קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לא לחלט ערבות בנקאית: הסוגיה המונחת בפני, הינה מחלוקת משפטית טהורה, הנוגעת לפרשנות דיני הערבות הבנקאית האוטונומית, היחסים בינה לבין עסקת היסוד, כמו גם ההלכות החלות על מקום בו כולל כתב הערבות עצמו עילה הנוגעת לערבות הבנקאית, אולם נטען כי חילוטה מתבקש בגין עילה שונה לחלוטין. המקרה שבפני אינו מן הפשוטים, ודומה כי בחלק מכתבי הטענות, התערבבו זו בזו טענות הנוגעות לכתב הערבות לטענות שעניינן עסקת היסוד, כמו גם האופן בו הוארכה הערבות מפעם לפעם, בשל משא ומתן בין צדדים אשר נגע ביחסים מסחריים בני מספר רבדים, זולת הערבות נשוא הבקשה; בין היתר, ערבויות נוספות שהוחזקו על-ידי המשיבה, ואשר המפרק רצה למנוע את חילוטן. 1. הצדדים אינם חלוקים על כך, כי הערבות נשוא הבקשה הינה ערבות בנקאית אוטונומית, עליה חלים כל הכללים וההלכות הרגילים נשוא מוסד הערבות האוטונומית. כך, בין היתר, עקרון העצמאות, המנתק את הערבות (בדגש על היכולת לחלט את הערבות) מעסקת היסוד, כולל תניותיה ומחלוקות אפשריות שיכולות להתעורר בגינן. המחלוקת בין הצדדים נובעת מן העובדה, כי עסקינן בערבות אשר נקבע בה במפורש, בכתב הערבות עצמו (וזאת להבדיל מאשר בעסקת היסוד), כי היא מוצאת "בקשר עם שינוי תב"ע". הצדדים אינם חלוקים על כך, כי התב"ע עצמה שונתה שנים קודם שהתבקש חילוט הערבות, וקודם שהתגבשה העילה בשמה מבקשת המשיבה לחלט אותה - דרישה מצד הרשות המקומית לשלם היטל השבחה בגין המקרקעין. אלא, שלשיטת המשיבה אין בדיבר "בקשר עם שינוי תב"ע" בכדי למנוע ממנה לחלט כחפצה ערבות בנקאית אוטונומית, שנקבע לגביה כי ניתן לחלטה בלא לנמק או לבסס את הדרישה; לחלופין, הרי לשיטתה היא טוענת בתום לב כי היטל ההשבחה נשוא הקרקע, קשור די הצורך לעניין שינוי היעוד של השטח, בכדי שתוכל להכנס במסגרת אותה הגבלה או ציון הקשר שבכתב הערבות. 2. הסוגיה הראשונה אשר בעניינה ראוי לדון, נוגעת לתוקפה ולכוחה של "תניית הקשר" מהסוג נשוא הערבות הנוכחית. חזיון נפוץ למדי הוא מצב, בו צדדים מתקשרים ביניהם בחוזה המגובה בערבות בנקאית אוטונומית, כאשר בכתב הערבות, בנוסף ולצד התניה המרכזית המאפשרת לחלט את הערבות "בלא לנמק ולבסס את דרישתכם", מופיעה "תניית הקשר", הקובעת כי הערבות הינה "בקשר עם" חוזה מסויים או סדרה מסויימת של תנאים ודרישות בחוזה. כך למשל "בקשר עם ביצוע חוזה פלוני", ובעניננו "בקשר לשינוי תב"ע". אכן, הגישה הישנה נטתה להתעלם מתניות כאלו, ולהתייחס אליהן כ"פיטומי מילי בעלמא"; אלא, שגישה ישנה זו אינה עולה עוד בקנה אחד עם ההתפחויות בדין ובפסיקה, ולמעשה, היא מגלמת בתוכה סתירה חזיתית לעצם העקרון של חופש החוזים, וזאת במובן הרשות שניתנת לצדדים המעצבים חוזה, בהעדר דין קוגנטי לסתור, את היכולת לעצב כראות עיניהם את המכשירים החוזיים נשוא המערכת שיצרו ביניהם, על חלוקת הסיכויים והסיכונים הטמונה בה. אי לכך, וכשם שמעמיד הדין לרשות הצדדים את היכולת לבחור בערבות בנקאית אוטונומית "קלאסית", החלה במלוא עוצמתה, כך רשאים הם לקבוע