קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מינוי ראש מועצה מקומית בגין ניגוד עניינים: מבוא: .1זוהי תביעה שהוגשה בדרך המרצת-פתיחה, ואולם בהסכמת הצדדים מיום 17.5.94הועברה למסלול רגיל. .2התובע, עבאס פדל מרעי, תושב הכפר משהד, היה מועמד מפלגת צעירי משהד לבחירות האחרונות לרשות המקומית משהד. באותן בחירות זכה המשיב 1ברוב הקולות והתמנה לראשות המועצה. בתאריך 7.12.93שלח המשיב 1מכתב (נ/א) ובו הודיע לתובע כי לא יוכל לכהן כחבר מועצה. המשיב טען שהסיבה לכך היתה שהתובע היה מורה בבית-ספר התיכון המקיף של איגוד הערים משהד וריינה, ולכן קיים במינויו כחבר מועצה ניגוד עניינים. המשיב הסתמך על סעיף 105לצו המועצות המקומיות וכתב במכתבו הנ"ל: "על כן ובהתאם לסעיף 105לצו המועצות המקומיות הנך פסול מלכהן כחבר המועצה המקומית". גירסת התובע: .3התובע טען שלמעשה לא הועסק כחבר מועצה בשכר, ולפיכך אין ניגוד עניינים בהעסקתו כמורה וכחבר מועצה. התובע הוסיף וטען, שהחלטתו של המשיב 1לפסול אותו מלכהן כחבר מועצה היתה שגויה, מכיוון שהמשיב לא בדק את ההיבטים העובדתיים והמשפטיים. לכן סבר התובע, שהחלטתו זו של המשיב 1ניתנה על רקע פוליטי, משום שהתובע לא תמך במשיב בבחירות. .4התובע הסתמך אף הוא על סעיף 105(ג) (1) לצו המועצות המקומיות (א), וביקש לבטל את החלטתו של המשיב .1כמו-כן ביקש התובע לבטל את מינויו של המשיב 3 כחבר מועצה, מאחר שמינוי זה בא לטענתו על חשבונו. כדי להגיע להחלטה בעניין אבחן את השאלה מכמה היבטים. ההיבט העובדתי ושאלת ניגוד האינטרסים: .5השאלה הראשונה היא, אם מבחינה עובדתית ניתן לומר שהתובע, עבאס מרעי, הוא אכן עובד שיימצא במצב של ניגוד עניינים אם ישמש הן כחבר מועצה והן כמורה. .6על פי סעיף 1ו לצו איגוד ערים משהד-ריינה (חינוך על יסודי), תשמ"ב- 1981(סומן ב' ג' בתיק): "תפקידי האיגוד הם הקמה, פיתוח וניהול של מוסדות חינוך על יסודיים". ואכן הממונה על המחוז, אפרים קריצלר, כתב במכתב שהופנה לראש המועצה ב- 13.6.93(סומן ד1) ויעץ לו להמשיך ולקיים את האיגוד. כמו-כן פנה השולח במכתב מיום 9.3.93(סומן ד-2) באותו נושא ובו כתב: "אבקש איפוא, לנקוט בכל הצעדים להפעיל את האיגוד לפי חוק איגודי ערים". .7האיגוד התחיל לפעול כגוף אחד בניהול פנימי וכלפי חוץ. האיגוד גם קיבל מאוצר השלטון המקומי הלוואה ונתן ערבות על כך (מסומנים "ה" "ו"). שתי המועצות ריינה ומשהד הן הערבות להלוואה זו. .8משרד החינוך מתייחס אף הוא לבית הספר כבית ספר משותף לשתי המועצות. במכתביו פונה משרד החינוך לשתי הרשויות המקומיות גם יחד, אם העניין נוגע לבית הספר (ראה י"א ו-י"ב). .9המועצה המקומית משהד משתתפת אף היא במימון הכספי לבית הספר (ראה מסומן י"ד). .10התובע פוטר מעבודתו. במכתב הפיטורים (נספח א') נכתב "לטובת בית הספר, ומוריו ותלמידיו, הוחלט להפסיק עבודתך ביום 31.3.95וזאת לאחר שהבהרנו לך הסיבות שנוצרו לכך. בנוכחות מנהל בית הספר בהזדמנות זו אנו מודים לך על עבודתך הפוריה בביה"ס התיכון..." .11המשיב הצהיר לפרוטוקול בית המשפט (ביום 19.9.95): "אני מצהיר כי התובע אינו עובד יותר והוא פוטר במרץ 95, וכיום אין כל ניגוד אינטרסים בינו לבין המועצה, אלא שלטענתנו צריך לבחון את שאלת ניגוד האינטרסים בינו לבין המועצה ביום הוצאת הודעת ההתפטרות". .12מהאמור לעיל נראה שהצדדים הגיעו לעמק השווה. אך לא