בקשה להגיש ראיות נוספות עקב החלפת עורך דין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להגיש ראיות נוספות עקב החלפת עורך דין: .1חודש ימים לאחר שתמו ראיות הצדדים ובעוד ב"כ הנתבעת-המשיבה יושבת לערוך סיכומי טענותיה בכתב, הגישו התובעים-המבקשים, באמצעות פרקליטם החדש שלא ייצגם בשלב ההוכחות, בקשתם להבאת ראיות נוספות. אף שמטעמים קולגיאליים לא נאמרו הדברים באורח חד משמעי, אין ספק שעילתה היחידה של הבקשה, בלית טענה כי נבצר מהמבקשים להציג הראיות הנוספות במועדן, הוא ניהולו של המשפט בידי פרקליטם הקודם בחוסר מיומנות בסירה. .2בהתנגדותה הנמרצת לבקשה מפנה ב"כ המשיבה לדרישת הטעמים המיוחדים שבסיפא לתקנה 528לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984[10], תוך היקש להלכות שנפסקו לענין הארכת מועד להגשת ערעור ולענין הבאת ראיות נוספות בערעור. א. אף שאין ספק לדידי כי עקרונית אין להענות לבקשה מסוג זו של המבקשים בלא טעמים מיוחדים, ואולי - מיוחדים שבמיוחדים, אין מקור הדרישה בתקנה 528הנ"ל [10], שאין בינה לבין הענין הנדון ולא כלום. המבקשים אינם עותרים להאכרתו של מועד כלשהו, ובוודאי שלא מועד שנקבע בחיקוק (שהרי מועד הבאת ראיותיהם נקבע אך בהחלטתו של בית-המשפט), אלא בקשתם היא לסטיה מהותית מסדרי הדיון, על ידי הבאת ראיות נוספות בשלבו המתקדם של הדיון. ב. הסמכות להתיר הצגתן של ראיות כאלה אינה פרי מעשה חקיקה ויסודה בסמכותו הטבועה של בית המשפט (ע"א 27/51 גליננסקי ואח' נ' עירית תל-אביב ואח' [1] בעמ' 1175מול האות ז'), וספק אם בסוגיה sui generisזו תצלחנה אנלוגיות מסוגיות אחרות. מכל מקום, ברור בעליל ההבדל המהותי שבין חשש לקיפוחה של זכות ערעור לבין הטענה לאי מיצוי יומו של בעל-דין בדיון המקורי. משום הבחנה יסודית זו, מוטעית בעיני ההנחה, כאילו בהכרח חלים על הבקשה הנדונה המבחנים המחמירים, אותם מיישמת ההלכה על הארכת מועדים להגשת ערעור ועל הרשות להגשת ראיות בערעור, לפי תקנה 457לתקנות הנ"ל [10] (ר"ע 225/85, ב"ש 539/85 חברת המזרחי לפיתוח קרקעות בע"מ ואח' נ' חסן אחמד ואח' [2]), אף שבסופו של דבר נוטה אני לסבור, כי מבחניה אינם מקילים יותר. .3אין בידי ב"כ המבקשים לתמוך בבקשת שולחיו אלא בשלוש אסמכתאות: א. בהמ' 23/57 פלוטניק ואח' נ' מדינה [3] נדחה, לא בלי היסוס, ערעור על רשות שניתנה לתובע בבית-המשפט שלדין להשלים ראיותיו, בשלב שלאחר תחילת סיכומי הנתבעים (שנמנעו מהבאת ראיות), על-ידי הצגת אימרת הנתבע להוכחת זהותו כנהג המעורב בתאונה נשוא התביעה, לאחר ששכח לעשות זאת במסגרת ראיותיו. גם אם מצד שלב העלאתה דומה הבקשה ההיא לזו שבפני, הרי מצד מהות הראיות שהצגתן באיחור מבוקשת, היקפן והשפעתן על המשך ההתדיינות (להיבט היעילות, אשוב עוד), שונות השתיים כרחוק מזרח ממערב. נראה כי דל הספק, למקרא פסק-הדין הנדון (בעמ' 644מול האות ד' [3]), שתוצאתו שונה היתה, לו בעתירה מרחיקת לכת כדוגמת זו של המבקשים מדובר, כאשר פרקליטם, בכנותו, אינו חולק על הגדרתה המעשית של עתירת מרשיו כפתיחת הדיון מחדש ולא השלמתו. ב. בולטת לכל עין ההבחנה בין הבקשה שבפני לבין זו שבה דן ביתהמשפט העליון בע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' [4], ומצא כבלתי מוצדק את סירובו של בית-משפט קמא להתיר לתובעת הבאתן של ראיות נוספות, בשלב ראיות הנתבעים, על דרך של החזרת המומחה מטעמה לדוכן העדים. בית-המשפט ראה את "הטעם הסביר וההוגן", הנדרש לשם סטיה מעין זו מסדרי הדיון (בעמ' 339מול האות ו' [4]), בעובדת היווצרם של המסמכים, שלשם התייחסות אליהם נתבקשה העדות המשלימה, לאחר