קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם פשרה בהוצל''פ: ביום 3.12.95 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ 02-27651-95-3 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (להלן: תיק הוצל"פ), ובו בקשה לאכוף הסכם פשרה בין המבקשים למשיבה שקיבל תוקף של פסק דין, בבית משפט השלום בטבריה ביום 20.12.94 (להלן: פסק הדין המתייחס לתיקים אזרחיים 89/1273 ו93-/968. בפסק הדין נקבע, כי הסכם הפשרה בין המבקשים למשיבה מתייחס לחלקות נשוא כתבי התביעה בתיקי בימ"ש השלום הנ"ל, חלקות 1,2 ו4- בגוש 15652 וחלק מחלקה 3 בגוש 15653, בשטח של 160 דונם, אשר הושכרו ע"י המבקשים מהמשיבה למטרת עיבוד מטעים ובניין מסעדה, ואשר בהתקיים תנאים מסויימים היתה למשיבה זכות לדרוש את פינויים. במסגרת תיק הוצל"פ ביקשה המשיבה לפנות את המבקשים מחלקות 31, 28, 26, 15 ו14- בגוש 15653 וחלק מחלקה 3 בגוש 15653. ביום 24.3.97 ניתנה על ידי ראש ההוצל"פ ההחלטה בתיק הוצל"פ 02-27651-95-5 במסגרת המרצה 96/9, בה קיבל את בקשת המשיבה לבצע הליכי פינוי של המבקשים ממסעדה ומטעים בשטח 160 דונם, אשר הושכרו על ידי המבקשים מהמשיבה, והינם נשוא הסכם פשרה בין המבקשים למשיבה, שקיבל תוקף של פסק דין. המבקשים הגישו הודעת ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 4.5.97 ובד בבד בקשה לעיכוב ביצוע בפני ראש כב' ההוצל"פ. המבקשים טענו כי המשיבה מבקשת לאכוף פינוי של חלקות שאינן נשוא כתב התביעה והגישו הודעת ערעור על החלטת יו"ר ההוצל"פ לבית המשפט המחוזי בחיפה ב4.5.97-. בנתיים הגישה המשיבה 1 ב1.5.97- בקגשה לאכיפת החלטת יו"ר ההוצל"פ וניתנה הודעת פינוי ב4.5.93- ל29.5.97-. המבקשים טוענים, כי בהודעת הפינוי שוב צויינו חלקות אחרות שאינן תואמות את החלקות נשוא כתבי התביעה, תיקי בימ"ש השלום שבגינם ניתן פסק הדין והחלטת יו"ר ההוצל"פ, וגם לא את החלקות אותן בקשה המשיבה לפנות על פי תיק ההוצל"פ שפתחה ביום 3.12.95. המשיבה גם פנתה אל לשכת ההוצל"פ בטבריה ביום 6.5.97 ושוב יצאה משם הודעת פינוי כשהחלקות המוזכרות בה אינן תואמות את החלקות נשוא פסק הדין. המבקשים טוענים כי לא ברור להם כלל מהן החלקות הנכונות שאותן הם אמורים לפנות בהתאם להחלטת יו"ר ההוצל"פ מ24.3.97-, ולפיכך פנו ב25.5.97- בהמרצת פתיחה בבקשה למתן סעד הצהרתי כי המשיבה 1 אינה יכולה לפנות את המבקשים במקרקעין שאינם נשוא פסק הדין והחלטת יו"ר ההוצל"פ וכן בבקשה לצו מניעה זמני שישמורק על המצב הקיים וימנע את פינויים מ"חלקות שבינן לבין פסק הדין המקורי אין ולא כלום". המבקשים הגישו ביום 14.5.97 ללשכת הוצל"פ בקשה דחופה לעיכוב הליכי פינוי וזאת עד לדיון בהמרצת הפתיחה