קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת טענות מיותרות מכתב הגנה: נושא בקשה זו מחיקת סעיפים מכתב-הגנה, בתובענה על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-51 1965]. בעלי-הדין הם רופאה, מנהלת יחידת תינוקות ופגים בבית-חולים "השרון", שהיא המבקשת, עורך ועיתונאים של העיתון "ידיעות אחרונות" בע"מ, ואם שילדה תינוקת בבית-החולים ב-31.12.78, שהם המשיבים. בכתב-התביעה עותרת המבקשת לפשתים בשל הוצאת לשון הרע ונזיקין הסך של 000,000, 5שקלים, עקב פרסום בשתי כתבות בעתון "ידיעות אחרונות". העתקים משתי הכתבות, בשלימותן, צורפו לכתב-התביעה. בסעיפים רבים מגוללת המבקשת את טענותיה כנגד המשיבים, תוך התייחסות למשפטים שלמים או חצאי משפטים, כולל כותרות וכותרות מישנה מהכתבות המצורפות. בסעיף 8נאמר כי כל הקטעים והכותרות הללו יקראו "ההשמצות", ואילו בסעיף 14מתרחבת היריעה; "בכתבות גם דברים נוספים להשמצות הנ"ל, המהווים לשון הרע". המבקשת טוענת כי "ההשמצות" אינן אלא דברי שקר וכזב זדוניים, שנועדו להציגה "כרופאה אכזרית, ללא רגשי אנוש ובעלת כוונות שטניות" (סעיפים 9ו-10). לטענתה, נגרם נזק רב למעמדה כרופאה בכירה והיא מייחסת למשיבים כוונה ל"רצח אופי" (סעיפים 15ו-16). בכתב-ההגנה, המשתרע על פני 13עמודים, נטענות הגנות על-פי הסעיפים 14 ו-15(2)(3)(4)(5) ו-(6) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965[5] (סעיפים 7 ו- 18לכתב-ההגנה), מוכחשים הנזקים ונטענות טענות (תקנה 85) בנושא הערכת הנזק לשמה ומעמדה של המבקשת (סעיפים 32, 34, 36). כתבי-הטענות של מי מהצדדים לא נתברכו בקיצור ובתמציתיות הנדרשים, וחרגו מהמותר על-פי התקנה 78לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[6]. הן בכתבהתביעה והן בכתב-ההגנה מצוי עירוב תחומים בין "עובדות מהותיות" לבין "הראיות הבאות להוכיח אותן". טול לדוגמא הסעיפים 1ו- 2לכתב-ההגנה הגולשים הרחק מעבר להרצאת טענות תמציתית. אך מאחר שאין הם נושא בקשה זו אסתפק באמור עד כה אל הסעיפים 3, 4ו- 5לכתב-ההגנה, שהם נושא הבקשה, אתייחס בהרחבה: בסעיף 3טוענים המשיבים כי חקרו וראיינו מספר רב של הורים. החקירה הביאתם לידי המסקנה כי "מנהגה חסר ההתחשבות של התובעת) כלפי הנתבעים 5ובעלה, לא היו מקרה חד-פעמי, וכי התנהגות דומה שנקטה התובעת כלפי הורים אחרים, דווקא בשעותיהם הקשות, באה לביטוי כמקרים נוספים". בסעיף 4בא תיאור חמישה מקרים, בהם נהגה המבקשת, לטענת המשיבים כלפי ההורים כאופן דומה. כל אחד מהמקרים מתואר באריכות תוך הבאת דברי המבקשת שהופנו כביכול אל הורים, בעילום שם, ופרטים אחרים שמקומם לא יכירם בכתביהטענות. בסעיף 5מפרטים המשיבים את המסקנות שהסיקו ממקרים אלו, לגבי התנהגות המבקשת כלפי הורים "דווקא בשעותיהם הקשות", ומייחסים לה כוונות שכנוע ההורים "לוותר על הילד החולה, ועל יצירת קשר עמו. ואפילו כדי המלצה לניתוק מגע עם הילד החולה". על שלושה סעיפים אלה יצא הקצף מלפני המבקשת, העותרת למחיקתם על הסף: הטעם לעתירתה מקורו בסעיף 22לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-51 1965]. המבקשת סבורה, כי אין מקום להעלות מקרים אחרים בכתב-ההגנה, שכן לא ניתן יהא להביא ראיות להוכחת בבוא העת. מכל מקום, טוענת המבקשת כי טרם הגיע הזמן להעלות את האמור בסעיפים אלו הרלוואנטיים לשלב קביעת הנזק, כמצווה בסעיף 22(2) לחוק. בשלב שבו עומדים אנו, יש באמור בהם, לדעתה, כדי הכתמת שמה בלבד. המשיבים עומדים על זכותם להשאיר את כתב-טענותיהם בעינו. לטענתם זקוקים הם לסעיפים אלה, הן בתחום ההגנות על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ח-1965 [5], והן בתחום קביעת הנזקים. אשר לסעיף 22לחוק, טוענים הם, כי אין לראות בו משום צמצום הטענות שנדרש בעל דין לטעון בכתב-ההגנה, כדי להעמיד לו אפשרות להוכיחן