קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צו ארעי צו המונע המשך בניה: 1. לפני בקשה למתן צו ביניים שימנע את המשך העבודות לפי היתר מס' 100608 שהוצא מכוח תכנית בניין עיר 9494 ביחס לבניין המצוי בגוש 30106 חלקה 82 שבירושלים (להלן: הנכס). נציין כבר עתה כי הבקשה למתן צו ביניים זה הוגשה במסגרת עתירה מינהלית בה נתבקש כסעד עיקרי ביטולן של שתי תוכניות בניין עיר ביחס לנכס האמור - תכנית 9494 וכן תכנית 9494א; וכי הטענה המרכזית שבעתירה ובבקשה לצו ביניים היא כי העותרים, שהם בעלי מקרקעין הגובלים בנכס לגביו אושרה התכנית, לא ידעו על תוכניות אלה; כי נפלו פגמים בהליכי הפרסום והידוע לאחר ההפקדה, וכי הם מתנגדים לתכנית 9494 נחרצות שכן יש בביצועה משום חסימת אור ואוויר לחלונות ביתם. 2. אין חולק לגבי העובדות הבאות: המקרקעין של העותרים, המצויים בחלקה 83 והמשמשים כבית מגורים לבני משפחתם, גובלים כאמור בחלקה 82 בה מצוי הנכס ואשר לגביה אושרו התוכניות 9494 וכן 9494א. במהלך השנים שקדמו לאישור תוכניות אלו, היה ביתם של העותרים המצוי בחלקה 83 מרוחק מן הנכס, בחלק הרלבנטי לענייננו, מרחק של 1.5 מטרים וזאת כפי הנראה מכוח הסכם שבין השכנים הגובלים. מרחק זה שבין הבתים אפשר מעבר של אור ואוויר לחלק מחלונות ביתם של העותרים. בשלב מסויים בשנת 2004 יזמו משיבים 3-4 תכנית חדשה על חלקה 82 שעיקרה שינוי השימוש בנכס על דרך של הפיכת הבניין למוסד והרחבתו, בין היתר עד לקו "אפס" הגובל בביתם של העותרים, כלומר בניה החוסמת את החלונות האמורים בביתם. תכנית זו - שמספרה 9494 - אושרה בוועדה המחוזית עוד ביום 9.10.2005 והודעה על אישורה פורסמה ביום 12.6.2006. בשלב מאוחר יותר תוכננה ואושרה (ביום 26.10.2008) תכנית נוספת על אותה חלקה - היא תכנית 9494א, הקשורה בעיקר בשטחי שירות ומחסנים של המוסד המתוכנן. לבסוף, ביום 7.1.2010 הוצא היתר בניה הנדון לפי תכנית 9494 ובחודש אפריל 2010 הוחל בבניה. רק בשלב זה או בסמוך לו, כך טענו העותרים, נודע להם על כל מהלכי התכנון שנעשו ביחס לנכס והם אצו לבית משפט זה ובידם העתירה, המקפלת בתוכה את הבקשה דנן לצו הביניים. 3. העותרים טענו כאמור - וצירפו תצהירים לתמיכה בטענותיהם - כי לא ידעו בשום שלב על איזו מן התוכניות. לדבריהם, וכך טענו גם בדיון שהיה לפניי, התצהירים שבתיק הוועדה המחוזית (משיבה 1) לעניין פרסום הפקדת תכנית 9494 על דרך של תליית שלט בנכס למשך 60 ימים אינם נכונים; תצהיר שבו מעיד משיב מס' 3 כי הודעות נמסרו לתיבות הדואר של בעלי המקרקעין הגובלים ובהם העותרים - זוייף, ובפועל לא חולקו הודעות שכאלה; והפרסום בעיתונים לא היה כדין שכן לא כלל הוא פרסום בעיתון חרדי - על אף שהנכס מצוי בשכונה חרדית. בנוסף נטען, כי חרף החלטה מוקדמת של ועדת המשנה לתכנון ולבניה לבקר בשטח; כמו גם החלטה לדרוש המצאה אישית לבעלי המקרקעין הגובלים, הדבר לא בוצע - מטעם לא ברור. 4. ביום 5.5.2010 הורתי במעמד צד אחד על מתן צו ארעי המונע את המשך הבניה בחלקה 82 נשוא העניין. נקבע דיון במעמד בעלי הדין בבקשה לצו הביניים - היא הבקשה שלפניי. הוועדה המקומית (משיבה 2) ביקשה שלא להופיע בדיון בשל דיון אחר שנקבע לה, תוך שהיא מודיעה כי היא משאירה את ההחלטה לגבי צו הביניים לשיקול דעת בית המשפט; ובקשתה זו לפטור מהתיצבות, נעתרה. הוועדה המחוזית (משיבה 1) טענה לפני, כי על פי הידוע בעת הזו הליכי פרסום ההפקדה היו כדין לפי התצהירים המצויים בתיק; אולם בירור ממצה ומעמיק לא בוצע עדיין שכן שהות מספיקה לבירור כזה לא היתה. בהתאם נתבקש במידת הצורך להגיש כתב תשובה. משיבים 3-4, לעומת זאת, ביקשו לדחות את הבקשה לצו הביניים. לטענתם, העתירה לוקה בשיהוי כבד שכן שני מסמכים מטעם הוועדה המקומית (משיבה 2)(מוצג ד, וכן נספח ז לתגובת המשיבים) מצביעים על קיומו של מכתב שנשלח כביכול על ידי העותר עוד במחצית שנת 2007 בנדון, ומכאן שהעותרים ידעו גם ידעו על תכנית 9494 כבר באותה העת. מעבר לכך, לא נפל כל פגם בהליכי פרסום ההפקדה והאישור של תכנית 9494. התצהירים שבתיק הוועדה המחוזית מצביעים על כך שהיה פרסום כדין בעיתונות; כי נתלה שלט כפי הנדרש על הנכס המצוי בחלקה 82; כי שלט זה נשאר במקום כל התקופה להגשת ההתנגדויות, וכי אין שחר לטענות בדבר זיוף תצהיר זה או אחר. 5. טרם נעבור להכרעה בבקשה שלפניי נציין עוד, כי בדיון שלפני הוסכם למעשה כי היתר בניה הוצא רק בכל הנוגע לתכנית 9494 וגם העבודות המבוצעות בעת הזו והנוגעות לעותרים, קשורות בהיתר זה ובתכנית זו. ממילא התמקד הטיעון בכל הקשור בצו המניעה הזמני בעניינה של תכנית 9494 ותוקפה, ולא בטענות האחרות שיש לעותרים בעתירתם כנגד תוקפה של תוכנית 9494א. זה יהיה גם מוקד הדיון בענייננו אנו. 6. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי לעת הזו יש להותיר את צו הביניים שהוצא ביום 5.5.2010 על כנו; תוך קביעת דיון מוקדם בעתירה לגופה. וזה הוא טעם מסקנתי: 7. אשר למאזן הנוחות, שהוא אבן הבוחן העיקרית בעניין, הרי ששוכנעתי כי אי הפסקת הבניה בכל הנוגע לחסימת האוויר והאור מביתם של העותרים תגרום להם נזק של ממש שהוא במידה רבה בלתי הפיך. כך הדבר, משעה שהובהר בדיון ואף המשיבים 3-4 לא חלקו על כך, כי למעשה כבר הוחל בבניה של הקיר בקו "אפס" הצמוד לביתם של העותרים וחלק מחלונות ביתם כבר נחסם. המשיבים טענו לפני אמנם כי עיכוב בבניה יגרום להם נזק שכן המבנה מיועד לתלמידים המצויים כעת בשכירות במקום אחר, אולם פירוט בנדון לא בא וגם לא ברור מהו היקף הבניה האחר המבוצע בחלקה במסגרת ההיתר. בה בעת, הנזק שיגרם לעותרים הוא כאמור נזק משמעותי. במצב דברים זה, ומשהעותרים הפקידו על פי החלטתי מיום 5.5.2010 ערבות בסך של 25,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבים, כמו גם מועד דיון קרוב יחסית שנקבע לדיון בעתירה לגופה כאמור להלן, הרי שמאזן הנוחות בעת הזו נוטה לזכות העותרים. 