בקשה לצו מניעה נגד שביתה פוליטית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצו מניעה נגד שביתה פוליטית: השופט ר' כהן א. כללי 1. רשות שדות התעופה בישראל (בתיק נז41-26/) ורשות הנמלים והרכבות (בתיק נז41-25/) (שתיהן יחד יכונו להלן - המבקשות), הגישו בקשות צד לסכסוך קיבוצי ובקשות למתן צו-מניעה זמני נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - המשיבה). עניינן של הבקשות הוא הודעה על שביתה שניתנה על-ידי המשיבה (נספח ח' לבקשות, להלן - ההודעה) אשר בה נאמר בין היתר: "השביתה נקבעה החל ביום 26.12.96 או בתאריך סמוך" (סעיף 7 להודעה). 2. המבקשות הגישו בקשה לאיחוד הדיון בשתי הבקשות כאחד, המשיבה לא התנגדה לכך ובהחלטתנו, בדיון מיום 19.12.1996, קבענו שהדיון בבקשות יתקיים במאוחד (ראה סעיף 5 סיפה להחלטתנו - עמ' 18 לפרוטוקול). 3. המשיבה הגישה תשובתה בבקשה למתן צו-מניעה זמני דחוף, ובדיון מיום 22.12.1996 הודיעו באי-כוח הצדדים שאינם מבקשים לחקור צד את מצהירי הצד האחר - וסיכמו טענותיהם בעל-פה. 4. למען הסדר הטוב נציין כי בפני מותב אחר - בראשות אב בית-דין מותב זה - תלוי ועומד הליך קיבוצי נוסף בין מקורות חברת המים בע"מ - שח"ם שירותים חשמליים מכניים (להלן - עניין מקורות) לבין המשיבה, שעניינו אותה ההודעה ככתבה וכלשונה, כהודעה שבפנינו בדיון זה. גם עתירות הצדדים דומות. בתיק מקורות ניתנה ביום 22.12.1996 החלטה בבקשה לצו-מניעה זמני. חלקים מאותה החלטה כפי שעוד נפרט להלן אנו מאמצים לצורך הכרעה בהליך זה (כאשר נתייחס אפוא להחלטה שניתנה בעניין מקורות נצטטה כאן - כדי להקל על הקורא). ב. טענות המבקשות בבקשותיהן 5. לגבי מעמדה של רשות שדות התעופה, תפקידיה ומשמעות פריצה של שביתה בה: (א) רשות זו הינה תאגיד סטטוטורי המופקד על תפעול נמלי התעופה ומעברי הגבול היבשתיים בישראל והינה שירות ציבורי כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז1957- (להלן - החוק). (ב) יחסי העבודה בינה לבין עובדיה והמשיבה מושתתים על הסכמים קיבוציים בני תוקף, אשר בכל אחד מהם מופיעה התחייבות מפורשת של המשיבה לשמירת "שקט תעשייתי מלא". (ג) קיום שביתה כללית ומוחלטת כמתוכנן על-פי ההודעה, שביתה שלא הוגבלה בזמן, תגרום נזק בלתי הפיך למדינת ישראל, לתושביה, לכלכלתה ולמוניטין המדינה בענף התיירות בעולם. מדובר במאות רבות של טיסות אזרחיות, חקלאיות ומסחריות, לרבות עשרות טיסות בין-לאומיות, נתינת שירות לכלל הנזקקים להיכנס ולצאת בשעריה האוויריים של מדינת ישראל ובמסופי הגבול במצרים ובירדן. שביתה כאמור, אם תפרוץ, תגרום לניתוק הקשר האווירי האזרחי במדינה. לגבי רשות הנמלים והרכבות: (א) גם היא תאגיד סטטוטורי, ושירות ציבורי כמשמעותו בחוק. רשות זו מופקדת על תפעול נמלי ישראל ורכבת ישראל. (ב) בין הרשות לבין עובדיה והמשיבה הסכמים קיבוציים בני תוקף, ואומץ סעיף "שקט