קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור פסק בורר רואה חשבון: 1.                  לפני בקשות לאישור פסק בורר ולביטולו.   2.                  בתיק זה ניתן ביום 15.1.01 פסק דין של כב' סגן הנשיא צבי כהן, לפיו לא ניתן לקבוע כי תפקידו של רואה חשבון גדי חרג מזה של מעין בורר, להחליט כיצד יבוצע ההסכם בין הצדדים מיום 12.8.99. על פסק דין זה הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, ובו נקבע:   "בהמלצתנו, הוסכם על ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי. הצדדים אינם חולקים עוד על כי רואה החשבון שלמה גדי מונה על ידיהם כבורר. התיק יוחזר, איפוא, לבית המשפט המחוזי למען ידון בבקשות לאישור פסק הבורר ולביטולו, כאשר כל הטענות לגבי תוקף הפסק שמורות לצדדים".   3.                  כב' סגן הנשיא צבי כהן פרש לגימלאות והבקשות הועברו לטיפולי.   4.                  אפשרתי למתנגדים לאישור הפסק (חברת אלי יוחנן מהנדסים, הנדסה ובניה בע"מ ומר אלי יוחנן, שיכונו להלן "המתנגדים") להגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק הבורר. מבקשי האישור (מר אליאס ג'ייקוב, מר ג'קי דיוויד, מר אלן דיוויד, ד"ר קוויני סולטון סלווין ויד אל מנחת בע"מ, שיכונו להלן - "המבקשים") הגישו תגובה מתוקנת. הבקשה והתגובה היו מפורטות ובישיבה שהתקיימה ביום 26.3.03 נקבע בהסכמה שאם לא יגיעו הצדדים להסדר אחר על פי הצעות חלופיות שהועלו במהלך הדיון, יינתן פסק דין על פי החומר שבתיק.   5.                  הצדדים הודיעו כי לא הגיעו לכלל הסדר, ועל כן ניתן פסק דיני זה.   6.                  הצדדים התקשרו בשנת 1997 בהסכם שותפות לבניית מתחם מגורים במלחה ומכירת הדירות במתחם. התגלעו ביניהם סכסוכים. אגב הליך משפטי הסכימו הצדדים שהשותפות תגיע לסיומה. ביום 12.8.99 חתמו הצדדים על הסכם שנכתב בכתב ידו של רואה החשבון גדי, נספח ט' להתנגדות (להלן - ההסכם). בסעיף L להסכם נאמר:   “It is agreed by both parties that in the case of disagreement between the parties or/and their respective lawyers, in the implication of this compromise agreement, Shlomo Gedy C.P.A. has the solve right to solve the problem in the way he sees fit, - and interprit the agreement according to his understanding"    7.                  בין באי כח הצדדים (שלא נכחו ביום חתימת הסכם) הוחלפו טיוטות שונות, ואולם לא עלה בידי באי כח הצדדים להגיע להסכמה. הבורר קבע דיון בפניו אך ב"כ המתנגדים לא התייצב לדיון. הוא טען שאיבד את האמון בבורר. לאחר מכן נתן רו"ח גדי את פסק הבורר, נספח א' לבקשה.   8.                  חלק מנימוקי ההתנגדות בהתנגדות המתוקנת נסובו שוב על השאלה אם רואה חשבון גדי היה או לא היה בורר. בדיון בעל פה שהתקיים ביום 26.3.03, ולאחר ששמע ב"כ המתנגדים עו"ד מלמד את הערותיי בנושא זה, הוא חזר בו מהטענות שבסעיפים 12(1)-12(16) לבקשת הביטול, ולעניינים אלה אין עוד צורך להיזקק. נקודת המוצא היא שרו"ח גדי היה בורר. עו"ד מלמד עמד, עם זאת, על הטענה שבסעיף 12(17) להתנגדות המתוקנת. בטענה זו לא מצאתי ממש. ההסכם קובע כמה עקרונות יסוד, שלאחדים מהם עוד אשוב, ומטיל על עורכי הדין של הצדדים לנסח הסכם עד סוף אוגוסט 1999. אולם באי כח הצדדים לא הצליחו, למרבה הצער, לעמוד במשימה ולכן נקבעה ישיבת הבוררות. סעיף L שצוטט לעיל מסמיך את הבורר שלמה גדי לפתור את הבעיות בדרך שימצא לנכון ולפרש את ההסכם בהתאם להבנתו. זה היה כתב ההסמכה, ופסק הבורר הוא בהתאמה לכך.   9.                  