קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בריחת אסיר בחופשה: 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של בריחה בניגוד לס' 257 (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. 2. הנאשם יצא לחופשה בת 48 שעות ביום 22/08/97 ולא שב עד שנעצר ביום 02/09/97. התביעה בתיק זה לא פעלה כראוי. כפי שכבר הבהרתי בהחלטותי מיום 10/09/98 ומיום 29/10/98 , כתב אישום בתיק מסוג זה ניתן להגיש אפילו בתוך שעות מרגע מעצרו של הנאשם. כתב האישום הוגש רק ביום 04/02/98. בינתיים השתחרר הנאשם מהמאסר. לישיבה ביום 28/05/98 הוזמן כחוק אך לא התייצב, הוצא צו הבאה. לישיבה ביום 09/07/98 התייצב אביו של הנאשם ואמר שבנו מאושפז בביה"ח אצל הפסיכולוג. שוב הוצא צו הבאה. ביום 10/09/98 התייצבה גיסתו של הנאשם ואמרה שהנאשם חולה. שוב הוצא צו הבאה. ביום 29/10/98 שוב התייצבה גיסתו של הנאשם ואמרה שהנאשם בסל"ע ולכן לא התייצב. הגם שלבקשת התובעת, גיסתו התקשרה לנאשם ואמרה לו לבוא, הוא בחר שלא להתייצב. בעקבות החלטתי מיום 29/10/98 המדברת בעד עצמה, כמו גם החלטתי מיום 10/09/98 באותו ענין, הצליחה המשטרה סוף סוף לבצע את צו ההבאה. היום הובא הנאשם בפני ולטענתו התחמק מלהתייצב בביה"מ כי הוא מפחד מהתוצאות של המשפט. 3. העבירה בה הורשע הנאשם חמורה, שכן יש בה אלמנט חמור של הפרת אמון. שעה ששוחרר לחופשה מהכלא נתן בו שב"ס אמון שיקיים את תנאי השחרור ויתייצב במועד להמשך ריצוי מאסרו. עבירות מסוג זה רק עונש של מאסר לריצוי בפועל יאה להן. רק ענישה מחמירה תבהיר לאסירים כי חופשה כשמה כן היא ועליהם להתייצב לכלא במועד שנקבע. אין הם רשאים בלא רשות לכך, להאריך את חופשתם. 4. לנאשם הרשעות קודמות וגם רישומים פליליים בגין עבירות רכוש רבות. 5. היה בדעתי לדון את הנאשם לריצוי עונש מאסר ארוך. רק בשל כך שבסופו של דבר הצליחה המשטרה להביאו בפני זמן רב לאחר שהוא משוחרר, החלטתי לא להחמיר עמו, הגם שאין אני מתעלם מנסיונו של הנאשם, לעשות ככל יכולתו, להתחמק מלהתייצב בביה"מ. 6. לאחר ששמעתי את התובעת והנאשם בהתחשב בעבירה בה הורשע הנאשם ובנימוקים לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א) 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל מהיום. ב) 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מסוג פשע או עבירה בה הורשע בתיק זה. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. בית סוהר / כלאאסיריםחופשה לאסיר מהכלא