בבג"צ 240/81 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ. השר לעניני דתות ואח' פ"ד נב (5) 167בעמ' 181-182) נפסק כי : שלושה המה עיקרים היוצרים הכרעה שיפוטית וסעד בצדה: סכסוך בין בעלי- דין (lus unter partes) במובנו הרחב של המושג "סכסוך"; הכרעה שיפוטית באותו סכסוך; הענקת סעד בצדה של ההכרעה. בכל שלושה עיקרים אלה יימצא ביסוד הספציפיות והקונקרטיות: הסכסוך חייב שיהא ספיציפי וקונקרטי (טרוניה על אי הענקת רישיון עסק ספציפי; תלונה על הפקעתה של כברת- קרקע פלונית; עתירה בגין מעצר שלא-כדין); בעקבות הסכסוך הספציפי והקונקרטי תבוא הכרעה שיפוטית ספציפית וקונקרטית אף היא (האם הסירוב להעניק רישיון עסק ספציפי היה כדין או שלא כדין; האם הפקעת הקרקע הספציפית נעשתה בסמכות וכדין או שלא בסמכות ושלא כדין; האם המעצר היה מעצר כדין או מעצר שלא -כדין). ומשיימצא כי צדק התובע (או העותר) בתביעתו,או בעתירתו, תבוא עת הסעד. והסעד אף הוא, כסכסוך מעיקרו וכהכרעת הדין, חותם הקונקרטיות והמיוחדות יוטבע בו. על דרך הכלל, בהיגרע יסוד הספיצפיות והקונקרטיות ולו מאחד משלושה העיקרים היוצרים הכרעה שיפוטית, לא תקום ולא תהיה הכרעה שיפוטית ומימלא לא יינתן סעד לתובע ולעותר. בדרך כלל בהיעדר ספיצפיות וקונקרטיות מן הסכסוך, לא יידרש בית המשפט לתביעה שלפניו; בהידרשו לסכסוך ספציפי וקונקרטי לא יכריע בית המשפט בסכסוך אלא באורח ספציפי וקונקרטי, ומשהכריע בסכסוך הספציפי והקונקרטי, לא יעניק בית המשפט סעד אלא אם סעד ספציפי וקונקרטי הוא. העיקרים המאפיינים את הרשות השופטת הם הספציפיות והקונקרטיות. אכן, בצד הספציפי והקונקרטי תבוא הפעילות הנומרטיבית הקרויה "חקיקה שיפוטית". בעיקר אמורים הדברים בבית המשפט העליון, שהלכה היוצאת מלפניו מחייבת את הכל.ואולם, אותה "חקיקה שיפוטית " הינה - בנוהג שבעולם- תוצר - לוואי להחלטה ספציפית וקונקרטית בין בעלי-דין המבקשים כי בית המשפט יכריע ביניהם, כי בית המשפט יעשה צדק בין איש לרעהו (justice between man and man)".בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)