קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו הגנה: השופט ר' שפירא [אב"ד]: הערעור בתמצית:   בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו, כב' השופט ו' חאמד, (להלן: בית משפט קמא) אשר ניתנה בת"פ 14533-05-09, החלטה מיום 3/2/10, בה נדחתה על הסף בקשה שהגישו המתלוננת, שהיא אשתו של המערער, והמערער, לעיין מחדש ולבטל צו הגנה אשר הוצא כנגד המערער כחלק מאמצעי ענישה במסגרת גזר דין בהליך פלילי.   הרקע העובדתי:   כנגד המערער הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות אלימות במשפחה. במסגרת ההליך הפלילי היה המערער מיוצג ע"י עו"ד. ביום 16.8.09 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו יחזור בו המערער מכפירה, יודה במיוחס לו בכתב האישום, יורשע וייגזר עליו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל מיום מאסרו וכן, מאסר מותנה. בנוסף, הוסכם כי יינתן צו הגנה שתוקפו ל - 3 חודשים מיום שחרור המערער ממאסר.   בית משפט השלום אישר את הסדר הטיעון ולאחר שמיעת טיעון לעונש גזר על המערער את העונש המוסכם, הכולל כאחד מרכיבי הענישה גם צו הגנה שתוקפו למשך 3 חודשים מיום שחרורו של המערער ממאסר, והאוסר על המערער להיכנס לבית המתלוננת או ליצור עמה קשר ישיר או עקיף.   יצוין כי במסגרת הליך הטיעון לעונש לא הובאו ראיות (למעט גיליון הרשעות קודמות ואישור לפטירת אמו של המערער) ולא הוצגה בפני בית המשפט כל התייחסות לעמדת המתלוננת בכל הנוגע להסדר הטיעון.   לקראת שחרורו של המערער ממאסר פנתה המתלוננת לבית משפט קמא בבקשה שיבוטל צו ההגנה המורה על הרחקתו של המערער מהבית. המתלוננת ציינה בבקשתה כי בתקופת המאסר שמרה היא על קשר עם המערער. המערער כבר אינו משתמש בסמים ומהטעמים שפורטו בבקשה פנתה היא לבית המשפט קמא כדי שיבטל את צו ההגנה.   בית משפט קמא ביקש את תגובת המאשימה ובסיומו של הליך דחה על הסף את הבקשה מאחר ופסק הדין סופי ואין עוד לשנותו. לא התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים בטרם ניתנה החלטה.   על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו.   טענות הצדדים בתמצית:   כאמור, הוגש הערעור על ההחלטה שניתנה ביום 3/2/10 בה נדחתה בקשת המתלוננת לביטול צו ההגנה. המערער אינו מערער על גזר הדין ואין חולק כי המועד להגשת ערעור על גזר הדין חלף. עם זאת, לא ראינו מנוס אלא להידרש לגזר הדין במסגרת הדיון בערעור על החלטת בית משפט קמא. בפועל התיחסו הצדדים במסגרת טיעוניהם המפורטים לגזר הדין עצמו. בהתאם, וככל שהדבר נדרש, אנו נותנים אישור להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין בהתיחס לנושא בעניינו הוגש הערעור. נציין כי מאחר ולמעשה הבקשה לביטול צו ההגנה הוגשה ע"י המתלוננת שלא הייתה צד להליך הפלילי הרי שלכאורה גם לא חל לגביה מחסום דיוני בפניה לבית המשפט, ככל שהדבר נוגע לחלוף הזמן.   ב"כ הצדדים טענו בפנינו ארוכות וטעוניהם פורטו בהרחבה בפרוטוקול ואין צורך לחזור עליהם. המערער טוען כנגד דחיית הבקשה על הסף ללא קיום דיון במעמד הצדדים. לגופו של עניין טוען הוא כי צו ההגנה, הגם שניתן בהסכמה, ניתן בחוסר סמכות ובהתאם יש לקבוע כי הוא בטל. ב"כ המשיבה טוענת כי בית משפט השלום היה מוסמך ליתן את צו ההגנה במסגרת של ההליך הפלילי וכן כי המערער מנוע מלטעון כנגד סמכותו של בית משפט השלום או כנגד תוקפו של צו ההגנה אשר ניתן במסגרת של הסדר טיעון, על פי הסכם שבין הצדדים, הסכם שהמערער מחויב לו.   