אשר הוגשה ביום 14.5.97 לבית משפט זה. בקגשה זו נדחתה על ידי יו"ר ההוצל"פ בחיפה, אשר קבע, כי על פי כתב התביעה המתוקן אשר הוגש ביום 16.10.94 לבית משפט השלום בטבריה במסגרת תיקים אזרחיים 89/1273 ו93-/968, בהם הושג הסכם הפשרה בין המבקשים למשיבה 1 שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בטבריה ביום 20.12.94 (להלן: פסק הדין), בקשה המשיבה 1 לפנות את המבקשים מחלקות 31, 14, 15, 16, 26 ו28- בגוש 15652 וחלק מחלקה 3 בגוש 15653, וכי בתאריך 20.4.97 הגישו הזוכים בקשה לתיקון מספרי החלקות כך שבמקום חלקה 31 ירשמו החלקות 37, 36, 38, 39, 40 ו41- וראש ההוצל"פ נעתר ב27.4.97- לבקשה זו. עוד נאמר בהחלטה, כי על בקשה זו לא הוגש ערעור על ידי המבקשים, על אף שנשלחה לזוכים לכתובתם ביום מתן ההחלטה. המבקשים טוענים, כי חלקה 31 בגוש 15652 שעליה היתה ממוקמת המסעדה (לטענת המשיבה 1) נשוא צו הפינוי, לא היתה בבעלות המשיבה 1 במועד מתן פסק הדין מיום 20.12.94, שכן החלקה הנ"ל הופקעה על ידי מדינת ישראל והיתה בבעלות המדינה מיום 2.7.93. חלקה 31 פוצלה אמנם למספר רב של חלקות, אשר חלקן בבעלות המשיבה 1, אך אין כל וודאות כי המסעדה נמצאת על החלקות אשר נמצאות בבעלות המשיבה 1 דווקא ולא על אדמות המדינה. לטענתם, מגלה עיון בנסחי רישום המקרקעין של חלקות 36, 38 ו40- בגוש 15652, כי לא רשומה כל חכירה של המבקשים על חלקות אלו, וכן כי בשאר החלקות אשר פוצלו מחלקה 31 כאמור לעיל, חלקות 37, 39, ו41- מופיע כחוכר רשום מר פנחס ג'ינו ז"ל כאשר חלקו בחכירת כל חלקה הינו 4/1 מזכויות החכירה בלבד. 1. הטענות המפורטות בבקשה זו, כבר נידונו בבקשה שהוגשה ע"י המבקשים לראש ההוצל"פ בחיפה בתאריך 4.5.97, במסגרת בקשה לעכוב הליכים. בהחלטתו מיום 15.5.97 דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה לעכוב הליכים וקבע, כי על ב"כ הזוכים להגיש תגובה ביחס לזהות המקרקעין העומדים לפנוי, תוך 7 ימים. 2. בתאריך 20.5.97 הגיש ב"כ המשיבים את תגובתו לענין זהות המקרקעין העומדים לפנוי בה הוסברו נסיבות שינוי מספרי החלקות בתיק הוצל"פ זה. הסבר זה אומץ ככתבו וכלשונו ע"י ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 22.5.97. כמפורט בתגובה הנ"ל, תביעת הפנוי נשוא תיק הוצל"פ זה התיחסה למסעדה ושטחי מטעים המצויים בגוש 15652 חלקות 28,26,16,15,14 31 ובחלק מחלקה 3 בגוש 15653. פרוט החלקות הנ"ל מופיע בכתב התביעה המאוחד והמתוקן מתאריך 16.10.94 שהוגש לבימ"ש השלום בטבריה ולפיכך פסק הדין מתיחס לחלקות הנ"ל. לאחר מתן פסק הדין פוצלה חלקה 31 ל6- חלקות ומדובר בשינוי רישום בלבד. לפיכך הוגשה בתאריך 20.4.97 בקשה לראש ההוצל"פ לעדכן את מספרי החלקות לצורך פינוי החייבים מהמסעדה והמטעים לפי פסק הדין. בבבקשה הנ"ל התבקש ראש ההוצל"פ לקבוע כי פסק הפינוי בתיק זה מתיחס לחלקות 36, 37, 38, 40, 41 בגוש 15652 שבאו במקום חלקה 31 בגוש 15652. ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 27.4.97 אישר את עדכון מספרי החלקות הנ"ל. 3. מכיון שהטענות המפורטות בה"פ ובבקשה לצו מניעה כבר נדונו ע"י יו"ר ההוצל"פ בחיפה אשר ב22.5.97- דחה אותם ואימץ את הסברם של הנושים, צודק ב"כ המשיבים בטענתו, כי ערעור על החלטת יו"ר ההוצל"פ בחיפה צריך להתברר בפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה ולא בנצרת. מכל מקום אין המבקשים יכולים לחזור ולהעלות אותן טענות לגביהן ניתנה החלטה הדוחה אותן, כיון שהחלטה זו מהווה מעשה בית דין והיא לא בוטלה. 4. תביעת הפנוי התיחסה למסעדה ולמטעים שהוחכרו למבקשת ע"י המשיבה. פרוט החלקות הנ"ל מופיע בכתב התביעה המתוקן והמאוחד מיום 16.10.94, לאחר מתן פסק הדין בהסכמה פוצלה חלקה 31 ל6- חלקות ולכן הוגשה בקשה נוספת ליו"ר ההוצל"פ לעדכן את מספרי החלקות לצורך פינוי החייבים מן המסעדה. פסק הפנוי מתיחס לחלקות 36-39, 40, 41 בגוש 15652, שבאו במקום חלקה 31, כפי שמופיע בהחלטת יו"ר ההוצל"פ מיום 27.4.97. נראה לי, כי טענות המבקשים נועדו כדי לדחות את הקץ לפינוי ואין בהן ממש: המבקשים טענו בפני היו"ר טענת פרעתי ולא העלו טענה לגבי טעות ברישום החלקות מהן בקשו לפנותם. גם בערעור לביהמ"ש המחוזי בחףיפה לא טענו טענה מסוג זה. השינוי במספרי החלקות נבע מפצול שנעשה לאחר מתן פסק הדין, ומכל מקום הטענה כי עומדים לפנותם שלא מחלקות עפ"י פסק הדין, אינה נכונה מאחר והמבקשים חכרו מהמשיבה 1 אדמות מסוימות עליהן הקימו מטעים ומסעדה והפנוי נעשה ממטעים אלה ומהמסעדה. לא נטען כי המטעים והמסעדה נמצאים על אדמה שלא נחכרה מהמשיבה 1. אין מחלוקת לגבי זהוי האדמות שהמבקשים חכרו מהמשיבים. השאלה שהעלו המבקשים נוגעת לאופן מספור האדמות הללו, וכאמור גם שאלה זו הובררה ונתלבנה. לתביעה צורפה מפת המקום ואין שום אפשרות לטעות בזהות החלקות נשוא הפינוי. 5. לגבי הטענה, כי חלקה 31 עליה הוקמה המסעדה לא היתה בבעלותה של המשיבה בעת מתן פסק הדין בהסכמה ביום 24.12.94 שכן הופקעה ע"י מדינת ישראל והיתה בבעלות המדינה ב2.7.93-. אך גם לעניין זה נתנה תשומת הלב בתביעה. בסעיף 17 צויינו ארועים לאחר הגשת התביעות המוזכרות כדלקמן: ".. א. מאז הגשת התביעות המקוריות נעשתה בשטח בו כלול המוןחכר, פעולות רישום הפקעה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 ובמסגרת תכנית המדידה, נעשה רישום חדש של החלקות כדלקמן: ב. חלקה 1 בגוש 15652 בשטח 442, 369 מ"ר חולקה