בקשה חוזרת לביטול פסק דין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה חוזרת לביטול פסק דין: 1. עיקרה של בקשה זו-נסיון חוזר להביא לביטול פסק דין, שבו נתקבלה התביעה הכספית שהגישה המשיבה נגד המבקשת. לבקשה מצורפת ערבות בנקאית וכלולה בה גם בקשה, להארכת מועד להגשת ערבות זו. המשיבה הודיעה, שהיא מתנגדת לבקשה, בנימוק ש: "אין מקום לבקשות נוספות מסוג כלשהו כולל הבקשה נשוא התגובה לאור ההחלטות הרבות והסופיות שניתנו על ידי בית המשפט בעניין זה". 2. שוב יש לסקור, איפוא, את השתלשלות האירועים שהובילה לבקשה זו: א. ב28.11.95- הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת, בסדר דין מקוצר, לתשלום יתרת חוב של המבקשת למשיבה, בסך 25,095.- ש"ח. ב. עד 25.12.95 לא הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן ולבקשת המשיבה, ניתן באותו יום פסק דין לפי התביעה ("פסה"ד הראשון"). ג. ב6.2.96- הגישה המבקשת שתי בקשות: בקשה בדרך המרצה לביטול פסק הדין, בהמרצה 96/837 ובקשה לרשות להתגונן, בהמרצה 96/836. ד. ביום 11.3.96, לאחר עיון בתגובתה המפורטת של המשיבה, החלטתי, משום הספק, לבטל את פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה על ידי המבקשת. ניתנה למבקשת רשות להתגונן, ניתנו הנחיות לענין המשך ניהול התיק ונקבע קדם משפט. ה. בקדם המשפט שהתקיים ביום 28.5.96, בנוכחות ב"כ שני הצדדים, חוייבו הצדדים בהגשת עדויות ראשיות בתצהירים, המבקשת תוך 30 יום והמשיבה 30 יום אח"כ. ו. בישיבת קדם המשפט של יום 9.9.96, לא היתה הופעה מטעם המבקשת וגם תצהיר עדות ראשית מטעמה לא נמצא בתיק. ב"כ המשיבה בקשה פסק דין על פי התביעה ומבוקשה ניתן לה ("פסה"ד השני"). ז. ביום 26.9.96 הגישה המבקשת בקשה בדרך המרצה, לביטול פסה"ד השני, וזאת בהמרצה 96/2318. תמצית נימוקי הבקשה היא, שעו"ד ארנון לא הופיע, מחמת שהוזעק לבית חולים, עקב אישפוז אביו ואילו עו"ד נסאר ממשרדו, לא הצליח להגיע לביהמ"ש בזמן. ח. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה ונימקה את התנגדותה, הן לגוף הבקשה והן על בסיס הטענה, שבתיק זה נכשלה המבקשת שוב ושוב לקיים את חובותיה. ט. ביום 5.11.96 הגעתי למסקנה, שיש הרבה ממש, בכל הכבוד, בנימוקי ב"כ המשיבה. הבקשה לא אומתה, לא הובאה ראיה כלשהי לאמור בה, למעט התצהיר ולא הונחה תשתית כלשהי לכך, שיש טעם בבקשה, מבחינת סיכויי המבקשת לזכות לגופו של ענין. לא ניתן גם הסבר כלשהו, למחדל להגיש את תצהיר העדות הראשית. למרות זאת, מתוך זהירות יתר ותוך הבעת ספק אם יש לכך הצדקה, הוריתי שפסק הדין השני יבוטל אף הוא, בתנאי שיקויימו שלושה תנאים מצטברים תוך 21 יום: שהמבקשת תפקיד את סכום התביעה, כולל ריבית והצמדה, במזומן או בערבות בנקאית, שהמבקשת תשלם הוצאות הבקשה וישיבת 9.9.96 למשיבה ושהמבקשת תגיש את תצהירי העדות הראשית שאותם היה עליה להגיש עוד כחמישה חודשים קודם. י. ביום 24.11.96 הגישה המבקשת עוד בקשה, בתיק המרצה מס' 96/4415, שכותרתה : "1. הודעה על מילוי דרישות עפ"י החלטה מיום 5.11.96. 2. בקשה להמיר ערבות בנקאית בערבות אישית. 3. בקשה להארכת מועד עד החלטה בבקשה להמרת הערבות". עם הבקשה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה, ובכך קויים התנאי השלישי. המבקשת טענה שהתנאי השני של תשלום ההוצאות, קיימה על ידי קיזוז חוב אחר, אף הוא בגין הוצאות משפט, שחבה המשיבה למבקשת. אשר לתנאי הראשון - הפקדת סכום התביעה, טענה המבקשת, שיש הצדקה להמיר את חובת ההפקדה הנ"ל המצאת ערבות אישית של אחד ממנהליה. יא. שוב ביקשתי מב"כ המשיבה להגיב ושוב עשתה זאת, הפעם תוך השמעת ביקורת קשה על נוהגה של המבקשת. יב. ביום 1.1.97 הגעתי למסקנה שלא היתה הצדקה לבקשה להמרת ההפקדה בכסף או בערבות בנקאית, שלא היתה כל זכות למבקשת להימנע מלקיים את התנאי הנ"ל עד להכרעה בבקשה על המרת התנאי ושיש הרבה ממש בטענות המשיבה, בכל הכבוד, על העיקביות שמפגינה המבקשת, באי קיום חובותיה. דחיתי, איפוא, את הבקשה. יג. ביום 5.1.97 חזרה המבקשת והגישה בקשה בדרך המרצה, בתיק המרצה 97/1019 שכותרתה : "1. בקשה חוזרת לביטול פסק דין. 2. בקשה להארכת מועד להפקדת ערבות. 