כך משתקף הדבר מסעיף 2לתשובת הנתבעים 1ו- 2לסיכומי התובע, בהם נכתב: "אין לקבל את הטענה, כי עם פיטוריו של התובע, נרפא הפגם ואין עוד כל מניעה כי ימשיך לכהן כחבר מועצה". .13לעניין מתן השכר שהתובע טוען שקיבל מהמועצה המקומית ריינה, אכן מועצה זו היא המעביד והיא הרשאית לפטר אותו. אין צורך, כי משלם השכר יהיה בהכרח המעביד, ובעיקר כאשר מדובר באיגוד ערים שהנושא המרכזי שלשמו הוקם הוא בית-ספר, שאינו מפעל המוקם למטרות רווח. לגבי טענותיו של התובע, הוא לא דק פורתא לגבי פסק הדין בעניין משה קופנוס [3], שבו נאמר, שאם יש לבחור בין שתי המועצות מי מהן צריכה לשמש כמעביד, ייתן בית הדין משקל כבד לשאלה מי רשאי להביא את עבודתו של העובד לסיום. טעותו של התובע נובעת מהיעדר הצורך בעניינו לבחור בין שני מעבידים. במקרה בו עסקינן השאלה היא אם המועצה המקומית משהד היא מעביד שותף, אם לאו. .14נשאלת השאלה מדוע הוחלט, או מי החליט, לפטר את התובע. מבחינת העובדות נראה, כי הפיטורים לא אירעו באקראי ולא נעשו בתום-לב; כל מטרתם היתה לשרת ולהגשים את מטרתו של התובע שהיא הסרת מכשול ניגוד העניינים שדבק בתובע. הראיה לכך היא, שמכתב פיטוריו של התובע נושא חותמת של המועצה המקומית ריינה בלבד. והרי לצורך פיטוריו כדין היה דרוש גם שהמועצה המקומית משהד, השותפה באיגוד, תדון אף היא בפיטורין אלה ותסכים להם. מסקנה: .15מסכים אני, כי שאלת ניגוד עניינים צריכה להיבחן בהסתמך על יום מתן ההחלטה של ראש המועצה ולא במועד אחר כלשהו. ברור שאם התובע היה מתפטר מעבודתו לפני הבחירות ואז ניגש לבחירות, יכול היה הדבר להביא למסקנות אחרות. אולם, התובע בחר בדרך אחרת לגמרי כאשר תחילה ניגש לבחירות ורק לאחר שנבחר החליט להתפטר. מטרתו היתה "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה". גם פיטוריו, כביכול, אינם מרפאים את החולי שדבק בדרכו, שכן כפי שהסברתי לעיל, הם מאוחרים ליום ההחלטה. דא-עקא שכפי שהחלטתי, כעניין שבגררא בענייננו, הפיטורים אינם תקפים בשל פגם מהותי שנפל בהם, דהיינו, אי-חתימתה והיעדר הסכמתה של מועצת משהד, שהיתה חייבת בהם לצורך הפיטורין. .16אין אני נכנס לשאלה מי החליט על פיטוריו של התובע ממשרה שבה אחז שנים רבות. ייאמר רק, כי לא זו הדרך שבה צריך לנהוג מי שרואה את עצמו מועמד למשרה ציבורית ונדרש לכללים ולעקרונות של מינהל תקין. .17אשר על כן, אין בפיטוריו של התובע כדי לרפא את הפגם ולהסיר את ניגוד העניינים שבו היה שרוי התובע אילו הועסק כחבר מועצה. ההיבט המשפטי: .18השאלה השנייה היא, אם החלטתו של ראש מועצת משהד היא בעלת תוקף משפטי. במכתבו של ראש המועצה המקומית משהד, חוסין סולימאן, מיום 7.12.93, הוא מסביר לתובע את הסיבה שבגללה לא יוכל לכהן כחבר במועצה. ראש המועצה פעל בהתאם לסעיף 105לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950, שלשונו היא: "(א) נראה לראש המועצה כי חבר המועצה פסול לכהן כחבר מועצה. . . ישלח לו ראש המועצה בדואר במכתב רשום ויפרט בה את הסיבות לכך". .19בסיכומיהם מתייחסים הנתבעים לסעיפי הפסול, המנויים בצו. דהיינו לסעיף 101הקובע, מי פסול מלהיות חבר מועצה, ולתת-סעיף (5) שבו נאמר: "עובד במשכורת באותה מועצה". .20הנתבעים מפנים את תשומת לבנו לבג"צ 353/66 [1]. מעובדות פסק הדין עולה, כי המשיב שם כיהן כסגן ראש המועצה וגם כראש המועצה הדתית בבאר-יעקב