דיון:   כפי שיובהר, סבור אני כי נפלו בהליך בבית משפט קמא פגמים המחייבים את התערבותנו.   בטרם אתייחס לגופו של הערעור שעניינו בעצם חוקיות הצו, אעיר כי במקרה זה ראוי היה לזמן את הצדדים לדיון בבית המשפט, לשמוע את עמדת המתלוננת וליתן החלטה לאחר שמיעת עמדתה ועמדת כל הצדדים להליך ולא היה מקום לדחות את הבקשה על הסף ללא מתן הזדמנות למתלוננת, אשר לא הייתה צד להסדר הטיעון ועמדתה לא נשמעה במסגרת ההליך הפלילי, להשמיע את עמדתה. סבור אני גם כי נפלה טעות תחת ידיו של בית משפט קמא שסבר שמאחר וחלף המועד להגשת הערעור ופסק הדין הפך לחלוט כי אז מנוע הוא מלדון בבקשה ולבטל את צו ההגנה. ככל שסבר בית משפט קמא כי מוסמך הוא להטיל צו הגנה כאמצעי ענישה, הרי שצו הגנה כולל בתוכו, מעצם הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א - 1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה"), גם את הסמכות לבטל את הצו לבקשת מי מהצדדים לצו הנ"ל, ככל ששונו הנסיבות שהצדיקו את הוצאת הצו. מכאן שככל שניתן צו ההגנה בסמכות, וכפי שיובהר אינני סבור כך, ממילא הפך רכיב זה של גזר הדין לרכיב שלא חל לגביו עקרון סופיות הדיון וגם אם חלף המועד להגיש ערעור על גזר הדין מוסמך בית המשפט לדון בבקשה לביטול הצו בכל עת, ככל שמובאות בפניו נסיבות המצדיקות את ביטול הצו.   ואולם מעבר לכך, סבור אני כי נפל פגם בעצם מתן צו ההגנה במסגרת גזר הדין, כחלק מאמצעי ענישה, במובן זה שעל אף שמדובר היה בהליך מוסכם ובהסדר טיעון, חרג בית המשפט מסמכותו כאשר נתן את צו ההגנה כאמצעי ענישה.   חוק העונשין קובע בפרק ו', סעיפים 40-90 לחוק, אמצעי ענישה. צו הגנה אינו נמנה על אמצעי הענישה המפורטים בחוק. מכאן, שעל פניו, אין מדובר באמצעי האמור להיות חלק מאמצעי הענישה במסגרת של הליך פלילי.   עיון בחוק למניעת אלימות במשפחה, מלמד כי בקשה לצו הגנה יכולה להיות מוגשת הן על ידי בן משפחה והן על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו וכן, תובע משטרתי או פקיד סעד. עם זאת, אין ללמוד מכך שהתובע המשטרתי רשאי להגיש בקשה לצו מניעה במסגרת של כל הליך פלילי. הסמכות הנתונה לתובע בעניין זה היא סמכות מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה וניתן לעשות שימוש בסמכות הנ"ל אך ורק בהליכים מכוח החוק הנ"ל או בהליכים מכוח חקיקה אחרת אשר צוינה במפורש בחוק למניעת אלימות במשפחה. כך למשל מוסמך בית המשפט ליתן צו הגנה, לבקשת תובע או נציג היועמ"ש, כחלק מהליך שחרור ממעצר בערובה בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996. סמכות דומה לא הוקנתה לבית המשפט בחוק העונשין או בחוק למניעת אימות במשפחה.   