הקל שבקלים, אך רק בסיומו של המשפט ניתן יהיה לדעת, אם סיוע כזה אכן מצוי בידי התביעה, אם לאו ורק אז ניתן יהיה להעריך בדרך של הסתכלות לאחור, אם הסיוע הדרוש היה מצוי כבר בידי התביעה מתחילת המשפט. טול מקרה של עבירת מין, כאשר בידי התביעה מצויה עדותה של המתלוננת כלבד והנאשם לא מסר כל גירסה במשטרה, היש בידי התביעה סיוע כנדרש? אין ליתן מראש תשובה לשאלה זו, כל עוד לא הסתיימו העדויות במשפט. יתכן, שהנאשם יבחר להעיד והסיוע עשוי לבוא מעדות זו. רק עדות זו תיצור יריעת מחלוקת ורק אז ניתן יהיה לקבוע מה עשוי לשמש כסיוע והאם הסיוע הזה מצוי בידי התביעה בטרם החל המשפט. יתכן שהנאשם יבחר בשתיקה. שתיקתו זו עשויה לשמש כסיוע לפי סעיף 145א לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ח- .1965על כן נראה לי, כי ממהותה של ראית הסיוע כראיה הקשורה בזיכוי או בהרשעה ולא בהעמדה לדין, אין בו כדי למנוע הכרזה על הנאשם כבר הסגרה ובלבד שמצויה בידי התביעה עדות, שאינה חסרת ערך על פניה, הנותנת אחיזה לאישום". השופט ויתקון הצטרף לדעתו של השופט ברק ואף השופט חיים כהן עשה כן והוסיף: "אין לדעת מראש טיבה של ראית הסיוע הדרושה מהו, כשם שאין לדעת מראש, אם ראית הסיוע הדרושה לו תסופק באדיבותו או בגילוי ליבו של הנאשם עצמו". מה שנאמר בפסק-הדין הנ"ל מתייחס אמנם להליכי הסגרה, אך הוא נכון גם לגבי ההליך, שבו אנחנו עוסקים ומה שנפסק שם לגבי ראית הסיוע בשלב של בקשת ההסגרה, מתאים גם לבחינת השאלה, אם יש הוכחות לכאורה, המצדיקות לדרוש מן הנאשם תשובה לאישום. חיזוק נוסף למסקנה זו אפשר למצוא גם בסעיף 54א(א), של פקודת הראיות [נוסח חדש] [4], האומר: בית-המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה ואולם, אם היה שותף עד מדינה, טעונה עדותו סיוע. השלב, אשר בו בית-המשפט בוחן את השאלה, אם יש סיוע או דבר לחיזוק העדות, הוא השלב, שבית-המשפט עומד לפני הכרעת הדין. במה שאמרנו עד כה, יש כדי לדחות מיניה וביה את טענת עו"ד רובינשטיין בדבר האישומים 1, 2, 3, 4ו-7, אין אנחנו מביעים דיעה בשלב הזה, אם בהקלטות שציינה גברת שפייזר, יש סיוע מספיק אם לאו ואנו מעדיפים להתייחס לשאלה זו בשלב של הכרעת הדין. אשר לטענותיו של עו"ד רובינשטיין, המתייחסות לאישומים 5ו-6, לדעתנו, יש ראיות לכאורה, המצדיקות פנייה לנאשם מספר 1, לתת את תשובתו גם לשני האישומים האלה, כפי שנוסחו בידי התביעה במילואן. אשר לטענות של עו"ד מקרין, נראות לנו טענות גברת שפייזר בנושא הקשר. גם עו"ד מקרין תמך את טיעוניו בקביעה המשפטית אשר ב-ע"פ 228/77זקציו נ' מדינת ישראל [2], בעמוד 718ובפסקי-דין נוספים, שניתנו לפני פסק-דין זה ואחריו והאומרת, שעבירה של קשירת קשר נשלמה ברגע שנוצרה בין הקושרים הסכמה הדדית לבצע את המטרה הבלתי כשירה במועד כלשהו בעתיד. לצורך היווצרותו של הקשר, אין צורך בביצוע של מעשה גלוי, אשר יהיה בו משום מימוש הלכה למעשה של מפגש הרצונות, אשר בא לידי ביטוי בקשר עצמו. את דבר היווצרותו של קשר, יכול בית-המשפט להסיק ממערכת נתונים נסיבתית, לרבות ממעשים שאירעו אחרי קשירתו של הקשר ואשר להם השלכה אחורה, מאחר והם מעידים לפי טיבם ומהותם על מה שקדם להם. עוד נקבע בפסק-הדין הנ"ל, כי מי שמשתייך על חבר קושרים, נושא באחריות פלילית לביצועה של כל עבירה שנעברה על-ידי כל קושר אחר מעת היווצרות הקשר לשם קידום מטרתו. הוא הדין, אפילו בוצעה עכירה בהיעדרו של אותו קושר, אשר עליו מטילים את האחריות למעשה ואף מבלי שידע מראש, כי המעשה יבוצע. במקרה דנן יש, לדעתנו, ראיות לכאורה, הבאות להוכיח את היווצרות הקשר בין הנאשם 1והנאשם .3חלק מהעובדות הללו הן אלו: הוכח, שהיה סכסוך בין הנאשם 3 למתלונן אפרתי. הוכח, כי היו נסיונות שונים לגבות את החוב ממנו בדרכים שונות. הוכח, כי הנאשם מספר 1הוכנס לתמונה על-ידי הנאשם 3זמן קצר לפני האירועים נשוא כתב האישום. הפגישה בקפה עטרה, שגם בה היה נוכח הנאשם 1עם הנאשם 3 ועם עוד אנשים, שתוארו כעבריינים ואופיה של הפגישה, כפי שתואר על-ידי העד אפרתי והאיומים שהושמעו, לטענתו, במהלכה. שלושת הפיצוצים, שהיו סמוכים לפגישה בקפה עטרה. הסתלקותו של הנאשם מספר 3מן הארץ, לא לפני שביקר את הנאשם מספר 1בביתו. כל הראיות הללו, שהן ראיות לכאורה, מצביעות על קיומו לכאורה של קשר בין שני הנאשמים במידה כזו, המצדיקה שהנאשם מספר 3יעלה על דוכן העדים, אם חפצו בכך ויתן הסבר. יש להדגיש, שהנאשם 3, באימרותיו במשטרה, סירב להתייחס לעובדות אלה ואמר, שכל מה שיש לו לאמר בנושא זה, ייאמר בבית-המשפט. כמובן, שבכל מקום, שאמרנו, שיש ראיות לכאורה, הרי זה מבלי שבדקנו את מהימנות העדים או את משקל עדותם. כל זה נעשה בשלב הסופי של המשפט. סיכומו של ענין, אנחנו סבורים, שעל שני הנאשמים להשיב על כל ההאשמות, שיוחסו להם בכתב האישום.אין להשיב לאשמה