ביניהם גם ערבות בנקאית אוטונמית שכוחה מוגבל יותר; כך למשל, כזו שיכולת החילוט שהיא מקנה למוטב אמנם אינה דורשת ביסוס ונימוק, אולם מצומצמת מראש לטווח מסויים של מקרים וסכסוכים. כך למעשה, תוחמים הצדדים מראש את מסגרת הסיכונים שמוכן מוציא הערבות ליטול על עצמו. נוכח האמור לעיל, דין אשר יתעלם במפגיע, ובאורח מלאכותי, מן התוספת שבחרו הצדדים להוסיף לכתב הערבות, בדמות "תניית ההקשר", גובל למעשה בפטרנליזם שיפוטי מיותר, שהינו התערבות בדיעבד ואף הפקעה של יכולת הצדדים לנסח תניות ו"לכייל" את כוחה של הערבות כפי שנראה להם נכון. באורח מעט אחר, ניתן לגרוס כי מקום בו הסכימו הצדדים מראש, בכתב הערבות עצמו, להגביל את החשיפה לחילוט לקבוצת מקרים מסויימת, ואילו בדיעבד מבקש המוטב לחלט את הערבות בגין עניין אחר (למשל, בגין חוזה אחר בין הצדדים, שאינו מגובה בערבות בנקאית אוטונומית משל עצמו), הרי שהתנהגות כזו מטעם המוטב, מעוותת לחלוטין את הסכמת הצדדים נשוא כתב הערבות, והינה בגדר חוסר תום-לב חמור העשוי לעיתים לעלות לכדי "התנהגות חמורה במיוחד מצד המוטב", שהינה חריג מוכר וידוע לעקרון העצמאות של הערבות האוטונומית. 3. אלא, שכפי שהובהר בעבר בפסיקה, אין באמור לעיל בכדי לייתר את התניה המרכזית נשוא הערבות האוטונומית - אותה תניה, המאפשרת למוטב לחלט את הערבות "בלא לבסס או לנמק". נהפוך הוא: ניתן וראוי לפרש את שתי התניות נשוא כתב הערבות בפרשנות הרמונית, לפיה מקום בו מופיעה "תניית הקשר" כגון "הערבות בגין חוזה פלוני", לא ניתן לחלט את הערבות בגין עילה החורגת במובהק מאותו הקשר, למשל - בגין חוזה אלמוני, נפרד לגמרי, אף אם נחתם בין אותם צדדים. מאידך גיסא, מקום בו מתעוררת מחלוקת כנה לגבי השאלה, האם העילה בגינה מתבקש החילוט כלולה בכתב הערבות, הרי כאן חלה, ובאורח מיידי, התניה הפוטרת מנימוק או ביסוס של דרישת החילוט. קרי, די במחלוקת כנה ואמיתית בשאלת פרשנות "תניית ההקשר" (להבדיל ממצב בו מועלית בעניין זה טענה שהיא טענת סרק מופרכת על-פניה, אליבא דכולי עלמא) ויכולתה להכיל את עילת החילוט, בכדי שבית המשפט יאשר את חילוט הערבות, וזאת בלא כל צורך להתעמק במחלוקת בין הצדדים בעניין זה. דין זה אינו משתנה, אף מקום בו נראה לבית המשפט, כי טענות החייב בעניין פרשנות תניית ההקשר ותחומי פרישתה טובות מטענות מבקש החילוט; זאת, באורח דומה ולמעשה כחלק בלתי נפרד מן הדין הכללי החל בעניין ערבות בנקאית אוטונומית. 4. על בסיס מושכלות אלו, מן הראוי להכריע בבקשה שבפני. אכן, מעיון בטענות הצדדים, עולה תחושה שאינה נוחה בכל הנוגע להתנהלות המשיבה, ודומה כי על-פניו טענותיו של המפרק בכל הנוגע לקשר, או ליתר דיוק ההבדל שבין אישור שינוי התב"ע לבין היטל ההשבחה המאוחר, טובות ומבוססות יותר מטענות המשיבה. אלא מאי? חרף האמור לעיל, ספק אם ניתן לטעון כי עמדת המשיבה בעניין זה הינה כה מופרכת על-פניה, עד כי ניתן לבטלה כטענת סרק. אעיר, כי יתכנו גישות פרשניות שונות להיקף הדיבר "בקשר לשינוי תב"ע", וזאת כאשר גישה מרחיבה מאד עשויה לכלול באמור לעיל גם