קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בלימת חירום באופנוע עקב אי מתן זכות קדימה מצד נהג רכב: מזכה הנאשם מחמת הספק. ואלו נימוקי הזיכוי: הנאשם הואשם כי בתאריך 4.5.00 בשעה 13:45, נהג ברשלנות ברכב מזדה ברח' אליעזר וינשל, מדרום לצפון ברמת גן ובהגיעו לצומת עם רח' ביאליק, כאשר בדרכו תמרור ב - 37 וקו עצירה לפני הצומת, לא ציית לתמרור ולא נתן זכות קדימה לאופנוע שנסע ברח' ביאליק משמאל לימין, אילץ את רוכב האופנוע לבצע בלימת חירום וכתוצאה מכך רוכב האופנוע איבד שליטה, החליק ותוך כך נפל על הכביש והתנגש בחזית רכב הנאשם. לרוכב האופנוע נגרמו חבלות של שיפשופים ונזק לאופנוע, כעבירות על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה וסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, שתיהן בזיקה לסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה. בתשובתה לכתב האישום, ב"כ הנאשם הודתה בעובדות א (1) + (2) +(3) + (5) ובעצם אירוע התאונה אולם כפרה בעובדות (4) ו - (6) לכתב האישום. להוכחת האישומים, המאשימה הביאה הראיות הבאות: עדות רס"ל נמרוד מזל (להלן - "ע.ת.1") בוחן התאונה באמצעותו הוגש דו"ח הפעולה - ת/4, דו"ח בוחן התאונה - ת/5, תרשים תאונת הדרכים - ת/6. בחקירה הנגדית הודה כי כאשר הופיע במקום, כלי הרכב כבר הוזזו מהמקום אולם ציין בתרשים את מיקום רכב הנ' על פי הסימונים שביצעה הסיירת שהגיעה למקום לפניו. לגבי קביעתו כי לנ' היה שדה ראיה פתוח לצד שמאל מקו העצירה למרחק 70 מטר - הודה כי עשה את השיחזור של שדה הראיה בלא שחנו רכבים לאורך אבני שפת המדרכה משמאל לרחוב ממנו הגיע הנ'. הוא הודה שהמצב בתרשים שיקף את המצב כאשר הוא הגיע למקום והוא ביצע את עבודת הבוחנות בשעה 14:35. עוד הודה כי המגע שנוצר בין הקטנוע לבין רכב הנ' הסתכם בנקודה יחידה והיא - חזית הרכב הפרטי באיזור לוחית הרישוי הקידמית. עדות נמט עמיר (להלן - "ע.ת.2") רוכב הקטנוע המעורב, אשר רכב על קטנוע 50 סמ"ק ברח' ביאליק, בשעות הצהריים מכיוון אבא הילל לכיוון ז'בוטינסקי וכשהוא ראה לראשונה את הרכב של הנ', חציו היה בתוך נתיב הנסיעה שלו, תוך הדגשת המיקום בנקודה אדומה על ת/6. עוד העיד כי היה מגע בין הקטנוע לבין רכב הנ' אך לא ידע איזה חלק של הקטנוע פגע באיזה חלק של רכב הנ' וזאת מהטעם הפשוט כי הוא עף מהקטנוע על הכנף השמאלית של רכב הנ'. הוא הודה שכתוצאה מהבחנה ברכב הנ', בלם בלימת חירום ובכך נגרם זיגזוג של הקטנוע מצד אל צד וכתוצאה מכך נזרק לעבר רכב הנ', כאשר מהירותו המירבית לא עלתה על 45 קמ"ש. בחקירת הנגדית אימת תוכן הודעתו (מוצג נ/1) ובהמשך הודה שמימינו לאורך רח' ביאליק חנו כלי רכב מנועיים סמוך לפני הצומת, אולם הוא נסע באמצע הנתיב שלו תוך שהוא מסמן את נתיב נסיעתו בקו אדום על ת/6. לשאלה מאיזה מרחק ראה לראשונה את רכב הנאשם? - לא היתה בפיו כל הערכה, תוך שהוא מדגיש כי לפניו לא נסעו כלי רכב באותו כיוון. מוצג ת/1 - הודעת הנאשם במקום התאונה משעה 15:11. בה תיאר כיצג הגיע לקו העצירה, עצר ולאחר שוידא שאין כלי רכב מתקרבים, התחיל בגלישה איטית לתוך הצומת ואז במרחק כ - 40 מ' הבחין ברוכב הקטנוע