תום פרשת התביעה, כשהשגתם קודם לכן לא היתה מעשית, אפילו היתה אפשרית (בעמ' 339מול האותיות ו-ז' ובעמ' 340מעל האות א' [4]). חשיבותו של פסק-הדין לשאלה בה עסקינן אינו, איפוא, בהחלטתו האופרטיבית, כי אם בעקרון העולה מדברי מ"מ הנשיא זילברג: "ברור כי בדרך כלל וברובא דרובא של המקרים, ישמור בית-המשפט תוך הקפדה על כללי הפרוצדורה הקובעים את סדר הבאת הראיות, וידרוש כי כל אחד מן הצדדים ימצה את ראיותיו עד תום ויגישן 'חבילה אחת', בלי לפלגן, תוך פרשת-התביעה או ההגנה שלו, כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (בעמ' 339מול האות ה'. ההדגשה במקור - י' ג'). ג. אגב קבלת ערעור על סירוב בית-המשפט שלדין להתיר השמעתה של עדות לאחר סיום פרשת התביעה (ולנסיבות הענין אדרש בהמשך הדברים), הדגיש השופט ברנזון, בע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ [5], כי "על בית- המשפט להרשות תיקון כזה (של תקלה או שגיאה במהלך המשפט - י' ג') בנדיבות וברחבות", כל עוד אין בכך משום עוול לבעל-הדין האחר, כשכוונתו "לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא לאי-נוחות נוהלית" (בעמ' 479בין האותיות ו' - ז' [5]), וכי "דחף היעילות אינו צריך ליהפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (בעמ' 480בין האותיות א'-ב' [5]). .4א. דברים אלה, בהם חזר השופט ברנזון על הדעה שהביע, כדעת מיעוט, בע"א 35/59 שרעבי נ' קמרה ואח' [6] בעמ' 192בין האותיות ד'- ה', (או ליתר דיוק - כאימרת-אגב של יחיד, שכן לגוף ההחלטה לדחות את הערעור הצטרף, מטעמים אחרים), יש לקרוא בהקשרם לבקורת המשתמעת מפסקהדין על חומרת-היתר בה נהג השופט קמא במערער, בסרבו להתיר השמעתה של עדות מטעמו, שבאה לאחר הצהרת פרקליטו על סיום פרשת ראיותיו, מבלי שהדיון יתקדם ולו צעד קטן אחד מאז ההצהרה ועד לשלב בו נתבקשה השמעת העדות. ב. אינני סבור, בכל הכבוד, שיש בפסק-דין זה משום שינוי הלכה וקביעת עקרון כללי, לפיו תותר סטיה מסדרי הבאת הראיות בכל מקרה בו לא יהיה בה משום עוול, שלא יוכל לתקון בחיוב הוצאות, תוך ביטול משקלם של שיקולי יעילות ושיקולי זכותו של בעל-דין שלא יהא מוטרד ללא קץ (כשמעשית, מספר מקרי העוול, במובנו זה המצומצם - נער יספרם). ג. דל בעיני הספק, ששופטי ע"א 189/66 [5] הנ"ל לא התכוונו לעקור מן השורש הלכה עקבית, בדבר חריגתה ונדירותה של הרשות הנדונה, עליה חזר בית-המשפט העליון זמן קצר קודם לכן, בע"א 10/66 "הבונה" חברה קבלנית לבנין של הפועל המזרחי בע"מ נ' ליאטו [7], מפי השופט (כתוארו אז) זוסמן, בהאי לישנא: "אמת, בית-משפט זה הצדיק בכמה ענינים סטיה מן הכלל שבעל-דין לא יורשה לפתוח את מסכת ראיותיו מחדש, לאחר שסיים, והדבר נעשה בעיקר כדי לאפשר לבעל-דין לתקן משגה שעשה. לא זו אף זו. ביתמשפט זה לא יתערב על נקלה בשיקול-דעתו של בית-המשפט אשר נתן היתר להבאת עדות נוספת, או סירב לתתו. אך בענין שלפנינו אין אנו יכולים לתמוך בהחלטת השופט (בעמ' 228מול האות א' [7]). אין לעשות צדק בלא להביא בחשבון את צרכיהם של בעלי-הדין. אחר עשר שנים שעברו מקרות התאונה המשמשת למשיב עילה לתביעה, הגיעה השעה בה זכאי הנתבע לדעת אם חייב הוא אם לאו... לא נעשה כאן משגה שהמשיב מבקש לתקנו ואין המדובר אף בעדות בענין צדדי הדרושה למשיב כדי להשלים ראיותיו" (שם, בין האותיות ג'-ד' [7]. (ההדגשות שלי - י' ג'). לא למותר אולי להדגיש, שלא זו בלבד שגורם הזמן אינו מבוטל כלל ועיקר גם בעניננו (שש וחצי שנים מאז העיסקה), אלא שנימוקי המשיב דהתם - גילויים באיחור של עדים נוספים - כבד משקל בהרבה מטענת המבקשים