קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצו לקיום הוראות הסכם: 1. בפני בקשה למתן צו זמני, שיורה למשיבה לקיים את כל הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים, ולחילופין, שיורה למשיבה לספק בהתאם להסכם את כל כמות המים הנדרשת לצורך עיבוד פרדס, המעובד על ידי המבקשת, בשטח של המשיבה. 2. הרקע לבקשה - הבצורת הקשה שפקדה בעונת הגשמים האחרונה את הארץ בכלל, ואת אזור הדרום בפרט. 3. הצדדים גוללו בפני יריעה רחבה של מחלוקות, וירו חצים מאשפתם לכל עבר. אקדים ואומר - כל הקביעות להלן הינן קביעות לכאורה בלבד, המתבססות על מעט החומר שהוצג ושהושמע בהליך מזורז זה, ואין בהן משום הבעת עמדה סופית. 4. כאמור, הבקשה נסמכת על "חוזה עיבוד פרדס", מיום 24.5.98 (להלן: "החוזה"); בעיקרו, מדובר בו על מסירת פרדס, המצוי ברשות המשיבה (להלן: "המושב"), לידי המבקשת, לשם עיבודו. חלק מתניות החוזה שנויות במחלוקת בין הצדדים, מחלוקת שהתפרצה עתה, עקב קיצוץ דרמטי, אם לא מוחלט, של כמויות המים, שמספק המושב למבקשת, לשם השקיית הפרדס. לטענת המבקשת, סגירת הברזים הינה מנוגדת לחוזה, ותגזור כלייה על הפרדס, ועל יכולתה להפיק ממנו רווחים, לתקופת החוזה. סעיף בוררות 5. בחוזה קיים סעיף בוררות (סעיף 15); אמנם לא ננקבה בו זהות הבורר, אך לעניות דעתי ניתן להשלים חסר זה, ואין בו כדי לפגוע בתוקפו של הסעיף. דומה, אם כן, לכאורה, כי על הצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם במסגרתה של בוררות. 6. עם זאת, כאשר בצו מניעה עסקינן, לבית המשפט מוקנית "סמכות-עזר", שאינה מצוייה בידי בורר. מסיבה זו הנני סבור, כי יש בסמכותי לתת צו מניעה, גם אם ההליך העיקרי צפוי להתברר בבוררות. טענות סף 7. לא התרשמתי כי המבקשת השתהתה יתר על המידה בהגשת הבקשה, שכן, אף לגירסת המושב, נושאי קיצוץ המים ו/או הפיצוי לחקלאים, טרם גובשו בהם כללים מוגדרים וסופיים, וברשויות המוסכמות עדיין יושבים על המדוכה בעניינים אלו. המבקשת אצה לבית המשפט, רק לאחר שהוברר לה כי בכוונת המושב לנתק כליל את אספקת המים לצורכי השקיית הפרדס. 8. איני חושב אף שנפלו במעשי המבקשת פגמים מהותיים של חוסר תום לב או אי-נקיון כפיים; הפרות החוזה, שמבקש המושב לייחס למבקשת, בדבר אי-חידוש הפקדון ו/או ריסוס הפרדס, שנויות במחלוקת עובדתית, ונראה לכאורה, לאור המצאות שיק בטחון בידי המושב ולאור הריסוס המסויים שכן בוצע, שגם אם התרחשו הפרות מסויימות, אין הן עולות כדי אי-נקיון כפיים של ממש, השולל מתן סעד. קיומה של עילה 9. באופן עקרוני, בתי המשפט זכאים להעניק צווי מניעה זמניים כאשר הבסיס לתובענה הוא חוזה מחייב, שנכרת בין הצדדים. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל - 1970, הופך את אכיפת החוזה לתרופה עיקרית במקרה של הפרה (בסייגים שונים). צו מניעה זמני הוא אמצעי המיועד לאכוף על המפר את הקיום המוטל עליו, והוא ניתן בדרך נגטיבית, כלומר על ידי צו המורה לו להמנע מהפרת החיוב. 