בא כח המתנגדים ניסה, כאמור, לחזור ולטעון למרות ההסכמה בבית המשפט העליון וללא הצדקה, כי אין המדובר בבוררות. כידוע, עלות ההתערבות של בית משפט בפסק בורר עילות מצומצמות הן. אינה נמנית עליהן העילה של "טעות גלויה על פני הפסק" (עמ' 26 ו-27 לבקשה), וגם נימוקים בעלי אופי "ערעורי" אינם פתוחים לצדדים.   10.              לא מצאתי יסוד לטענה כי הבורר לא היה ראוי לאמון הצדדים. השאלה אם החלטות נושאות חן או אינן נושאות חן בעיני צד לבוררות אינן אינדיקציה לשאלה אם פעל הבורר או לא פעל בתום לב והוא ראוי לאמון הצדדים. אין ללמוד מהחלטות שאינן נושאות חן בעיני צד לא על קנוניה ולא על משוא פנים. רו"ח גדי היה רואה החשבון של השותפות, ובשל כך נבחר לתפקיד. בא כוחם דאז של המתנגדים "החרים" למעשה את הבורר, ולא התייצב לישיבה אצלו. יתכן ואילו היה מתייצב לדיון היה יכול להשפיע על התוצאות, אך הימנעותו מלהתייצב שללה ממנו את האפשרות להשפיע על ההכרעה. לעניין זה אשוב כשאדון בשאלת חיובי המיסים.   11.              עניין אחד מעלה, לכאורה, שאלה משפטית, והיא התייעצות שקיים המומחה עם מומחים אחרים - רואי חשבון במקצועם שאת שמם סרב למסור למתנגדים. ואולם, נראה לי כי לעניין זה לא היתה, בסופו של דבר, השפעה על תוכן הפסק. במכתב נספח י"ב לבקשה המתוקנת, מעיד הבורר על עצמו כי התייעץ עם יועץ מקצועי רואה חשבון, וקיבל ממנו הנחיות כיצד לערוך את ההסכם (שעורכי הדין של הצדדים לא השכילו כאמור לנסח במשותף) באופן שיקטין את הסיכון לחוב במס למינימום. הוא מוסיף ומסביר, בסעיף 10(ה) למכתב האמור, כי בהסכם נכתב שעורכי הדין ורואה החשבון ידאגו לתוכנית המס הטובה ביותר על מנת להקטין את החוב למס למינימום, ואילו לא היה עושה זאת, היה מועל בתפקידו. ואולם, עיון בפסק הבורר מעלה שאין בו בסופו של דבר תכנון מס שונה מאשר בהסכם. במבוא לפסק הבורר הוא מציין כי: "מכיוון שבא כוחו של אלי יוחנן בחר לא להגיע לפגישות ולא לחתום על הסכם שונה [מההסכם המקורי - מ.נ.] שיביא לחסכון ניכר במס בעסקה נאלצתי בלית ברירה לפסוק לפי ההסכם שכבר חתום על ידי הצדדים". מכאן, שלכל הנושא של התייעצות עם מומחים אחרים, אין בסופו של דבר, השפעה על פסק הבורר. נוכח אי שיתוף הפעולה עמו, לא הציע הבורר בסופו של יום, הסדר ובו תכנון מס אחר. היה זה, בראש ובראשונה, תפקידם של עורכי הדין לדאוג להקטנת חבויות המס למינימום (הכל, כמובן, באופן לגיטימי) על פי סעיף E להסכם. על כן לכל שאלת ההתייעצות במומחים אחרים אין משמעות אפקטיבית לגבי פסק הבורר.   12.              כפי שכבר נרמז, אם צד לבוררות אינו מתייצב לדיון אליו הוזמן אין הוא יכול לטעון כפי שנטען בסעיף 15 להתנגדות שבפני, כי לא ניתנה לו הזדמנות להציג טענותיו וראיותיו. ההזדמנות ניתנה, והמתנגדים לא ניצלו אותה.   13.              עם זאת, עניין אחד הנטען בבקשה הטריד אותי. סעיף A להסכם קובע:   The D.F. (מבקשי האישור) will have no further commitments or obligations of the Partnership, to Eli Yohanan, the Banks, the Tax Authorities etc.   בפסק הבורר נקבע באופן גורף (בסעיף 9) כי אם יחול מס שבח, מס רכישה, מס הכנסה ומע"מ בגין העסקה, הוא ישולם ע"י אלי יוחנן בהתאם לסעיף A להסכם. המתנגדים קובלים על פרשנות זו של ההסכם. עורכי הדין רובין וכץ, באי כח המבקשים, מפנים לסעיף L להסכם (שצוטט לעיל) לפיו הוסמך הבורר לפרש את ההסכם כפי שיראה לנכון, והם מוסיפים ומציינים בצורה הוגנת:   "גם אם ייתכן שהפרשנות שמציעים המבקשים להסכם אוגוסט בסוגיית נטל המס היא אפשרית, והדבר מוכחש, לבורר הוענקה הסמכות הבלעדית לפרש את ההסכם, והוא בחר בדרך אחרת מזו שמציעים המבקשים. כאמור, בית המשפט אינו שם עצמו במקום הבורר ואינו בוחן את נכונות החלטותיו. אין כל ספק שגם הפירוש שנתן הבורר להסכם - דהיינו כי גם נטל המס שיחול עקב פירוק השותפות יחול על המבקשים (הכוונה למי שכונו המתנגדים - מ.