דרישות כספיות שמעלות הרשויות בקשר למקרקעין שיעודן שונה, אף אם אלו עולות במאוחר ולאחר השינוי עצמו, כל עוד עסקינן באותם מקרקעין, וההיטל אכן קשור - ולו בעקיפין - לשינוי שנעשה ביכולת הניצול שלהם. אמנם, עשויה להיווצר בהחלט בעייתיות בשילוב של פרשנות זו עם העובדה כי לכאורה ניתן היה להביא לסיום תוקפה של הערבות לאחר שינוי התב"ע עצמו, קרי - זמן ניכר טרם באה דרישת היטל ההשבחה לעולם; אלא מאי? קושי זה, חשוב ובעל משמעות ככל שיהיה, יכול וישחק תפקיד משמעותי בדיון לפי עסקת היסוד - אלא שאין בו, לשיטתי, בכדי להפוך את טיעונה של המשיבה למופרך על פניו, באורח אשר פוסל מראש את טיעונה, כי קיים קשר אפשרי בין שינוי התב"ע לבין הדרישה המאוחרת להיטל השבחה. לעניין זה אוסיף ואעיר, כי ישנה משמעות רבה לעצם הדרך בה הזדקקו הצדדים (כולל המפרק), להתדיינות וטענות הנוגעות לפסיקת בית המשפט העליון בענייני פרשנות, וזאת במסגרת הטיעונים וטיעוני הנגד שהם מעלים בשאלת הקשר או העדר הקשר בין שינוי התב"ע לבין היטל ההשבחה. אותן טענות הנוגעות לויכוחים על גדר הפרשנות, כפי שהתחבט בהן בית המשפט העליון בפסקי הדין בעניין אפרופים, ולאחריו בעניין ארגון מגדלי הירקות, מעידים העד-היטב כי עסקינן במחלוקת מהותית בשאלת פרשנות הדיבר "בקשר עם שינוי תב"ע", וודאי לא כזו שפתרונה חד-משמעי באורח ההופך את עמדת המשיבה, מראש, לטענות סרק. יוצא, כי מחד גיסא, דין טענתה הגורפת של המשיבה בכל הנוגע לאי-הנפקות של "תניית ההקשר" להדחות, אולם מאידך גיסא דין טענתה החלופית להתקבל, וזאת נוכח היחס בין רכיביו השונים של כתב-הערבות עצמו, להבדיל מעסקת היסוד. 5. מכל האמור לעיל, עולה כי אין המפרק יכול להעזר בכתב הערבות עצמו בכדי למנוע את החילוט. משהגענו לכאן, נותר לברר האם יכול הוא להגיע אל התוצאה הרצויה לו בדרך אחרת - קרי, באמצעות טענתו כי הלכה למעשה, היה על הערבות לפקוע זמן רב קודם שעלתה דרישת החילוט, ואף קודם שנוצרה העילה בגינה התבקש החילוט הלכה למעשה. אם אכן צודק המפרק בטענתו זו, הרי שלכאורה אין רבותא בכתב הערבות ובעקרון העצמאות, וזאת משום שאם אכן פקעה הערבות (או לחלופין, המשיבה מושתקת מלטעון אחרת), הרי שבעת דרישת החילוט, אין למעשה למשיבה ערבות תקפה לחלטה - ואי לכך, אין עקרון העצמאות עשוי לסייע בידה, באשר אך ברור הוא כי אין בו לכשעצמו בכדי "להקים לתחיה" את אשר אינו קיים עוד. 6. אלא, שהמכשול המרכזי העומד בפני המפרק בדרכו לתוצאה זו, הינו פשוט, כשם שהוא בעל משקל ומשמעות שקשה לעוקפם. אף אם אניח, לטובת המפרק, כי לחברה החייבת עמדה זכות מסויימת להביא לסיום תוקפה של הערבות לאחר ששונתה התב"ע, הרי שבפועל לא עשתה כן, ואין מחלוקת כי מן הבחינה הפורמלית, עמדה הערבות האוטונומית בתוקף באותו "מועד קובע" בו ביקשה המשיבה את החילוט. לא זאת, אלא אף זאת: הותרה של הערבות הבנקאית על כנה, חרף הזכות כביכול לסיים את חייה, לא נעשתה בשל טעות, שכחה או אי הבנה, אלא נהפוך הוא. לא זו בלבד, כי ספק אם ניתן היה להאריך תוקפה של הערבות בלא הסכמה ושיתוף פעולה מצד