סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, לאמור: "201. ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, ייבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה (ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836 (1994)). מבין שתי השאלות, אותן צריך בית המשפט לבחון, בבואו לשקול ביטולה של החלטה, לשאלה הראשונה, בדבר הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקשים לא הגישו את הגנתם, נודעת אך חשיבות משנית, ואילו השאלה השנייה, בדבר סיכויי ההצלחה של המבקשת, אם תורשה להתגונן, היא השאלה העיקרית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטה במעמד צד אחד: א. פתח דבר: בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 05.01.10 בבר"ע 255/09 (להלן: "פסה"ד"), בהעדר תגובת המבקשת, לפיו התקבלה בקשת רשות ערעור של המשיב על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, במובן זה שהתיק יוחזר לבירור סוגיה עובדתית תוך הטלת הוצאות בסך 1500 ₪ על המבקשת. ב. רקע והליכים קודמים: לידתו של ההליך דנן, בתביעה אשר הוגשה כנגד המבקשת, אחר שהמשיב התקשר עימה בעסקה לרכישת שני מכשירי פלאפון, עסקה אשר ביקש לבטל סמוך למועד הרכישה. אחר שהובהר לו כי הוא אינו רשאי לבטל את העסקה, המשיב השאיר את מכשיר הפלאפון במשרדי המשיבה. המבקשת המשיכה לגבות ממנו את החיוב החודשי, שלחה לו את המכשיר בדואר רשום לביתו אולם דבר הדואר לא נאסף. המשיב הגיש תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות בעפולה בו טען לזכותו לביטול העסקה. ביהמ"ש דחתה את התביעה, קבע כי המבקשת פעלה בהתאם להסכם עליו חתום המשיב, מדיניות הביטולים של המבקשת לא מאפשרת ביטול ההסכם כאשר מדיניות זו ידועה ומצוינת בשילוט במקום. מאחר והמבקשת הודיעה במהלך הדיון על נכונותה לביטול העסקה, נקבע כי העסקה והחיוב החודשי יבוטלו החל ממועד מתן פסה"ד, כאשר המשיבה אינה מחויבת בהשבת הכספים שגבתה עד כה מהמשיב. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על פסה"ד, כאשר המבקשת לא טרחה להתגונן. ביום 05.01.10 ניתן פסק דינו של בימ"ש זה, הדן במדיניות ביטול העסקה של המשיבה. נקבע כי עפ"י סעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), על המבקשת מוטלת החובה לפרסום מדיניותה באשר להחזרת טובין, כאשר בהעדר פרסום, חזקה כי המדיניות היא לאפשר החזרת הטובין תוך השבת מלוא התמורה שהתקבלה. בפועל, בפני ביהמ"ש קמא הוצג שלט מטושטש שאינו קריא בעניין מדיניות הביטולים, משכך ולאור העובדה כי פסק דינו של ביהמ"ש קמא, לא דן בתנאי החוק ובתנאים הנדרשים לצורך הצגת מודעה לרבות גודלה, מיקומה וכו', נקבע כי התיק יושב לערכאה קמא לבירור ראייתי של המפורט. כן חויבה המבקשת בהוצאות ההליך כדי סך 1,500 ₪. ג. טענות הצדדים לנטען, עובדת מתן פסה"ד הובאה לידיעת המבקשת רק ביום 12.11.10 וכך נודע לה על קיומה של בקשת הרשות לערער. לאחר בירור נודע למבקשת כי בקשת רשות הערעור הומצאה לה לסניפה בעפולה, אולם בשל טעות אנוש, לא הועברה למחלקה המשפטית, משכך לא נענתה. המבקשת הינה חברה גדולה אשר איננה נוהגת לזנוח את הטיפול בתביעות המוגשות כנגדה. נטען כי סיבת מחדלה של המבקש היא טעות אנוש, בנוסף, למבקשת סיכויי הגנה טובים. ביהמ"ש קמא קבע כי המבקשת פעלה בהתאם להסכם, לפנים משורת הדין, הציעה למשיב לבטל את העסקה. התערבות ביהמ"ש של הערעור בפסיקת ביהמ"ש לתביעות קטנות נעשית רק במקרם הדורשים זאת באופן חריג. בתביעה דנן דובר על נושא עובדתי גרידא אשר שנוי במחלוקת רק בשל השלט המטושטש שהומצא. המבקשת לחיזוק טענתה צרפה לבקשה צילומים ממרכז השירות בנצרת מהם ניתן ללמוד כי השילוט עומד בדרישות חוק הגנת הצרכן. בנסיבות אלה יש לבטל את פסה"ד וליתן למבקשת יומה. מנגד, המשיב לא מסר תגובתו. ה. דיון ומסקנות: לאחר ששקלתי כלל טענות המבקשת, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה. סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, לאמור: "201. ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." בהקשר דנא יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר בעל דין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, המסור לשיקול דעת בית המשפט. בענייננו, אין חולק כי בקשת רשות הערעור התקבלה במשרדי המבקשת, משכך, אין עסקינן בבקשה לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק בשל פגם בהליך, אלא בבקשה לביטול המסורה לשיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, ייבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה (ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836 (1994)). מבין שתי השאלות, אותן צריך בית המשפט לבחון, בבואו לשקול ביטולה של החלטה, לשאלה הראשונה, בדבר הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקשים לא הגישו את הגנתם, נודעת אך חשיבות משנית, ואילו השאלה השנייה, בדבר סיכויי ההצלחה של המבקשת, אם תורשה להתגונן, היא השאלה העיקרית. כנטען בבקשה, מחדל המבקשת באי הגשת תגובה נעוץ בטעות אנוש, אחר שהבקשה לא הועברה למחלקה המשפטית כנדרש. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר, בידי לקבל טענת ב"כ המבקשת, כי אי מענה לבקשת רשות הערעור מקורו בטעות אנוש. אין בהעדר תגובתה המבקשת לדיון כדי ללמד על זלזול, וודאי לא מכוון, כלפי בית המשפט, לפיכך יש לסור ולפנות לבחינת השאלה השנייה והמרכזית העומדת לפתחה של ההכרעה. כאמור, ביהמ"ש, בבואו לשקול ביטולה של החלטה, שומה עליו לבחון את שאלת סיכויי ההצלחה של המבקש, במידה ויינתן לו מבוקשו, ההחלטה תבוטל והוא יורשה להתגונן. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, מוטל על המבקש ביטול להראות כי הגנתו בתיק העיקרי טובה ואין היא נשענת על כרעי תרנגולת (ראה, י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 738). בהקשר זה קבע כב' השופט זוסמן בע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן הנ"ל (בעמ' 358): "שאלת השאלות היא: האם יש לנתבע הגנה - אפשרית, ולאו דווקא בטוחה - כדי דחיית התביעה? ככל שסיכוי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בעניין הסיבה למחדלו, אי-הגשת כתב הגנה או אי-התייצבות במשפט, שגרם למתן פסק הדין. אך נתבע שאינו יכול להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המפשט מחדש? הרי מיד לאחר מכן, יינתן נגדו אותו פסק דין". וכן- "הלכה פסוקה היא, כי פסק די כזה, שניתן כהלכה, לא יבוטל על פי בקשת הנתבע, אלא אם כן יש בידו להראות, שתצמח לו תועלת מהביטול, היינו, שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן. אך אין דורשים, כמובן, מהנתבע יותר מאשר ראיה לכאורה לכך". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 738). (הדגשות שלי- י.כ.) האם קיימים למבקשת סיכויי הגנה כאלה, שאם יינתן לה יומה להגשת תגובה לבקשת רשות הערעור, יש בהם כדי הדיפת הבקשה? קביעתי, התשובה לשאלה זו שלילית. פס"ד נשוא הבקשה כאן, אינו קובע מסמרות אודות טענות הצדדים גופן, בנוגע לזכותו של המשיב לביטול העסקה. נקבע, כי מאחר וביהמ"ש קמא קבע כי למשיב אין עילת תביעה, ביסס הכרעתו בין היתר על שילוט בנדון מדיניות החברה שהוצב במקום, שעה שבפניו תצלום מטושטש ובהעדר דיון מקיף לרבות שאלת מיקום הצבת השלט, גודלו וכיוצ"ב, הרי שקביעתו אינה יכולה לעמוד. אף אם המבקשת הייתה טורחת ליתן תגובתה לבקשת רשות הערעור, לא היה בכוחה לבטל מסקנה זו, נוכח עיון בתיק המוצגים אשר הונח בפני ביהמ"ש קמא. לשון אחר, פסה"ד החזיר את הדיון לביהמ"ש קמא, על מנת שהאחרון ייבחן ראייתית את סוגיית השילוט כאמור, כאשר יתכן ומסקנתו לאחר בחינה מחודשת, עדיין תעמוד לצד המבקשת. בנסיבות אלה, סבורני כי המבקשת אינה יכולה להצביע על הגנת אפשרית שתביא לביטול פסה"ד, ויודגש, יש לדחות את ניסיון המבקשת להציג בבקשה כאן ראיות חדשות אשר לא עמדו בפני ביהמ"ש קמא. המבקשת לביסוס הבקשה צירפה תמונות שלטים בנדון מדיניות החזרת הממלאים כטענתה אחר תנאי סעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן (במוסגר יצוין, השילוט צולם במרכז המבקשת בנצרת, כאשר המשיב ביצע את העסקה נשוא התביעה בסניף המבקשת בעפולה). הראיות אשר הוצגו אין מקומן בהליך כאן, אינן מעידות על העובדה כי השילוט ניצב במועד חתימת הסכם הרכישה בין הצדדים, ומחזקות את המסקנה כי ראוי וצריך כי עניין זה יבורר כדבעי בפני ביהמ"ש אשר דן בתביעה ובראיות לגופן. ו. סוף דבר: בבחינת התנהלות המבקשת והאיזון בין מחדלה וסיכויי הצלחתה וכאשר כעיקר,פסק הדין מורה על בדיקה ראייתית בערכאה הדיונית, דין הבקשה לביטול פסק הדין לדחייה וכך אני מורה. בנסיבות ובהעדר תגובה, כל צד ישא בהוצאותיו. במעמד צד אחדביטול החלטה במעמד צד אחדתקסד"א 1984 (הישנות)