ארכה להגשת בר''ע על החלטה לגבי ביטול פסק דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה לגבי ביטול פסק דין בהעדר הגנה: 1. הערעור הוא על החלטת כב' השופטת רבקה פוקס, כרשמת בית משפט המחוזי בחיפה (להלן: החלטת הרשמת פוקס) מיום 25/01/10 בתיק תל"א 13124-12-09, אשר דחתה את בקשת המערערת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר), בת"א 6744-06-08 מיום 12/10/08 אשר דחתה את בקשת המערערת לבטל פסק דין שניתן ביום 15/04/92 בהעדר הגנה, נגד בעלה המנוח, בת"א (חיפה) 2643/92. אין חולק כי המערערת היא יורשת יחידה של המנוח על פי צו ירושה. בקשה לראיות נוספות: 2. יחד עם הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה להתיר הצגת ראיות חדשות בערעור. לעמדת המערערת מהוות הראיות הנוספות, ראיות מוכחות אשר השפעתן על הערעור מכרעת, וההיזקקות להם תאפשר לבית המשפט ליתן פסק דין לגוף המחלוקת. 3. המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיב או המינהל) התנגד לבקשה הן מן הטעם שאותן הראיות הייתה המערערת יכולה להשיג ולהציג במועד הקבוע בדין, והן לאור ההליכים המרובים שהיו בתיק. יחד עם זאת, משביקש ב"כ המערערת להסתמך על אותן ראיות נוספות שצורפו לתיק בית המשפט, ולאחר שהמשיב הבין כי יש בדעת בית המשפט לעיין גם באלה, לא עמד על התנגדותו. לפיכך, אני מתירה את הגשת הראיות הנוספות לצורך מתן פסק דין זה. הרקע, ההליכים הקודמים והערות נלוות: 4. הליכים רבים ומרובים מתנהלים בין הצדדים. המערערת יוזמת את מרב ההליכים: להלן יובא פירוט "הרקע" וההליכים השונים שהיו בקשר לנושא המחלוקת: - בביקורת שערך המינהל במקרקעין נשוא המחלוקת בשנת 1990, התברר כי בעלה המנוח של המערערת (להלן: המנוח) פלש למגרש 65 הנמצא במועצה המקומית נשר-תל-חנן, חלקות 20, 21, 25 אשר בגוש 11220 [כיום חלק מחלקה 22 בגוש 12606] (להלן: מגרש 65), ללא כול הסכמה של המינהל. לאחר שמכתב התראה לא הועיל והמנוח לא שינה האחזקה במגרש, החליט המינהל להגיש תביעת פינוי כנגד המנוח. [יושם לב כי מדובר במגרשים, ולא בחלקות - ש' ו']. - בשנת 1992 הגיש המינהל בתיק ת"א 2643/92 תביעה לפינוי המנוח. על פי כתב התביעה שהוגש, פלש המנוח למגרש שבבעלות המינהל, שמספרו 65,; המנוח למעשה לא התגונן מפני תביעת המינהל. בהעדר הגנה ניתן ביום 15/4/1992, במעמד צד אחד, פסק דין של פינוי נגד המנוח. פסק הדין מופנה לכל אדם הבא מכוחו או מרשותו לרבות לבני משפחתו (להלן: פסה"ד-92); צו הפינוי שניתן במסגרת פסה"ד-92 הורה על צו פינוי בזו הלשון: "לאחר שהנתבע הוזמן כדין ולא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד שנקבע לכך, ולאחר שעיינתי בכתב התביעה ובנספחיו: א. אני מחייב(ת) את הנתבע וכל אדם הבא מכוחו או מרשותו במישרין ו/או בעקיפין לרבות משפחתו לסלק את ידם מהמגרש מס' 65 ומכל הבנוי עליו, אשר בחלקות 20, 21, 25 אשר בגוש 11220 בתחום השיפוט של המועצה המקומית נשר בדרך בר