בקשה לגביית עדות מוקדמת

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לגביית עדות מוקדמת: זו בקשה לגבות עדות מוקדמת של עדת תביעה במשפט פלילי, לפי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב- 1982[1]. בתאריך 4.2.83, לאחר ששמעתי טענות בעלי הדין, החלטתי להיעתר לבקשת המבקשת, מדינת ישראל, ואלו נימוקי להחלטתי. בתאריך 3.2.83הואשם אלפרד בן יעקב אפוטה (להלן - "הנאשם") בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של התפרצות לבוטיק בגדי נשים "קלאס" בבית-שאן וגניבה מתוכו, יחד עם שלושה אחרים, של בגדי נשים בשווי של כמאתים אלף שקלים. ברשימת עדי התביעה נכללה עדת תביעה מבית-שאן (להלן - "העדה"). בעת ובעונה אחת עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה נשוא החלטה זו, לגבות עדותה של העדה הנ"ל כעדות מוקדמת, לפי סעיף 117לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב- 1982[1]. הנימוק לבקשה היה כי: "יש יסוד סביר להניח כי עם שחרורו של המשיב ממעצרו, ישא את העדה לאשה, ואזי לא ניתן יהיה עוד לגבות את עדותה במהלך משפטו של המשיב, וכי עדותה של העדה הינה חשובה לבירור אשמתו של המשיב". הנימוק הנ"ל בבקשה הינו, למיטב ידיעתי, ראשון מסוגו בבקשות לפי סעיף 117לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב- 1982[1] וראוי הוא, איפוא, לדיון מעמיק. עד כה רוב הבקשות, אם לא כולן, שהוגשו לפי סעיף 117הנ"ל, התבססו על הנימוק שעד התביעה עומד לעזוב הארץ ובשל כך יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבות עדותו במהלך המשפט, או כי יש חשש שאמצעי לחץ או איום וכיוצא בזה יניאו את העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט. למיטב ידיעתי, לראשונה מתבקש בית המשפט לשמוע עדות מוקדמת של עדת תביעה, אשר אם לא תישמע עדותה לאלתר, לא ניתן יהיה עוד לגבות את עדותה מטעם משפטי, דהיינו, באם ישא הנאשם לאשה עדת תביעה, זו תהא מנועה או יותר נכון בלתי כשרה, להעיד נגדו כעדת תביעה ועל כן "לא ניתן יהיה עוד לגבות את עדותה במהלך המשפט" כלשון סעיף 117הנ"ל. סעיף 117לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב- 1982[1] בגילגולו הראשון היה סעיף 106לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה- 1965[2], שלשונו כדלקמן: "הוגש כתב אישום לבית-משפט, רשאי בית-המשפט, לבקשת בעל דין, לגבות עדותו של אדם לאלתר, אם ראה שהעדות חשובה לבירור האשמה וכי יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט. נפתחה חקירה בעבירה ועדיין לא הוגש עליה כתב אישום, רשאי לעשות כן בית-משפט השלום או בית-משפט מחוזי לבקשת תובע או לבקשת אדם העשוי להיות נאשם בעבירה". בשנת 1981(ס"ח 1019מיום 9.4.81) תוקן סעיף 106הנ"ל ואחרי המילים "במהלך המשפט" הוספו המילים: "או אם מצאו שיש חשש שאמצעי לחץ, איום, הפחדה, כוח או הבטחת טובת הנאה יניאו את העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט". בשנת תשמ"ב פורסם נוסח חדש לחוק סדר הדין הפלילי משנת תשכ"ה וסעיף 106לחוק סדר הדין הפלילי הפך להיות סעיף 117ולשונו כדלקמן: "הוגש כתב אישום לבית-משפט, רשאי בית-המשפט, לבקשת בעל דין לגבות עדותו של אדם לאלתר, אם ראה שהעדות חשובה לבירור האשמה וכי יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט, או אם מצא שיש חשש שאמצעי לחץ, איום, הפחדה, כוח או הבטחת טובת הנאה יניאו את העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט: נפתחה חקירה כעבירה ועדיין לא הוגש עליה כתב אישום, רשאי לעשות כן בית-משפט השלום או בית-משפט מחוזי לבקשת תובע או לבקשת אדם העשוי להיות נאשם בעבירה". בהתאם לאמור בסעיף 117הנ"ל, כדי שבית-המשפט ישמע עדות מוקדמת, עליו להשתכנע תחילה ובראש ובראשונה כי העדות חשובה לבירור האשמה, וכי נוסף לכך נתמלאו בה אחד משני דברים: א. "כי יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט," או... ב. "אם מצא שיש חשש שאמצעי לחץ, איום, הפחדה, כוח או הבטחת טובה הנאה יניאו העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט". עניינה של הבקשה שלפני היא החלופה הראשונה, דהיינו: "כי יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט". באי-כוח הצדדים מסכימים כי העדות שמבקשים לגבותה הינה חשובה לבירור האשמה