קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאשפוז נאשם חולה נפש: הנאשם הובא לדין על עבירה של התפרצות לבית מגורים וגניבה. בטרם השיב הנאשם לאשמה ובטרם הוחל הדיון בתיק, עקב חשש כי הנאשם סובל ממחלת נפש - ניתן צו על בדיקתו של הנאשם על-ידי הפסיכיאטר המחוזי. ביום 23.3.83, נתקבלה חוות דעת רפואית של ד"ר א' זאבו, הפסיכיאטר המחוזי במחוז הדרום, ימעל-פיה הנאשם "סובל מזה שנתיים ממחלת נפש - סכיזופרניה פעילה. הוא לא מסוגל לעמוד לדין, הוא לא מסוגל להבחין בין אסור למותר. אני בדיעה, שבזמן ביצוע העבירה הוא לא היה אחראי למעשיו". בא-כוח המאשימה, מבקש, לאור חוות דעת זו, לצוות על אישפוזו של הנאשם על- פי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש תשט"ו- 1955(להלן - החוק [5]). עו"ד חכמון, בא-כוח הנאשם, טוען, כי הואיל ולצורך ביצוע העבירה הנדונה יש צורך בכוונה פלילית, והואיל ולפי קביעת הפסיכיאטר, הנאשם לא היה אחראי למעשיו בזמן ביצוע העבירה - הרי על-פי סעיף 19(אי-שפיות) או סעיף 15(היעדר כוונה פלילית) של חוק העונשין תשל"ז- 1977[4], יש לזכות את הנאשם מן האשמה, ואין צורר או מקום לצוות על אישפוזו. לדעתו של הסניגור המלומד, סעיף 6(א) לחוק [5] אינו דן במקרה שגם בעת ביצוע העבירה היה הנאשם חולה נפש. מאידך - אין מקום, לדעת הסניגור, לצוות על אישפוזו של הנאשם על-פי הסעיף 6(ב) לחוק [5], שכן אין לקבוע שהנאשם עשה את המעשה המיוחס לו ככתב האישום, עובדה, שבהיעדרה אין ליתן צו אישפוז על-פי סעיף 6(ב) הנ"ל. אני סבור כי אין ממש בטענותיו אלה של הסניגור המלומד. טענת אי-שפיות, על-פי סעיף 19לחוק העונשין, הינה טענת הגנה, אשר כמו יתר טענות ההגנה הכלולות בפרק ג' של חוק העונשין, משמעותה, כי הנאשם אכן עשה את המעשה המיוחס לו בכתב האישום, אלא שבשל עוברות אחרות נוספות, הוא פטור מאחריות פלילית בגין המעשה שעשה. לכן, אם הנאשם, במקרה שבפנינו, לא עשה את המעשה המיוחס לו בכתב האישום כפי שעולה מטענת הסניגור, הרי שאין כלל מקום לטענת ההגנה המועלת על ידו. מאידך, אם היתה נטענת הטענה כי הנאשם עשה את המעשה - הרי מכיוון שהוא עדיין חולה נפש, על-פי התעודה הרפואית שהומצאה - יש לצוות על אישפוזו לפי סעיף (6) לחוק [5]. בע"פ 222/60 היועמ"ש נ' פלוני ואלמוני 11], נקבעה הלכה, כי המילים "אין הוא בר עונשין" שבסעיף 6(ב) לחוק, פירושן: אינו נושא באחריות פלילית על-פי סעיף ההגנה של אי-שפיות. משמע, גם כאשר נאשם הינו בר הגנה על-פי סעיף 19לחוק העונשין, הנה על-פי סעיף 6(ב) לחוק, יש לתת כנגדו צו אישפוז. כך עולה הדבר מההלכה שנקבעה בע"פ 214/57 פלוני נ' היועמ"ש [2]; שם הוחלט, כי עצם עשיית המעשה על-ידי הנאשם חולה הנפש, דיה כדי לצוות על אישפוזו של הנאשם ואין מקום