כדלקמן: חלקה 14 בשטח 319,870 מ"ר רשומה ע"ש התובעת. חלקה 16 בשטח 6,997 מ"ר רשומה ע"ש התובעת. חלקה 15 בשטח 42,575 מ"ר המהווה חלק מחלקה 31 הרשומה ע"ש מדינת ישראל החל מ02.07.93-. ג. חלקה 2 בגוש 15653 בשטח 75,991 מ"ר חולקה כדלקמן: חלקה 26 בשטח 68,634 מ"ר נרשמה ע"ש התובעת. היתרה בשטח 7,357 מ"ר, מהווה חלק מחלקה 31 שנרשמה כאמור ע"ש מדינת ישראל. ד. חלקה 4 בגוש 15652 בשטח 9,880 מ"ר חולקה כדלקמן: חלקה 28 בשטח 7,097 מ"ר נרשמה ע"ש התובעת היתרה בשטח 2,783 מ"ר נרשם ע"ש מדינת ישראל ב02.07.93-. התובעת חלקה בפני הרשויות על ריחשום ההפקעה בזמן שתיק זה תלוי ועומד וטענה בין היתר, כי רישום ההפקעה נעשה בניגוד לתוכניות ההכרזה, והוא נעשה כדי לתת תוקף, לטענת הנתבעים כי השטח בו הם מנהלים את הקיוסק אינו בבעלות התובעת אלא בבעלות מדינת י שראל וכי הם קיבלו זכויות בשטח מהמדינה... 18.א' התובעת עתרה לבית המשפט הגבוה לצדק, בג"צ 94/1532, בין היתר בקשר לרישום ההפקעה הנזכרת לעיל. העתק מהעתירה ומצו על תנאי שניתן (ראה נספחים ח' וח'1) במסגרת עתירה זו הוגשה לבית המשפטי הגבוה לצד בקשה מוסרכמת של התובעת ופרקליטות המדינה ובה התחייבות של מדינת ישראל ורשם המקרקעין לביטול רישום ההפקעה ולהחזרת הרישום של חלקות התובעת לקדמותו. 19 לאחר הגשת התביעה בת.א. 89/1273 הוגש נגד הנתבע 2 כתב אישום בגין בניית המסעדה, הנחת קרוונים לנופש ולינה והצבת קרוון מחסן ליד המסעדה, כל זה בשטח המוחכר (ת.פ 90/882 בביהמ"ש)..." לפיכך הסדר הפינוי שהגיעו אליו הצדדים ואושר בפסק הדין כלל את ידיעת המצב שהחלקה 31 לא היתה אז רשומה בשם המשיבה, כתוצאה מהפקעה ואת הסכמת המבקשים להתפנות משטח מסויים ומוגדר שקיבלו בחכירה מאת המשיבה. לאחר שהסכימו, בידיעה מלאה של הסתבכות הרישום בלשכת המקרקעין, אין הם יכולים לחזור בהם. גם לולא ידיעה זו היו המבקשים מנועים מלהעלות טענה זו לאחר שהחזקה במקרקעין נמסרה להם ע"י המשיבה. המבקשים לא טרחו להמציא את עמדת המדינה, התומכת בטענתם. הטענה שהמשיבה דרשה מהם להתפנות משטח לא לה, אינה נכונה ואינה כנה הואיל ומדובר בשטח שהיה של המשיבה, הופקע שלא כדין והמדינה התחייבה לבטל רשום ההפקעה והחזרת הרישום של חלקות המשיבה לקדמותו וכל זאת בידיעה מלאה של המבקשים. 6. ולבסוף - הסמכות לדון בבקשה שעתירתה מניעת פנוי במקרקעין הינה לבימ"ש השלום. אין המבקשים טוענים לבעלות במקרקעין נשוא הבקשה. לפיכך יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני על הסף, מחוסר סמכות. המבקשים ישלמו למשיבה 1 הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח + מע"מ.חוזהאכיפת חוזההוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה