בקשה להעברת דיון לאזור הצפון

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להעברת דיון לאזור הצפון: 1. בתביעה זו עותר הנתבע, שמקום מושבו בדלית אל כרמל, להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, המוסמך לדון בה לטענתו הואיל ומרכז עסקיו וכתובתו הינם באזור הצפון. 2. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 28.6.00 התקבלה תגובת התובעת לטענה בנוגע להעדר סמכות מקומית. 3. ב"כ התובעת טענה בתגובה כי עילת התובענה הינה תשלום דמי טיפול אירגוני, שמקורה בסעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957. ככזו, התקנה הקובעת את סמכותו המקומית של בית הדין האזורי לדון בה הינה תקנה 3(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות"), שכן עילת התביעה אינה נופלת בגדר תובענה שעילתה יחסי עובד ומעביד לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה ואף לא בגדרה של תובענה שתכליתה משא ומתן לקראת כריתת חוזה ליצירת יחסים אלו (סעיף 24 (א)(א1) לחוק). תקנה 3(11) לתקנות קובעת: "מקום השיפוט הוא: (11) בכל הליך אחר - בית הדין האזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד משרדו הרשום". לעמדת ב"כ התובעת, מקום עבודתה של התובעת ומרכז עסקיה הינם בתל-אביב ולפיכך בית הדין האזורי אשר לו הסמכות המקומית לדון בתיק הינו בית דין זה. ב"כ התובעת הפנתה לפסק הדין שניתן בתיק עב 41/99-11 (ערעור על החלטת כב' הרשמת דייגי בתיק 2267/99-51), (מותב בראשות כב' השופטת מאירי) ועל פיו, מכח תקנה 3(11) לתקנות, החלה לגבי סוג התביעה שבפנינו, הבחירה בידי התובע היכן להגיש את תביעתו: אם ב"מקום עבודתו" או "מגוריו" (ולענין התובעת שהינה גוף מאוגד, בת"א, בה מרכז עסקיה) או - במרכז מפעלו של הנתבע או משרדו הרשום (אם הנתבע הוא תאגיד), ומשבחרה התובעת להגיש תביעתה בת"א - יש לבית דין זה הסמכות המקומית לדון בתביעה. 4. פסק הדין שניתן בתיק עב 41/99-11 אינו ההחלטה היחידה שניתנה בבית דין זה בענין נשוא דיוננו. בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת הראשית, השופטת וירט-ליבנה בתיק עב 511211/99 בחנה כב' השופטת ליבנה את חלופותיה של תקנה 3(א)(11) לתקנות והאם אכן, כטענת התובעת, נתונה לה על פיה הבחירה היכן להגיש את תביעתה. כב' השופטת ליבנה בבחנה את לשון התקנה, אשר מבחינה באופן ברור ומפורש בין תאגידים (בנקטה בלשון: "משרדו הרשום" לבין המינוח שננקט לגבי התובע: "מקום עבודתו" או "מקום מגוריו"), קבעה כי החלופה הראשונה שבתקנה מתקיימת רק מקום בו מדובר בתובע, אדם בשר ודם, שאינו תאגיד משפטי, ושלגביו ניתן לשאול: היכן מקום מגוריו, או היכן עבד או עובד. עוד עמדה כב' השופטת ליבנה גם על האנלוגיה הנכונה לדעתה לתובע שהיא אישיות משפטית, כגון קופת גמל, אשר כמו התובעת מנהלת את עסקיה במשרדים המצויים במקום אחד בעוד שהמעבידים אשר עליהם מוטלת החובה לתשלום דמי גמולים פזורים ברחבי הארץ, ולגביה נקבע כי מקום השיפוט הוא אך ורק על פי מרכז מפעלו של הנתבע. (וראה גם החלטה של כב' השופטת פוגל, ס. שופט ראשי, בתיק עב 1059/99-51) 5. גם לעמדתנו, זוהי הדרך הראויה והנכונה בתביעות לגביית דמי טיפול ארגוני מקצועי, בשים לב גם לשיקולים הנוספים שפורטו בהחלטתה של כב' השופטת ליבנה, לרבות הצורך בשמיעת עדויות ובירור השאלות העובדתיות הדרושות להכרעה בתביעה, כאשר עניינית נכון יותר כי ההליך יוברר בבית הדין שבמחוז שיפוטו פועל המעביד. 6. לפיכך קובעים אנו כי התיק יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר לו הסמכות המקומית לדון בתביעה, בשים לב למקום מגוריו ומרכז מפעלו של הנתבע. 7. אין צו להוצאות. דיוןהעברת דיון