יהודה תל חנן, כמתואר בתשריט הרצוף לפסק הדין ומסומן באות "ב" ומהווה חלק מפסק דין זה, הנמצא בתחום השיפוט של המועצה המקומית נשר. ב. (...)". - במסגרת תיק הוצל"פ רמלה מס' 34-02589-08-03 בשנת 2008 נקבע מועד פינוי על-פי פסה"ד-92. במקביל (ב- 19/06/08) הגישה המערערת עתירה לבימ"ש השלום בחיפה בתיק ת"א 6744-06-08, לביטול פסה"ד-92. לביסוס זכותה לביטול פסק הדין הנ"ל, טענה המערערת שלא ידעה על קיומו. כן הגישה בקשה בהולה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע צו הפינוי שהתבצע במסגרת הליכי ההוצל"פ. הבקשה והעתירה התייחסו למקרקעין המצויים במגרש 65 בנשר, תל-חנן, דרך בר יהודה 137 והידועים גם כגוש 11220 חלקות 20, 21 ו- 25; בשלב הראשוני נעתר בית משפט השלום לבקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי, ונתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, לעיכוב הליכי ההוצל"פ. - ביום 12/10/08, לאחר שנתקבלה תגובת המינהל אשר התנגד לבקשה, הן מבחינה מהותית והן מבחינה דיונית, בהתבסס בין היתר על הטענה כי המערערת לא הציגה תמונה עובדתית מדוייקת ומלאה, ניתנה בת"א 6744-06-08 החלטה על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת בטינה טאובר, להלן: החלטת השופטת טאובר) אשר דחתה את הבקשה. הטעמים לדחייה: פסה"ד-92 הומצא לב"כ המערערת ולמערערת הייתה ידיעה מלאה אודותיו עוד ביום 28/03/00; ועוד נקבע, כי סיכויי הגנה קלושים. מהטעמים האלה נדחתה בקשת הביטול וכן בוטל צו המניעה הזמני שהוצא. אדגיש ואבהיר כבר בשלב זה, כי על החלטה זו, שניתנה כאמור ביום 12/10/08 לא הוגשה בקשת רשות ערעור במועד. במקום זאת, הוגשו הליכים אחרים שיפורטו להלן. בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, הוגשה רק ב-10/12/09. הבקשה נדונה בפני השופטת פוקס כרשמת של בית משפט זה. הבקשה שנדחתה והיא נושא הערעור בפניי. 5. - זמן קצר לאחר מתן החלטת השופטת טאובר הגישה המערערת יחד עם בתה תביעה למתן פסק דין הצהרתי להכרה בזכיותיהן במגרש 65 (ת"א 9181-11-08). וכן עתרו לרישום הערת אזהרה על מגרש 65 בדבר זכותן על אותם מקרקעין. בפסק דין מיום 2/2/09 שניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופט שדה, להלן: פס"ד השופט שדה) נדחתה התביעה על הסף. - על פסק דין זה הגישה המערערת ע"א 2315-04-09, במסגרתו נקטה הליכים לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ, הגישה בקשה לתיקון כתב הטענות בערעור, ובקשה להצגת ראיות בערעור, וכן בקשה להבהיר החלטת כבוד השופט קיסרי. הבקשות נדונו במסגרת הערעור (על פי החלטתו של כבוד השופט רניאל, כרשם, כתוארו אז) - החלטה מיום 25/9/09. - ביום 23/2/2010 ניתן פסק דין בע"א 2315-04-09, אשר דחה את הערעור, תוך פירוט חוזר של העובדות כפי שנקבעו גם בהליכים הקודמים, והמערערת יחד עם בתה, חויבו אף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ. על תיק זה הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שטרם נדונה. 