בראיות, בבוא העת. עד כאן בקצרה דברי הפרקליטים המלומדים. לצורך ההכרעה בבקשה זו עלי ליתן הדעת לעניינים הבאים: א. משמעות המילים "הרצאת העובדות המהותיות בלבד", המופיעות בתקנה 78 לתקנות סדר דין אזרחי, תשכ"ג- 1963[6], להבדילן מ"הראיות הבאות להוכיח אותן". ב. השיקולים לעשית שימוש בתקנה 96למחיקת סעיפים מכתב-ההגנה. ג. יישום תקנות אלו בתובענה על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-.1965 ד. האם יש מקום בנסיבות הענין להיענות לבקשה. אדון בהם לפי סדרם: א. יש להבחין בין טענות - "pleadings" לבין ראיות "evidence". הטענות הן העובדות המהותיות המעמידות לתובע את עילת התביעה ולנתבע את עילת ההגנה. (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה רביעית) סעיף 214בעמ' 205[7] וכן . 260, P 1979the supreme court practice[8]. כתבי הטענות, כפי שנוסחו על-ידי בעלי הדין, הם היוצרים את המסגרת להבאת הראיות לפלוגתאות שהם מעמידים, (ראה תקנה 85לתקנות סדר הדין האזרחי [6] וכן ע"א 46/57, 51אליקים העצני ואח' נ' עמוס בן-גוריון, בעמ' 402[1]) דין אחד לתובע ולנתבע. הוא הדין גם בתובענות לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965(ע"א 34/71שמואל פרידמן נ' יעקב חן ואח’, בעמ' 527[2]). זאת ההלכה באנגליה: If the defendant intends to justify be must raise a plea" section .th ed 7gatley".of justification in his defence .in his defence בארצות-הברית נוהגים אותם כללים: In order to justify, defendant must plead specific facts" showing the truth of the charge, and may then prove . Specific acts of wrong doing tending to establish such[4] 897n.w 142, . 517Minn 122krulic v. Petcoff".facts הטענות חייבות לכסות גם את תחום קביעת הנזק, אם כי בארצות-הברית קיים הסדר דיוני מיוחד, החסר עדיין בשיטתנו - Under the modern system of pleading the rule is the" same , and the defendant's bill of particulars must still ".. Be as explicit as the plea was formerly required to be[9] 652,. 651newell on slander and libel, p ניסוח הטענות חייב שיהא תמציתי, ברור ובראש ובראשונה יכלול עובדות מהותיות, בלא שנשתרבבו בהן ראיות. Every pleading must state facts and not the(111)" Unnecessary to tell the other side how it is proposed to evidence by which they are to be proved... It is Prove that fact... Such facts will be relevat at the - odger's principles of pleading and practice... Trial , but they are not material facts for pleading pur".poses .[10] 107-. 106nd ed. Pp22 וכן ראה פסקי-הדין 107- 106שקובצו ב- the english and empire digest And the cases cited 18page . 50Vol[11]. הסעיף 22לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965[5] עניינו בצמצום הבאת ראיות בתובענות על-פי חוק זה, מטעמים שלא כאן המקום להעלותם. מכל מקום אין בו כשלעצמו כדי לשנות את סדרי הדין, כל עוד לא הורה על-כך מחוקק המישנה. לא ניתן לעתור להבאת ראיה מאלה המפורטות בסעיף 22אלא אם נטענה מלכתחילה בכתב הטענות. הונח היסוד להבאתה, כנדרש, על-פי הכללים שסקרנו, ישקול בית-המשפט השומע את הראיות, האם יתיר הבאתן במסגרת הסעיף 22(2) או (4) - (ראה המרצה 46/57; 51/57, שם, בעמ' 402[1]; וכן ע"א 34/71 שם, בעמ' 529[2]). סעיף 22לחוק נוסח במתכונת אנגלית, כפי שנתגבשה עתה ב- defamation act .1952למרות שהדיון אצלנו פוצל לשני שלבים (סעיף 22(2)), לא אומץ סדר הדין האנגלי שנועד לשלב השני, והכוונה ל- 7rule 82order- ראה the supreme 1982court practiceבעמ' 1344; הנה כי כן שומא על בעלי הדין, לפי חוק זה, להעלות בכתבי טענותיהם את כל העובדות המהותיות, הנוגעות לשני השלבים( שכן הזדמנות