ותוך כדי נסיעה מאבד שיווי המשקל ו"מזגזג". להערכתו המעורב איבד שליטה מוחלטת ונפל על הכביש במרחק 7 מטר לפני שהגיע לרכבו, הקטנוע פגע בלוחית הרישוי של רכבו ולא היה מגע בין הרוכב לבין רכבו. מוצג ת/2 - דו"ח הפעולה של שוטרת נועה, אשר הגיעה למקום ראשונה, בשעה 14:01 וסימנה את מיקום כלי הרכב לאחר התאונה. אדגיש כי בסימונים אלה נכללו גם סימוני מיקום הקטנוע, אשר היה מוטל על הכביש, סמוך לפגוש הקידמי בצד שמאל של הפרטית. השוטרת סימנה על פני הכביש את מיקום כלי הרכב והם הוזזו לאחר מכן, אולם, בתרשים ת/6 לא מצאתי איזכור מיקומו של הקטנוע יחסית לרכב. מוצג ת/3 - התיעוד הרפואי המתייחס למעורב, ממנו עולה שאכן נמצאו בו סימני שיפשופים ורגישות בכתף שמאל. מוצג ת/4 - דו"ח הפעולה של ע.ת.1 אשר ביצע עבודת בוחנות במקום. מוצג ת/5 - דו"ח בוחן התנועה ע.ת.1 שמצא חסר של הלוחית הרישוי הקידמית ברכב הנ', שריטות על דופן שמאל של הקטנוע עם פלסטיקים שבורים וכן בקלית קידמית ימנית שבורה ומסקנתו לפיה נוצר מגע בין חזית הפרטית משמאל לימין לבין הקטנוע. מוצג ת/6 - תרשים מקום התאונה עליו ציין ע.ת.2 את נתיב נסיעתו ובמקביל הנקודה בה הבחין לראשונה ברכב הנ' ממרחק בלתי ידוע. על תרשים זה ציין הנ' חזית רכבו בעת שהבחין במעורב, חזית התואמת כמעט מיקומו גם לפי גירסת המעורב. הנ' מסר גירסתו תחת אזהרה ובמסגרת חקירה ראשית, אימת תוכן הודעתו ת/1 ולבקשת ב"כ סימן על ת/6 את מיקומו בעת שראה לראשונה את הקטנוע מגיע משמאלו, כאשר הוא מאבד שליטה ונוסע בזיגזג. בחקירה הנגדית הודה כי כאשר הבחין לראשונה בקטנוע, הקטנוע היה בתנועת זיגזג והוא עצמו בתנועת גלישה לתוך הצומת. בהמשך הודה שכאשר רכבו עצר בקו הצומת, לא הבחין בקטנוען כיוון שרכבים שחנו משמאלו חסמו את שדה הראיה שלו ולכן החל בגלישה ואז נתגלה לראשונה הקטנוע במרחק של כ - 40 מטר משמאלו. מטעם הנאשם הוגשה הודעת הקטנוען, מוצג נ/1, בה הודה כי בלם בלימת חירום כדי לא להיכנס ברכב הנ' וכתוצאה מכך החליק ופגע עם הקטנוע בחזית רכב הנ'. בהמשך הודה שמהירותו היתה בין 40 ל - 50 קמ"ש, קטנועו 50 סמ"ק אוטומטי וכי בצד ימין כיוון נסיעתו חנו מכוניות לאורך אבני שפת המדרכה אך לא ידע מה היה המרחק מרכב הנ' בעת שלחץ על המעצורים. הוא הודה כי החלקתו על הכביש נגרמה כתוצאה מהבלימה. בניגוד לעדותו לפני וסימונו על ת/6, מסר כי לא ידע באיזה מרחק מכלי הרכב החונים היה בנסיעה לעבר הצומת האמור. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה על סמך ראיותיה בטענה שהיה על הנ' ליתן זכות קדימה למעורב ולא עשה זאת עקב כניסתו הרשלנית לתוך הצומת. ב"כ הנ' עתרה לזכות אותו בטענה כי מדובר בגירסה מול גירסה כאשר דברי עדות הנ' לא נסתרו בחקירה נגדית, לעומת הסתירות שבין דברי המעורב לבין הודעתו נ/1. לטענתה במקרה הנוכחי קיים ספק ולפיכך יש לזכות הנ'. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, לנוכחת טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: מקום האירוע - מדובר בצומת הרחובות אליעזר וינשל - ביאליק, ברמת גן. בכיוון נסיעת הנ' מרח' אליעזר לרח' ביאליק בפניה שמאלה, קיים תמרור ב - 37 וקו עצירה המצוי בקו הדמיוני של הצומת. משמאל ליציאה לאורך אבני שפת המדרכה, מסומנים מקומות חניה לצד אי תנועה שמעבר לו (דרומית), מצוי מגרש חניה עם כניסה ויציאה, כנצפה בת/6. רוחב רחוב ביאליק במקום, הוא 10 מטר כאשר מסלול נסיעת הקטנוע כולל את החניה לאורך אי התנועה של מגרש החניה וממול קיים מסלול לתנועה נגדית. רוחב שני הנתיבים בצומת הוא 10 מטר אומנם, אך רוחב נתיב נסיעת המעורב הינו כ - 6.25 מ' כאשר מרוחב זה נגרע רוחבם של הרכבים החונים שאיננו עולה על 1.80 מטר, כך שלתנועה בנתיב הצמוד לקו ההפרדה המקוקו, בין שני המסלולים קיים נתיב ברוחב של 4.45 מטר לערך. רחוב ביאליק בקטע הרלוונטי הינו רחוב קשתי ושדה הראיה, ללא אותם רכבים חונים, לנהג המצוי בקו העצירה לכיוון רחוב אבא הילל (מערב), הינו 70 מטר בלבד. שדה ראיה זה נפגע כתוצאה מחניית הרכבים אולם אין לפני כל שיחזור לקביעתו, כאשר חונות מכוניות במקום. מהירות נהיגת המעורב - על פי הודעתו נ/1, המעורב נסע לאורך רחוב ביאליק במהירות שבין 40 ל - 50 קמ"ש, בקטנוע 50 סמ"ק ואני קובע שמהירותו לא עלתה על 50 קמ"ש, למרות שבעדותו הדגיש מהירות 45 קמ"ש. הנ' הבחין לראשונה בקטנוע כאשר האחרון היה במרחק 40 מטר מהצומת והוא עצמו בחזיתו בתוך נתיב הנסיעה, בחלק הימני כפי שהוא ציין בקו קטן על ת/6. הבחנה זו לא איפשרה לו עצירה על אתר ולכן עצר במקום שסומן על ידי הסיירת בת/2. מאידך, המעורב לא יכול היה לציין המרחק ממנו הבחין לראשונה ברכב הנ' וחסר זה הוא מהותי לעניין גירסת המאשימה, שכן אם המעורב החל בבלימה במרחק 40 מטר, ברור שהיה לו די והותר כדי להספיק לבלום במהירות שבין 40 ל - 50 קמ"ש בטרם החליק ונפל על הכביש. המעורב חזר מספר פעמים בהודעתו נ/1 כי איננו יכול לבוא ולציין המרחק ממנו ראה לראשונה את רכב הנ' ולכן הממצא הפוזיטיבי היחיד שיש בידי, היא עדותו של הנ', לפיה היה במרחק של 40 מטר משמאלו, כאשר הבחין בו לראשונה והוא כבר "בתנועת זיגזג" המעידה על אובדן השליטה. תנועת הנ' בצומת - הנ' העיד כי נכנס לצומת בגלישה לאחר עצירה בקו עצירה וזאת על מנת לבדוק שדה הראיה שלו לשמאל כי זו היתה כוונתו - להשתלב ברח' ביאליק. דבריו אלו בהודעתו ת/1 לא נסתרו בחקירה הנגדית. הוא ציין מיקומו בעת שהבחין לראשונה ברכב הקטנוע והבוחן ציין על ת/6 את מיקומו בעת שעצר עצירה מוחלטת. אני מאמין לנ' כי ראה לראשונה את הקטנוע ממרחק 40 מטר ועל מנת שהקטנוע יגיע למרחק 7 מטר ממנו, נקודה בה הוא נפל על הכביש לפי עדות הנ', הרי הוא עבר 33 מטר ובמהירות של 50 קמ"ש למעורב נדרשו כ- 3 שניות ואילו במהירות של 40 קמ"ש למעורב נדרשו כ - 4 שניות, לכן ממוצע פרק הזמן שעבר המעורב עד לנפילתו היה כ - 3.5 שניות לערך. בפרק הזמן הזה, למעורב עדיין היתה אפשרות עצירה במהירות של 50 קמ"ש או סטיה שמאלה תוך מעבר לפני חזית רכב הנ' בלא לפלוש לנתיב הנגדי, שכן נותר לו ממנו לפחות מרחק של 1.25 מטר כעולה מהמדידה על ת/6 לגבי קצה ימני של רכב הנ' בתוך הצומת בעת בלימתו. מכאן, שאין לי ביטחון בדבר מהירות המעורב וקיים בליבי ספק אם מהירותו אכן היתה בין 40 ל - 50 קמ"ש ולא יותר מכך. הבוחן לא ערך שיחזור של שדה הראיה מתוך