6. ביום 14/10/09 הגישה המערערת בת"א 6744-06-08 בקשה לביטול החלטת השופטת טאובר, מחמת תרמית. ביום 26/11/09 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת מישורי) את הבקשה, תוך הבהרה כי אין הוא יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית משפט השלום. ייאמר ויודגש כבר בשלב זה, כי ההחלטה המפורטת שלמעשה יצרה "השתק" ו"מניעות" מפני הגשת תביעות נוספות באותו עניין על ידי המערערת, היא ההחלטה שניתנה על ידי השופטת טאובר בת"א 6744-06-08 ביום 12/10/2008. על החלטה זו לא הוגשה כאמור בקשת רשות ערעור, במועד, ובמקום זאת, ננקטו הליכים אחרים, לעיתים מקבילים, והבקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, הוגשה רק בדצמבר 2009. עיכובי הליכים: 7. במקביל להליכים שפורטו לעיל, התנהלו הליכי הוצאה לפועל, והמערערת הגישה בקשות שונות במסגרת אותם הליכים: - ביום 25/6/09 הגישה המערערת יחד עם בתה בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ (ע"א 2315-04-09). ביום 29/6/09 נתנה החלטת בימ"ש זה (השופט קיסרי), הדוחה את הבקשה. - ביום 12/7/09 הגישה המערערת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ. גם זו נדחתה בהחלטה שניתנה על ידי השופט קיסרי ביום 12/7/09. - במסגרת תיק ההוצל"פ קבע הרשם דן סעדון ביום 5/8/09 כי ההליכים נגד המנוח עוכבו, וכי יש להמציא החלטה שיפוטית לגבי זיהוי המגרש ממנו יש לפנותו, ואילו בנושא המערערת, קבע הרשם כי הליכי הפינוי יעוכבו נגדה בכפוף להפקדת 15,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש. 8. - ביום 31/8/09 המציא המינהל לתיק ההוצל"פ תשריט, ולטענת המינהל תשריט זה זהה לתשריט שהיה חלק בלתי נפרד מפסה"ד-92. 9. - ביום 12/10/09 - הגישה המערערת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ, וכן בקשה לחידוש צו המניעה, עקב שינוי נסיבות. בהחלטה נוספת של השופט קיסרי שנתנה באותו מועד נקבע, כי חלה חובת פינוי מכוחו של פסק הדין החלוט הוא פס"ד-92. בית המשפט הוסיף עוד והבהיר ש: "אם יש בידי המבקשות טענה או הוכחה שהן אינן מחזיקות במקרקעין המתוארים בפסק הדין [מגרש 65 - ש' ו'] אזי לא יהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגדן, אולם מן הצד האחר ברור כי אם הן מחזיקות במקרקעין המתוארים בפסק הדין אזי כל טענותיהן, הן, לכל הפחות, חסרות כל יסוד". ביום 15/10/09 החליט ראש ההוצאה לפועל רמלה - מבלי שבאותה עת הייתה בפניו החלטת השופט קיסרי מיום 12/10/09 - כי מאחר שהמינהל טען כי אין בידיו העמוד השני המקורי של פסה"ד, אלא תשריט אחר ובתיק בית המשפט לא נמצא התשריט המקורי, שהיה חלק בלתי נפרד מפסק הדין, כי לא ניתן יהיה לזהות את המקרקעין נשוא פסה"ד-92, וגבולותיהם, והורה על עיכוב הליכים. 