תעשייתי" שבהסכם הקיבוצי לתנאי שכר במשק מיום 1.9.1993. (ג) יבוא לארץ של: רוב חומרי הגלם לתעשייה, ציוד ומכונות לתעשייה ולבתי מלאכה, גרעיני הדגנים, הפחם, מרבית הטובין והמיטלטלין (מכוניות, מוצרי חשמל ביתיים) - מיובא דרך הנמלים; מרבית התוצרת התעשייתית, וחלק נכבד מהתוצרת החקלאית מיוצא דרך הנמלים; הרכבת משנעת את חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ברחבי הארץ ומסיעה אלפי נוסעים מידי יום. לכן: שיתוק נמלי הארץ יביא לשיתוק משק המדינה. 6. הטענות המשפטיות של המבקשות (בבקשות): (א) ההודעה אינה תקפה מן הטעם שהיא מעורפלת ועמומה באופן שהעניינים שבסכסוך אינם מפורטים בהם דיים; (ב) השביתה אינה כדין משום שאין לראות בהודעה על השביתה הודעה כדין כנדרש לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה; (ג) השביתה שבה מדובר היא שביתה פוליטית, מנוגדת לחובת השקט התעשייתי, שביתה בלתי מוגנת, ומהווה צעד ראשון במאבק; (ד) מאזן הנוחות - לאור העובדה שקיימת ודאות קרובה כי השביתה תשבש בצורה חורגת מהסביר שירות ציבורי חיוני מסוים - לכן אין לאפשר את קיומה, גם אם הייתה שביתה כשרה לחלוטין; (ה) לפיכך מתבקש בית-הדין על-ידי כל אחת מהמבקשות להוציא צווים כמפורט בסעיפי הסעד המבוקש בבקשות. ג. טענות המשיבה (בתשובתה) 7. בדיוק כפי שנטען על-ידי המשיבה בעניין מקורות, ברור וחד-משמעי מהתשובה שהסכסוך נושא ההודעה הינו הבאתה לכנסת, על-ידי הממשלה, של הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 1997), תשנ"ז1996- (להלן - ה"ח ההסדרים). 8. אולם בשונה, ובמפורט יותר מטיעוניה של המשיבה בעניין מקורות, טוענת היא בבקשה גם זאת: (א) החלטה לקיים שביתה כללית במשק נובע מרצונה לשמר את יעדיה של המשיבה כארגון העובדים הגדול בישראל וגם כארגון חברתי (סעיף 2 לתשובה). (ב) "השביתה איננה כנגד הריבון, כל מטרתנו היא להפנות את כל תשומת הלב הראויה של הריבון כנגד תוכניות פקידי האוצר" (סעיף 4 סיפה לתשובה). (ג) פורטו בתשובה הפגיעות בעובדים כשנטען בה שהינן בלתי ניתנות לתיקון (אליהן עוד נתייחס בהמשך בקצרה) (סעיף 5 לתשובה). (ד) הסכסוך אינו סכסוך עבודה כמשמעותו בחוק, לכן לא חלה על המשיבה כל חובה מכוח החוק להודיע על השביתה (ההדגשה במקור - סעיף 6 לתשובה). (ה) אין מדבר הפעם בשביתת אזהרה ועל כן אין חלה על המשיבה החובה ליתן הודעה בדבר מועד סיום השביתה. מה גם שמהותה ואופייה של השביתה אינם מאפשרים למשיבה לקבוע מראש מה יהיה משך השביתה (סעיף 8 לתשובה; ההדגשה הוספה). (ו) עוד טוענת המשיבה לגבי המועדים שניתנה ההודעה; ידיעתן של המבקשות מראש על העניינים שבסכסוך; על האפיון שיש ליתן לשביתה לטעמה ועל מאזן הנזקים. 9. נוסיף עוד, שבפתח הדיון בפנינו ביום 22.12.1996 ולשאלתנו הצהיר מר זילוני - המצהיר בתשובת המשיבה - באשר למשך השביתה: שאין כל כוונה לשבות מעבר ל24- שעות וכל כוונתנו היא לשביתה שתארך בין 12 ולא יותר מ24- שעות (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 19-17). בא-כוח המשיבה הצהירה שהשביתה מיועדת ליום 26.12.1996. ד. טענות סף בפתח הדברים נתייחס בקצרה לשתי טענות סף שהועלו על-ידי הצדדים בסיכומיהם: 10. (א) טוען בא-כוח המשיבה, שהם סבורים שהנושא צריך להידון בבית-הדין הארצי (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 12). ער הוא להגדרת הסמכות העניינית שבסעיפים 24 ו25- לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969- (להלן - חוק ביה"ד), אולם הוא סבור שבסכסוך - כדוגמת הסכסוך דנן - שהוא סכסוך ארצי שהוכרז לגבי כל המעבידים במדינת ישראל - הסמכות היא לבית-הדין הארצי לעבודה (עמ' 7-6 לפרוטוקול). (ב) טענה נוספת שבפי בא-כוח המשיבה שאין סמכות כלל וכלל לבית-הדין לעבודה לדון בבקשות, זאת מחמת היותו של הסכסוך שביתת מחאה כלל ארצית אשר הוכרז על-ידי המשיבה כתנועה חברתית אשר לה זכות לגיטימית לקיים שביתת מחאה כלל ארצית ושביתת מחאה כזו היא גם שביתה פוליטית (ראה טיעוניו עמ' 11 לפרוטוקול שורות 31-21). 11. (א) לעניין הסמכות העניינית לדון בבקשה (במסגרת בית-הדין לעבודה) - תיחום הסמכות שבחוק ביה"ד לעבודה, מבחין בין כשירות להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד - אזי הסמכות לבית-הדין אזורי (סעיף 24(א)(2)), לבין כשירות להיות צדדים להסכם ארצי - אזי הסמכות לבית-הדין הארצי לעבודה (סעיף 25(1) לחוק ביה"ד). הרציונאל שנקבע בפסיקה לחלוקת סמכויות זו הוא "העומד מאחרי קביעה זו הוא רצונו של המחוקק כי סכסוכים 'ארציים' שבדרך-כלל יש להם היבט מיוחד במינו (unique) יתבררו ישירות בפני בית-הדין הארצי, כך שההכרעה תיפול במהירות ותהא סופית" (ראו דב"ע מט4-24/ ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' - מרכז השלטון המקומי ואח' [1], בעמ' 277). ועוד ממשיך וקובע בית-הדין הארצי שם "במאמר מוסגר נציין כי בהצעת החוק הוצע כי כל הסכסוכים הקיבוציים גם אלה שעניינם הסכם קיבוצי מיוחד, ידונו בבית-הדין הארצי כערכאה ראשונה (הצ"ח 748 תשכ"ח בעמ' 15). כנראה שב'מחשבה שניה' הגיע המחוקק למסקנה כי יש לאפשר פניה ישירה לבית-הדין הארצי רק לסכסוכים בעלי היבט בקנה מידה רחב" (שם, בעמ' 277 מול האותיות ב-ג). מאז נחקק חוק בית הדין לעבודה, וכשנאמרו הדברים הנ"ל עדיין שררה התפיסה שרק שביתה נגד מעביד בעניינים שהם נושא למשא ומתן קיבוצי ולהסכם קיבוצי היא שביתה במובנה במשפט העבודה (ראו דב"ע נג4-4/ ההסתדרות הכללית - בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח' [2], בעמ' 376). אולם מאז, במסגרת סמכותו של בית-הדין לעבודה לפתח את המשפט במסגרת החוק הקיים, ומשהפך המחוקק לשותף פעיל בקביעת תנאי עבודה של כלל העובדים, בייחוד במגזר הציבורי, הורחבה הגדרת השביתה, וכוללת היום גם "שביתה בשירות הציבורי המכוונת נגד שינוי העשוי להשפיע באופן משמעותי על תנאי עבודתם של העובדים במפעל מסוים, ואשר כל עוד אינה נוגדת את החוק, לא תיפול לגדר 'שביתה בלתי מוגנת' בשירות הציבורי, אף אם לא המעביד הוא זה שיזם את השינוי" (ראו דב"ע נג4-4/ הנ"ל [2], בעמ' 377, 379-378) (וראו הגדרות המונח שביתה בבג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' [3], בעמ' 501-500). הנה-כי-כן, כאשר מוכרזת שביתה כללית במשק, על-ידי ארגון עובדים יציג, החלה על-פי ההודעה על המעסיקים והעובדים כולם, כדוגמת ההודעה במקרה דנן - הרי שמחד מדובר בסכסוך בעל היבט בקנה מידה רחב ומיוחד במינו (unique), אשר ראוי היה שיתברר בפני בית-הדין הארצי לעבודה, כיוון שעל-פי הפסיקה זהו "רצונו של המחוקק" (ראו דב"ע מט4-24/ הנ"ל [1]). זאת ועוד: כשמדובר בהודעה, כגון זו נושא הסכסוך שבפנינו, המכוונת לכל המעסיקים במשק (גם אלה הכשירים להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד וגם אלה הכשירים להיות צד להסכם קיבוצי כללי), יכול שתוגשנה עתירות שיידונו - במקביל ובעת ובעונה אחת - במותבים שונים ובבתי-דין אזוריים שונים לעבודה ובבית-הדין הארצי לעבודה (אם תוגש אליו בקשה על-ידי מי שכשיר להיות צד לסכסוך קיבוצי). עובדה זו יכולה להביא לפסיקות סותרות באותה ערכאה, ואף בינה לבין הערכאה העליונה. (ב) לעניין סמכות בית-הדין לעבודה לדון בבקשה - ראיית ההודעה כניתנת על-ידי המשיבה, כארגון חברתי, והשביתה לכן שביתה פוליטית: לטענת בא-כוח המשיבה שפעולתה כארגון חברתי ואפיונה של השביתה, בהקשר זה, כ"שביתה פוליטית" - הרי שצודק הוא שבהיבט זה השביתה כלל אינה שביתה במשמעות המקובלת במשפט העבודה, ולו גם במשמעות הרחבה ביותר (דב"ע מד3-29/ מדינת ישראל - חטיב ואח' [4], בעמ' 406). לפיכך, אכן מסכימים אנו עמו, שאם כל הסכסוך כולו הינו בגדר שביתה פוליטית טהורה - הרי שנכון הדבר שבית-דין זה חסר סמכות עניינית לדון בה. אלא שבכך לא נחתם גורלן של הבקשות. שהרי אם מחד גיסא עניין לנו בשביתה פוליטית שאין לה נפקות, עדיין אין זה מונע מהמבקשות להעלות טיעוניהן - כפי שהן טוענות בבקשותיהן - שבינן לבין המשיבה הסכמים קיבוציים בני תוקף, שיש בהם סעיפי "שקט תעשייתי מוחלט"; שלא נמסרה להן הודעה על שביתה אצלן, כנדרש על-פי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה הנ"ל וכי הן שירות ציבורי - ולפיכך לעתור לאור כל הטענות הללו, אם לא בגין כל אחת מהן, לקבלת סעד שימנע שביתה במבקשות. כיוון שמהתשובה עולה שטענות למשיבה גם במישורים הקשורים ביחסי עבודה - אין טעם, רק מטעם זה, להכריע בגורל הבקשות רק בהיבט הזה של "שביתה פוליטית". 