על העובדה כי אין לעשות באמצעי זה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה כאמצעי עונשי, ניתן ללמוד מהגדרתו של "בית משפט" לצורך החוק למניעת אלימות במשפחה כמפורט בסעיף 1 לחוק. בסעיף זה מוגדר בית משפט כבית משפט השלום, בית המשפט לענייני משפחה וכן, בית דין דתי לגבי צדדים שבעניינם הוא מוסמך לדון. מכאן עולה כי לא הייתה כוונה לעשות את צו המניעה כאמצעי לענישה כי אחרת הייתה ניתנת הסמכות להורות על מתן צו הגנה כחלק מהליך גזירת הדין גם לבית משפט מחוזי כאשר הוא דן בעבירות המפורטות בסעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה. סעיף 3 לחוק מניעת אלימות במשפחה מפרט כעילה להוצאת הצו ביצוען של עבירות שהשפיטה בעניינן במסגרת הפלילית היא בסמכות של בית משפט מחוזי ואולם בית משפט מחוזי אינו מוזכר בחוק כבית משפט המוסמך להוציא צו הגנה בהתאם לחוק, מלמדת על כך שלא הייתה כוונה לעשות בהליך זה של צו הגנה תוספת לאמצעי הענישה המפורטים בחוק העונשין.   ניתן ללמוד גם מהוראות סעיף 8 לחוק למניעת אלימות במשפחה, הקובע הוראות בכל הנוגע לדיני הראיות בדיון לסעדים מכוח חוק זה, כי לא הוקנתה סמכות לבית המשפט המחוזי לדון וליתן צו הגנה ומכאן גם המסקנה שצו ההגנה אינו אחד מאמצעי הענישה שניתן לעשות בהם שימוש במסגרת הליך של גזירת הדין.   כן ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק (דברי הסבר להצעת חוק למניעת אלימות במשפחה, ט' בתמוז התש"ן, 2.7.1990, הצעות חוק 2002, בעמ' 233) כי צווים על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ינתנו בהליך עצמאי ונפרד, שאינו קשור בשום הליך אחר בפני כל ערכאה אחרת, ואינו מושפע מהם. אוסיף כי המחוקק שקל והסדיר את האפשרות להטיל מגבלות על מי שהורשע בפלילים בעבירות של אלימות במשפחה ונדון למאסר לתקופה שלאחר סיום ריצוי עונשו. חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א -2001, קובע בסעיף 11 לחוק כי אסיר שנדון למאסר בעבירת אלימות במשפחה לא ישוחרר שחרור מוקדם ברישיון בטרם תינתן חוות דעת לעניין המסוכנות הנשקפת משחרורו. סעיף 13 (ב) לחוק מסמיך את ועדת השחרורים להתנות את השחרור המוקדם בתנאים שונים. נראה כי במסגרת זו מוסמכת ועדת שחרורים לקבוע כי בתקופת היות האסיר משוחרר בתנאים יורחק ממקום מגורי מתלוננת שכנגדה ביצע עבירת אלימות במשפחה. סמכות זו אינה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה והיא באה להסדיר הגנה על מתלוננת בעבירת אלימות במשפחה בתקופה בה משוחרר אסיר על תנאי ברישיון. עם זאת, וככל שאסיר סיים לרצות את מלוא תקופת מאסרו, לא ניתן להטיל עליו מגבלות מסוג זה והוראות החוק לשחרור על תנאי ממאסר ממילא אינן חלות עליו. ניתן ללמוד מכך כי במקום בו רצה המחוקק להסדיר פיקוח והטלת מגבלות על מי שמואשם או שהורשע בעבירת אלימות במשפחה במסגרת של הליך פלילי, נעשה הדבר בהסמכה מפורשת בחוק. כך בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, וכך בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א -2001. סמכות מקבילה או דומה לא הוספה לאמצעי הענישה שבחוק העונשין. מקום בו לא הוסמך בית המשפט להטיל מגבלה על חירותו של אדם לא ניתן לעשות כן, וזאת אף בהסכמת הצדדים. בהתאם, סבור אני כי עצם קביעת צו הגנה במסגרת של דרכי ענישה בגזר דין שניתן בהליך פלילי, מהווה חריגה מסמכות של בית המשפט הדן בהליך הפלילי והסכמת הצדדים לעניין זה אינה מקנה לבית המשפט סמכות שלא ניתנה לו בחוק.   