10. ביום 6/12/09 הגיש המינהל בקשה לשפעול הליכי ההוצל"פ, על סמך ההחלטות של השופטים: קיסרי (בית המשפט המחוזי - חיפה), ומישורי (בית משפט השלום - חיפה). ביום 7/12/09 ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצל"פ בהסתמך על החלטת השופט קיסרי מיום 12/10/09, המאשר את שפעול הליכי הביצוע של פסק הדין. כמו כן ביטל החלטתו מיום 15/10/2010, וכן נדחתה בקשת המערערת להבהרת החלטת השופט קיסרי מיום 24/12/09. על החלטת ראש ההוצל"פ הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט השלום ברמלה. הליכים נוספים תלויים ועומדים: 11. נוסף על הערער שבפניי, תלויים ועומדים הליכים נוספים: - בת"א 9909-04-10 הגישה המערערת כיורשת של בעלה המנוח תביעה שהוגדרה כ"משפט חוזר", בבקשה לבטל את פסה"ד 92, שניתן בהעדר הגנה. המינהל הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. התיק מתנהל בפני כבוד השופטת עדוי נסרין, בבית משפט השלום בחיפה. - ה"פ 658-10-09 שהגישה המערערת יחד עם בנה להצהיר על זכויותיהם במקרקעין - מגרש 65, והתיק קבוע להוכחות, בפני השופטת עדי-חן ברק. - בגין שני ההליכים הנ"ל הגישה המערערת בקשה לאיחוד הדיון. הבקשה לאיחוד, לאחר קבלת עמדתו המתנגדת של המינהל, נדחתה. - כן תלוי ועומד ערעור בבית משפט השלום ברמלה על ראש ההוצל"פ שלא עיכב את הליכי הפינוי, לאחר שהשופט קיסרי נתן את החלטתו. החלטת הרשמת פוקס: 12. בהחלטת הרשמת פוקס, נשוא הערעור, נקבע כאמור שדינה של הבקשה למתן ארכה לגשת בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת טאובר, להידחות, לאור משך הזמן בין מועד מתן החלטת השופטת טאובר (10/12/08) לבין מועד הגשת הבקשה (10/12/09), וכן בשל סיכויים נמוכים לערעור. כב' השופטת פוקס הוסיפה וציינה כי גם אם גילוי התרמית היה בתחילת ספטמבר 2009, הרי משהוגשה הבקשה להארכת מועד רק ב-1/12/09, תקופה שהיא הרבה מעבר ל-30 יום ממועד גילוי התרמית, על פי הנטען ע"י המערערת, דינה של הבקשה להידחות. על בסיס הנימוקים שפורטו לעיל, הגיע כב' השופטת פוקס למסקנה כי לא נמצא "טעם מיוחד" לאיחור במועד הגשת הבקשה למתן ארכה, ולכן נדחתה הבקשה, והמערערת אף חוייבה בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. מכאן הערעור. דיון ומסקנות: 13. עניין זיהוי המקרקעין אותם יש לפנות, אינה צריכה עוד ליבון. מגרש 65 זוהה וסומן הן בתשריט שצורף לפסה"ד-92 והן בהליכים המאוחרים יותר שנוהלו עד כה. על דרך הזהירות התרתי הגשת הראיות הנוספות ואין בהן כדי לשנות את המסקנה האמורה. 14. אין חולק כי על-פי חוזה שכירות מיום 26/8/61 שכר המנוח, בעלה של המערערת, מעמידר בית מגורים, אחרי שדייר קודם (קאופמן נחמן) עזב את המושכר, וכי המושכר נמצא ברח' בר יהודה 137. עוד אין חולק כי המושכר נמצא לפי הסימון הקודם - קודם לפרצלציה - בתחום החלקות 20, 21 ו-25 בגוש 11220, והיום, לאחר הפרצלציה, חלק מחלקה 22 בגוש 12606. שטח חלקה 22 על-פי טבלת שטחים מסכמת מגיע ל- 2.695 דונם. סך כל השטח שבמחלוקת עומד כנראה על 1.64.00 דונם, כאר בשטח זה נכלל גם המושכר. על חלק מחלקה 22 מסומנים שני מגרשים: מגרש 65 - שהוא המקרקעין ממנו נדרשת המערערת להתפנות, ומגרש 67 שעליו נמצא המושכר. יובהר כי אכן חלוקים ביניהם הצדדים על גודלו של המושכר המצוי במגרש 67, ואולם מחלוקת זו אינה לענייננו, ובכל מקרה אינה נוגעת למגרש 65. 