12. טענת סף שנייה - היא טענתן של המבקשות למעשה בית-דין והשתק פלוגתא בין הצדדים, הנובעת מסעיף 11 לתשובה. אכן, בפתיח של סעיף 11 טוענת המשיבה שהעניינים שבסכסוך כמפורט בהודעה נמשכים למעשה מאז חודש יולי 1996 והובהרו ברורות למבקשות במסגרת דיון שנתקיים בינן לבין המשיבה (הכוונה לדיון בתב"ע נו41-66/, 41-67, 41-68, דב"ע נו41-41/). על סמך זאת טוענת בא-כוח המבקשות בסיכומיה שיש השתק בסוגיית אופי השביתה (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 11 - עמ' 22 לפרוטוקול שורה 11). איננו מקבלים טענה זו מהטעמים הבאים: (א) עתה ברור, מהתשובה, שהסכסוך הנוכחי נובע מה"ח הסדרים שמועד פרסומו, כמופיע על גביו, הוא 23.10.1996. כבר מטעם זה ברור שהסכסוך נושא הבקשות - שכולו נוגע לה"ח ההסדרים, שהיא הצעה ספציפית ומוגדרת - שונה מהותית מהסכסוך הקודם. (ב) הדיונים וההכרעות בדיונים הקודמים היו במסגרת הליך זמני והבקשות, בסופו של דבר, נמחקו לבקשת המבקשות - אשר-על-כן אין מקום לטענה בדבר "השתק פלוגתא" או "מעשה בית דין". ה. מהות הסכסוך ואפיון השביתה 13. כפי שנאמר לעיל מהתשובה עולה בברור ובאופן חד-משמעי שהסכסוך הינו אך ורק בגין ה"ח ההסדרים (ראה התשובה סעיף 7 לעיל שבהחלטה זו). יתרה מכך. מטיעוניה המפורטים של המשיבה (כפי שפורטו בסעיף 8 לעיל שבהחלטה) - עולה שאלה אם בכלל "ההודעה" הינה מה שהיא נחזית להיות, על-פי ניסוחה, שהרי מהתשובה נמצאנו למדים גם: שהמשיבה סבורה שהסכסוך אינו סכסוך עבודה, ואף שהשביתה אינה שביתה כנגד הריבון. 14. לכן לעניין ניסוחה של ההודעה, יפים הדברים שנאמרו בעניין מקורות ואשר, כאמור למען הסדר, הריהם מצוטטים להלן: "הכלל הוא כי הודעה על שביתה או השבתה צריכה להיות ברורה... ניסוחים כלליים או מעורפלים של העניין או העניינים שבסכסוך... אינו מביא בכל מקרה לשלילת תוקפה של ההודעה... [הרי שלניסוח כללי ומעורפל יכולה להיות השלכה בתשובה לשאלה] האם צעדו של הצד לסכסוך העבודה נגוע בחוסר תום-לב... [הקביעה בעניין תום-הלב (התשובה לשאלה הנ"ל) נבחנת] ...בראש ובראשונה מהאמור והנטען בבקשה לדיון בסכסוך הקיבוצי ובתשובה לה (ראו דב"ע נג4-13/ חברת תרכובות ברום בע"מ - ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי באר שבע [5], בעמ' 189). במקרה דנן, אכן, למדנו על מהותו של הסכסוך מהתגובה. אבל יש גם לומר, שעצם כריכת המעסיק (קרי המבקשות) בהודעה, כפי שפירטנו לעיל (בסעיף 9 רישה) הייתה מעבר לערפול העניינים שבסכסוך. כיוון שברור, רק עתה ומהתגובה, שעניין לנו בסכסוך אשר למבקשות כמעסיקות ישירות של עובדיהן או ביחסים שבינן לבין המשיבה - אין את היכולת להיעתר לתביעות המשיבה. מכאן גם עולה, שלא ניתן כלל, בין הצדדים דנן, לקיים אחר המטרה החקיקתית שבהודעה על-פי סעיף 5 לחוק יישוב סכסוכי עובדה, תשי"ז1957-. היינו "...