8. בכל האמור גבי סיכויי ההליך, הרי שהעותרים ניצבים על פניו אל מול משוכה גבוהה, שכן התצהירים שבתיק הוועדה המחוזית כאמור ויתר החומר שהוצג בהקשר זה, מצביעים לכאורה כי קוימו כל התנאים לעניין הפרסום ההפקדה ועומדת לוועדה גם חזקת התקינות המנהלית; וגם טענתם לעניין זיוף כיבכול נראית בשלב זה כלא מבוססת דיה בייחוד בשים לב לנטל הכבד המוטל על הטוען טענה מעין זו. כיצד תישמע אפוא במצב זה ובחלוף זמן כה ניכר- כמעט 4 שנים מיום הפרסום - טענת העותרים לפיה לא ידעו כל עיקר ודין התכנית להתבטל? אלא שחרף משוכה זו, סבורני כי לעת הזו יש להותיר את צו הביניים על כנו. ומדוע? 9. ראשית, חשוב להדגיש את העניין המובהק שהיה לעותרים להתנגד לתכנית 9494, שכן המדובר בחסימת אוויר ואור ולמעשה חסימת חלק מחלונות ביתם בקיר. מעבר לכך, ברי כי המשיב 3, שיזם את התכנית, ידע על עניין זה שכן היה צד להסכם עם העותר (נספח ג' לעתירה, מיום 31.5.2002) בו סוכם למעשה כי לא תהיה בניה בקו אפס לאורך קיר ביתו של העותר, בחלק הרלבנטי. ממילא, קיים קושי נסיבתי בכך שבוצע כביכול פרסום, בין היתר על ידי הצבת שלט במקום זמן כה ממושך כמו גם המצאה נטענת לתיבות דואר, והעותרים לא פעלו. קושי זה מצריך בירור. 10. שנית, ברור כי חלף פרק זמן משמעותי מאוד מאז אישור תכנית 9494 ופרסומה; ובמיוחד קיימת שאלה בכל הנוגע למכתב ששלח העותר כביכול לוועדה המקומית (משיבה 2) בשנת 2007 בדיוניה בהיתר הבניה שלפי תכנית 9494, והמוזכר בחומר שלפני. אלא שבדיון שנערך במעמד הצדדים טען ב"כ העותרים כי בבדיקה שנערכה בוועדה המקומית לא נמצא מכתב כאמור. בכל הקשור בעמדת הוועדה המקומית עצמה, הרי שזו לא ידועה בהקשר זה שכן היא הופטרה מהתייצבות תוך שהיא מותירה מתן הצו לשיקול דעת בית המשפט. כך או כך, לא ברור בעת הזו אם היה מכתב כאמור, ומה טיבו, והכל שעה שהעותרים מכחישים כי ידעו או שלחו מכתב זה או אחר והשערתם היא כי המדובר בחומר אחר שהיה לפני הוועדה המקומית. מכאן נובע, כי לעת הזו לא ניתן לקבוע כי בשל הערה זו המופיעה בהחלטות הוועדה המקומית, ברי כי העותרים ידעו לפני זמן רב על תכנית 9494 וממילא כי השתהו בפניה לבית משפט זה. 11. שלישית, בדיון שלפני הגיש ב"כ העותרים - בהסכמת המשיבים - חמישה תצהירים של שכנים המתגוררים לפי הנטען בחלקות הגובלות בחלקה 82 נשוא העניין (מוצג ב) ובכולם הוצהר כי בכל תקופת המגורים לרבות שנת 2005 לא נתקבלה כל הודעה מכל סוג שהוא בכל דרך שהיא לעניין תכנית 9494. אכן, רק בשלושה מהתצהירים צוינה תקופת המגורים שהתחילה לא לפני 2004. מעבר לכך, המדובר בתצהירים