15. השאלה הממוקדת, וגם זאת על דרך הזהירות היא, אם ניתן לזהות את מגרש 65 שצוין בפסה"ד-92, כמגרש ממנו על המערערת להתפנות, כפי שפורט בפסק הדין שניתן ובתשריט שצורף, ושאלה נלווית היא, אם המערערת הצביעה על זכות כלשהי באותו מגרש באופן המונע את המשך ביצוע הפינוי, והמצדיק - ולו לפנים משורת הדין - הארכת מועד כדי לברר את הטענות. התשובה לשתי השאלות הנ"ל, היא שלילית. על פי תצהירו של מר גיל וקנין, המכהן כמודד המחוז של המינהל, במחוז חיפה (תצהיר שאומת ביום 23/9/09 - עמ' אחרון במוצג יב, במוצגי המינהל בערעור), המגרשים הנ"ל (ולא החלקות כפי שצוין בחוות הדעת של המומחה טלבאום דוד, במסגרת הראיות הנוספות שהוגשו מטעם המערערת), זוהו על פי תוכנית בניין עיר (תב"ע) החלה בו, היא תוכנית ג/545א אשר פורסמה לתוקף בשנת 1967 ואשר לפיה מזוהה השטח שיש לפנותו כמגרש 65. מר וקנין ציין עוד באותו תצהיר, כי בשנת 2000 אושרה בשטח הנדון תוכנית רישום שיכונים ציבוריים 2/10/32, ולפיה מזוהה המגרש כמגרש מס' 12. יחד עם זאת, בתב"ע מספר המגרש נותר כפי שהיה. עוד צויין כי המגרש הנ"ל על פי התוכנית המזוהה קיבל תוקף לפני 40 שנה, ומאז לא חל באותה תוכנית כל שינוי בנוגע לזיהוי מגרש 65, ומקומו של המגרש לפי התב"ע, לא נשתנה. מן הטעם המפורט לעיל, "לא קיימת אפשרות להציג את המגרש בתשריט באופן שלא ישקף את מיקומו האמיתי" (סע' 5 לתצהיר הנ"ל), ומן הטעם האמור אין גם לקבל את הטענה בדבר היות התשריט שצורף לתיק ההוצל"פ, תשריט מזוייף. על פי תצהירו של מר יצחק אשכנזי, אשר הוגש כדי לתמוך בתגובת המינהל נגד בקשת המערערת לביטול פסה"ד-92 (ע/2 במוצגי המערערת), בהתייחס להסכם השכירות עם עמידר כי מדובר בדירת מגורים בת 2 חדרים, פרוזדור, מטבח ושירותים, "אשר אינה מצויה במגרש 65 (ככל הנראה מצויה במגרש 67), ואינה רלוונטית כלל לתיק זה" (ראה סעיף 16 לתצהיר הנ"ל). ואכן, מעיון במש/2, שהוגש לתיק בית המשפט במהלך הדיון בערעור, ושעותק ממנו מצוי גם בתיק מוצגי המערערת, נראים שני מגרשים צמודים, הגובלים זה לצד זה כאשר הדירה המושכרת מצויה במגרש 67. כדי לנסות ולמנוע כל מחלוקת נוספת להלן התשריט, כחלק מפסק הדין, ולא כנספח לו: לפיכך, יש לחזור ולהדגיש כפי שקבעה השופטת טאובר בהחלטתה עוד מיום 12/10/08, כי מגרש 65 הוא המקרקעין ממנו יש לפנות את המערערת ו/או את מי שבא מטעמה, וזאת בהסתמך על פסה"ד-92, ולאחר שהייתה פלישה של המנוח או מי מטעמו אל אותו מגרש (ראה סעיף 22 להחלטת השופטת טאובר, פסקה אחרונה). 