"ביקור פתוח" מתייחס לביקור המתקיים כשאין רשת מפרידה בין המבקר לבין האסיר, ואילו ב"ביקור סגור" הכוונה היא לביקור המתקיים כאשר רשת חוצצת ביניהם. ביקור של שעה אחת מתואר ברישומים השונים כ"ביקור ארוך" בעוד שביקור של חצי שעה מכונה "ביקור קצר". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביקור אסירים:   1. התובע הינו אסיר עולם המרצה את עונשו בכלא משמורת.   2. ביום 4.7.01 ניתנה על ידי כב' השופט טל החלטה במסגרת עתירת אסירים שהגיש התובע (עע"א 1536/01 + 1537/01). בין היתר, נקבע בהחלטה זו כי התובע יקבל ביקור פתוח אחד למשך שעה אחת לשבוע.   3. יש להבהיר כאן כי המושג "ביקור פתוח" מתייחס לביקור המתקיים כשאין רשת מפרידה בין המבקר לבין האסיר, ואילו ב"ביקור סגור" הכוונה היא לביקור המתקיים כאשר רשת חוצצת ביניהם. עוד יש להבהיר כי ביקור של שעה אחת מתואר ברישומים השונים כ"ביקור ארוך" בעוד שביקור של חצי שעה מכונה "ביקור קצר".   4. התובע טוען כי החלטת כב' השופט טל הופרה על ידי הנתבע, שירות בתי הסוהר (להלן: "השב"ס"), וכי ב-7 מועדים שונים קיבל התובע ביקורים שאינם לפי ההחלטה, דהיינו ביקורים קצרים (חלקם פתוחים וחלקם סגורים), או ביקורים ארוכים אך סגורים.   5. התובע פירט את המועדים בהם הופר לטענתו הצו כדלקמן: 20.7.01, 27.7.01, 10.8.01, 17.8.01, 24.8.01, 12.10.01, 7.12.01. בגין ההפרה טען כי מגיע לו פיצוי בסך 7,000 ₪.   6. כתב התביעה המקורי שהגיש התובע לא היה מפורט דיו ולא פירט את ההפרות הנטענות על ידו, ולפיכך הוריתי לתובע בהחלטתי מיום 30.7.02 להגיש כתב תביעה מתוקן או השלמה לכתב התביעה, והתובע אכן הגיש השלמה זו.   7. הנתבע הכחיש את ההפרות הנטענות וטען כי ב-5 מבין שבעת התאריכים שהוזכרו על ידי התובע קיבל הוא ביקורים לפי ההחלטה, דהיינו ביקורים ארוכים ופתוחים, ואילו ביום 12.10.01 היה התובע בענישת ביקורים וקיבל באופן חריג ולפנים משורת הדין ביקור פתוח של חצי שעה (נתמך במכתב של התובע המהווה חלק מהמוצג ת/1), וביום 7.12.01 היה הביקור קצר, אך זאת רק מכיוון שמשפחת התובע יצאה מוקדם יותר מהביקור (ר' מוצג נ/3).   8. מטעם הנתבע העיד מר קשקוש, סגן מפקד הכלא, אשר הגיש תרשומות בכתב יד שנערכו על ידי סוהרות ובהן נרשם כי התובע קיבל ביקורים פתוחים בני שעה.   התרתי הגשת מסמכים אלה למרות שעורכותיהן לא התייצבו להעיד, שכן בית המשפט לתביעות קטנות איננו כפוף לדיני הראיות הרגילים, אך הבהרתי כי אתייחס למשקלם בפסק דיני.   9. התובע מצידו, תמך את עדותו בדבר ההפרות הנטענות בתדפיס מחשב (ר' מוצג ת/4) אותו קיבל מהשב"ס בעקבות עתירה נוספת שהגיש. בתדפיס מצויינים פרטי הביקורים שקיבל התובע במועדים הרלבנטיים. בנוסף, העיד אביו של התובע אשר תיאר ביקורים שלא נעשו לפי הצו בהיותם קצרים או סגורים, אף כי לא זכר מועדים.   10. מהתדפיס ת/4 עולה במפורש כי התובע צודק בטענותיו בענין הביקורים אותם קיבל במועדים הרלבנטיים וכי אף אחד משבעת ביקורים אלה לא היה ביקור בן שעה ופתוח, אלא שרובם היו ביקורים קצרים (פתוחים או סגורים), ואלה מביניהם שהיו ביקורים ארוכים, היו ביקורים סגורים.   