לטענה שבשל מחלת הנפש, נשללה מן הנאשם הכוונה הפלילית הדרושה לביצוע העבירה. הנה כי כן, יש לצוות על אישפוזו של נאשם חולה נפש, שלא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע המעשה, ועדיין הוא חולה נפש, אף בהיעדר הכוונה הפלילית הדרושה לביצוע האשמה שבה הואשם. אינני מסכים לטענת הסניגור, כי אין לתת צו על-פי סעיף 6(א) לחוק במקום שהנאשם לא היה אחראי למעשיו, בשל מחלתו, בעת ביצוע המעשה, כפי שאכן נקבע בחוות הדעת שהוגשה בפני, כמצויין לעיל. על-פי סעיף 6(א) הנ"ל, יש מקום לצוות על אישפוזו של הנאשם כל אימת שהנאשם "אינו מסוגל לעמוד בדין היותו חולה". מאחר ולפי חוות הדעת הנ"ל אכן נקבע כך, נתמלאו התנאים המאפשרים מתן צו על-פי סעיף 6(א) לחוק. בע"פ 392/67 סלימאן צעלוק נ' היועמ"ש [3], היה המקרה דומה למקרה שבפני, בכך שניתנה לגבי הנאשם שם חוות דעת פסיכיאטרית, שעל-פיה הנאשם חולה נפש, אינו מסוגל לעמוד לדין וגם לא אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. בית-המשפט המחוזי ציווה על אישפוזו על-פי סעיף 6(א) לחוק. בערעור לבית-המשפט העליון, טען סניגורו של אותו נאשם, כי טעה בית-המשפט המחוזי בכך וכי לאור הקביעה בחוות הדעת הרפואית שהנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה - היה על בית- המשפט המחוזי לצוות על אישפוז, על-פי סעיף 6(ב) לחוק. בית-המשפט העליון דחה טענה זו של הסניגור נקבע, כי אין כלל לדון אדם שאיננו מסוגל לעמוד לדין בשל מחלת נפש. משום כך, אין גם מקום לקבוע שנאשם זה ביצע את המעשה המיוחס לו ולכן אין לנקוט כנגדו בצעדים על-פי סעיף 6(ב) לחוק. וכך מציין כב' השופט קיסטר בפסק-הדין: "עצם הקביעה בפסק-דין כי נאשם פלוני ביצע עבירה, היא פגיעה בו, במקרה שהיא לא נעשתה על ידו, ובזה בלבד די שבית-המשפט לא ידון אדם אלא אם הוא מסוגל לעמוד לדין, להבין את מהות ההליכים ומסוגל למנות לעצמו סניגור כדי להתגונן בעזרתו במשפט. אם הנאשם אינו מסוגל לעמוד במשפט, בית-המשפט לא ישפוט אותו, לא ישמע עדויות נגדו, וכאמור, רשאי לצוות על אשפוזו, ובית-המשפט יעשה זאת אם 'ראה בעיניו שהדבר דרוש'". משמע: בכל מקרה שאין נאשם מסוגל לעמוד לדין בשל מחלת נפש, הרי אף אם עולה מחוות הדעת של הפסיכיאטר כי אין הנאשם אחראי על מעשיו, כמיוחס לו בכתב האישום, אין בית-המשפט מקיים כלל דיון לעצם הענין, אלא מצווה על אישפוזו של הנאשם על-פי סעיף 6(א) לחוק. הדיון באשמה המיוחסת לנאשם יחודש כנגדו, רק אם יורה היועץ המשפטי לממשלה, עפ"י סעיף 7(ב) של החוק [5], כי הנאשם "יועמד לדין על העבירה בה הואשם לראשונה". סוף דבר: יש לצוות על אישפוזו של הנאשם על-פי סעיף 6(א) לחוק, וכך אני מורה. משפט פליליהתחום הנפשירפואהחולי נפשנאשם חולה נפש / כשירות לעמוד לדין