16. במהלך הדיון בפניי חזרתי וביקשתי מן המערערת באמצעות בא-כוחה למקד את טיעוניה ולהצביע על זכותה לחלק כלשהו ממגרש 65. טיעוני בא-כוחה מתייחסים לגודל המושכר, והוא ביקש ללמוד מכך על זכויות להחזיק בשטח הפולש גם למגרש 65. ואולם אין כל אסמכתא לזכות במגרש 65. ככל שישנה מחלוקת לגבי גודל המושכר, הרי זו מצויה כפי הנראה כולה במגרש 67. יש לזכור כי גם חלקה 26 לפי הסימון הקודם, קודם לפרצלציה היא חלק מחלקה 22 גוש 12606 שעליה מצוי מגרש 67, כאשר מיקומם של המגרשים, נותר בעינו ללא שינוי. אעיר עוד - למעלה מן הצורך - מספר הערות בנוגע לראיות הנוספות ולטיעוני המערערת: - כאמור, חוות הדעת של המודד מר אפלבאום דויד מתייחסת למעשה ל"חלקות" 65 ו-67 בגוש 11220, ולא ל"מגרשים", ובהתייחס למגרשים, אינו מזכיר את התב"ע ג/545א הנזכרת בתצהירו של מר וקנין. ולכן, חוות דעת זו אין בה כדי לערער על זיהוי ברור של מגרש 65 בהבחנה ממגרש 67, כפי שהיה בעת מתן פסה"ד-92; - בחוזה השכירות עליו חתם המנוח עם המינהל (נספח לכתב התביעה בת"א 9181-11-08 , נרשם כי חלק בלתי נפרד מן ההסכם הם התנאים המיוחדים אשר נחתמו על ידי הדייר הקודם. בתנאים המיוחדים שצורפו לחוזה השכירות צוין בין היתר, כי השינויים שבוצעו במושכר כללו בניית חדר ואולם, "אשר ייחשבו כרכושו של המשכיר תוך הסכמה מלאה מראש מאת השוכר שלא לתבוע פיצוי כלשהוא בקשר לכך. אף לא השקעות - מהסכום ... של דמי המפתח לפי סעיף 10(10) מחוק דמי מפתח, תשי"ח-1958". בנוגע לפירוט גודל המושכר, צוין שם בסע' 8 של התנאים המיוחדים כי זו כוללת דירה בת שני חדרים, אולם מטבח ונוחיות. מכאן, שגם מתוך המסמכים הנ"ל לא ניתן ללמוד על קיומו של מושכר הגדול מדירת מגורים, ובכל מקרה, אין ראיה כי המושכר או חלק ממנו מצוי במגרש 65; - חילופי המכתבים שהיו בין המינהל למערערת בשנת 2000 לפיהם ניסה המינהל לברר אפשרות של הסדר ופינוי בטרם ננקט הליך משפטי, אין בו כדי להעיד על ויתור של המינהל על זכותו כבעלים במקרקעין, בכלל, ובנוגע למגרש 65, בפרט. ואכן כחודש לאחר שהומצא מכתבה של המערערת הדורש פיצוי לא רק על פינוי המושכר אלא גם על שטח נוסף (מכתב מיום 6/2/2000), חזר המינהל והזכיר למערערת (מכתב מיום 28/3/2000) את מעמדה כפולש במגרש 65. - המערערת מבקשת עוד לסמוך על רישום פרטי הדירה והמחזיק מתאריך 3/11/70 (עח/1 ממוצגי המערערת) ושם נרשם כי במושכר שלושה מחסנים רעועים המשמשים למחסני תערובת, לולים ורפת. אין כל ראיה כי אלו הוקמו כדין, ובכל מקרה אין ראיה כי אלה מצויים במגרש 65; - עוד מבקשת המערערת לסמוך על כך כי בשטח "טבלת שטחים מסכמת" (עח/3) מופיע לצד שטח הדירה סככה, מבנה עץ, מבנה טרומי, גג רעפים, שטח גג פח, שטח קרקע תפוסה, כאשר כלל השטח מגיע ל-1674 מ"ר, וכן מצויינת תוספת בניה של 25.10 מ"ר. ואולם שטח זה אינו מצביע כי הוא של המושכר או כי נוצרה זכות למערערת להחזיק בשטח זה; - יתר על כן, המנוח ידע היטב את זכויותיו. ההליכים המוקדמים שננקטו קודם למתן פסה"ד-92 הובאו לידיעת המנוח וחזקה עליו כי אילו ביקש לטעון לזכות כלשהי במגרש 65, היה מעלה את טענותיו ועומד על זכויותיו. 