מאוחרים שבאו רק בעת הדיון שלפני, שעה שהמצהירים הנדונים לא הגישו עתירה בנדון ואף לא בקשה להצטרף להליך. יחד עם זאת, ההצהרה הברורה בכל אחד מן התצהירים, בנוסף לתצהירי העותרים עצמם, מעוררת קושי לכאורי בכל הקשור בשאלה אם אכן הליכי פרסום ההפקדה היו כדין. אף ב"כ משיבה 1 ציין בהקשרם של תצהירים אלו שהובאו כאמור רק בעת הדיון, כי לא ניתן להביע עמדה לגביהם בעת הזו ויש להביאם לבחינה לפני הוועדה המחוזית. גם עניין זה מצריך אפוא בירור. 12. רביעית ואחרונה, ככל שהוועדה המחוזית ידעה כי המדובר בבניה בקו "אפס" החוסם את חלונות ביתם של העותרים, נתבקש לכאורה הדבר כי ההמצאה תהיה אישית - ואם לא ידעה על כך, גם בכך יש קושי. אלא בסופו של יום, מטעם שלא ברור מהחומר שלפני, הסתפקה הוועדה המחוזית במשלוח הודעות לתיבות מכתבים; והעותר שהוא בעל המקרקעין, הצהיר כי אין לו כלל תיבת מכתבים במקום ולא קיבל כל מכתב; וכך גם הצהירו ביתו ואחיה המתגוררים בבנין הגובל בחלקה 82. אכן, מתעוררת השאלה אם בכלל נסיבות המקרה ועיקרן אופי הבניה בקו "אפס" תוך חסימת חלונות של בניין גובל, לא היתה חובה על הוועדה המחוזית להקפיד הקפדה יתירה ולדרוש כי ההודעות ימסרו לבעלים והמחזיקים במקרקעין הגובלים במסירה אישית. כך בכלל וכך בפרט, נוכח הכרה מסויימת לעיקרון זה של המצאה שבאה במסגרת תיקון מאוחר יותר במסגרת סעיף 89א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 כמו גם תקנה 5א(ב) של תקנות התכנון והבניה (פרסום הודעה על הפקדת תכנית על גבי שלט לפי סעיף 89א לחוק), תשס"ד-2004. לקושי זה אין מענה מספיק בחומר שלפני או בטיעוני המשיבים אך די בו בעת הזו בכדי להותיר את צו הביניים על כנו (וזאת מבלי שאקבע מסמרות לגוף העניין בטענה זו בשלב זה של ההליך). 13. שקלול כל הטעמים שלעיל מוביל לתוצאה כדלהלן: א. הצו הארעי שמיום 5.5.2010 יוותר על כנו עד להחלטה אחרת. כן תיוותר בקופת בית המשפט הערבות הבנקאית שהופקדה להבטחת נזקי המשיבים בגין צו זה. ב. דיון בעתירה לגופה יתקיים ביום 13.6.2010 בשעה 12:00. מועד דיון קרוב זה נקבע בשים לב למשמעות הנטענת של עיכוב הבניה בעת הזו עבור המשיבים. כתב תשובה, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות המצוינות בו, יוגש על ידי המשיבים עד ליום 6.6.2010. ההוצאות בהליך שלפניי יקבעו לפי תוצאות ההליך העיקרי. אציין טרם נעילה, כי נוכח העובדה שהמחלוקת בין העותרים לבין משיב 3 היא מצומצמת למדי מבחינה מעשית - בכל הקשור ביחס שבין האזור הבעייתי בנכס (הגובל בחלונות העותרים) לבין יתר הבניה המשמעותית בחלקה על פי התוכניות השונות; וכן נוכח ההסכמות הקודמות אליהן הגיעו בעבר, טוב יעשה אם הזמן שנותר עד לדיון יוקדש למאמץ למציאת פתרון מעשי ומוסכם לבעיה בכל הקשור ביחסים שבין העותרים לבין משיבים 3-4. צו ארעיבניהצווים