בוררות בעניין הפרת חוזה מכר דירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק בורר: 1. זו בקשה לביטול פסק בורר שניתן ע"י הבורר השופט בדימוס ר. בן חורין (להלן "הבורר") ביום 19.4.98. הבוררות נתקיימה בעקבות הסכם (להלן "ההסכם") שנעשה בין הצדדים במסגרת תביעה שהגישו המשיבים (להלן "התובעים") נגד המבקשת (להלן "הנתבעת") לביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק 96/10240. התביעה נסבה על הפרת חוזה מכר של דירה, שהנתבעת מכרה לתובעים בבית דירות שבנתה. עפ"י ההסכם הועברו לבוררות שלשה ענינים שהוגדרו בהסכם, היינו: א) "פיצויים בשל אחור במסירת החזקה בדירה, אם היה אחור כזה, לרבות דמי שמוש ראויים"; ב) תביעת הנתבעת לרבית פגורים. ג) תביעת הנתבעת להפרשי הצמדה. המחלוקת בבקשה דנן סבה סביב השאלה הראשונה, שכן הבורר פסק לתובעים סך 6,000 ש"ח עבור דמי שכירות לתקופה של כ7- חדשים, שבה פיגרה הנתבעת במסירת החזקה (להלן "תקופת הפיגור"), וסך 15,000 ש"ח פיצויים על "עגמת נפש והטרדה" שנגרמו לתובעים בעקבות הפיגור. 2. הנתבעת מלאה טענות כרימון נגד פסה"ד של הבורר ונגד התנהגותו של הבורר. בין היתר שמה הנתבעת דגש על דיון שהתקיים אצל הבורר במעמד התובעים בלבד, ביום 21.1.98, היינו לאחר שנסתיימו הליכי הבוררות והצדדים המתינו לפס"ד של הבורר. בדיון ביום 21.1.98 ביקשו התובעים צו מהבורר, שיורה לנתבעת לחבר את החשמל לדירה לאלתר, והבורר נתן צו. לטענת הנתבעת היה בפנייה ובהעתרות לה משום עילה לבקש את פסילת הבורר והעברתו מתפקידו, וכן טוענת הנתבעת שהבורר הושפע מהאינפורמציה שסופקה לו בבקשה זו במעמד צד אחד. 3. הנתבעת לא נקטה צעד כלשהו להעברת הבורר מתפקידו למרות שתי הזדמנויות שלדעתה הצדיקו הגשת בקשה לכך, האחת ההזדמנות מיום 21.1.98, והשניה ביום 25.2.97, בקשר לפגם בהליך שקרה לדעתה. הנתבעת העדיפה שלא לנקוט בצעד האמור, כפי שפיה ענה בה בסעיף 7 לנימוקי הבקשה ובסעיף 12 שם. הנתבעת העדיפה כנראה להמתין ולראות כיצד יוכרע הדין, ושמא יהא פסה"ד לשביעות רצונה. על ההזדמנות הראשונה הנ"ל מחלה הנתבעת, כפי שנאמר בסעיף 7 לבקשתנו. 4. אינני סבור שיש לקבל את טענות הנתבעת בענין ההתרחשות ב21.1.98-. ברור מפסה"ד של הבורר שהוא לא הושפע מהבקשה מיום 21.1.98 בבואו להכריע בשאלות שהוצבו לפניו להכרעה עפ"י ההסכם. בחלק האופרטיבי של פסה"ד מצויין מפורשות שהחיוב בסך 6,000 ש"ח נקבע עבור דמי שכירות לתקופת הפיגור, ושהפיצוי בסך 15,000 ש"ח מתיחס לעגמת הנפש ולטירדה "באותה תקופה". אם נחוצה תמיכה לדברי אלה, הריהם מצויים בהחלטת הבורר מיום 9.6.98. החלטה זו באה בעקבות בקשת התובעים לתקן טעות סופר בפסה"ד, ובה התיחס הבורר גם לטענה שהעלתה הנתבעת בתגובתה לבקשה לתקון טעות הסופר. בתגובת הנתבעת היא טענה שהבורר חרג מהמסגרת שהצדדים תחמו לבוררות, בכך שפסק פיצויים גם בגין הפרות בהסכם שאינן קשורות לתקופת הפיגור. הבורר הגיב בהחלטתו לטענת הנתבעת, והבהיר שהפיצוי שפסק היה רק עבור "הסבל שעבר על המבקשים עד אשר קיבלו את הדירה לידיהם", היינו תקופת הפיגור. 