11. משנשאל סגן מפקד בית הכלא כיצד ניתן ליישב את התדפיס ת/4 עם עדותו ועם התרשומות בכתב יד שנערכו על ידי הסוהרות, השיב כי מדובר בתקלה במחשב של השב"ס, שכן ברירת המחדל במחשב הינה ביקור קצר וברשת (סגור), ולפעמים לא שינו את ברירת המחדל ולכן נרשמו שם דברים שאינם תואמים את הרישום בכתב יד.   12. אין בידי לקבל טענה זו. הטענה נטענה בעלמא וללא שום ביסוס או אסמכתא המעידים על נכונותה. יתרה מזו, ניתן לראות בחלק ממועדים אלה כי גם אם היתה ברירת מחדל כפי שתוארה על ידי העד הרי בוצע בה שינוי, למשל ביקור קצר אך פתוח או ביקור ארוך אך סגור. לסגן מפקד הכלא לא היתה תשובה לשאלה כיצד לאור הסברו שונתה ברירת המחדל מביקור קצר לארוך, אך לא שונתה ברירת המחדל מביקור ברשת לביקור פתוח.   13. כאשר אנו בוחנים את עדותו של סגן מפקד הכלא בדבר אותה ברירת מחדל שגרמה לרישום לא נכון בתדפיסי השב"ס בצירוף תרשומות שנערכו על ידי סוהרות שלא העידו כלל ולפיכך משקלן נמוך, ומעמידים מולה את עדות התובע ואביו אשר נתמכה בתדפיסי מחשב של הנתבע, אין לי ספק כי יש להעדיף את גירסת התובע ולקבוע כי אכן במועדים אשר צויינו על ידו לא קויימה החלטת כב' השופט טל.   14. עם זאת, אני מוצא לנכון לקבל את טענת הנתבע כי בשניים מבין שבעת המועדים היתה קיימת הצדקה לאי קיום הצו כלשונו, כשביום 12.10.01 היה התובע בענישת ביקורים, ואילו ביום 7.12.01 יצאה משפחת התובע מוקדם יותר. טענות אלה של הנתבע לא הוכחשו למעשה על ידי התובע, ונתמכו במסמכים בכתב כאמור בסעיף 7 לעיל.   15. מסקנתי היא, אפוא, כי הצו אשר ניתן על ידי כב' השופט טל הופר 5 פעמים במועדים הבאים: 20.7.01, 27.7.01, 10.8.01, 17.8.01, 24.8.01.   16. הנתבע לא טען בפני כי בית המשפט לתביעות קטנות איננו מוסמך לדון בתביעות הנוגעות לתנאי מאסרו של אסיר. טענה מעין זו אשר התבססה על הוראות סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל"ב - 1971 נדחתה כבר בפסק דין מקיף שניתן על ידי כבוד השופט סובל בבית המשפט לתביעות קטנות ירושלים (ת"ק 5108/00, ת"ק 5110/00 סמסאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם), ואוסיף כי אני מסכים עם הנימוקים אשר הובאו באותו פסק דין לדחיית הטענה.   17. עם זאת ושעה שהתובע עותר לפסיקת פיצויים בגין הפרת ההוראות החוקיות שניתנו בעניינו, אינני פטור מלבדוק מהי העילה החוקית עליה מבוססת תביעה מעין זו.   18. פסק הדין בעניין סמסאן האמור לעיל לא בדק לעומקה סוגיה זו, מאחר והבקשה היתה למחיקת התביעה על הסף, ורק ציין כי אין מניעה עקרונית לפסוק פיצויים בעתירה מעין זו, בין אם מכח הדין הפרטי (כגון עוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה) ובין אם מכח הדין הציבורי (פיצויים מינהליים על עוול מינהלי).   19. בענייננו אני אכן סבור כי מתקיימת עילה לפסיקת פיצויים מכח הדין הפרטי.   20. בע"א 429/82 מ"י נ' סוהן, פ"ד מב(3) 733, 736 נאמרו הדברים הבאים לגבי אחריותה של רשות שלטונית במסגרת הדין הפרטי:   "בשורה ארוכה של פסקי דין עקביים קבע בית משפט זה, כי רשות שלטונית המפעילה סמכות סטטוטורית, אינה חסינה מאחריות ברשלנות בגין הפעלה רשלנית של סמכות זו".   21. בע"א 915/91 מ"י נ' לוי, פ"ד מח(3) 45 (להלן: "פסק הדין בענין לוי") נקבע חריג לאמור לעיל, והוא כאשר עניינה של הרשות הוא בהפעלת שיקול דעת. נקבע שם כי במתחם זה תוטל אחריות של הרשות רק באותם "מקרים בהם הפעלת שיקול הדעת חרגה מכל אמת מידה סבירה, או היתה נעדרת כל אחיזה במציאות" (שם, עמ' 81).   22. על מנת שפעילות הרשות תיכלל במסגרת הפעילות שחריג שיקול הדעת לאחריות חל עליה, אזי הפעילות הנבחנת על ידי בית המשפט חייבת לכלול את שלושת המאפיינים הבאים:   א.                  הפעילות כוללת אלמנט דומיננטי של שיקול דעת שפירושו בחירה בין מספר דרכי פעולה או החלטות אלטרנטיביות. ב.                  שיקול הדעת המוגן אינו מתוחם בקריטריונים ספציפיים המורים לרשות כיצד להחליט. ג.                    שיקול הדעת מחייב הכרעה בין שיקולים חברתיים, פוליטיים וכלכליים מתחרים, דהיינו מקבל ההחלטה צריך לבצע איזון חברתי.   (ר' עמ' 83-82 לפסק הדין בעניין לוי; כן ר' י' גלעד "האחריות בנזיקין של רשויות ציבור ועובדי ציבור" (חלק שני) משפט וממשל ג (תשנ"ה) 55, 67-68).   23. עם זאת, פסק הדין בענין לוי מציין באופן מפורש כי הוא אינו חל כאשר מדובר ביישום רשלני של החלטה שהתקבלה (שם, עמ' 83).   24. לאור האמור לעיל, ברור כי החריג בענין לוי איננו יכול להתקיים בענייננו. על הרשות הייתה מוטלת חובה ליישם את ההחלטה שניתנה על ידי כב' השופט טל ושיקול דעתה בענין זה הינו מצומצם ביותר (הוא מתבטא, למשל, באי התרת ביקור בתקופה של ענישה שהוטלה על האסיר, כפי שהתבטא בביקור מיום 12.10.02 לגביו קבעתי כי הנתבע לא הפר את חובתו). ודאי כי אין כאן כל שיקול דעת המחייב ביצוע איזון חברתי. ברור, אפוא, כי על הנתבע חלה במקרה זה חובת זהירות מושגית.   25. לא נראה כי יכול להיות ספק גם בכך כי הנתבע חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. אומנם, ייתכנו מצבים בהם חובת זהירות מושגית קיימת, כנורמה משפטית ערטילאית, אך חובת זהירות קונקרטית איננה קיימת. לא זה המקרה שבפנינו, שעה שהרשות יכולה היתה לצפות על נקלה כי אי התרת הביקורים במתכונת שנקבעה על ידי כב' השופט טל תגרום לנזק לתובע בשל המתכונת המצומצמת יותר של הביקורים.   26. גם התרשלותו של הנתבע איננה יכולה להיות שנויה במחלוקת. אי הקפדתו על קיום החלטת כב' השופט טל, מבלי שיהא לכך כל צידוק, מחייבת את המסקנה כי הנתבע התרשל.   27. משהגעתי למסקנה דלעיל, אין עוד צורך לדון בשאלה האם קיימת עילה מתחום המשפט המינהלי לתשלום פיצויים במקרה זה. עילה אפשרית מעין זו נקבעה לראשונה בבג"צ 101/74, 102/74 בינוי ופיתוח בנגב נ' שר הביטחון ואח'; רמט בע"מ נ' מנהל מדור חוזים והתקשרויות ואח', פ"ד כח(2) 449 והושארה בצריך עיון בענין בג"צ 688/81 מיגדה בע"מ נ' שר הבריאות ואח', פ"ד לו(4) 100-97). עם זאת, פותחו הלכות לגבי חובת הרשות לשלם פיצויים מינהליים גם מקום שבו בהתנהגות הרשות לא נפל אשם, אך בכל זאת היא גרמה נזק לתובעים (ר' י' דותן "עילות תביעה ציבוריות ופיצויים ללא אשם" משפט וממשל ב (תשנ"ד) 97, 105-107).   28. מכל מקום ומשקבעתי כי הנתבע התרשל בענייננו, וכי לפיכך הוא חב בנזיקין, אין עוד צורך לדון בשאלת העילות מתחום המשפט המינהלי לתשלום פיצויים.   29. באשר לשיעור הנזק אשר נגרם לתובע, הרי אין להפריז בגובהו. יש לזכור כי מהתובע לא נשללו כליל הביקורים בניגוד להחלטת כב' השופט טל אלא הם לא קויימו בתנאים שנקבעו בהחלטה. כל חמשת הביקורים היו ביקורים ברשת ולא ביקורים פתוחים, ובארבעה מהם הביקור היה קצר , דהיינו חצי שעה במקום שעה.   יש להביא עוד בחשבון כי תקופת ההפרה היתה בתקופה הראשונה בסמוך לאחר שניתנה החלטת כב' השופט טל ביום 4.7.01, ומכאן יש להסיק כי הנתבע לא המשיך בהפרותיו לאחר מכן, ומכל מקום עד להגשת התביעה ביום 11.3.02. 30. עם זאת, לא יכול להיות ספק בדבר חשיבות הביקורים עבור התובע, אסיר אשר כפי שהבנתי אף מצוי בהפרדה. כאשר ארכם מקוצר במחצית מהזמן אשר נקבע בהחלטת בית המשפט והביקור מתקיים כאשר מחיצה מפרידה בין התובע לבין המבקרים, במקום ללא הגבלה כזו, כפי שהתחייב מההחלטה, נפגעות זכויותיו של התובע ונגרמת לו עוגמת נפש שאיננה מבוטלת.   31. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים אשר הובאו לעיל מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בגין חמשת ההפרות של הנתבע בסכום כולל של 800 ₪, ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום זה. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 200 ₪. לשני הסכומים דלעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.בית סוהר / כלאביקור אסירים / עצוריםאסירים