נ.] בלבד - הוא פירוש אפשרי, שהרי החיוב במס הוא תוצאה של השותפות ושל הדרך בה הוחלט לפרקה. אף אם יימצא מי שיאמר שהבורר טעה, (ואין הדבר כך), גם אז טעות של בורר אינה יכולה להיות עילה לביטול פסקו". [ההדגשה הוספה - מ.נ.]   בדיון בעל פה הצעתי לצדדים, כאחת האלטרנטיבות לפשרה, כי פרשנות סעיף המיסוי תוחזר לבורר שיכריע בה לאחר שמיעת טענות הצדדים, כאשר ליתר חלקי הפסק יינתן האישור המבוקש. כך הצעתי לצדדים בשל כך שנוכח "החרמת" הבורר על ידי ב"כ המתנגדים הם לא העלו טענות בפניו בנושא הפרשנות הנכונה של ההסכם ביניהם בנושא המיסוי. אף להשקפתי פרשנותו של הבורר היא אפשרית, אך לא בהכרח הפרשנות היחידה להסכם. אולם, הצדדים הסמיכו את הבורר לפרש את ההסכם, וההליך שלפני איננו הליך של ערעור על החלטת הבורר. גם אם טעה - אין בכך עילת התערבות בפסק. כך הצעתי לצדדים, ונראה היה בדיון (אף שהדברים לא נרשמו) שעו"ד מלמד, ב"כ המתנגדים, מסכים להצעה הזו. מי שביקשו שהות לבדוק את ההצעה היו באי כח המבקשים שהפרשנות שנתן הבורר נוחה להם. והנה, לאחר הדיון הודיע עו"ד רובין, ב"כ המבקשים, כי הצעה זו מקובלת עליו. היה זה דווקא עו"ד מלמד, ב"כ המתנגדים, שהודיע כי ההצעה לפיה התיק יוחזר אל הבורר על מנת שיפסוק בעניין המיסוי בלבד אינה מקובלת על המתנגדים "לאור חששם הכבד של המשיבים מכך שהבורר ינהג שלא באופן אובייקטיבי לאחר שהמשיבים [המתנגדים - מ.נ.] הגישו כנגדו תביעה משפטית לאחר שהבורר נתן את פיסקו המצטרף לכלל טענותיהם בדבר חשש למשוא פנים של הבורר...". כאמור, לא מצאתי כל בסיס בנתונים שבפני לאותו חשש למשוא פנים, אך נוכח עמדת המתנגדים להצעה שהתיק יוחזר אל הבורר בעניין המיסוי, אמנע מלהחזיר את הענין לבורר. בצד זאת, לא אבוא לפסוק במקומו של הבורר בעניין זה. סמכות הפרשנות של ההסכם ניתנה כאמור לבורר שנכח בעת עריכת ההסכם ואף כתב אותו בכתב ידו. ההליך שלפני איננו הליך של ערעור.   14.              כמובן שאין באמור כדי למנוע בעד הצדדים להחזיר ביוזמתם סוגיה זו לבורר, אם יבחרו להסכים על כך גם לאחר פסק דיני זה.   15.              המתנגדים מוסיפים וטוענים כי פסק הבורר אינו בר ביצוע, כיוון שהוא מטיל על אלי יוחנן להעביר מכתב מבנק המזרחי המשחרר את משפחת דוד מכל התחייבות לבנק עבור ההלוואות שנתן הבנק עבור הפרוייקט. לעניין זה נראית לי תשובת המבקשים (סעיפים 96-100 לתגובה). פסק הבורר אינו מחייב את הבנק להמציא מכתב שיחרור, וגם אין הוא יכול לחייב את הבנק בכך. הפסק מחייב את המתנגדים לדאוג לכך שהבנק יסכים לתת מכתב שכזה. הדעת נותנת שכדי להשיג מכתב שחרור על המתנגדים להפיס את דעת הבנק. כך הם יכולים לעשות, למשל, על ידי המצאת ערבויות או תשלום החובות. אם כך ייעשה, אך מובן הוא שהבנק יתן את מכתב השיחרור. על כן, אין מקום לטענה כי הפסק אינו בר ביצוע. הפסק מטיל חיוב על צד להסכם ולא על הבנק. לביצוע החיוב יש עלויות.     16.              כדי להסיר כל ספק אני מבהירה כי בכל שאר הטענות לא מצאתי ממש. המדובר, כאמור, בהליך של אישור או ביטול פסק בורר. המגמה היא, כידוע, שלא להתערב בפסק הבורר, ובוודאי לא להפוך את הליך האישור-ביטול להליך של תקיפה ערעורית.   17.              אשר על כן, מסקנתי היא כי יש לדחות את ההתנגדות ויש לאשר את פסק הבורר, והוא מאושר בזאת.   18.              המתנגדים ישאו בהוצאות המבקשים בסכום כולל של 25,000 ₪ + מע"מ.  יישוב סכסוכיםמיסיםבורררואה חשבון