לנסות ולהקדים לפני פרוץ הסכסוך... הידברות בין הצדדים המעורבים בו, אם יש אפשרות כזאת" (ראו מ' גולדברג שופט נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, האוזמן דיני עבודה [10], בעמ' 7-3)". עם זאת, ובמסגרת הליך זמני זה, איננו רואים צורך או יכולים להכריע הכרעה סופית בשאלה האם נגועה ההודעה בחוסר תום-לב המחייב לשלול את תוקפה. ו. הכרעה בסוגיית מהות השביתה שבפנינו 15. בבג"ץ בזק הנ"ל [3] אפיין בית-המשפט הגבוה לצדק את השביתות: מ"שביתה כלכלית" דרך "שביתה פוליטית" ועד השביתה ה"מעין פוליטית" (ראה בג"ץ 1074/93 הנ"ל [3]). 16. מקובלות עלינו, לכאורה, טענות בא-כוח המבקשות שכל הנושאים שפורטו בתשובה (בסעיף 5) ונטען לגביהם שהם שינויים קיצוניים וכוחניים בהסדרים קיימים וביחסי עבודה - חלקם אינם קשורים ביחסי עבודה דווקא וחלים על כל אזרח במדינה או שאינם נוגעים לעובדים במישרין. כך לגבי: קצבאות ילדים, מס מקביל, אגרת שירותי בריאות לתלמיד, חוק אזרחים ותיקים, חוק עידוד השקעות הון, הגדרת דמי ההבראה, חוק קליטת חיילים משוחררים, חוק יום חינוך ארוך. האחרים נוגעים למגזר מסוים (עניין חשב מלווה החל רק על קופות חולים, חוק עידוד תעסוקת ימאים ישראליים - החל רק על ימאים, עניין רשות שדות התעופה, הנמלים והרכבות - בעניין מיסוי). כאמור בבג"ץ בזק [3], כאשר מדובר במדיניות ממשלתית שיש לה השפעה על ציבור עובדים, יש להוכיח השפעה ישירה ולא די בהשפעה עקיפה על אותו ציבור - לכן היה על המשיבה להכבד ולפרט איך אותם תיקונים המוצעים בה"ח ההסדרים שכולם תיקוני חקיקה (תיקון חוקים קיימים) משפיעים השפעה ישירה על ציבור העובדים. לא זו אף זו: עוד נקבע בבג"ץ שאם מבקשת ההסתדרות הכללית להיאחז בשביתה הכלכלית ולטעון כי כזו השביתה דנן "כי אז מוטלת עליה המשימה כנציגת העובדים השובתים, לשכנע את בית-המשפט כי המדיניות יש בה כדי לפגוע ישירות בעובדים, ובתנאי עבודתה במובן הצר" (שם [3], בעמ' 502). לדרישות האמורות מעלה, לא באה, בשלב זה, ראיה מטעם המשיבה, שיש בה כדי להרים את נטל השכנוע המוטל עליה. לפיכך יש לקבוע, שלכאורה הוכח בפנינו שאין מדובר במקרה דנן בשביתה כלכלית. 17. כבעניין מקורות גם כאן: עלינו לבחון האם הוכח בפנינו שמדובר ב"שביתה פוליטית" - אשר אין זה דרוש להעניק לה את ההגנות של חופש השביתה נגד המעביד. או "שביתה מעין פוליטית" - אשר המותר בה הוא רק פעולת מחאה (ראה בג"ץ 1074/93 הנ"ל [3]). וגם: פרופ' ר' בן-ישראל במאמרה "השביתה הפוליטית" [11] לאחר שסוקרת את עמדת משפט העבודה הבין-לאומי בעניין שביתה הנוגעת למדיניות כלכלית-חברתית קבועה "כלומר, קנה המידה המוצע הוא מצד אחד שיהיה ידובר במדיניות ממשלתית שיש הלה השפעה על ציבור העובדים, אולם בהקשר זה ההשפעה צריכה להיות ישירה ולא די בהשפעה עקיפה. מגבלה נוספת עולה מן הפסיקה של הועדה של ארגון העובדים הבינלאומי והיא שמדובר בשביתה הבאה לבטא מחאה בלבד ואינה מיועדת להפר את השלום" (ההדגשה שלי - ר' כ'). 18. כשם שקבענו בעניין מקורות - גם במקרה דנן אין מקום או צורך להכריע, ובשלב זה של דיון בצו-מניעה זמני, אם הוכח לכאורה שמדובר ב"שביתה פוליטית" או בשביתה "מעין פוליטית", כיוון שגם שביתה פוליטית אינה בהכרח שביתה שיש לאסור קיומה. 