בית המשפט קיבל את התביעה ונתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי המבקש אינו חייב לבנק המזרחי מאומה בגין ערבותו האישית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חוב לבנק עקב ערבות אישית: 1. בפניי תובענה להצהיר כי המבקש איננו חייב למשיב מאומה וכי המשיב מנוע מלחלט כספים מחשבונו של המבקש עקב החוב בחשבון. אין מחלוקת שמיום 16/02/1990 נחתם כתב הערבות מתמדת לאבטחת כל חוב (נ5/) ע"י קרמרסקי משה, אירנשטיין אברהם ובסרגליק ישי, ושביום 12/05/1995 נחתמה ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב ע"י אירנשטיין משה [נ5/(1)] וערבות נוספת באותו תאריך ע"י המבקש [נ5/(2)]. אין גם מחלוקת שביום 26/12/1995 הודיע המשיב לחברה על שחרור השעבוד על הנכס (נ6/). אין גם מחלוקת שביום 26/01/1996 הודיע המשיב למר קרמרסקי משה, מר בסרגליק ישי ומר אירנשטיין אברהם שהוא מאשר שהערבות שחתמו לטובת החברה בטלה ומבוטלת [נ8/, נ8/(1) ונ8/(2)]. לטענת המבקש הוא היה בעל מניות בחברת אולמי היכל הפאר בע"מ (להלן:"החברה") שהיה לה חשבון מס' 12201 בסניף פנקס של המשיב (להלן:"החשבון") שם קיבלה אובליגו. לטענת המבקש הבנק דרש מבעלי המניות ערבויות אישיות והוא ואחרים חתמו עליהם, כשבשלב מסוים החליטה החברה לסגור את החשבונות, כשבנק הפועלים כיסה למשיב את כל התחייבויות החברה, וסוכם בין החברה למשיב כי מאז שום שיק שנמשך ע"י החברה לא יכובד וכל הערבויות והשעבודים ששועבדו לזכות המשיב בוטלו. לטענת המבקש המשיב שלח הודעה על בטלות הערבות לחלק מבעלי המניות, כשהמבקש, שלא קיבל הודעה כזו, לא דאג, שכן ידע שהקשרים נסתיימו. לטענת המבקש החשבון אצל המשיב חויב בטעות למרות הסיכום, והבנק החליט להיפרע ממנו בנצלו את העובדה שיש לו תוכנית חסכון בסניף אחר אצל המשיב. לטענת המשיב גרסתו של המבקש לא הוכחה בראיות ונתמכת בעדויות שמיעה, כשגרסתו הוכחה כמופרכת על פניה. לטענת המשיב הוסכם עם המבקשים על ביטול המשכנתא שהייתה להם כנגד תשלום סך של 1,100,000.- ש"ח, סכום שהיה אמור לאפס את יתרת החוב אך לא היה בו די לסילוק מלוא האובליגו בגין התחייבויות נוספות של החברה למשיב, וכך נכתב בנ6/, כשהחשבון לא נסגר והמשיך לשמש לצורכי החברה. לטענת המשיב על סמך הערבויות בבטוחות הוסיף המשיב להעמיד לחברה אשראי בחשבון, כשביום 26/01/1996 נתן את הסכמתו לביטול הערבות שבנ5/, וערבות זו בוטלה כלפי 3 הערבים הנ"ל בלבד ולא כלפי 2 הערבים הנותרים, וגם זאת במחווה של רצון טוב בלבד. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני מקבל את עדויות עדי המבקשים כאמינות עליי. כך מר אברהם אירנשטיין העיד שהוא לא ביקש מעולם את ביטול הערבות ושבשיחותיו עם מנהל הסניף לא הוזכר בשום רמז ששולם כסף בגלל ערבות אישית, אלא שהמנהל סמך על המנהלים הפעילים בשטח ושהוא התחנן לפניהם להכניס כסף לחשבון (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 24/02/2000, שורות 