ומאידך, שלא קיים חשש שאמצעי לחץ, איום וכיוצא בזה יניאו את העדה מלמסור עדות אמת. השאלה שלפני, הדורשת מענה היא, איפוא, מה פירוש המילים "שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט". עו"ד לשם, בא-כוח הנאשם, טען לפני כי אין להעלות על הדעת שהמחוקק התכוון בסעיף 117הנ"ל למקרה כגון זה המשמש בסיס לבקשת התביעה. לדעת עו"ד לשם, הסיבות או האירועים העלולים למנוע גביית העדות צריכים להיות פיזיים ולא משפטיים גרידא. עו"ד לשם מסכים, שאם הנאשם ישא את העדה לאשה לא יהא אפשר לגבות עדותה במהלך המשפט, אך משום שזה איסור משפטי, לפי דיני הראיות, ולא פיזי - אין להכלילו במסגרת הסיבות והאירועים אליהם התכוון המחוקק. זאת ועוד, עו"ד לשם הוסיף וטען, כי בקשתה של התביעה נוגדת את תקנות הציבור, בכר שפוגעת בחפצם של בני הזוג להינשא כדת וכדין ואף עלולה לסכל נישואים אלו אם העדה תעיד נגד בעלה לעתיד. אני דוחה טענות אלו של עו"ד לשם, חרף חריפותם. באשר לכוונתו של המחוקק בחוקקו את סעיף 117הנ"ל (ולפניו התיקון של סעיף 106) הלכה פסוקה היא, כי בראש ובראשונה יש ללמוד על כוונת המחוקק ממילות הסעיף עצמו. אם מילות הסעיף ברורות, אין לשער השערות ולהניח הנחות זרות למילות הסעיף. כאשר נקט המחוקק בסעיף 117הנ"ל לשון גורפת וכללית, אין ספק שכוונתו היתה לקבוע את העילות בדרך מקיפה ולא באמצעות קטלוג. העילות הן שתיים (נוסף להיות העדות חשובה לבירור האשמה), חוסר אפשרות להעיד את העד במהלך המשפט, לרבות החשש שגורמים המעוניינים בכך יעלימו אותו, וכן החשש כי מאיימים על העד באמצעים פסולים כדי להניאו מלמסור עדות אמת במהלך המשפט. בדברי ההסבר לתיקון סעיף 106הנ"ל (הצעות חוק 1508מיום 2.2.81עמוד 175[3]) ניתנו ההסברים הבאים לתיקון, התומכים בגישתי כי המחוקק קבע העילות לגביית הערות בדרך מקיפה ולא באמצעות קטלוג. וכך נאמר שם: "מטרתם של התיקונים המוצעים היא להרחיב את הוראות סדר הדין בדבר שמיעת עדים על אתר במקרים של השפעה על עדים. הוועדה לסדר הדין הפלילי המליצה להמיר את השיטה הקאוזיסטית שבסעיף 111א הנוכחי בעקרון שימזג את הסעיפים הדנים בעדות מוקדמת ויקבע את העילות בדרך מקיפה ולא באמצעות קטלוג. העילות לגביית עדות מוקדמת הן חוסר אפשרות להעיד את העד במהלך המשפט, לרבות החשש שגורמים המעוניינים בכך יעלימו אותו וכן החשש כי מאיימים על העד באמצעים פסולים כדי להניאו מלמסור עדות אמת במהלך המשפט". זאת ועוד, עיון מדוקדק במילות סעיף 117הנ"ל מלמד, כי הן מקיפות וכלליות. לפי החלופה הראשונה, כל עדות חשובה לבירור האשמה ניתן לגבותה לאלתר אם "יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט" והמחוקק, במתכוון, נמנע מלקבוע את העילות, הסיבות והאירועים שימנעו בעתיד גבייתה של העדות במהלך המשפט; מכאן שכל עילה, תהא זו פיזית כגון החשש שגורמים עוינים יעלימו העד במהלך המשפט, או שהעד לא יהא בארץ ואין סיכוי להביאו כדי שיעיד במהלך המשפט (כגון תיירת שנאנסה ועומדת לעזוב הארץ לארצה מיד או תייר שנפגע בתאונת דרכים שעניינה רשלנות בנהיגה והוא עומד לעזוב הארץ מיד ולא לשוב אליה), או שזה אירוע עתידי בעל השלכה משפטית כגון המקרה שלפנינו, הינן עילות שסעיף 117הנ"ל חל עליהם. אין להבדיל בין אירועים פיזיים לבין אירועים פיזיים שיש להם השלכות משפטיות. ובאשר לתקנת הציבור אותה טען הסניגור המלומד, בקשתה של התביעה אינה מונעת נישואיהם של הנאשם ועדת התביעה כדת וכדין. לו היינו מקבלים את טענת עו"ד לשם כפשוטה, אזי היינו מרחיבים את תחולת דיני ראיות וכל נאשם שהינו ארוס לעדת תביעה יוכל לטעון כי באם תעיד ארוסתו עדות לאלתר ימנע הדבר את נישואיו ומכאן הדרך קצרה לטענה שכל חבר הנאשם במעשה פלילי יטען כי אם חברתו תעיד נגדו עדות לאלתר לפי סעיף 117, הדבר יסכל אירוסיו עמה. אין להעלות על הדעת שאנו רשאים לעשות זאת וכי זאת היתה כוונתו של המחוקק בסעיף 117הנ"ל. נהפוך הוא, אני סבור שכל עוד אין מניעה חוקית מפורשת, תקנת הציבור היא שהתביעה תהא זכאית להעיד את כל אותם העדים הכשרים להעיד לפי דיני הראיות כעדי תביעה כדי שעבריינים לא יתחמקו מן הדין. זכאי הציבור שחשודים בביצוע מעשים פליליים יועמדו לדין וכי התביעה תהא רשאית להעיד כל אותם העדים הכשרים להוכיח האשמה. לאור כל האמור אני נעתר לבקשת התביעה ומתיר גביית עדותה לאלתר של העדה. עדותדיוןעדות מוקדמת