5. לאור האמור, גם אם היו פה ושם פגמים קלים בתהליך הבוררות, הרי המסגרת הנאותה ודרך ההילוך הנכונה של הבוררות נשתמרה ע"י הבורר, ולא נגרם כל עיוות דין. הבורר עסק למעשה, כעולה מפסק דינו, בענינים שנמסרו לו לטיפול ובמסגרת הנכונה של הענינים שעליהם הוסמך לדון, ולכן לא נגרם עוות דין. ועוד. כאמור, הנתבעת הודיעה במהלך הבוררות לתובעים שיש פגמים בבוררות, שמקנים לה את האפשרות לבקש העברת הבורר מתפקידו. למרות זאת נמנעה הנתבעת מלנקוט צעד כלשהו לפני שניתן פסק הבורר (בענין אחד אף מחלה הנתבעת מפורשות על הפגם שאירע לטענתה). גם אם תמצי לומר שנתקיימה עילת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשי"ח1968-, הרי שמשני הטעמים הנ"ל אין לומר שנגרם עוות דין, ועל כן חל סעיף 26 (א) לחוק (ראה גם אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדו' 3, עמ' 482 ואילך, שסעיף 26 (א) חל גם לגבי העילה של חריגה מסמכות). 6. הנתבעת טוענת שהבורר פסק 6,000 ש"ח עבור דמי שכירות, למרות שציין בפסה"ד שהתובעים לא הציגו מסמכים על הוצאה זו (שלטענתם הגיעה ל10,590- ש"ח). אין לומר שהבורר חרג מהסמכות ומההליך הנכון בפוסקו סך 6,000 ש"ח עפ"י אמדן, לאחר שהאמין לתובעים ששילמו דמי שכירות בתקופת הפיגור. ראוי לציין שפשיטא שהיו לתובעים הוצאות על דמי שכירות בתקופת הפיגור, שהרי לא היה ספק שהם גרו בשכירות כ7- חדשים בגלל תקופת הפיגור. גם הסך 6,000 ש"ח היה בודאי על הצד הנמוך, שכן התובעים טענו, והדבר נראה לכל בר דעת כסביר, ששילמו 350 דולר לחדש. אגב, בהסכם נקבע שהבוררות תתיחס לפיצויים מחמת האחור במסירת החזקה "לרבות דמי שמוש ראויים", ודמי שמוש ראויים בדירה שעלתה 116,000 דולר, במשך קרוב ל7- חדשים, לבטח עולים על 6,000 ש"ח. 7. הנתבעת טענה שפסיקת פיצוי על עגמת נפש וסבל לא היה במסגרת ההסכם. הטענה הועלתה בפני הבורר כבר בראשית הבוררות, והבורר דחה אותה בצדק רב. בהסכם דובר על "פיצויים בשל אחור", ולא נקבע שהפיצויים מוגבלים לסוג פלוני של פיצוי, מה גם שבסיפא נאמר "לרבות דמי שמוש ראויים", שזה הנזק העיקרי הצפוי, זולת נזק "לא ממוני". 8. סבורני שלא היתה הצדקה לבקשה לבטול פסק הבורר, והבקשה נדחית. בעקבות דחיית הבקשה הריני מאשר את פסק הבורר כפסק דין. על המבקשת לשלם למשיבים סך 5,000 ש"ח שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום. מכירת דירההפרת חוזהחוזהיישוב סכסוכיםמקרקעיןחוזה דירההסכם מכרבוררות