קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארכה להגשת ערעור על צו שומה: .1ערעור המערערת הינו על החלטת הרשם של בית-משפט זה (כב' הרשם ג'יג'י) מיום 4.3.82, בה החליט לדחות את בקשתה למתן ארכה להגשת ערעור על צווים שהוצאו על-ידי פקיד השומה לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [4]. הצווים שהוצאו מתייחסים לשנות המס 1976, 1977ו.1978 .2טענת המערערת בפני כב' הרשם וגם בערעור זה היא, שהיא לא קיבלה את הצווים האמורים, ומכיוון שאלה לא נמסרו לה, ורק בעקבות עיקולים שהוטלו על רכושה זמן קצר לפני הגשת הבקשה, נודע לה דבר קיומם של הצווים, יש ליתן לה את הארכה המבוקשת. למעשה, אם נכון הוא, שהצווים לא נמסרו לה, ובעת שהגישה את הבקשה עברו רק 20ימים - כאמור בתצהירה - מאז נודע לה דבר קיומם של הצווים, לא היה צורך שתבקש ארכה, ובמועד הגשת הבקשה, לא חלף המועד להגשת הערעור לבית-המשפט. אלא שהמערערת צפתה את הטענה של המשיב, שהצווים בעצם נמסרו לה זמן ניכר קודם לכן על-ידי שנשלחו אליה בדואר רשום. היא הקדימה, איפוא, תרופה למכה, ועתרה בבקשה למתן ארכה. .3העובדות הצריכות לענין פשוטות הן. ביום 25.5.81הוצאו הצווים על-ידי המשיב ונשלחו אל המערערת בדואר רשום. בטיעונו בפני לא חלק עוד על-כך בא-כוח המערערת, וגם בערכאה ראשונה לא חלקה המערערת על הוצאת צווים ב- .25.5.81אלא שלטענתה היא, שעל אף שאלה הוצאו, הם לא הגיעו לידיה, והיא לא ידעה על קיומם. על כך הצהירה בערכאה הראשונה, ותצהירה זה לא עורער. .4שאלות המתעוררות והדורשות הכרעה שתיים הן: א. האם משלוח הצווים בדואר רשום אל המערערת מהווה מסירה של הצווים, גם אם לא הוכח - ואף נסתר - שאלה הגיעו לידיה. ב. גם אם הצווים הגיעו לידיה של המערערת, וחלף עבר לו המועד להגשת הערעור - האם יש מקום, בנסיבות המקרה ליתן למערערת ארכה להגשת הערעור על הצווים לבית-משפט זה. .5 סעיף 238(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [4] קובע: "(א) הודעה ניתנת להמציאה לאדם, בין לידו ובין בדואר רשום, לפי מען עסקו או מענו הפרטי כפי שהם ידועים לאחרונה; נשלחה בדואר רשום יראוה כהודעה שהומצאה ביום הששי שלאחר יום המשלוח, אם נשלחה לבני-אדם בישראל.... ולהוכחת המצאה בדרך זו דיה הוכחה שהמכתב המכיל את ההודעה נשלח כראוי ומוען כראוי." (ההדגשה שלי - ת' א'). בקשר לפירוש סעיף זה חלוקים הצדדים בשאלה, אם האמור בסעיף זה כולל חזקה חלוטה בדבר המצאת ההודעה. דהיינו, אם הוכח שהודעה נשחה בדואר רשום על-פי כתובתו הנכונה של הנמען, האם יש בכך ראיה, שאינה נתנת לסתירה, בדבר המצאת אותה הודעה ביום הששי שלאחר יום המשלוח. .6נראית לי עמדת בא-כוח המשיב, לפיה אכן בחזקה חלוטה עוסק סעיף 238(א) הנ"ל, כפי שניתן להסיק מנוסח הסעיף. הקביעה, שהודעה, שנשלחה בדואר רשום כאמור, "יראוה" כהודעה שהומצאה ביום הששי שלאחר יום המשלוח, מצביעה על נוסח המורה על חזקה חלוטה. וכבר נקבע, שלשון "רואים את הדבר", או "ייחשב הדבר" הינו נוסח אופייני לחזקה חלוטה (ראה ע"ש 250/69 הוצאת מודיעין בע"מ נ' חתוקה, בעמ' 138[1] וראה גם לענין זה את ע"פ 348/67 פלוני נ' היועמ"ש, בעמ' 