קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על מחסנים: עתירה זו מופנית כנגד חיובה של העותרת בתשלום ארנונה ביחס לתקופה בה, לטענתה, לא החזיקה בנכסים נשוא החיוב. הרקע העובדתי העותרת ניהלה עסק ברח' הרצל 160 בתל-אביב וכן החזיקה במחסנים בהם איחסנה את סחורותיה. על פי הנטען בעתירה בתאריך 30.12.02 שכרה העותרת מחסנים ומבנה בחולון שתחילת השכירות בהם נקבעה ליום 5.1.03. בתאריך 15.2.03 פינתה העותרת, לגירסתה, את המושכר ברח' הרצל ועברה למושכר החדש. המושכר ברחוב הרצל כלל מספר נכסים אשר חוייבו בתשלום ארנונה בארבעה חשבונות נפרדים. בתאריך 16.3.03 הודיעה העותרת לעירייה על פינוי המושכר תוך התייחסות לחשבון אחד מבין החשבונות בהם חוייבו המושכרים. בתאריך 29.5.03 הודיעה העותרת לעירייה על פינוי מושכר, בהתייחס לחשבון נוסף. בחודש ספטמבר 2003 או סמוך לכך, כאשר הסתבר לעותרת כי המשיבה ממשיכה לשלוח הודעות תשלום עבור המושכר, נשלח על ידה מכתב בו נטען כי שניים מבין המחסנים שבגינם נדרשה לשלם ארנונה מעולם לא היו בחזקתה. אין חולק כי בבדיקה חוזרת, הסתבר לעותרת כי אחד המחסנים היה בחזקתה בניגוד לנטען במכתבה. למרות פניית העותרת המשיכה המשיבה בהליכי גביה. בתאריך 30.3.04 התקיימה פגישה בין נציגי העותרת לנציגי המשיבה בה שטחו נציגי העותרת את טענותיהם ביחס לחיובי הארנונה. בתאריך 31.3.03 השיבה מנהלת מחלקת שומה ב' של המשיבה, גב' רחל מונד לעותרת כי שם המחזיק בנכסים לגביהם פנתה (מספרי חשבון 48-001-1581-0003 ו- 71-004-0131-3426). שונה החל מיום 1.10.03. בתאריך 9.5.04 הגישה העותרת השגה על חיובה בארנונה בגין שני הנכסים. בתאריך 6.6.04 השיבה הגב' רחל מונד לב"כ העותרת כי להשקפת המשיבה, הפניה הנ"ל אינה בגדר השגה מאחר שהוגשה באיחור. ולגופו של ענין הבהירה כי לא ניתן לבצע רישום רטרואקטיבי של החזקה בהסתמך על סעיף 325 לפקודת העיריות הקובע שעל המחזיק להודיע על שינוי זהות המחזיק בעת שהוא חדל להחזיק בנכס. ובאשר לטענה לפיה העותרת לא החזיקה כלל באחד משני הנכסים, נאמר בתשובה, כי זיקת העותרת נבדקה ברישומי העירייה ונמצא כי בתאריך 28.8.02 הופיע באגף לחיובי ארנונה נציג העותרת ומסר חוזה התקשרות בציון פרטיה והעירייה פעלה על פי הפקודה לנושא רישום נישום ובהסתמך על החוזה שונה שם המחזיק. טענות העותרת טענתה הראשונה של העותרת הינה כי אינה מחזיקה במחסנים ומבקשת שיותר לה להעלות טענתה זו בפני בית המשפט. על טענה עובדתית זו מוסיפה העותרת את הטענות המשפטיות כדלקמן: 1) מאחר שפנייתה מיום 9.5.04 הינה בגדר השגה היה על מנהל הארנונה אישית להשיב עליה בתוך 60 יום ומשלא עשה כן, הרי שבהסתמך על סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: "החוק") ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה. עוד נטען בענין זה כי ועדת ערר אינה מוסמכת ליתן החלטה לפי סעיף 4(ב) הנ"ל ועל כן נתונה הסמכות לבית המשפט לקבוע כי ההשגה התקבלה. 2) מכיוון שהעתק החוזה הנזכר בתשובת גב' רחל מונד מיום 16.6.04 לא הוצג, לא היה מקום לחייבה בתשלום ארנונה בגין נכס שמעולם לא הוחזק על ידה. 3) מאחר שהעותרת שילמה ארנונה ביתר עבור תקופה שלא היתה מחוייבת לשלם ארנונה, מן הדין כי המשיבה תשיב לעותרת סכום זה (32,000 ₪) שנגבה שלא כדין. דיון היקף התערבות בית המשפט בחיובי ארנונה על פי סעיף 3(ג) לחוק בע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל פ"ד נו(2) 773 נקבעו העקרונות על פיהם ינהג בית המשפט בכל הנוגע לסמכות המקבילה שהוענקה לו על פי סעיף 3(ג) הנ"ל. "מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החיוב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר מועלת בפניו טענה המנוייה בסעיף 3 לחוק הערר. יש לשקול האם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים, הנטייה תהיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה, המצריכות לעיתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות." בחינת טענות העותרת מעלה כי מדובר בטענות עובדתיות פשוטות שמן הראוי לבררן בהליך של השגה. כך נקבע, בשורה של פסקי דין, כי כל עוד לא הודיע המחזיק על שינוי החזקה ימשיך לחוב בתשלום ארנונה; וגם לפי גירסת העותרת