13-6, עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-1, עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 29-25 וסעיף 8 לת1/). אני מקבל את גרסתו של מר אברהם שמנהל הסניף (מר פרידמן) אמר לו בפירוש שההנהלה המשפטית של הבנק פנתה אליו בטענות למה איפשר את העמדת החשבון בחברה, והוא אמר: "חפשו אולי תמצאו דרך לכסות את יתרת החוב" (סעיף 9 לת1/, עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 7-3 וראה גם עדותו של המבקש בעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 24-20 שמנהל הבנק אמר לחפש משהו ושהתיק שלו היה במקום אחר). ב. אני קובע שאכן המשיב ניסה למצוא דרך לגבות את הכסף מהערבים למרות שהיה סיכום לאיפוס החשבון, וזאת עקב אי החזרת הערבויות של המבקש ושל מר אירנשטיין משה, למרות שהוא היה צריך להחזירם ולבטלם כפי שעשה ל3- הערבים האחרים [ב- נ8/, נ8/(1) ונ8/(2)], ולא מדובר בעניין של מחווה ורצון טוב. המשיב, כבנק מסחרי וכלכלי, פועל משיקולים כלכליים ולא עושה חסדים ומחוות, ואני קובע שעצם החזרת 3 הערבויות מתוך 5 והשארת 2 ערבויות בלבד, לאו דווקא של הערבים "הכבדים", מצביעה על נכונות גרסת המבקש שהסיכום עם הבנק היה שכל הערבויות האישיות בטלות ומוחזרות לערבים כפי שנעשה אכן בפועל לגבי 3 ערבים מה5-, והבנק המשיב ניצל את אי החזרת הערבויות ל2- ערבים בניסיון להיאחז בערבות זו בשלב יותר מאוחר כעבור שנים בניסיון לגביית החוב שנוצר בחשבון. ג. בגרסה זו תומכת העובדה שהבנק השתהה במשך שנים ורק בחודש 07/98 שלח מכתב לגבי מכירת הנכס בו מוזכרות ערבויות אישיות של "בעלי האולם" (בלא אבחנה). ד. גרסה זו מתחזקת גם בכך שמדובר ב2- ערבויות נפרדות שנחתמו בטפסים ומועדים שונים ולכן ייתכן והמשיב לא שם לב להבחנה הנ"ל והחזיר רק את הערבויות שהיו על אותו טופס בנ5/ ולא את נ5/(1) ונ5/(2). ה. אני מקבל את גרסת המבקשים לגבי הסיכום שהיה עם המשיב שסוכם שהפעילות בבנק המזרחי מופסקת, שסוכם שלא ייכתבו שיקים נוספים, ושבנק הפועלים יכסה את השיקים העתידיים ובנק הפועלים יסלק את ההלוואה שהייתה בסך 140,000.- ש"ח וייתן ערבויות לבנק המזרחי, וכן שסוכם שהערבויות האישיות יוחזרו כפי שאכן נעשה בפועל ל3- מהערבים (ראה לגבי הסיכום עדותו של מר חנוך אירנשטיין בת2/ ובעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 27-21). העובדה שבנק הפועלים לא ביצע במלואו את התחייבויותיו לגבי פירעון שיקים מעותדים וחדל מהעברת הכספים לכיסוי יתרות החובה שנוצרו ע"י משיכות השיקים (ראה עדות מר חנוך אירנשטיין בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 8-6) לא מביאה לחיוב האישי של הערבים ששוחררו מערבותם. בעניין זה תומכים אף סיכומי המשיב בעמ' 2 בסעיף 3.7 שם נאמר שאכן בנק הפועלים התחייב לפרוע את תשלומי ההלוואה ושיקים מעותדים, אך סיכום זה לא בוצע במלואו ובנק הפועלים חדל במהלך התקופה להעביר כספים לכיסוי יתרת החובה שנוצרה ע"י משיכת השיקים. דהיינו, המשיב הסכים לאיפוס החשבון