המפרק, אלא ששיתוף פעולה והסכמה זו להארכה מצד המפרק לא הושגו על-ידי הטעיה או בדרך לא-דרך שהפעילה המשיבה. על-פניו, דומה כי ההסכמה החוזרת ונשנית להארכה נבעו ממשא ומתן ארוך ומורכב שניהלו הצדדים, ואשר כלל לא רק את עניינה של הערבות נשוא הבקשה הנוכחית, אלא גם עניינים אחרים וערבויות אחרות, אשר אחת מהן אכן שוחררה ביני לביני. יוצא, כי במלוא הכבוד הראוי לטיעוני המפרק, ואף אם אכן אניח כי למפרק עמדה אפשרות שלא להאריך את תוקף הערבות, הרי המצב העובדתי בפועל הינו כי הערבות אכן הוארכה; אי לכך, לא ניתן לטעון כי בעת העלאת דרישת החילוט, "לא היה לה, למשיבה, דבר לחלטו". לכל היותר, אפשר לגרוס כי באורח בו פעלה המשיבה נפלו פגמים ותהיות - אלא שאין צורך להכביר מילים כי פגמים ותהיות, כולל תמיהות לגבי התזמון והאורח בו נוהל המשא ומתן, קשה עד מאד "להפיק" מהם עילה שתעמוד אל מול כוחו הרב של עקרון העצמאות נשוא ערבות בנקאית אוטונומית תקפה; לכל היותר, יכול המפרק להעלות טענותיו אלו במסגרת תביעה מאוחרת שתערך בהתבסס על עסקת היסוד. 7. להשלמת התמונה ראוי להעיר; אמנם יתכנו מקרים, בהם עשוי חוסר תום-לב במשא ומתן מהסוג שנוהל להקים את החריגים לעקרון העצמאות. כך למשל, מקום בו ערבות בנקאית אוטונומית עומדת לפקוע בלא שתתקיים עילת חילוט, אולם מוטב הערבות מפתה את הצד שכנגד לנהל משא ומתן, בלא כל כוונה אמיתית להגיע להסכמות, אלא אך ורק מתוך כוונה למשוך זמן עד להתעוררות עילת חילוט עתידית. במצב דברים שזה, הרי בלא לקבוע מסמרות בדבר, עשויה התנהגות המוטב להחשב "חמורה במיוחד", ובמקרים קיצוניים אף נגועה במרמה - ואי לכך, לאפשר את תחולת חריגי עקרון העצמאות, או למצער להשתיק אותו מלהסתמך על הארכת תוקף הערבות, מקום בו זה הושג באורח הגובל בהטעיה מכוונת של הצד שכנגד. 8. אלא, שבנסיבות המקרה לא הוכח, ולו לכאורה, כי המשיבה אכן ניהלה משא ומתן עקר, כאשר מראש לא התכוונה כלל ועיקר לנסות ולהגיע לסיכומים, אלא אך ורק להרוויח זמן. נהפוך הוא; בנסיבות המקרה, דומה כי היו למפרק עצמו סיבות טובות לגלות גמישות לגבי מועד פקיעת הערבות. זאת, בין היתר, נוכח העובדה כי המשיבה החזיקה ערבויות נוספות אותן רצה לשחרר, וכי בין הצדדים התקיים מצב דברים מורכב, אשר נראה על-פניו כי אכן הצדיק כניסה למשא ומתן ארוך תוך מעין "הקפאה של המצב הקיים" בעניין הערבויות, חרף העובדה כי התב"ע כבר שונתה. 9. סוף דבר; אכן, התוצאה אליה מגיעה אני, אינה קלה ויתכן כי אף עשויה להתפס ככזו המתקשה להשתלב עם חוש הצדק. אלא, שבנסיבות המקרה אין מנוס מפסיקה, כי למשיבה קמה זכות לחלט את הערבות. תוצאה זו הינה מחוייבת לפי הדינים וההלכות נשוא ערבות בנקאית אוטונומית, כמו גם הפסיקה, כולל פסיקת בית המשפט העליון, בעניינים אלו. 10. אי לכך, ולא בלב קל, הינני מחליטה לדחות את בקשת המפרק ולבטל את הצווים אשר הוצאו במסגרתה. עם זאת, הרי שבנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לפגוע פגיעה נוספת בנושי החברה בפירוק; אי לכך, אין אני מוצאת מקום ליתן צו להוצאות.ערבות בנקאיתבנקערבות