קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצו עיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין לעבודה: זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן על-ידי בית-הדין ביום .13.5.1987המבקשים חויבו לשלם למשיב סכומים כלשהם וחוששים לשלם לו מכיוון שאם יזכו בערעור שהגישו לא יוכלו להיפרע ממנו מחמת מצבו הכלכלי הרעוע ביותר, כדבריהם. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין למבקשים סיכוי לזכות בערעור וכי מצבו הכלכלי אינו רעוע. לתמיכה בטענתו השניה המציא לבית-הדין מסמכים, לפיהם הינו הבעלים של מכונית פרטית וכי רכש חלקת אדמה בכפרו (אבו גוש) שטרם נרשמה על שמו. בתצהירו ציין כי הוא עובד קבוע ומשתכר כ- 900ש"ח בחודש. הדין לא פירש מתי ייעתר בית-הדין לבקשת עיכוב ביצועו של פסק-דין ומתי יסרב. על-פי הפסיקה בולטת המגמה שאין מעכבים אלא במקום שקיימות נסיבות מיוחדות, כגון: למבקש ייגרם נזק בלתי-הפיך או מקום שמצויות הוכחות שלא יהיה בידי הנושה להחזיר את הכסף שקיבל בתוקף פסק-הדין אם הצד השני יזכה בערעור (השווה וינוגרד [3], תקנות סדרי הדין, ע' 678). כדי לזכות בבקשה למתן צו לעיכוב ביצוע פסק-דין עד למתן פסק-דין בערעור, חייבים המבקשים לשכנע את בית-הדין לפחות בשניים אלה: א) שיש להם סיכויים טובים להצליח בערעור; ב) שעלול להיגרם להם נזק על-ידי ביצוע פסק-הדין לאלתר, אשר עולה על הנזק העלול להיגרם למשיב אם הביצוע יעוכב (ראה ב"ש 981/82(ע"א 740/82) [1]). במסגרת הדיון בבקשה כזו, אין כל אפשרות לבחון אורח יסודי את הסיכויים של כל צד כי השגותיו יתקבלו, ואין גם צורך להסיג את גבולה של ערכאת הערעור מעבר לנדרש לצורך הבקשה המצומצמת (ראה ב"ש 227/83[2]). דומני שאובייקטיבית יקשה על כל שופט להכריע באופן שקול בשאלת הסיכויים "להפוך" את פסק-דינו, פרי עבודה שהשקיע בה מחשבה, תוך מגמה ברורה ובהירה לפסוק בדרך הצודקת ביותר. הגשת בקשה כזו, כשלעצמה, אין בכוחה לשנות את פסיקתו, שכן ממה נפשך? האם סבור השופט שהוא טעה אז או שמא טועה הוא עתה? האינדיקציה היחידה, לעניות דעתי, הגם שערפילית היא, יכולה להיות בכתב הערעור שהוגש ובנימוקיו, אך דא עקא, שני הצדדים ערערו! האם בכך נשמט הבסיס לפסק-הדין כולו? התשובה ברורה. סבורני ששיקול זה צריך להיות נתון כולו לערכאת ערעור, עת היא דנה בבקשת עיכוב כזו ומכל מקום אני חש שלא אוכל לומר שיש סיכויים לזכות בערעור וזאת אני אומר בכל הצניעות והענווה. אשר לנימוק השני - הנזק. הנזק שעלול להיגרם למבקשים, לגרסתם, הוא העדר סיכויים לגבות את כספם מן המשיב אם יזכו בערעור. הנזק שעלול להיגרם למשיב אם פסק-הדין יעוכב, הוא המשך ההמתנה הארוכה למימוש זכויותיו שנפסקו, שהרי סיום העסקתו אצל המבקשים היה בשלהי שנת 1984ואנו מצויים באמצעה של שנת .1987דומני שאין להטיל עליו המשך ציפיה להכרעת בית-הדין הארצי. חששם של המבקשים לא הוכח כל צורכו. המשיב אינו נטול כל רכוש. כפי שהוסבר קודם, בבעלותו מכונית פרטית, וחלקת קרקע בדרך לבעלותו. נוסף לאלה הוא עובד ומשתכר כ- 900ש"ח לחודש. אני משער שגם מטלטלין נוספים בבית מגוריו אשר ניתנים המה לעיקול (ולמימוש) ואין מצב זה דומה למי שהוא חסר כל. סבורני, שאין מקום ליתן צו כפי שנתבקשתי ליתן ודין הבקשה להידחות. הואיל והמשיב לא ביקש הוצאות - אין צו להוצאות.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועצוויםבית הדין לעבודה