וקיבל משכורת. לכן טענו העותרים שם נגד חוקיות אישור התקציב של המועצה הדתית, מאחר שהמשיב השתתף בהצבעה. לפיכך, ביקשו לפסול את חברותו במועצה של המשיב, מכיוון שקיבל שכר מהמועצה הדתית, המקבלת תקציב מהמועצה המקומית. .21השופט ברנזון מציב תנאים כדי שסעיף 101(5) יופעל, וכלשונו: "כדי שזה יהיה כך חייבים להתקיים התנאים הבאים: (1) המוסד הוא מוסד של המועצה המקומית, או שהוא לפחות גוף משותף לה ולגורם שלטוני אחר, או שהמועצה המקומית משתתפת במינויו. (2) המועצה המקומית מכסה את תקציב ההוצאה של אותו מוסד או גוף, או לפחות חלק ממנו. (3) משכורתו של חבר המועצה הממלא תפקיד באותו מוסד או גוף באה לו, בשלמותה או בחלקה, מתוך כספים המוקצבים לו על ידי המועצה המקומית". .22ניתן לראות אפוא, כי התובע עונה לשלושת המבחנים שקבע השופט ברנזון גם יחד. על כן ניתן לראותו, מבחינה משפטית ועובדתית, כעובד של המועצה. התובע משמש מורה בבית הספר שהוא גוף משותף למועצה של משהד ושל מועצה מקומית ריינה (תנאי ראשון). המועצה המקומית משהד מכסה חלק מתקציבו של בית הספר (התנאי השני). המשכורת של התובע משולמת משתי המועצות, של משהד ושל ריינה (התנאי השלישי). .23השופט ברנזון מזכיר פסק-דין נוסף שניתן בבג"צ 18/60 [2]. העובדות שם אינן זהות למקרה דנן. גם שם מורה מכפר יסיף נבחר כחבר המועצה המקומית בכפר יסיף. הוחלט, שהמורה אינו פסול לכהונה כחבר במועצת הכפר. דא-עקא, שהמורה מכפר יסיף קיבל את משכורתו במישרין ובמלואה ממשרד החינוך והתרבות, בעוד שהמועצה המקומית לא השתתפה במאומה במשכורתו. נסיבות המקרה שבו עסקינן שונות בתכלית. אמנם בתלוש המשכורת רשום "מ. ריינה" (ראה נספח I), ואולם כעולה מתדפיס י"ד, המועצה המקומית משהד משתתפת במימון הכספי לבית הספר. .24כאמור לעיל, לית מאן דפליג שסעיף 101(5) לצו המועצות המקומיות חל על נסיבות המקרה דנן. בייחוד כאשר הובהר שהתובע נחשב לעובד במשכורת באותה מועצה. לכן פסול התובע מלכהן כחבר במועצה זו. .25על פי לשונו של סעיף 101(6) פסול מלכהן במועצה: "עובד במשכורת בכל רשות מקומית אחרת, שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידו בשירות הרשות המקומית ובין תפקידו כחבר מועצה". עילת פסלות זו חלה על התובע. בית המשפט שוכנע שהתובע היה עובד של איגוד הערים, משהד-ריינה בעת בחירתו למועצה, ועל כן מלכתחילה היתה בחירתו חייבת להיפסל. סיכום: .26התובע טען בסעיף 5לכתב תביעתו בזו הלשון: "לפני זמן מה התקבלה החלטה ע"י שר הפנים כי יוקם איגוד ערים משהד-ריינה לצורך ניהול בית הספר התיכון המקיף ככל הידוע למבקש החלטה זו לא הגיעה לידי ממוש". לאחר שבית המשפט בחן את העובדות, מצא שטענה זו אינה נכונה, שכן איגוד הערים משהד-ריינה קיים והוא תוצאה של צו איגוד ערים משהד-ריינה (חינוך על יסודי), תשמ"ב- .1981יש לציין שטענותיו של התובע, לפיהן הוא עובד של מועצת ריינה בלבד, אינן מבוססות, שכן כפי שפורט לעיל הוא עובד למעשה של שתי המועצות גם יחד. .29אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, אני קובע כי אין לבטל את החלטת ראש מועצת משהד הבאה לפסול את התובע מלכהן כחבר במועצה המקומית. החלטה זו בדין יסודה, והיא אינה נגועה בכל פגם שהוא. לכן דין התביעה בתיק זה להידחות. מכיוון שבסוגיה עקרונית עסקינן, אין צו להוצאות. ראש מועצהמועצות מקומיותניגוד עניינים / אינטרסים