10. בהקשר של החוזה שמדובר בו - מוכן אני לצאת מנקודת הנחה, לצורך הדיון, כי החוזה הינו בר-תוקף לפחות לשנה הקרובה; הרי גם אם אין המדובר בחוזה לשלוש שנים, אלא בחוזה לשנה, הניתן לחידוש, או בחוזה המתחדש מדי שנה, אם לא הופסק, אזי איש מהצדדים לא ביקש להפסיקו בתום השנה הראשונה, ולפחות מכח התנהגות, המשיכו שני הצדדים לקיימו. 11. מוכן אני אף להניח, לטובת המבקשת, כי החוזה, המחייב אותה, בסעיף 5.1, לשלם למושב עבור צריכת המים ( 260 דונם X 700 מ"ק לדונם לעונה), מטיל חובה, מפורשת או למצער מכללא, על המושב, לספק למבקשת מים אלה. שהרי מה טעם בחוזה לעיבוד פרדס, ללא השקייה. 12. איני רואה מקום להכנס לעומק הדיון בשאלה, אם התקיימו במקרה זה נסיבות העולות כדי "סיכול", כלומר - שהפרת החוזה על-ידי המושב (בהנחה שהיתה כזו), הינה תוצאה של נסיבות (בצורת קשה וקיצוץ מכסות מים) שבעת כריתת החוזה לא ניתן היה לצפותן, וכעת הופך קיום החוזה לבלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי מהמוסכם. זוהי טענה נכבדה, ולא הייתי פוסל אותה במחי-יד. 13. אניח, בכל זאת, כי למבקשת עילה לגיטימית, הראוייה להגנה. ההצדקה למתן צו מניעה זמני 14. כלל הוא, שאם פיצויים יכולים להיות סעד מספיק, אין ליתן סעד זמני. ראו: א' וינוגרד, צווי מניעה, כרךא', עמ' 97; רע"א 3031/97 ארז בע"מ נ' ש. שמיע בע"מ, דינים עליון, כרך נא', עמ' 780; ר"ע 40/87 אנטואן שוקחה ובניו בע"מ נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ, פ"ד מא (3) 614, 616. 15. בענייננו, אין בידי המבקשת זכות קניינית; היא אוחזת בזכות חוזית לעיבוד הפרדס, לתקופה מוגבלת. הנזק שעלול להגרם לה הוא למעשה נזק כספי, שעיקרו אבדן השקעות (באופן יחסי ליתרת התקופה) ואבדן רווחים (גם אם נניח שדחפורי מע"צ אינם בדרכם, לשם ביצוע הדרך, האמורה לחצות את הפרדס ולפגוע במערכת ההשקייה שלו). 16. שיקול נוסף, בעל חשיבות מרכזית, עניינו מידת הפיקוח השיפוטי, האפשרית בנסיבות המקרה. אין לתת סעד, כאשר בית המשפט לא יוכל לאכפו, על דרך בזיון בית משפט, ואין לתת סעד שיצריך פיקוח של בית המשפט, שיתבקש חדשות לבקרים לדון בשאלה מה הם המתכונת, הכללים והנוהלים הנהוגים או שיש להנהיגם בכל רגע נתון. ראו: ע"א 533/65 ליבוביץ נ' ברק, פ"ד כ(3) 210, 217 - 218; רע"א 4231/90 אתת בע"מ נ' מכ"ש, פ"ד מה (1) 617, 619. 17. במקרה זה, איני רואה טעם במתן הצו, בנסיבות של קיצוץ משמעותי במכסות המים המוקצות למושב, ומלאי נוכחי של מים, שבקושי מספיק לצרכים שוטפים, שאינם השקייה. העמדת המושב בפני דילמה, כמעט בלתי אפשרית, בין שימוש במים לפי סדר עדיפות מתבקש לבין כיבוד צו שיפוטי, אינה נראית לי סבירה, רצויה או הכרחית, בנסיבות העניין. סוף דבר 18. מהטעמים המפורטים בסעיפים 14 - 17 לעיל, איני רואה מקום ליתן צו, כמבוקש בבקשה. הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות משפט. חוזהצווים