ניהול משפטם שלא בדרך הנאותה על-ידי פרקליטם. גישה דומה ואף מחמירה יותר נקט בית-המשפט בע"א 118/63 עירית הרצליה נ' פישמן [8], בעמ' 2809-.2810 .5המבקש הדרכה לשימוש בשיקול הדעת למתן הרשות להבאת ראיות שלא בעתן (והמדובר בענין דיסקרציוני מובהק, בו אין ערכאת הערעור מתערבת אלא מקום שבהחלטה המקורית מתגלה שרירות לב [המ' 73/55 פיין ואח' נ' בנק ארץ-ישראל בריטניה בע"מ ואח' [9]; ע"א 118/63 [8] הנ"ל], ייטיב לגלותה בדברי הנשיא אולשן בע"א 35/59 הנ"ל [6]: "אין אנו מתעלמים מהנטיה של בתי-המשפט... שלא לתת לצד במשפט ליהנות מן ההפקר ולאפשר לו להיפטר מחיוב הודות לשגיאה טכנית הנעשית על-ידי יריבו. נכון הדבר שהנטיה היא שבמקרה של טעות הנגרמת על-ידי צד אחד במשפט צריך שתינתן רשות לתיקון אם יש אפשרות לפצות את הצד האחר בתשלום הוצאותיו, אולם כפי שאמרתי ישנה נטיה אבל אין זה אומר שהנטיה הזאת צריכה גם להביא לידי היתר שלא לנהל דיון בהתאם לחוק ובהתאם לתקנות שנקבעו, לכן ניתן דבר זה לשיקול-דעתו של בית-המשפט בערכאה הראשונה אשר בלי ספק יודע לתאם את הנטיה הנ"ל עם המצב המשפטי" (בעמ' 1291מול האותית ד'-ה' [6]. ההדגשה שלי - י' ג'). דומני שכוונת המילים "המצב המשפטי" אינה לשאלת חוק, אלא יותר ל"מצב המשפט", קרי - להשפעתו של מתן ההיתר המבוקש על ההתדיינות הקונקרטית במסגרתה נתבקש, גם מצד היעילות, שאינה שיקול זר כלל ועיקר לעשיית משפט צדק, והגנת זכויותיהם של שני הצדדים, וזכויות דיוניות בכלל זה. .6שני טעמים מצטברים מחייבים דחיית בקשתם של המבקשים, גם בהניחי שכל הראיות שמבקשים הם הבאתן עתה רלבנטיות ונחוצות ובהתעלמי מהוראות תקנות סדר הדין (עדות מומחים), תשט"ו- 1954[11], לענין חוות-הדעת הנמנית עמו: א. לגופו של ענין, חוששני שעוול ייגרם למשיבה (אמנם לא בפירושו הצר בפי השופט ברנזון, בע"א 189/66 [5], כי אם בזה בו דגל הנשיא המנוח זוסמן, בע"א 10/66 [7] הנ"ל) וכי מידת הדין עלולה ללקות (כדברי מ"מ הנשיא זילברג, בע"א 507/64 הנ"ל [4]; וראה גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי (גרף-חן בע"מ, מהדורה 5, 1988) 470, הסיפא לסעיף 413[12]), אם יותר למבקשים להביא ראיות אלה, שהצגתן תחייב השלמת חקירתו הנגדית של התובע, תוספת לעדותה של הנתבעת, ולא מן הנמנע שגם הבאת ראיות נוספות מטעמה תידרש. ב. כענין של מדיניות שיפוטית, סבורני ששיבוש חמור של סדרי משפט יסודיים ייגרם, אם טענה בדבר רשלנותו או חוסר מיומנתו של עורך-דין, קל וחומר - של בעל-דין שניהל ענינו בכוחות עצמו, תשמש עילה לפתיחת המשפט מחדש. כיוון שייקשה על בית-המשפט להכריע בממשותה של טענה זו בלא שמיעתן של הראיות גופן, עלול המוסד של משפט חוזר, למעשה, לתפוס שביתת קבע במקומותינו, אם טענה מעין זו תצדיק החזרת הגלגל אחורה, גם במקרים בהם אין מדובר בהשמטה מקרית או השלמת ראיה טכנית גרידא. למותר להכביר מילים על סכנותיה של תפנית כזאת בסדרי הדיון לתיפקודם של בתיהמשפט ולעשיית משפט על-ידיהם. אם אמנם נתקפח ענינם של התובעים במחדלי פרקליטם הקודם, ועל כך אין אני מביע אפילו רמז, לא בעוול למשיבה יתוקן עוול זה (ע"א 189/66 הנ"ל [5] בעמ' 479מול האות ז'), ומידי גורם הנזק עליהם לדרוש תיקונו. .7הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 500ש"ח, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום הפרעון. בהתאם למוסכם בין הצדדים, בהמלצת בית-המשפט, ייקבעו סדרי סיומו של המשפט רק לאחר חלוף המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה זו, ואם תוגש - לאחר ההכרעה בה. הוספת ראיותהחלפת ייצוגעורך דיןראיות