על זאת יש להוסיף כי השימוש בצו הגנה במקרה זה אינו תואם את מטרותיו של הצו כמפורט בחוק למניעת אלימות במשפחה. צו הגנה מיועד למקרים שבהם קיימת סכנה לשלומו של בן משפחה ולשם כך, וכדי שיינתן הצו, יש צורך בבחינת המסוכנות במועד מתן הצו. ניתן ללמוד זאת מהוראות סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, וכן מהפירוט הנדרש בתצהיר התומך בבקשה לצו הגנה או בקשה להארכת תוקפו של צו הגנה, תצהיר שיש לצרף לבקשה בהתאם לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין), התשנ"א - 1991. מכאן, גם שמתן צו הגנה עתידי שייכנס לתוקפו במועד מאוחר, לאחר ריצוי תקופת מאסר אשר יכולה להתארך אף לשנים, בלא שמתקיימת בדיקה לעניין נחיצותו של הצו ובלא שיש בפני בית משפט תשתית עובדתית נכונה למועד כניסתו לתוקף של הצו, הינה בגדר של שימוש החורג ממטרותיו של הצו ואינו מקיים את תכליתו, שעניינו מניעת סכנה מיידית.   פגם נוסף במסגרת הוצאת הצו היא העובדה שעמדת המתלוננת לא נשמעה כלל ובעיקר, כאשר לא ניתנה לה האפשרות לבקש את ביטול הצו, כפי שיכולה הייתה לעשות לו היה ניתן צו הגנה במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה או בבית משפט השלום, בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה.   חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א - 2001, מאפשר לנפגע עבירה להביע את עמדתו בפני תובע ורשאי הוא למסור הצהרה בכתב על הפגיעה והנזקים שנגרמו לו שתובא בפני בית משפט ע"י התביעה. עוד מוסמך הוא להביע עמדתו בכתב בפני ועדת שחרורים וכן במסגרת הליך של חנינה. החוק אינו מקנה לו את הזכות להופיע בפני בית משפט ולטעון טענותיו בנוגע לענישה הראויה, לרבות להתנגד להטלת עונש על הנאשם שפגע בו.   במקרה שבפנינו, מתן צו האוסר על המערער ליצור קשר עם המתלוננת, הוא גם צו שיש בו פגיעה בזכויות המתלוננת שהיא אשתו, לנסות ולחדש עמו את הקשר. העובדה כי אדם העלול להיפגע מצו לא זומן להשמיע את עמדתו, ובהמשך אף נשללת ממנו הזכות לפנות לביטול הצו שניתן, לכאורה, לטובתו, מהווה פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי וגורמת לעיוות דין המצדיקים את ביטול הצו. ראה: בג"ץ 982/04 פלונית ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נח (3), 613; בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, (טרם פורסם, 2008); בג"צ 4638/07 חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ' חברת חשמל לישראל, (טרם פורסם, 2007 ).   בהביאי בחשבון כל אלו, סבור אני כי בית משפט קמא לא היה מוסמך להוציא את הצו, הצו שהוצא אינו מקיים את תכליתו ועצם הוצאתו ללא מתן אפשרות למתלוננת להביע את עמדתה ו/או לבקש את ביטול הצו, מצדיקה, לכשעצמה, את ביטולו, זאת גם אם היה בית משפט מוסמך להוציא את צו ההגנה במסגרת ההליך הפלילי.   אשר על כן, ואם תישמע דעתי, נורה כי צו ההגנה שהוצא בהתאם להסדר טיעון בהליך פלילי וכחלק מאמצעי הענישה שבגזר דינו של בית משפט קמא בטל וזאת מהטעמים שפורטו לעיל. ר. שפירא, שופט[אב"ד] כב' השופט ע' גרשון: אני מסכים. ע. גרשון שופט כב' השופט א' קיסרי: א' קיסרי, שופט אני מסכים. הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של האב"ד. אנו קובעים כי כי צו ההגנה שהוצא בהתאם להסדר טיעון בהליך פלילי וכחלק מאמצעי הענישה שבגזר דינו של בית משפט קמא בטל וזאת מהטעמים שפורטו לעיל. צו הגנהאלימות במשפחהאלימותצווים