17. עם כול הזהירות הראויה, ההליכים בתיק זה מהווים דוגמא לשימוש לרעה בהליכי בית המשפט. עם מתן פסה"ד-92, שהיה לפסק דין חלוט, בהעדר מימוש זכות הערעור - לא בסמוך לנתינתו ולא בסמוך לשנת 2000 - מקים פסק הדין הנ"ל את כלל מעשה בית דין. ברע"א 2237/06 (בנק הפועלים נ' וינשטיין. ניתן ביום 8/3/09) נקבע כי "פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא העקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו" (סעיף 20 לפסה"ד). בפסה"ד-92 נקבע כי המינהל זכאי לפנות את המנוח לרבות בני משפחתו ממגרש 65. פסק הדין הכריע בפלוגתא העיקרית שהועמדה שם לדיון והיא, אם זכאי המינהל כבעלים לפנות את המנוח ובני משפחתו ממגרש 65 - ההכרעה כללה דחיית כול טיעון נוגד בדבר קיומה של זכות למערערת או לבני משפחתה באותו מגרש - שאם לא כן, לא היה ניתן צו הפינוי. משהיה פסה"ד-92 לחלוט, מושתקת או מנועה המערערת וכן בני משפחתה לשוב ולהעלות בהתדיינות אחרות, טענות שיש בהן לערער על אותן הכרעות. המערערת לא רק עושה כן בהתדיינות מאוחרת, אלא בוחרת לעשות כן בהתדיינויות אין ספור ולעיתים בהתדיינויות מקבילות. נקיטה בהליכים כאלה, למרות היותו של המצב המשפטי ברור, הוא שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. מגרש 65 הוא מגרש על פי התב"ע שצוינה ומיקומו קבוע ולא השתנה מזה שנים. התשריט שצורף משקף את מיקומו, ואין כול בסיס לטענת תרמית. למעשה המערערת מנסה לבחון את זכויותיה במגרש 67. אין כול התייחסות למגרש 65, ולכן דיון בנוגע לזכויותיה של המערערת כדייר במגרש 67, אינו רלוונטי. אין מטרתו של הליך זה לקבוע את גודל המושכר המצוי במגרש 67. בנושא זה אכן חלוקים בעלי הדין, אך אין זה נושא המחלוקת בתיק זה, מן הטעם שהמערערת ובני משפחתה מושתקים/מנועים מלטעון אחרת, מכוחו של פסה"ד-92, שם הוכרעה אותה מחלוקת בנוגע למגרש 65. כשם שלמנוח לא היו זכויות במגרש 65, כך גם למערערת שבאה בנעליו של בעלה המנוח, וכבת משפחה. בכלל המסמכים לרבות הראיות הנוספות שהוגשו, אין כול ראייה לפיה למערערת זכויות במגרש 65, ואילו גם היו טענות כאלה, דינן להידחות לאור כלל השתק פלוגתא שקמה מכוחו של פסה"ד-92. ' למעשה עם מתן ההחלטה המפורטת על ידי השופטת טאובר, היה על המערערת לחדול מהליכים נוספים בקשר לאותו נושא וראוי היה כי הליווי המשפטי הניתן על ידי עורך דין יבהיר למערערת בצורה ברורה וחדה כי אין עוד מקום להגיש תביעות בקשר לאותו נושא. משלא נעשה הדבר יתכן שיש לשקול אף הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל התדיינויות חוזרות שלא לצורך. אמנע מלעשות כן, בתיק זה. ראוי כי המערערת תחזור ותשקול עמדתה בקשר לכלל ההליכים התלויים ועומדים. התוצאה: 18. אשר על כן אני מורה על דחיית הערעור. אני מחייבת את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בערעור, בסכום של 10,000 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום. הארכת מועדביטול פסק דין