והחזרת הערבויות על סמך הסיכום לגבי בנק הפועלים, שהיה מקובל על המשיב, ועצם אי העמידה של בנק הפועלים בהתחייבותו לא מצדיקה את התנהגות המשיב, שלא עמד בהתחייבויותיו כלפי חלק מהערבים, כולל המבקש. ו. בגרסת המבקשים תומכת גם העובדה שלכאורה לא היו צריכים לשחרר אף ערב מערבותו עד סוף פירעון ההלוואה בחודש 12/96, ולמרות זאת שוחררו 3 ערבים בחודש 01/96, ואני דוחה את טענת המשיב שמדובר במחווה. ז. בגרסת המבקשים תומכת העובדה גם שהיתרה נכון למשלוח כתבי השחרור נ8/, נ8/(1) ונ8/(2) ל3- הערבים עמדה על כ500- ש"ח בזכות (ראה נ7/) התומכת בגרסת המבקשים לגבי ההסכמה לשחרורם מהערבות. ח. מנהל המשיב (מר פרידמן) מאשר שהיה סיכום לגבי סגירת החשבון ושחרור הערבויות בגמר כל החבות בחשבון, ואני קובע שעל סמך התחייבויות בנק הפועלים, יתרת הזכות ושיקוליו כמנהל סניף, הוחלט על ביטול הערבויות לכל הערבים, ללא אבחנה ביניהם, ולא כמחווה או חסד וללא צפי שתיווצר יתרת חובה בחשבון בעתיד, ורק יותר מאוחד כשנוצרה יתרת החובה מנסה המשיב להשתמש בערבות שנשארה אצלו, למרות שהייתה צריכה להיות מוחזרת. ט. לאור קביעתי אינני נכס לשאלת המשמעות של פטור של חלק מהערבים בלבד והיחס בין סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- לעומת חוק הערבות וטופס הערבות שעליו חתמו הערבים. גם אם אין להיזקק להוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים ודי בהתנאה מפורשת בין הצדדים לערבות כדי שערבות זו לא תיפגע ע"י הפטרו של ערב אחד [רע"א 6280/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קניגסברג שרון, תקדין עליון 98(1) 86]. ניתן לומר שהערבות בטלה בשל העדר תום לב של הבנק בכך שפטר רק חלק מהערבים בנסיבות שתוארו על ידי [ראה ע"א 167/95 (חי) קניגסברג שרון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מחוזי כו(9) 411]. עצם העמידה של בנק על זכותו החוזית ועשיית השימוש בה, אין בה, כשלעצמה, משום חוסר תום לב, אולם אין להסיק מכך כי בכל מקרה שבו בנק גרם לפקיעת ערבות של ערב אחד לא עדיין הוא מוחזק כמי שפעל בתום לב [ראה ע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מח(4) 477,463 וע"א 583/86 זמיר ואח' נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, פ"ד מב(3) 436,433]. כך במקרה שבנק נוהג באופן רשלני או בניגוד לנוהג מקובל או באופן בלתי מוסרי (ראה פס"ד גמבש בעמ' 477), ובמקרה דנן אני קובע שכך נעשה ע"י הבנק ודי גם בכך כדי להביא לבטלות הערבות כנגד המבקש. 3. מכל הנסיבות כאמור אני מקבל את התובענה ונותן בזאת פס"ד המצהיר כי המבקש אינו חייב למשיבים מאומה בגין ערבותו האישית מיום 12/05/1995 [נ5/(2)] לגבי חשבון החברה מס' 122201 בסעיף פנקס והמשיב מנוע מלחלט כספים של המבקש בגין הערבויות הנ"ל. אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הסכום שהפקיד המבקש בקופת ביהמ"ש בסך של 10,000.- ש"ח יוחזר לידיו. חוב לבנקערבות אישיתבנקחובערבות