קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחילוט אקדח: .1בפני בקשה לחילוטו של אקדח, שנתפש בידי המשיב, לטובת אוצר המדינה, על-פי הסעיפים 32ו- 39לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969[1] (להלן - "הפקודה"). .2ביום 12.2.84, בשעה 05.45, התדפקו שני שוטרים על דלת ביתו של המשב. לשאלתו של המשיב "מי זה?" ענו לו השוטרים "משטרה" והוא נתבקש לפתוח את הדלת. משפתח המשיב את הדלת היה בידיו אקדח מסוג ברטה כשהאקדח טעון במחסנית עם כדורים (להלן - "האקדח"). השוטרים עצרו את המשיב בשל עבירות סמים שבביצוען היה חשוד והאקדח נתפש וסומן. ביום 21.2.84הוגש כתב אישום כנגד המשיב בו הואשם בשני אישומים של החזקה וסחר בסמים מסוכנים מסוג חשיש, בניגוד לסעיפים 7(א) + (ג), 13, ו- 30לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973[2]. ביום 1.8.84החליט בית-משפט זה (בהרכב אחר) להאריך למשטרה את הזכות להחזיק באקדח עד "להחלטה אחרת של בית-המשפט". במסגרת עיסקת טיעון עם התביעה, הורשע המשיב בהחזקת סמים מסוכנים בשני האישומים שבהם הואשם, וביום 30.1.85נגזר-דינו. בכתב האישום לא בא זכרו של אקדח מכל מין וסוג שהוא, והמשיב לא הואשם בביצוע עבירה כלשהי עם האקדח. מכל מקום, כיום אין כל מחלוקת שהאקדח הוחזק בידי המשיב על-פי רשיון כדין. .3סעיף 32(א) לפקודה [1] קובע לאמור: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראייה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד בצוע עבירה או כאמצעי לבצועה". מאחר והאקדח, כאמור, לא הוזכר כלל בכתב האישום, ומאחר והמשיב הודה בעובדות ובאשמה והורשע מבלי שנשמעו ראיות, לא ידוע לי אם האקדח אמור היה לשמש כראיה בהליך המשפטי האמור, ולא נטען, בפני, כי באקדח זה נעברה או שעמדה לעבור עבירה או כי הוא עשוי היה לשמש כראיה. .4עיון בפקודה מלמד שהמחוקק העניק למשטרה סמכויות לתפוש חפצים רק במשורה, ולא בכדי: במשטר דמוקרטי נאור כמשטרנו, רכושו של אדם הינו קנינו והשלטונות אינם יכולים ואינם רשאים ליטול אותו מידיו או להפקיע את זכותו עליו אלא על-פי חוק. ואמנם, עצם הסמכות שהוענקה למשטרה לתפוש חפצים הוגבלה והוגדרה בסעיף 32לפקודה לחמישה מקרים בלבד: אם יש יסוד סביר להניח כי - א. באותו חפץ נעברה עבירה; או ב. באותו חפץ עומדים לעבור עבירה; או ג. החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה; או ד. החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה; או ה. החפץ ניתן כאמצעי לביצוע עבירה. לפיכך, וכתוצאה מהאמור לעיל, אין שוטר רשאי לתפוש חפצים אלא אם התפישה יכולה להכנס בגדר חמשת המקרים הנ"ל. לא ברור על שום מה נתפש האקדח בידי המשטרה מלכתחילה, כאשר למשיב היה רשיון להחזיק באקדח כחוק, ולא נטען בפני כי המקרה דידן נכנס בגדר אחת החלופות הנ"ל. אני יכול רק להניח שהלך מחשבתו של השוטר שתפש את האקדח היה שמי שחשוד בהחזקה ובסחר בסמים מסוכנים מן הראוי שלא ימשיך להחזיק באקדח. למותר לציין, כי אם אכן זה היה הלך מחשבתו של השוטר כי אז חטא השוטר בערבוב תחומים: ענין הרשות להחזיק בכלי יריה מוסדר בחוק כלי יריה, תש"ט- 1949[3] והתקנות על-פיו סביר להניח כי בבוא הרשות המוסמכת להחליט אם להעניק רשיון להחזקת כלי יריה אם לאו, תשקול הרשות המוסמכת, במסגרת שקוליה, גם את אופיו של מבקש הרשיון, ואם בעל עבר פלילי הוא אם לאו. אולם שוטר, הפועל מכח סמכותו על-פי סעיף 32לפקודה, אינו רשאי לתפוש חפצים בשל שקולים הנוגעים לאופיו של מחזיק החפץ. סמכותו של השוטר הוגבלה, כאמור, לחמשת החלופות שפורטו לעיל. .5ומכאן לתוצאה של ההליך שלפני הדרך קצרה: מאחר ולא נטען ולא הוכח בפני כי תפישת האקדח במקרה הנוכחי נכנסת בגדר אחת החלופות המנויות בסעיף 32לפקודה, ממילא אין בית-המשפט מוסמך ליתן צו חלוט כאמור בסעיף 39לפקודה [1]. באת-כח המבקשת עתרה, לחלופין, ליתן למבקשת ארכה להמשיך ולהחזיק באקדח עד אשר תפעל המדינה לביטול רשיונו של המשיב להחזיק באקדח או לאי-חידושו. חוששני שגם בקשה חלופית זו דינה להידחות. אם תפישת האקדח אינה נכנסת במסגרת אחת החלופות המנויות בסעיף 32לפקודה לא היה מקום, מלכתחילה, לתפוש את האקדח. המטרה שלשמה מבוקשת הארכה להחזקת האקדח בידי המשטרה הינה זרה לפרק הרביעי לפקודה, ובית-המשפט לא יתן לה יד. המבקשת תחזיר את האקדח למשיב.נשקחילוטאקדח