3. בקשה למתן החלטה בבקשת המבקשת להמרת הערבות הבנקאית". יצויין שגם עד הגשת הבקשה הנ"ל לא הפקידה המבקשת, לא כסף ולא ערבות בנקאית, כך שהתנאי הראשון לביטול פסק הדין, ,המשיך להיות לא מקויים, גם עד 5.1.97. במקום לקיימו, ולמרות הטענה שהופיעה בכותרת הבקשה הקודמת וגם בגוף הבקשה בהמרצה 97/1019, כאילו מולאו כל התנאים לביטול פסק הדין, הסתפקה המבקשת "בהודעה", בזו הלשון: "המבקשת מוכנה גם היום להפקיד ערבות בנקאית באם בקשתה להמרת הערבות תידחה..." יד. רק ביום 21.1.97 הוגשה בקשה דנן, ואליה, כאמור, צורפה ערבות בנקאית. 3. הארכתי בתיאור השתלשלות הדברים, משום שהדבר עשוי לקצר בנימוקי ההחלטה. חוששני שנכונה, בכל הכבוד, עמדת ב"כ המשיבה, שאין מקום לשוב ולהיזקק לענין. בבקשה זו אין דבר שלא נטען בבקשות הקודמות, זולת הטענה, שרק אחרי שהוגשה הבקשה הקודמת, בהמרצה 97/1019, נודעה לב"כ המבקשת ההחלטה על דחיית הבקשה, להמרת הדרישה להפקדת כסף או ערבות בנקאית, בערבות אישית של אחד ממנהלי המבקשת. למעשה - אין לי אלא לאמץ את האמור בהחלטות הקודמות, שכולן מפורטות ומנומקות, כמיטב יכולתי הצנועה עם זאת, על מנת שגם החלטה זו תדבר בעד עצמה, אזכיר בתכלית הקיצור : א. התקשיתי למצוא טעם בבקשה לביטול פסק הדין השני. ב. לפנים משורת הדין נעתרתי לה, תוך התנייתה בשלוש תנאים מוגדרים, והדגשה שהתנאי לביטול פסק הדין השני הוא קיום שלושת התנאים גם יחד, תוך 21 יום. ג. התנאי הראשון של הפקדת מזומנים או ערבות בסכום התביעה, לא קויים. ד. המבקשת עתרה להמרת התנאי בערבות אישית. היא לא דאגה לקיום התנאי בינתיים, עד שתינתן החלטה. ה. לבקשה להמרת התנאי לא מצאתי כל בסיס. ההיפך : מצאתי משום תרתי דסתרי, בטענת המבקשת שמצבו הכלכלי של מנהלה, איתן עד כדי כך שמוצדק להסתפק בערבותו, ובטענה שהמצאת ערבות בנקאית תקשה על המבקשת, עד כדי כך שמוצדק לפוטרה מהתנאי. ו. במיוחד בנסיבות הספציפיות, היה על המבקשת לקיים את התנאי במועד, ואם תתקבל הבקשה להמרת התנאי המקורי בבטוחה חלופית - לקיים את התנאי החלופי ולקבל חזרה את הערבות הבנקאית או הכסף. ז. על אחת כמה וכמה, כשלא נמצא כל בסיס לבקשה להמרת התנאי. המבקשת, חברה קבלנית, שעניינה בעסקים, החליטה "להמר", ומשלא עלה ההימור יפה - אין היא יכולה לבוא בטרוניה. ח. לכל האמור ראוי להוסיף, שגם כיום, כשלושה וחצי חודשים לאחר המועד בו היה על המבקשת לקיים את התנאי, היא לא קיימה אותו! כזכור, התנאי הראשון לביטול פסק הדין השני היה שהמבקשת תפקיד : "את סכום התביעה, במלואו, כשהוא צמוד ונושא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה, או ערבות בנקאית צמודה למדד ובלתי מותנית, על אותו סכום". על המבקשת היה להפקיד ערבות על סך 25,095.- ש"ח, עם הצמדה וריבית חוקית מיום 28.11.95, וסכום זה עמד בעת הפקדת הערבות, על יותר מ28,900.- ש"ח. בפועל גם לאחר כל האחורים הפקידה המבקשת רק סך 25,100.- ש"ח. 4. יאמר האומר : כל אלה, אינן אלא טעויות, ואין ממצים את הדין עם מי שטעה. ראשית - לא "רק" טעויות, אלא גם זילזול וגם הימור שלא עלה יפה. ושנית - גם לסלחנות יש גבול, במיוחד סלחנות על חשבון המשיבה. במקרה קל בהרבה, בערעור אזרחי 85/418, רוקינשטיין נגד מדינת ישראל פסק כבוד הנשיא שמגר: "השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האיכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך כי המשפטים יתנהלו כסידרם ובמועד שנקבע להם מעיקרו וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך...". ועל סמך ההנמקה דלמעלה דחה בקשה לביטול פסק דין פלילי שניתן בהעדר הופעה. במקרה דנן - לא "דיון כפול" בלבד, אלא שורת בקשות סרק, כמתואר למעלה, שאף באחת מהן, לרבות בבקשה דנן, לא מצאתי ממש המצב שבו ההכרעות המשפטיות אורכות זמן רב מעבר למה שסביר ורצוי הוא, במידה לא מועטת, תוצאה מתיקים כגון זה. אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו, בסך 750.- ש"ח בתוספת מע"מ. ביטול פסק דין