עצמה, הודעתה, ככל שהיא נוגעת לנכס שבהחזקתו הודתה, נמסרה באיחור. באשר לנכס השני ברור שאלת החזקה הינה שאלה עובדתית שמקומה בוועדת הערר ולפיכך אין מקום להביא השגות בסוגיות אלה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר המחוקק קבע הסדר דיוני שיאפשר בירור העובדות לאשורן. הגדרת הפניה מיום 9.5.04 כהשגה סעיף 3(א) לחוק קובע: "מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה." טוענת המשיבה כי אין בחוק הוראה המאפשרת הארכת המועד להגשת ההשגה; ומאחר שההשגה הנטענת הוגשה ב-9.5.04 ביחס לדרישות מחודש ספטמבר 2003 אין לראות בפניה השגה. בע"א (י-ם) 4510/98 עיריית מעלה אדומים נ' חברה כלכלית לירושלים בע"מ דן בית המשפט בפרשנות סעיפים 3 ו-4 לחוק וקבע, בהסתמך על בג"צ 351/88 טית-בית בע"מ נ' עיריית פתח תקוה פ"ד מד (3) 441, כי יש לפרש את האמור בסעיף 3 הנ"ל באופן רחב ככל האפשר ואין להקפיד עם הנישום כאשר אינו מגדיר את פנייתו כהשגה, וכן אין לדרוש ממנו לנסח את פנייתו על פי כללים נוקשים אך מאידך גיסא אין לפסול תגובה מטעם מנהל הארנונה אשר נכתבה על ידי מי שהוסמך על ידו שלא בהתאם לכללים ו"מי שמבקש לצאת נשכר מהוראה זו ולטעון לקבלת השגתו עקב אי מתן תשובה, חייב לעמוד בדרישות מינימיליות שבלעדיהן לא ניתן לקבל את ההשגה." דהיינו, מי שהשגתו לוקה בפגמים דיוניים היורדים לשורשו של ענין אינו יכול להיבנות מהוראת סעיף 4 שמטרתו למנוע זלזול הרשויות באזרח על ידי עיכוב הטיפול בפנייתו. ובענייננו, השיבה הגב' רחל מונד למה שהוגדר על ידי ב"כ העותרת כהשגה, לא משום שמנהל הארנונה התרשל או עיכב הטיפול בפניה, אלא מן הטעם שהמשיבה סברה, ובצדק, שמחמת האיחור בפניה אין לראות בה השגה. עיון בחוק מלמד כי אכן לא נכללה בו הוראה המתירה למנהל הארנונה או לועדת הערר להאריך המועדים שנקבעו בו ועל כן צדק מנהל הארנונה כאשר סבר שאין היא מצריכה תשובה מצידו. יחד עם זאת, הוטל על עובדת אגף הגביה לטפל בפניית העותרת ולהשיב עליה ומשכך, גם אם נפל פגם בהאצלת הסמכויות אין לקבוע בשל כך שחלה בענייננו הוראת סעיף 4 הנ"ל. חיוב ביתר כפי שפירטתי לעיל, טענות העותרת מתייחסות לשני חשבונות. ביחס לנכס הראשון נטען שלא היה מקום לחייבה בתשלום ארנונה בגינו למרות שהחזקתה הסתיימה. בענין זה אין לי אלא להפנות לע"א (תל-אביב) 1982/97 כהן צדוק נ' עיריית תל אביב שם נקבע: "פקודת העיריות קובעת בסעיף 325 כי המחזיק בפועל מסתכן בכך שהעירייה תוכל להמשיך ולתבוע ממנו את חוב הארנונה גם לאחר שיחדל מהחזקתו, אלא אם כן יודיע לה בכתב כי חדל להחזיק בנכס, בכך ביקשה הפקודה להעביר את נטל הבדיקה והעדכון על מצב החזקות בנכסים השונים מכתפיה של העיריה לכתפיו של המחזיק... הפירוש לפיו מטילה הוראת ס' 325 לפקודת העיריות על המחזיקים את הנטל להודיע לעיריה על התרחשותם של שינויים כאמור, הינו, איפוא, פירוש סביר, הגיוני ומחוייב המציאות, וכמוהו גם הגישה לפיה כל עוד לא הודיע המחזיק על השינוי, תהא העיריה רשאית להמשיך ברצף הגביה של הארנונה על פי הרישום הקיים." באשר לנכס לגביו נטען כי לא היה בחזקת העותרת; כפי שצויין בתשובת המשיבה, הרישום נעשה על פי פניית העותרת עצמה ובהסתמך על מסמך שהוצג על ידה. טענת העותרת לפיה דרישתה לקבל את המסמך לא נענתה אינה נימוק לקבלת העתירה. כפי שציינתי לעיל, ההליך שנועד לבירור טענות עובדתיות בסוג זה הינו הליך ההשגה והערר ולא הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים. מכל מקום, הודעת העותרת על שינוי שם המחזיק צורפה לתגובת המשיבה וכן תשובתה לפניה זו (נספחים י"א-י"ב). יצויין כי בהודעה על שינוי נכתב על ידי הפונה-העותרת מענו של הנכס ברחוב 3426, כתובת אשר צויינה גם בתשובת המשיבה לפיה שינוי שם המחזיק נרשם. אם היו לעותרת השגות באשר לנכונות הרישומים, חזקה עליה כי היתה פונה כבר בשנת 2002 ומעמידה את העירייה על טעותה. כך שגם לגופו של ענין, לא עלה בידי העותרת להראות, ולו לכאורה, כי חוייבה בשל נכס שלא היתה לה אליו כל זיקה. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה הן מן הטעם שהעותרת לא מיצתה את הליך ההשגה והן לגופו של ענין. העותרת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מחסן (ארנונה)מחסןארנונה