9- 228[2], שם פורש סעיף 24(א) לחוק לתיקון דיני עונשין (בטחון המדינה) תשי"ז- 1957[5] ככולל חזקה חלוטה). גם הסעיף שבפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [4] פורש כסעיף הכולל חזקה חלוטה, כשנקבע בו שדו"ח או טופס מסויים "רואים אותו" כאילו החותם עליו יודע את כל האמור בו. כוונתי לסעיף 144לפקודה, לפיו: "דו"ח אמרה אוטופס, הנחזים כניתנים לפי פקודה זו על-ידי אדם פלוני או בשמו. רואים אותם לכל ענין כאילו ניתנו על-ידי אותו אדם או בהרשאתו, זולת אם הוכח היפוכו של דבר וכל החותם על כל דו"ח, אמרה או טופס רואים אותו כמי שיודע כל ענין שבהם". (ההדגשה שלי - ת' א'). לגבי סעיף זה נקבע, שהחזקה, המופיעה בסיפא של הסעיף, כוללת חזקה חלוטה שאין להפריכה (ראה ע"א 502/73 שוורצברג נ' מדינת ישראל, בעמ' 204[3] וראה האסמכתאות הנוספות שבו). כשנקט המחוקק בסעיף 238לשון לפיה, משנשלחה הודעה בדואר רשום על-פי כתובתו הנכונה של הנמען "יראוה" כהודעה שהומצאה ביום הששי שלאחר יום המשוח, נראה בעליל, שהתכוון לקבוע חזקה חלוטה בדבר המסירה. .7בענייננו הוכח, שהצווים אכן הוצאו ונשלחו בדואר רשום לכתובתה של המערערת, דהיינו 604/4נצרת, והמערערת הודתה בערכאה הראשונה שזו כתובתה משך שלושים השנים האחרונות. המסקנה המתבקשת היא, איפוא, שהוכחה המצאת הצווים למערערת ביום הששי שלאחר 25.5.81, מועד בו נשלחו אליה בדואר רשום, ואין בטענתה של המערערת, שלא קיבלה צווים אלה בפועל, כדי לסייע לה, באשר מנועה היא מלסתור את החזקה שבסעיף 238לפקודה. מכיוון שכך, אין ספק, שב- 29.1.82- מועד הגשת הבקשה למתן ארכה - חלף מועד הגשת הערעור זה מכבר. וזה מביאני לשאלה השניה הדורשת הכרעה: האם בנסיבות המקרה היה מקום להעתר למבקשת, וליתן למערערת ארכה להגשת הערעור, בקשה אשר נדחתה על-ידי כב' הרשם. .8השיקולים המנחים בכגון דא הם, האם יש למערערת סיכויים לגופו של ענין בערעורה וכן אם יש בפיה הסבר לאי-הגשת הערעור במועדו. לגבי אי הגשת הערעור במועד, יש לזקוף לזכות המערערת את שאמרה בתצהירה ובעדותה בבית-המשפט, שלמעשה, לא קיבלה לידיה את הצווים ולא ידעה על קיומם. כאמור, אין היא יכולה לסתור את עצם המצאתם, ומרוץ התקופה להגשת הערעור החל. אך כשבאים לשקול אם יש להעתר לבקשה למתן ארכה, יש ליתן משקל לעובדה שלא ידעה על קיום הצווים. גם לעצם הענין, אין לשלול קיום סיכויים למערערת דיון בערעורה. על-פי נוסח הודעת ערעורה, אשר צורף לבקשה, הכנסתה היתה כאמור בדוחו"ת שהגישה על הכנסתה, בסכומים קטנים הרבה מאלה שנקבעו בצווים שהוציא המשיב. עלי גם להזכיר, שבדיון שבפני, כשנעשו נסיונות פשרה בין הצדדים, יכולתי להבין, שגם פקיד השומה סבור, שיש מקום להפחית מהסכומים שנקבעו בצווים. בנסיבות אלה, נראה לי, שיש מקום להעתר לבקשה למתן ארכה למערערת. .9אני מקבל, איפוא, את הערעור, מבטל את החלטת הרשם וניתנת בזה למערערת ארכה להגשת הערעור תוך 5ימים מיום היוודע לה דבר החלטה זו. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו גבי הדיון בפני כב' הרשם ובפני.הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדמיסיםערעורצוויםשומה