קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי על קניית בגד ים פגום בבית המשפט לתביעות קטנות: 1. התובעת תבעה מהנתבעת פיצוי בשל כך שבגד ים חדש, מתוצרת "ספידו", שרכשה אצל הנתבעת, התפורר באזור הישבן ואיבד את צורתו, כחודשיים בלבד לאחר שרכשה אותו. התובעת טוענת, כי בנסיבות אלה מצביע הדבר על פגם בייצור, ועל כן על הנתבעת לפצותה. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה (ואף בהתכתבות שהתנהלה בין הצדדים), כי בגדי הים מתוצרת "ספידו" עוברים בדיקות איכות קפדניות, וכי הסיבה לנזק לבגד הים טמונה ברמת הכלור בבריכה, שהתובעת שוחה בה, או בשימוש בלתי נכון במוצר על ידי התובעת (אי שטיפתו במים נקיים לאחר כל שחייה, כביסה בטמפרטורה גבוהה מדי וכד'). התובעת הגיבה בהמצאת מסמך אודות רמות הכלור בבריכה שבה מדובר, שמראה כי אינן עולות על רמה מקובלת, היינו - הנזק לא נגרם על ידי הכלור. התובעת טענה עוד, כי היא מרבה לשחות, כי היא מודעת לאופן שבו יש לשמור על בגד-הים ועל כן מקפידה לשטוף אותו במים לאחר כל שימוש, אינה מכבסת אותו באופן בלתי נכון, וכד'. יש לציין, כי בגד הים נרכש בסכום של 199 ש"ח. 3. בישיבת בית המשפט ביום 14.3.01 עמדה נציגת הנתבעת על ביצוע בדיקה לבגד הים במעבדת הטקסטיל של מכון התקנים, על מנת להוכיח, כי הוא עומד בדרישות האיכות, ולא נפל פגם בייצורו. נציגת הנתבעת היתה מודעת לכך, שבדיקה כזאת תעלה יותר ממחירו של בגד הים, אך בכל זאת אמרה: "אנו מוכנים לבצע על חשבוננו בדיקה במכון התקנים. השם הטוב של המוצר חשוב לנו באופן עקרוני. אנו מבקשים כי לא יינתן פסק דין לפני קבלת תוצאות של בדיקה כזאת". לנוכח עמדתה של נציגת הנתבעת, ובהתחשב בעלות הצפוייה של הבדיקה, הודעתי לנציגת הנתבעת, כי בנסיבות אלה, תישא הנתבעת - בכל מקרה - בעלות הבדיקה עצמה. 4. התובעת מסרה את בגד הים, באותו מעמד, לנציגת הנתבעת, והוא נמסר לבדיקה במעבדת הטקסטיל של מכון התקנים. יחד עמו נמסר לבדיקה בגד ים חדש, זהה בהרכב הבד ובצבע ומאותה סדרת ייצור (הפרטים - בחוות הדעת, מיום 25.3.01, של מהנדסת מרים הרלב מהמעבדה לכימיה וטקסטיל במכון התקנים). הנתבעת העבירה לבית המשפט את חוות הדעת של המהנדסת הרלב, תיעוד של הבדיקה במכון התקנים ומסמכים של בדיקת איכות מחו"ל. 5. בדיקת המעבדה במכון התקנים התייחסה רק לבגד הים החדש. בגד ים זה נבדק לפי תקן ASTM, שאינו מחייב, ומטרתו לבדוק: Standard Performance Specification. בחוות הדעת נמנו הדרישות לגבי יציבות הצבע של בגד הים, במי ים ובמי בריכה, ונאמר כי "בגד הים החדש מתאים לדרישות התקן בתכונות שנבדקו". בגד הים הישן - מושא התביעה - נבדק רק בדיקה חזותית. המהנדסת מצאה, כי "הבד איבד את האלסטיות. חוטי הלייקרה נפגמו ונקרעו". בסיכם חוות דעתה היא כותבת: "בד בגד הים המשומש נפגע משימוש ממתיחת יתר ושטיפה לא מספיקה במים לאחר כל השימוש". 6. על פי תוצאות הבדיקות וחוות דעת מכון התקנים לא נמצא, איפוא, פגם בייצור בבגד ים חדש וזהה, מאותה סדרת ייצור, והמהנדסת הראשית לטקסטיל, נייר ועור חיוותה דעתה - אם כי על פי בדיקה חזותית - כי בגד הים של התובעת נפגע ממתיחת יתר ושטיפה בלתי מספקת לאחר כל שימוש. על פי תוצאות אלה, התובעת לא הוכיחה כי היה פגם בייצור; אם כי בדיקת המעבדה התייחסה בעיקר לעמידותו במים של צבע בגד הים החדש; בעוד שהמחלוקת היתה לגבי העמידות והאיכות של מרקם הבד, ולא לגבי עמידות צבעו. בנושא שבמחלוקת חיוותה המהנדסת את דעתה על סמך בדיקה חזותית בלבד (התקן לגבי עמידות הצבע, שביחס אליו נבדק בגד הים החדש במעבדה, אינו נראה, על פני הדברים, רלבנטי לשאלה שבמחלוקת בתיק זה); אולם לנוכח תפקידה של המהנדסת, ומשמדובר במכון התקנים, שנחשב לגוף-בודק אובייקטיבי, הסתמכתי על חוות דעתה המקצועית לגבי בגד הים המדובר - על סמך בדיקתה החזותית - כבסיס למסקנה, שיש לדחות את התביעה. 7. הנתבעת ביקשה להשית על התובעת הוצאות, למרות שבישיבת בית המשפט אמרתי לנציגת הנתבעת, מראש, כי גם אם הבדיקה תקבע באופן חד משמעי, שלא נפל פגם בייצור - תידחה התביעה ללא צו להוצאות, וכך אף נכתב בסעיף 3 של החלטתי מאותו מועד (את הטעמים לכך ציינתי קודם לכן). איני מוצאת מקום להענות לבקשת הנתבעת: בגד הים נהרס כחודשיים בלבד, לאחר שהתובעת רכשה אותו, וחוטיו נפגמו ונקרעו. התובעת עשתה עלי רושם אמין. היא העידה, כי היא מרבה לשחות, וכי היא מודעת היטב לצורך לשטוף את בגד הים כראוי לאחר כל שחייה בבריכה, מחמת הכלור. עוד טענה, כי לא כיבסה את בגד הים במכונה, או בכל צורה בלתי נכונה אחרת, שכן היה ברשותה רק חודשיים ולא נזקק לכביסה "חזקה". התובעת לא הצליחה, אמנם, להוכיח כי נפל פגם בייצור, ועל כן אני דוחה את תביעתה, אך אין בכך בשום פנים כדי להצביע על "ניצול לרעה" של הליכי המשפט, כפי שטוענת הנתבעת. כפי שהסברתי לנציגת הנתבעת, כשמדובר במוצר שמחירו לצרכן פחות מ- 200 ש"ח - אין הצדקה לחייב את הצרכן בהוצאות מעבדה וחוות דעת מומחה, שעולות פי כמה על ערך המוצר, על מנת להוכיח פגם בייצור. יתכן כי גם הנתבעת יכלה להימנע מהוצאות כאלה, אך היא העדיפה - מטעמים עקרוניים של המוניטין של המוצר - להשקיע את הסכום הדרוש בבדיקת מכון התקנים. לתובעת, כצרכנית, אין שיקולים כאלה. 8. לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. הנתבעת תחזיר לתובעת את בגד הים שמסרה לידי נציגתה. 9. המזכירות תשלח את פסק הדין אל הצדדים ותשלח אל התובעת את הודעת הנתבעת, על כל צרופותיה. זכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.בגדים (הגנת הצרכן)