נוספת, כדוגמת התקנה האנגלית, או ההסדר האמריקאי - אינה מצויה. בזאת הגענו לענין המחיקה על הסף. ב. בע"א 34/71 שמואל פרידמן נ' יעקב חן ואח' [2], נתבקשה מחיקתם של סעיפים מכתב-ההגנה (ת' 96) בתובענה בשל פרסום שם רע. כבי מ"מ הנשיא (זוסמן) כתוארו דאז העביר את סעד המחיקה במבחן הבא: הטענה אפילו תוכח בראיה - האם יהא בה כדי להביא שכר לבעליה (שם, בעמ' 528), שכן "טען דבר שעל-פי דין אינו משמש הגנה, הטענה אינה דרושה, ועל השופט למוחקה". על-מנת להפעיל מבחן זה בענייננו, עלינו לפנות אל חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-.1965 בזאת אנו באים לענין השלישי: ג. ההגנות שלהן טוענים המשיבים הן על-פי סעיפים 14ו-15(2)-(6) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965[5]. במסגרת הגנות אלו יהא עליהם להוכיח אמת, תום-לב וענין ציבורי בפרסום. לשם כך יועילו להם הטענות כי חקרו ובדקו את התנהגות המבקשת, כעולה מסעיף 3לכתב-ההגנה, וכי הגיעו למסקנות המפורטות בסעיף .5אלה הניעום לפרסם הכתבות בעתון. "תום-לב" במסגרת חוק זה, נדון לאחרונה בע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו (דב) רייבר) [3]. אלה דברי כב' השופט ברק לענייננו: "דומה כי כל שניתן לומר בדרך של הכללה הוא, כי בכל אחד ואחד מן המצבים השונים המנויים בסעיף 15לחוק, חייב תום-הלב להתפרש באותו אופן המגשים את מטרת ההגנה הספציפית. מכיוון שמטרות אלה שונות הן זו מזו, גם הביטוי 'תום-לב' עשוי להתפרש באופנים שונים" (בעמ' 149). הרקע להגשת התלונה במשטרה, ששימשה במקרה ההוא עילה לתובענה, הוגדר ע"י כב' השופט שמגר, כשאלה המרכזית לקביעת תום-הלב במסגרת הגנות הסעיף 15לחוק. חקירת המקרים הקודמים רלוואנטית, בנסיבות הענין, להוכחת ההגנות על-פי הסעיף 15, כנטען, ובמיוחד סעיפים 15(2) ו-(4). הבאת הראיות להוכחתם - מסורה לשיקול דעת בית-המשפט (ס' 22(4), הדן בתובענה. ב"כ המבקשת סבור כי בתי-המשפט אינם מתירים, ככלל, העלאת מקרים דומים, בתובענות כגון דא. בזאת הוא טועה. ראה ע"א 34/71[2], וכן באנגליה, ראה סקירה ב- 409-. 408th de pp 5and cases cited cross on evidence[12] ובארה"ב: .nd 2american jurisprudence 994, . 993Pp 468: . 467Para . 50Vol[13] ( federal& state) והאסמכתאות שם. עד כאן בתחום השלב הראשון, (סעיף 22(4) לחוק). בשלב הערכת הנזקים, נזקקים המשיבים לטענות שהעלו, שכן אם יעלה בידם להוכיחן בראיות (סעיף 22(2)), יקטן סכום הפיצויים לאין שיעור, ואילו אם תמחקנה על הסף - לא יהיו המשיבים רשאים לעתור להוכחתן, מכל וכל. (ראה ע"א 34/71[2], בעמ' 531סיפא ועמ' 532). קשתה עלי ההחלטה אם להשאיר הסעיפים 4ו- 5ככתבם, או להורות על שקלתי שמא די באמור בסעיף 3כדי לפתוח למשיבים שער להבאת ראיות, כאמור. אילו נשאר הסעיף 3והסעיפים 4ו- 5היו נמחקים כליל, לא היה בכך אלא פתח להתדיינות נוספת בהליך של מתן פרטים נוספים, והמחלוקת היתה חוזרת ליושנה. מאידך, הנוסח הנוכחי של סעיפים 4ו- 5יש בו כדי לגרום למבקשת דאגה כנה, לקיום דיון הוגן בתובענה (תקנה 96). מה עוד שבחוק איסור לשון הרע עסקינן, שבו ער המחוקק למצוקתו של התובע (סעיף 22- 21לחוק), אך לא התקין עד היום תקנות סדרי דין ההולמות את החוק. משאלה להתקנתם כבר הובעה ע"י כב' הנשיא המנוח הד"ר זוסמן, בע"א 34/71 [2], שאליה, בכל הכבוד, אני מצטרפת. הגעתי לידי התוצאה הבאה: הסעיפים 3, 4ו- 5לא יימחקו. לצידן של הטענות המיועדות לקביעת הנזקים - יבוא ציון מפורש על כך. בית-המשפט הדן בתובענה ישכיל להתעלם מכל האמור בסעיפים אלה, שלא יוכח, ברשותו, בראיות. הואיל וניסוח הסעיפים 4ו- 5מרחיק לכת מאד "מן הדרוש והנאה", בלשונו של כב' מ"מ הנשיא המנוח בע"א 34/71 (בעמ' 532[2]), לא אפסוק למשיבה הוצאות.מחיקת טענותמסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דין