רכב הנ' במקום התאונה, כאשר משמאלו מכוניות על מנת לקבוע שדה הראיה שלו שמאלה ואני מקבל ללא עוררין הערכת הנ' כי שדה הראיה שלו מהנקודה שם ראה לראשונה את רכב הקטנוע, שהיא נקודה המגבילה לדופן כלי הרכב החונים משמאלו, הינו 40 מטר כפי שציין בהודעתו ת/1. מחדל זה מתווסף למחדל נוסף והוא: העדר ציון מיקום הקטנוע לאחר הנפילה והפגיעה ברכב הנ' בלוחית קידמית שלו. שני מחדלים אלה הם לחובת המאשימה אשר היתה צריכה להציג את מיקום הקטנוע על מנת לאפשר לי להעריך ממיקומו את עוצמת הפגיעה בין שני כלי הרכב לצורך ביסוס מהירות הקטנוע לאחר נפילתו ומקום רכב הנ' בעת האימפקט, בנסיעת גלישה או בעצירה מוחלטת. אמינות רוכב הקטנוע - בעדותו לפני רוכב הקטנוע העיד כי לקטנוע נגרם "טוטל לוסט" אך בעיון בת/5 לא התרשמתי כי בוחן התנועה, ע.ת.1, העריך כי נגרם לקטנוע נזק מסוג כזה. יתר על כך, בעדותו בחקירה הראשית העיד לפני כי עף מהקטנוע על הכנף השמאלית של רכב הנ' ואילו בנ/1 אומר: "אני נפגעתי על ידי האוטו בצד שמאל ליד הגלגלי הקידמי שמאלי". בהודעה נ/1 מסר כי מהירות נסיעתו היתה "כ - 40 עד 50 קמ"ש" בעוד שבעדות לפני הדגיש שמהירותו היתה לכל היותר 45 קמ"ש. בעדות לפני ציין כי פגע בכתף ימין ברכב הנ' ואילו בת/3 התלונן בפני הרופא על חבלה בכתף שמלא בלבד. המעורב לא ידע להעריך המרחק מרכב הנ' בעת שהבחין בו לראשונה כפי שלא ידע לציין אם היה בנסיעה או בעצירה. די לי בתמיהות ובסתירות האמורות על מנת להגיע למסקנה שאינני יכול לסמוך על עדותו היחידה של המעורב, אשר הינו "מעוניין" בעצמו בתוצאות הדיון לפני ולקבוע, מעל לכל ספק סביר, כי הנ' לא עשה כל שנדרש ממנו על מנת להבטיח כניסתו הבטוחה לתוך הצומת בלא לחסום דרכו של רכב המגיע משמאלו, במהירות התואמת את נתוני המקום ומגבלותיו. אשר לאמינות הנאשם - הודעתו ת/1 שאומתה בחקירה ראשית, לא נסתרה בחקירה הנגדית. די בכך כדי לעורר בליבי הספק בראיות המאשימה, אשר יש בו לגרום לזיכויו מחמת הספק מביצוען של העבירות המיוחסות לו. גירסתו בת/1 נענתה באותה רוח גם בחקירה הנגדית ונסיונות ב"כ המאשימה לקבל ממנו תשובות סותרות את ההודעה, לא העלו פרי. מדובר בגירסה מול גירסה של שני "מעוניינים" בתוצאות הדיון לפני, כאשר בגירסת "המעוניין" ע.ת.2 קיימת לקונה בראיות, הן לגבי מיקום הקטנוע לאחר הפגיעה, הן לגבי אופן ההתנגשות, הן לגבי שדה הראיה האמיתי במועד התאונה והן לגבי מרחק הקטנוע מרכב הנ' כאשר הבחין בו לראשונה. בהעדר הפרטים האמורים ברור שגירסת המאשימה לוקה בחסר, על הנובע מכך. אין לשכוח שעל המאשימה מוטלת החובה להוכיח את יסודות האישומים, מעל לכל ספק סביר ובמקרה הנוכחי כאשר אני מזהיר את עצמי כי מדובר בעד עובדתי יחיד לאירוע מטעם המאשימה, שהוא גם "מעוניין" בתוצאות הדיון לפני, ברור שיש ספק רב בגירסת המאשימה, ספק ממנו רשאי הנ' להנות. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, את יסודות העבירות המיוחסות לנ' ולפיכך מזכה אותו מחמת הספק מביצוע עבירות על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה וסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה. משפט תעבורהזכות קדימהאופנוע