19. כיוון שמדובר עתה בדיון בהליך זמני ובהכרעות לכאוריות - וכך יש לראות את כל קביעותינו בהחלטה זו - לאחר ששקלנו את כל אשר בפנינו לרבות: (א) את העובדה שמחד גיסא, זכות השביתה הינה זכות יסוד (ראו דב"ע נב4-37/ בנק המזרחי המאוחד בע"מ - ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד ואח' [7], בעמ' 64), אולם גם חופש השביתה אינו חופש מוחלט אלא חופש יחסי, ועל בית-הדין להגבילו כך שלא ייגרם נזק שהוא משמעותי וחמור וקרוב לוודאי בלתי ניתן לתיקון (ראו דב"ע נה4-27/ המוסד לביטוח לאומי - ההסתדרות הכללית החדשה ואח' [7], בעמ' 324; דב"ע נג4-4/ הנ"ל [2]); (ב) שהמבקשות מספקות שירות ציבורי כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה (ראה סעיף 37א הגדרת "שירות ציבורי" ס"ק (10)); (ג) את הנזק שעשוי להיגרם לציבור כמפורט בבקשות (ראה לעיל סעיפים 5(ג) להחלטה בנוגע לכל אחת מהמבקשות); (ד) את העובדה שבעת הדיון הצהירו מצהיר המשיבה ובאי-כוחה שמדובר בשביתה המתכוננת ליום 26.12.1996 דווקא, אשר משכה יהיה 12 שעות ולכל היותר 24 שעות; (ה) שהשאלה אם ליתן צו-מניעה אם לאו, אף שעה שמדובר בשביתה שאינה כדין, נתונה בידי הערכאה השיפוטית (ראו דב"ע נו41-36/ התאחדות התעשיינים - הסתדרות העובדים הכללית החדשה [8]); (ו) שלא מצאנו צורך, במסגרת החלטה זו, להכריע אם משקבענו שלכאורה "השביתה" נושא ההודעה אינה "שביתה כלכלית" לא ראינו גם צורך להכריע, לאור כל הנתונים שהיו בפנינו, אם מדובר כאן, לכאורה, ב"שביתה פוליטית" או "מעין פוליטית". ובאיזון המתבקש מכל האמור לעיל קובעים אנו, גם בהסתמך על פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע נו41-41/ הסתדרות העובדים החדשה - רשות שדות התעופה ואח' [9] (אשר השוני בינה לבין המקרה דנן, שבמקרה זה בפנינו ניתנה ההודעה): שיש להתיר למשיבה להשבית את עובדי המבקשות, מיום 26.12.1996 לשלוש שעות בלבד. סטינו מהחלטת בית-הדין (בדב"ע נו41-41/ הנ"ל [9]) כיוון שניתן עתה, כאשר קיימים ימים ספורים עד למועד שנקבע בהודעה לתחילת שביתה, להתארגן מראש למחאה שתהא ארוכה יותר מבחינת מספר השעות, כיוון שבזמן שנותר עד למועד השביתה ניתן למזער את הפגיעה במבקשות כתוצאה מקיומה. השעות בהן תקוים השביתה יתואמו בכל מקום עבודה במבקשות בין ההנהלה לבין ועד העובדים בו. לא יגיעו הצדדים להסכמה כאמור, רשאית המשיבה להשבית את העבודה במבקשות ביום 26.12.1996 ל3- שעות משעה 11:00. לא הוצהר על ידי מי מהצדדים שמדובר גם בעצרת מחאה - ולכן איננו יכולים להתייחס לכך. מעבר לאמור לעיל על המשיבה להימנע מלהשבית את עובדי המבקשות, לעשות להבטחת שקט תעשייתי במפעלי המבקשות. עוד עליה לדאוג לכך - ולהפעיל לצורך כך את מרותה הארגונית - שתקוים במבקשות עבודה מלאה, תקינה וסדירה.שביתהצוויםצו מניעה